גרטרוד בודנוויזר

גרטרוּד בוֹדנוויזר או גרטרוּדֶה בֹודנוויזר בשמה האמיתי גרטרוד בונדי (בגרמנית: Gertrud Bodenwieser;‏ 3 בפברואר 1890, וינה – 10 בנובמבר 1959, פוטס פוינט, סידני, אוסטרליה) הייתה רקדנית, כוריאוגרפית ומורה למחול יהודיה–אוסטרית, חלוצת המחול האקספרסיוניסטי ומייסדת האסכולה הווינאית למחול אקספרסיבי (Ausdruckstanz).

גרטרוד בודנוויזר
Gertrud Bodenwieser

צילום מאת אנטון יוזף טרצ'קה משנת 1926
צילום מאת אנטון יוזף טרצ'קה משנת 1926
לידה	3 בפברואר 1890 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	10 בנובמבר 1959 (בגיל 69) סידני, אוסטרליה
מדינה	אוסטריה
מקום מגורים	קולומביה
בן או בת זוג	פרידריך רוזנטל

קורות חיים

מופע עם הוואלס "דנובה הכחולה" של תלמידותיה של גרטרוד בודנוויזר בלהקתה באוסטרליה בשנת 1953

ילדותה וצעירותה

גרטרוד בודנוויזר נולדה בשנת 1890 בווינה כקטנה מבין 4 ילדים (לבודנוויזר 3 אחיות ואח ששניים מהם נפטרו בינקותם). הוריה, זוג יהודי מבוסס: יוהאן תאודור בונדי, ברוקר של מכירות פומביות, ומריה בונדי לבית טאנדלר. בודנוויזר התחנכה אצל מטפלות פרטיות גרמניות וצרפתיות וגילתה מילדותה משיכה למחול. היא בחרה בקריירת ריקוד ולמדה בלט קלאסי אצל קרל גודלבסקי, בין השנים 1905–1910 . היא הצטיינה בסגנון חדשני של ריקוד, שהושפע על ידי הבלט הקלאסי ועל ידי חלוצי "הריקוד החדש" כמו פרנסואה דלסארט, רודולף פון לאבאן, בס מנסנדיק ואמיל ז'אק-דאלקרוז וכן על ידי יצירותיהן של איזדורה דאנקן ורות סנט דניס שהופיעו באותה תקופה בווינה. בודנוויזר הושפעה מאוד גם מאמנות הפיסול (כמו פסליו של רודן למשל), הציור האקספרסיוניסטי ואמנות הזצסיון הווינאי. להבדיל מגישתם של מרי ויגמן ופון לאבאן, הלכה בודנוויזר יותר בכיוון של אסכולת דאלקרוז, שבה הושם דגש על הקשר בין הריקוד למוזיקה.

הקריירה האמנותית והפדגוגית באוסטריה

צילום משנת 1921 מאת הצלם פרנץ לווי

בודנוויזר שאפה להגיע לסגנון ייחודי משלה שנועד לגעת ב"כוחות הראשוניים של הרגישויות האנושיות". מופעיה, כמו "Dämon Maschine" שבו הרקדנים על הבמה נראו הופכים ל"מכונות" הלהיבו את הקהל הווינאי. בשנת 1917 היא אימצה את השם האמנותי "בודנוויזר". רסיטל הבכורה שלה, "Dances-Grotesque", התקיים ב־5 במאי 1919 במסגרת תערוכה של "האיגוד החדש לציור, לגרפיקה ולאמנות פלסטית" ב"חדר הצרפתי" של הקונצרטהאוס של וינה בחסותם של האמנים פרנץ פון ביירוס ופליקס אלברכט. הרסיטל כלל 6 קטעי ריקוד – "Silhouette",‏ "Hysterie",‏ "Spanischer Tanz",‏ "Cakewalk",‏ "Burletta" ו־"Groteske" – וזכה להדים חיוביים בקרב המבקרים המקצועיים. קטעי הרסיטל, כמו רבות מיצירותיה, נוצרו בהשראת האמנות העכשווית, מריקודים בני התקופה, מנושאים פרוידיאניים, או שהייתה בהם נימה בורלסקית או פרודית. המבקר אלפונס טורוק (Torok) כתב על כך:

כל מה שהאמנית הגישה לנו היה חדש, חדש ללא כל ספק. ראינו כאן לראשונה מה הריקוד יכול להוסיף לצביון הציור, השירה והמוזיקה המאפיינת בזמן מסוים את הצעירים: דחייה בלתי מתפשרת של כל דבר מקובל וחיפוש כן אחרי ערכים המבטאים משהו חדש, אישי

