עליזה בגין
עליזה (אליציה) ארנולד-בגין (ו' בניסן תר"ף, 25 במרץ 1920 – כ"ז בחשוון תשמ"ג, 13 בנובמבר 1982) הייתה רעייתו של ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין.
 | |||||
| עליזה בגין, 1977 | |||||
| לידה |
2 באפריל 1920 דרוהוביץ', אוקראינה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בנובמבר 1982 (בגיל 62) ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים | ||||
| בן או בת זוג |
מנחם בגין | ||||
| |||||
  | |||||
קורות חייה עריכה
ילדותה ונעוריה עריכה
עליזה-אַלה נולדה ב-25 במרץ 1920 למשפחת ארנולד האמידה בדרוהוביץ' שבגליציה.[1] אביה היה שותף לבארות הנפט בגליציה. בגיל שבע למדה עברית, מגיל 14 הייתה פעילה בבית"ר,[2] ובשנת 1938 סיימה את בית-הספר התיכון.
נישואיה עריכה
ב-29 במאי 1939 נישאה למנחם בגין, אותו הכירה בגיל 17 בבית אביה, שהיה תורם למפלגה הרוויזיוניסטית. השניים התחתנו בעיר דרוהוביץ', כאשר בגין השתלם במשפטים בעיר הסמוכה. זאב ז'בוטינסקי היה השושבין בחתונתם, שבה נכחו מאות פעילי בית"ר.
בין נישואיה לקום המדינה עריכה
שלושה חודשים לאחר הנישואין, פלשו הגרמנים לפולין והזוג הצעיר נמלט מוורשה. לאחר צעידה, שנמשכה שבועיים, הגיעו לווילנה - בירת ליטא החופשית. בקיץ 1940 נכנס הצבא הסובייטי לווילנה ובגין נעצר בגין "פעילות ציונית". לאחר מעצרו של בעלה, עלתה לארץ-ישראל אחר מסע מלא תלאות. היא נעצרה בטורקיה ושוחררה בהתערבות של אליהו אילת. עם הגיעה לארץ ישראל נעצרה בידי הבריטים ונכלאה מספר שבועות במחנה המעצר בעתלית. לאחר שחרורה נרשמה ללימודי ארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.[2]
במאי 1942 התאחדה עם בעלה, משהצטרף לצבא פולין החופשית והוצב בארץ ישראל. עקב פעילותו המחתרתית של בעלה מנחם בגין באצ"ל, נדדה בגין בין מקומות מסתור ושינתה את שמה לפרקים. בתחילה התגוררה בשכונת חסידוף ליד פתח תקווה תחת השם הלפרין. לאחר מכן התגוררה ברחוב יהושע בן נון (היום בסמוך, רחוב הבשן 1א) בתל אביב, תחת השם ססובר.[2] בשם זה נרשמה בבית החולים בעת שנולדה בתה הראשונה, חסיה.
אשת ראש הממשלה ופועלה עריכה
עם בחירתו של בגין לראש הממשלה ב-1977, הזמינה לבמה, ובפרפרזה על דברי הפסוק מספר ירמיהו, אמר לה: ”זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחריי במדבר בארץ זרועת מוקשים”, כשהוא מתייחס לתקופה הקשה שעברה כשלחם בצבא פולין ובמחתרת נגד הבריטים.[3]
עליזה עסקה בפעילות התנדבותית ענפה למען החלש בחברה. צניעותה הידועה לא עצרה אותה מלנצל את השפעתה וקשריה כאשת ראש הממשלה בפעילותה. כך לדוגמה תרמה להקמת הוסטלים ובתי ספר לבעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים וגייסה תרומות למגוון ארגונים העוסקים בתחום. כספי הזכייה בפרס נובל לשלום, אותו חלק בגין עם נשיא מצרים אנואר סאדאת, נתרמו כולם לקרן שהוקמה במטרה לתמוך בילדים ובסטודנטים נזקקים.[1]
מותה עריכה
כל חייה סבלה בגין ממחלת ריאות קשה - נפחת. בשנת 1982 הלכה מחלתה והחריפה. היא התאשפזה שוב ושוב בבתי חולים, ומדי פעם אף נזקקה למכונת הנשמה. המיליארדר ארמנד האמר, שהיה מעריץ של בעלה, שלח שני מומחים בעלי מוניטין בינלאומי כדי שיבדקו אותה. הטיפול שהמליצו עליו עזר לתקופת מה.
בגין נפטרה ב-13 בנובמבר 1982, במהלך ביקורו של בעלה בארצות הברית, ונקברה בהר הזיתים סמוך לקברם של עולי הגרדום, במהלך הלוויתה ניצלו מפגיני שמאל את המעמד על מנת להפגין מול בעלה מנחם בגין כנגד מלחמת לבנון הראשונה.
היו כאלו שייחסו את השבר שחל בחייו של בגין למותה[דרוש מקור]. מנחם בגין נטמן לידה ב-1992.
חייה הפרטיים עריכה
לעליזה ומנחם בגין נולדו שתי בנות, חסיה ולאה, וזאב בנימין, חבר הכנסת ושר.
בגין שמרה על פרטיותה בקנאות, ונמנעה מלהתראיין בכלי התקשורת. בגין נהגה להשתמש בתחבורה ציבורית ונמנעה מלהשתמש ברכב ממשלתי.
כאשר הגיעה עם בעלה מנחם בגין לביקור ראשון בארצות הברית, לאחר שזה נבחר לראשות הממשלה, היא סירבה שהשגרירות תממן רכישה של חולצות לבעלה וטענה: "בשום פנים ואופן לא. משלם המיסים לא יממן את החולצות של בעלי."[4]
הנצחתה עריכה
על שמה נקראו היישוב עלי זהב, שכונת נווה עליזה בקרני שומרון, רחובות בערי ישראל, בתי ספר במגדל העמק, באריאל, ובקריית מוצקין. בבית החולים שמיר (אסף הרופא) נקרא על שמה בניין.
לקריאה נוספת עריכה
- אילן בן עמי, "האישה שאיתו: חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל", הוצאת מטר: תל אביב, 2010. עליזה בגין, עמ' 137–160.
קישורים חיצוניים עריכה
פרופ' יהודה לפידות, ביוגרפיה, באתר "דעת"
הערות שוליים עריכה
- ^ מרכז מורשת מנחם בגין
- ^ 1 2 3 תקוה ויינשטוק, מרת עליזה בגין, מעריב, 24 בינואר 1958
- ^ בלהה הלפרין, מכתב גלוי לראש ממשלת ישראל, דבר, 23 ביוני 1983
- ^ ד"ר עפר מזר, מאחורי הקלעים: סיפורה האחר של הדיפלומטיה הישראלית
