צילי ואנג

רקדנית יהודייה

צֶציליֶה (צילי) ואנגגרמנית: Zäzilie (Cilli) Wang;‏ 1 בפברואר 1909, וינה10 ביולי 2005, שם) הייתה רקדנית, קברטיסטית ופנטומימאית יהודייה אוסטרית-הולנדית.

צילי ואנג במופע, 20 באוקטובר 1961

חייהעריכה

צילי ואנג נולדה (ב-1909) וגדלה במשפחת סוחרים יהודים מתבוללת אמידה וליברלית בווינה בירת אוסטריה, הצעירה משלושת ילדיהם של רגינֶה (לבית וֶצשטיין) ומרקוס ואנג, ילידי גליציה.[1][2] מילדותה למדה מחול, ובגיל 16 הצטרפה לכיתת המחול המודרני הראשונה שאך זה נפתחה אז באקדמיה למוזיקה ולאמנויות הבמה של וינה. מורתה הייתה גרטרוד בודנוויזר, הכוהנת הגדולה של האקספרסיוניזם בתחום המחול באוסטריה.

ואנג, שכונתה "פבלובה של הפרודיה" (Pawlowa der Parodie), החלה כבר בילדותה לערוך ניסויים בתנועה המבוססת על המילה המדוברת. הופעתה הראשונה הייתה ב-1929 ב"קומדי תיאטר", עם הקריין ארנסט צייס. ב-1932 הציגה את המונודרמה "הָרְלֶקינאדֶה" (Harlekinade), שכתב בעלה, האנס שלזינגר, מחזאי, משורר, במאי ופילוסוף. בשנים הבאות הופיעה בקברטים שונים בווינה ובברלין וב-1936 ייסדה עם בעלה קברט בווינה והצטרפה ל"תיאטר דֶר פוֹלְקְסְהוֹכְשוּלֶה" בווינה, שניהל שלזינגר.

ב-1938, בזמן האנשלוס באוסטריה, נמצאו בני הזוג בסיור הופעות בשוודיה. הם נמלטו להולנד, ובשנים הבאות הופיעה ואנג בהצגות יחיד של מחול ודיבור בתיאטראות באמסטרדם ובסכוונינגן וכן בקברטים ובהצגות רוויו.

במשך שנות חייה בהולנד פיתחה ואנג את אמנות ה"טרנספורמציה" (Verwandeleien) שלה למלוא היקפה. בהשראת גתה, סרטי וולט דיסני, צ'ארלי צ'אפלין, וילהלם בוש וכריסטיאן מורגנשטרן יצרו ואנג ושלזינגר עולם של יצורים קסומים בגיחוכם. ואנג גילמה דמויות שונות, באמצעות תלבושות, פאות ובובות, בהן מקס ומוריץ; גבירות האג המעודנות בדמות ג'ירף טרקלינים ששם אותן ללעג; חייל מתרברב המתנפח עוד ועוד עד שהוא מתפוצץ ברהבתנותו; ציפור בלרינה מחוללת בעליצות לצלילי פגניני; זוג אופנתי יוצא במחול (ואנג בדמות הגבר עם בת-זוגו הבובה) ועוד כהנה וכהנה. הקו הבולט בכל דמויותיה היה ההומור השנון, העוקץ, שעליו התבססה הטרנספורמציה, באמצעות תנועה, מחול אקספרסיוניסטי, פנטומימה, פרודיה, גרוטסקה ליצנות, משחק, מוזיקה, טקסט, תלבושות, אקרובטיקה ופעלולי תאורה. אין פלא, שוואנג דחתה את המונח "רקדנית גרוטסקית" ביחס ליצירתה.[3]

ב-1941 ירדו ואנג ושלזינגר למחתרת כדי להימלט מצווי הגירוש. שלזינגר מת מתשישות ב-10 באפריל 1945. ואנג החלה להופיע מיד לאחר המלחמה בקברטים שונים וב-1946 הופיעה לראשונה בסולו ללא טקסט בהאג, בליווי הפסנתרן וים דה פריס, שהיה ב-1950 למלווה הקבוע שלה ולשותפה.

בשנת 1952 הייתה ואנג לאזרחית הולנד. ב-1971 חגגה את יובל ה-25 להופעת הסולו הראשונה שלה בתיאטרון המלכותי (Koninklijke Schouwburg) בהאג. באותה שנה החליטה לפרוש מן הבמה. ב-1975 חזרה לעיר הולדתה "ללא רצון בנקם ובמעשי תגמול" אמרה, בהתייחסה לעובדה, שהוריה נרצחו בשואה[1][2] ואיש ממשפחתה לא נותר בווינה. היא המשיכה לחיות בווינה עד מותה ב-2005, ללא קשר עם הקהילה היהודית בעיר.

ארכיונה שמור בספרייה הלאומית של אוסטריה.[4]

הופעות בישראלעריכה

צילי ואנג הופיעה בישראל מספר פעמים: בשנים 1950, 1951, 1956 ו-1961.

לקריאה נוספתעריכה

  • Oskar Pausch (Hrsg.), Zauber der Verwandlung. Cilli Wang in ihren Gestalten, Wien: Österreichisches Theatermuseum, 1981. (בגרמנית)
  • Hanny Alkema, De wondere wereld van Cilli Wang, Amsterdam: Theater Instituut Nederland, 1996. (בהולנדית)
  • Manfred Oberlechner, "Cilli Wang in den Niederlanden. Eine Wiener Verwandlungskünstlerin im Exil," Zwischenwelt. Zeitschrift für Kultur des Exils und des Widerstands 20,4 (2004), 31-38. (בגרמנית)
    • Manfred Oberlechner, "Exiltheater in den Niederlanden. Cilli Wang," in: Peter Csobádi [et al.] (Hrsg.), Das (Musik-)Theater in Exil und Diktatur. Vorträge und Gespräche des Salzburger Symposions 2003, Anif/Salzburg: Mueller-Speiser (Wort und Musik, 58), 2005, S. 791-805. (בגרמנית)
  • Andrea Hipfinger, "Cilli Wang – die Pawlowa der Parodie," in: Germaine Goetzinger und Inge Hansen-Schaberg (Hrsg.), "Bretterwelten". Frauen auf, vor und hinter der Bühne, Edition Text + Kritik (Frauen und Exil, 1), 2008, S. 105–122. (בגרמנית)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא צילי ואנג בוויקישיתוף

זוהי צילי ואנג, מעריב, מן הביקורות, 6 בדצמבר 1961

תמונות:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 רגינה ואנג: דף עד שמולא על ידי בתה, אנה נָדַאי, 25 באפריל 1978, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.
  2. ^ 1 2 מרקוס ואנג: דף עד שמולא על ידי בתו, אנה נָדַאי, 25 באפריל 1978, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.
  3. ^ מנפרד אוברלכנר, צילי ואנג, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  4. ^ צילי ואנג באתר הספרייה הלאומית של אוסטריה.