בהפקתה הראשונה נעזרה בקטעי מוזיקה מאת רחמנינוב, דביסי, מקס רגר ואנטון רובינשטיין. סגנון הריקוד של בודנוויזר התאפיין בזרימה, צורות פיסוליות, תמונות tableaux vivants ותוכן חזותי. מרכיבי סגנונה תוארו כ-Spannung (מתח) ו-Entspannung (הרפיה). הוא נועד לעורר מגוון רחב של רגשות וריגושים וגם מחשבה. יחד עם תלמידיה היא ערכה סיורי הופעות ברחבי אירופה, בצפון אמריקה וביפן בשם "קבוצת הריקוד בודנוויזר" (Tanzgruppe Bodenwieser), אותה הקימה בשנת 1923 וניהלה עד שנת 1938. ב-1934 הייתה הלהקה שלה הקבוצה האירופית הראשונה לריקוד מודרני שהוזמנה להופיע ביפן. בשנים 1919–1920 לימדה בסטודיו פרטי שלה ואחר כך לימדה ריקוד בבית ספר גבוה פרטי הקרוי "הקונסרבטוריון החדש של וינה". בשנים 1920–1938 הייתה על בסיס חוזה מורה לריקוד מודרני - החל משנת 1928 בתפקיד פרופסור - באקדמיה למוזיקה ולאמנויות הבמה בווינה. בתוקף תפקיד זה לימדה גם יסודות של התעמלות, אלתור, תולדות האמנות, תולדות הריקוד ועיצוב. בריקודה "מסכותיו של לוציפר" (1930) לוציפר גילם את המזימות, האימה והשנאה הנובעים מהטוטליטריזם הפוליטי. החל משנת 1924 הייתה בודנוויזר פעילה גם על במות התיאטראות. בשנת 1924 היא הופיעה ב"פרנציסקה" מאת פרנק ודקינד (1918-1864) בבימויו של קרלהיינץ מרטין. היא שיתפה פעולה עם בעלה, הבמאי פרידריך ז'אק רוזנטל, ולהקתה הופיעה על במת הפולקסתיאטר של וינה ביצירתו של פרדניננד ריימונד Der Verschwender (הבזבזן). במחזה "Der Kreidekreis" ("מעגל הגיר") של אלפרד הנשקה ("קלבונד") להקתה של בודנוויזר הופיעה גם כחיקוי של מקהלה וכן כפועלי במה. בשנת 1927 היא שיתפה פעולה גם עם מקס ריינהרדט בהפקת המחזה "Das Mirakel" (הנס) מאת קרל פולמלר ובשנים 1932–1934 לימדה התעמלות וריקוד בסמינר של ריינהרדט.

בגלות קולומביה ואוסטרליה

ב-8 בינואר 1938 התקיימה ההופעה האחרונה שלה באוסטריה. בעקבות האנשלוס - סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, במאי 1938 נמלטו האמנית ובעלה לצרפת. שם היא הצטרפה לפסנתרן שלה, מרצל לורבר, ול-15 מרקדניה ונסעה לבוגוטה שבקולומביה, בעוד בעלה נשאר בצרפת. הוא נעצר שם על ידי הגסטפו וגורש לאושוויץ, שם נפטר אחרי 31 באוגוסט 1942. האמנית התכתבה רבות עם הצלב האדום כדי לדעת מה עלה בגורלו של בעלה. ב-1938 הופיעו היא ורקדני להקתה לשעבר לפי הזמנת ראש העיר בוגוטה באמצע זירת מלחמת שוורים בחגיגות מלאת 400 שנה לעיר. הם זכו בקולומביה בהצלחה גדולה. מקולומביה הגיעה בסופו של דבר לאוסטרליה, גם שם בעקבות רקדניה. גם בסידני הפכה לחלוצה של הריקוד המודרני באוסטרליה. היא הקימה ב-1939 להקה משלה, "Bodenwieser Viennese Ballet" (הבלט הווינאי בודנוויזר), ועסקה גם בהוראה בסטודיו שפתחה ברחוב פיט בסידני. האנסמבל שלה סייר בין השנים 1940–1954 בעריה של אוסטרליה וכן בניו זילנד, בדרום אפריקה, ברודזיה ובהודו. היא נודעה שם כ"מאדאם בודנוויזר" או "גרטי" ונהגה להתלבש בשחורים, עם מונוקל והשיער אסוף ב"קוקו", כשבתיק היד שלה החזיקה בגד ריקוד שחור, חולצה לבנה, מכנסיים שחורים ונעלי מחול שחורות. בימי מלחמת העולם השנייה הקדישה חלק מהופעותיה למטרות צדקה ומאמץ המלחמתי נגד הנאצים וקטפה תגובות נלהבות מהקהל והמבקרים. קיבלה רשמית אישור מבית משפט על מות בעלה רק בשנת 1950. בעקבות זאת יכלה גם להתאזרח באוסטרליה. בודנוויזר לימדה תנועות ריקוד יצירתיות לילדים, תנועה ופנטומימה לשחקנים מקצועיים (ביניהם פיטר פינץ' ולאונרד טיל), כמו כן העבירה שיעורים בבתי ספר ידועים כמו Hopewood House ו-Abbotsleigh, ובמסגרת איגוד הצעירות הנוצריות YWCA, איגוד בעובדים בחינוך, המועצה הלאומית לכושר גופני והמכללה האוסטרלית לחינוך גופני. בודנוויזר הופיעה ככל הנראה לאחרונה על הבמה בשנת 1950 במחזה של מולייר, "החולה המדומה".

