פתיחת התפריט הראשי
ציפורה ברון

ציפורה בְּרוּן (נולדה ב-29 באוגוסט 1939) היא שופטת בדימוס, עורכת דין ונשיאת ארגון הגג של ארגוני הנכים בישראל.

ביוגרפיהעריכה

נולדה בתל אביב בשנת 1939, בשנת 1958 סיימה את לימודיה התיכוניים בבית ספר תיכון עירוני ה' בתל אביב.

עם סיום לימודי התיכון החלה את לימודי המשפטים ובשנת 1962 סיימה את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים בתואר מוסמך (M.JUR (M.G, תואר שני המקביל ל L.LB שהיה נהוג דאז בישראל.

בשנת 1965 סיימת את תקופת ההתמחות והוסמכה כעורכת דין, ברון התמחתה במשפט מסחרי ורכשה ניסיון רב בתחום התובענות הייצוגיות ומאז ועד שנת 1987 היא עבדה כעורכת דין שכירה במשרד עו"ד משה שוייג.

בשנת 1970 נפגעה ברון בתאונת דרכים ומאז היא רתוקה לכיסא גלגלים.[1]

בנובמבר 1980 הקימה עם עליזה בגין ופרופסור רפאל רוזין את "ארגון הגג לארגוני הנכים בישראל" ומהקמת הארגון ועד למינויה כשופטת היא כיהנה כיושבת הראש של הארגון, ולאחר פרישתה מונתה לתפקיד נשיאת כבוד של הארגון.[2]

בשנת 1985 קיבלה את אות אשת מופת מטעם ארגון בני-ברית בישראל. ובשנת 1992 קיבלה את פרס יו"ר הכנסת לאיכות החיים.[3] מ-1992 ואילך עסקה בהנהגת המסע לשיפור תדמית הנכה בישראל, בחסות נשיא בית המשפט העליון (דאז), מאיר שמגר.

בשנת 1987 מונתה לכהונת שופטת בבית משפט השלום בתל אביב ובשנת 1997 מונתה לשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כעבור שנה מונתה לתפקיד זה במינוי קבוע. סך הכל היא כהנה בתפקיד שופטת במשך כ-22 שנים עד לפרישתה ב-29 בנובמבר 2009 בגיל 70.[4][5]

התגוררה בבית מגורי העיתונאים עד שנות ה-70 של המאה ה-20 ואחר כך עברה להתגורר בצפון תל אביב. נשואה לעיתונאי והחוקר נתן ברון. בנם הוא תא"ל במיל. איתי ברון.

בין פסיקותיה הבולטות של ברון הוא פסק הדין שניתן בעניין התובענה הייצוגית שהגיש שלמה צייג נגד הבנק למסחר על סך 18 מיליון ש"ח, תביעה זאת הוגשה כנגד כלל בעלי התפקידים בבנק למסחר וכנגד משרד רואי החשבון קסלמן את קסלמן. השופטת ברון דחתה את התובענה, בית המשפט העליון דחה את הערעור שהוגש על פסק דינה.[6]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה