רשימת מלכי וקיסרי האימפריה הרומית הקדושה מפרטת את שושלות המלכים והקיסרים ששלטו על השטחים הגרמניים במרכז אירופה בתקופה המתחילה קיסר הגרמני הראשון שנטל לעצמו את התואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-936 ועד לקריסת האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1806.
גרמניה והיישויות המדיניות שקדמו לה החלה את דרכה כמקטע המזרחי של האימפריה הפרנקית, אשר נחצתה על ידי חוזה ורדן בשנת 843. שליטי המחצית המזרחית כינו את עצמם rex Francorum - מלך הפרנקים, ואחר כך רק rex - מלך. ההתייחסות ל"גרמנים" כאומה לא הופיעה עד המאה האחת-עשרה, כאשר האפיפיורגרגוריוס השביעי כינה את אויבו היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כ- rex teutonicorum, מלך הטווטונים במטרה לתייג אותו כזר. מלכי גרמניה הגיבו בעקביות בכך שכינו עצמם rex Romanorum - מלך הרומאים, במטרה להדגיש את השלטון האוניברסלי שלהם. תואר זה נשאר עד תום האימפריה בשנת 1806, אם כי לאחר 1508 השליטים הוסיפו לתארם גם את התואר "מלך גרמניה"
הממלכה הועברה בירושה רק לעיתים רחוקות; המוצא היה רק אחד הגורמים שקבעו את רצף המלכים. המלך נבחר רשמית על ידי בכירי האצולה בממלכה, כיאה למסורת הפרנקית. בשנת 1356, בימי הקיסר קרל הרביעי, הוקם גוף קבוע בן שבעה נסיכים בוחרים, והם אשר בחרו את המלך. הסדר זה נקבע בבולת הזהב של 1356(אנ')
החל ב-982 תוארם של מלכי גרמניה היה אימפרטור אוגוסטוס רומנום (Imperator Augustus Romanorum) עד השלב שבו נסעו אל האפיפיור ברומא, שם הכתיר אותם האפיפיור בתואר rex Italiae - מלך הרומאים וכן הוכתרו בכתר הברזל של לומברדיה(אנ')
ב-1508, המלך מקסימיליאן הראשון, שטרם הוכתר על ידי האפיפיור, הכריז כי מעתה ואילך ישתמש בתואר "קיסר-נבחר", שאותו אימצו כל הקיסרים הבאים. יורשו, קרל החמישי, היה הקיסר האחרון אשר הוכתר על ידי האפיפיור. מעתה ואילך, כל הקיסרים יהיו "קיסרים-נבחרים", אף על פי שתוארם הרשמי היה "הקיסר". במקביל, יורשיהם הנבחרים של הקיסרים לבית הבסבורג כיהנו גם כ"מלכי הרומאים" במהלך חיי אבותיהם, תואר שזנחו עם הפיכתם לקיסרים.