מורשתה

בודנוויזר נחשבת לאחת ממייסדי הריקוד המודרני באוסטריה בפרט ובמרכז אירופה בכלל. גם באוסטרליה היא ביצעה מהפכה בתחום. בקריירה שלה כתבה האמנית כוריאוגרפיה לבערך 300 יצירות ריקוד, לרבות דרמות וקומדיות ריקוד, ריקודים קבוצתיים וריקודי סולו, וכן ריקודים במחזות ואופרטות.

עם תלמידיה נמנו: וילמה דכישר, טרודל דובסקי, גיזה גרט, גרטה גרוס, אריקה הנקה, אוולין איפן, סוזי ג'ינס, אילין קרמר, גרטרוד קראוס, אנה נואל, מריה פלמר, ליזל רינלדני, אמי טאוזי, בטינה ורנון וצילי ואנג. באוסטרליה היו תלמידיה אניטה ארדל, קיית' ביין, שונה דאנלופ מקטוויש ומרגרט צ'פל.

פרסים ואותות הוקרה

• 1931 - ה"גראן פרי" של ה-Riunone Internazionale della Danza (הכינוס הבינלאומי לריקוד) בפירנצה
• 1932 - מדליית הארד בתחרות הבינלאומית לריקוד בפריז

הנצחה

• 2016 - סמטה ברובע דונאושטאדט של וינה (זשטאדט אספרן) נקראה על שמה.

יצירות מחול

• Dämon Maschine ‏(1923, מכונת דמון) החל השני של דרמת-ריקוד שבה הרקדנים נראים הופכים למכונות. עד שפרשה מהבמה ב-1934 הופיעה בתפקיד הדמון. יצירה זו זכתה בפרס ראשון בפירנצה.
• ואלס וינאי (Wiener Walzer) הועלה, בין השאר, בסיור להקתה ביפן. הקטע בוצע בסיומה של כל הופעה.
• 1928 - Dekadenz (דקדנטיות)
• 1930 - ? Wer will Frau Wahrheit Herbergen (מי יארח את גברת אמת?)
• 1935 - Tanz der Hexe (ריקוד המכשפה)
• 1936 - דרמת הריקוד Die Masken Luzifers (מסכותיו של לוציפר)
• 1939 - Slavonic Dance
• 1940 - Cain and Abel
• 1946 - Joan of Arc
• 1950 - Grecian Suite
• Waltzing Matilda -1954
• Trilogy of Central Australian Suite -1956

ספרים

• The New Dance. With introduction by Marie Cuckson. Vaucluse, Sydney: 1960. (המחול החדש)

חייה הפרטיים

ביוני 1920 נישאה לבמאי והמחזאי היהודי הווינאי פרידריך ז'אק רוזנטל, לימים מנהל הבורגתיאטר בווינה. בשנת 1938 פרידריך נמלט לצרפת מפני הנאצים אך נעצר שם ונספה במחנה ההשמדה אושוויץ בשנת 1942. לזוג לא נולדו ילדים. בזמן הפנוי אהבה לשחק ברידג'.

לקריאה נוספת

• B.Vernon-Warren. and C.Warren (Eds) Gertrud Bodenwieser and Vienna’s Contribution to Ausdruckstanz. Routledge, 1999, ISBN 90-5755-035-0
• Agnes Bleier Brody - “Gertrud Bodenwieser und der neue Tanz.” In Tanz—20 Jahrhundert in WienAAgnes (exhibition catalog). Vienna: 1979, 53–58.
• Shona Dunlop-MacTavish- 'An Ecstasy of Purpose: The Life and Art of Gertrud Bodenwieser. Dunedin, New Zealand: 1987.
• Alfons Torok. “Dance Evenings.” Der Merker (June 11, 1919), Vienna

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרטרוד בודנוויזר בוויקישיתוף

• על המהגרים האוסטרים בקולומביה
• בלקסיקון הביוגרפי של אוסטרליה 1993 Australian Dictionary of Biography vol 13, NUP
• Carol Brown Migration and memory The Dances of Gertrud Bodenwieser online, Dance Advance-The Pew Center for Arts & Heritage, Philadelphia
• אנציקלופדיית הנשים היהודיות: Marina Sassenberg art. Gertrud Bodenwieser, Jewish Women's Archive online, Encyclopedia 1998-2018