עשתורת

עשתורת (במקרא עַשְׁתֹּרֶת, תמיד בכתיב חסר; בפיניקית: 𐤏𐤔𐤕𐤓𐤕 או 𐤌𐤋𐤊𐤕; מכונה גם מלכת השמים) היא אלת היופי, הפריון, הצאן, מגינת הבית ואלת הצידונים במיתולוגיה הכנענית והפיניקית, בתם של אל ואשרה, רעייתו של בעל ואמו של עשתר.

עשתורת
𐤏𐤔𐤕𐤓𐤕, 𐤌𐤋𐤊𐤕

פסל של עשתורת מהמאה ה-3 לפנה"ס. נמצאה בחפירות בתל אל-חלה, ליד שרידי העיר העתיקה בבל
אלת היופי, הפריון והצאן
תרבות	מיתולוגיה כנענית, הדת המסופוטמית, מיתולוגיה פיניקית, דת אוגריתית
אלים מקבילים	עישתר (בבל), אִסְתְּהַר (פרס), אפרודיטה (יוון), וונוס (רומא)
אב	אל
אם	אשרה
אחים	ענת (אחות) ים (אח) מות (אח) שחר (אח) שלם (אח)
בן או בת זוג	בעל

מטבע עתיק מצידון ובו עשתורת נוסעת בקרון שעל גגו כפות תמרים.

צלמית פיניקית מבהט של עשתורת ישובה על כס עשתרת מהמאה ה-7 לפנה"ס שנמצאה בספרד.

פסל עשתורת ישובה על כס עשתרת מהמאה השישית לפנה"ס מקפריסין במוזיאון לתולדות האמנות בווינה.

לוחית שנהב מארסלאן טאש, מתייחס כנראה לפולחן עשתורת

מזוהה עם עשתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. סמליה: כוכב נוגה ויונים, ופסלה היה אישה שנחשים מטפסים על רגליה.^{[דרוש מקור]} בשמים יוצגה בקבוצת הכוכבים שכיום קרויה בתולה.^{[דרוש מקור]}

בכתבי אוגרית

במיתולוגיה האוגריתית בעלילות בעל וענת היא מוצגת כמי שמנסה לעצור את בעל מלעשות מעשים פזיזים בחמתו. פעם היא אוחזת בו ביחד עם ענת בידיו לבל יהרוג את שליחיו החצופים של האל ים ובפעם אחרת היא נוזפת בו על שהרג את ים שלא לפי חוקי המלחמה.

במקרא

וולדות הצאן נקראו "עשתרות הצאן", כיוון שייחסו לה את פריון הצאן. כנגד תפיסה זו מייחס המקרא (דברים, ז', י"ג) את הולדתם לאלוהי ישראל. אך טבעי שבפולחנה יהיה בישול גדי בחלב אמו, שמעורר ריח נעים ונחשב למאכל תאווה, ”כנראה בטכס פולחני שהיה מכוון למשוך את ברכת הפריון לאדמה”.

בכמה מקומות מספר המקרא כי המלך שלמה בנה במה מיוחדת לעשתורת באזור ירושלים. מקדש זה עמד על תילו ותפקד כחלק מהפולחן בירושלים כשלוש מאות שנה עד שהחריבו המלך יאשיהו, כמסופר בספר מלכים ב' פרק כג.

במקרא מוזכר גם פולחן משפחתי לעשתורת הקרויה מלכת שמים: "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי" (ירמיה, ז', י"ח וכן ירמיה, מ"ד, י"ח) כונים שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. עדויות ארכאולוגית לפולחן זה נמצאו בתריסר אתרים, חדרי פולחן ביתיים קטנים, המאופיינים באדריכלות דומה ובחפצי פולחן דומים: מזבחות, אצטבאות, מצבות, מקטרים ושרידי מזון, שאריות של קורבנות ומנחות.

פולחנה היה נפוץ מאוד בארץ ישראל בתקופת המקרא בקרב הכנענים והישראליים, במיוחד בקרב נשים. צלמיות רבות של עשתורת נתגלו בחפירות ארכאולוגיות בכל ארץ ישראל ובירושלים בפרט.

בספר שמואל מסופר על הפלשתים שלאחר ניצחונם בקרב הגלבוע, שמו את כליו של שאול המלך ב"בית עשתרות" בעיר בית שאן.

(ח) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ: (ט) וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם: (י) וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן:

— ספר שמואל א', פרק ל"א

בספר ירמיהו מובאת עדות לכך שיהודים רבים שירדו למצרים האשימו את הפורענויות שבאו עליהם בתקופתם במונותאיזם ובזניחת פולחן מלכת השמיים על ידי אבותיהם:

א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם [...] ב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלַ‍ִם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה וְהִנָּם חָרְבָּה [...] ג מִפְּנֵי רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי לָלֶכֶת לְקַטֵּר לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם. [...] טו וַיַּעֲנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים כִּי מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְכָל הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת קָהָל גָּדוֹל וְכָל הָעָם הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס לֵאמֹר. טז הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ. יז כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ. יח וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ. יט וְכִי אֲנַחְנוּ מְקַטְּרִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים לְהַעֲצִבָה וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים.

— ספר ירמיהו, פרק מ"ד

ארכאולוגיה

מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו שבעמק יזרעאל. הייתה גם אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב-63 לספירה, הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה, סמלה של עשתרת. כמה מקומות במקרא נקראו בשמה, כמו עשתרות קרניים אשר היא גם עירו של עוג מלך הבשן.

מוטיב האישה בחלון שנמצא בעתיקות רבות, כולל ארמון השן של אחאב בשמרון, וארסלאן טאש שבסוריה, מיוחס לכהנות עשתורת, שהיו יושבות בחלון מקדש האלה מאופרות במיטב מחלצותיהן.

בתקופה ההלניסטית נקראה העיר קיסריה "מגדל סְטַרַטוֹן" (מגדל האלה עשתורת), שיבוש שמו של מייסד העיר המלך הצידוני 'עבד עשתורת' (כלומר המלך עובד האלה עשתורת). במקורות חז"ל נקרא היישוב "מגדל שרשון", כשם הגנאי של מגדל סטרטון.

מסביב לים התיכון נמצאו ממצאים חומריים פיניקיים המסווגים כ"כס עשתרת", כאשר לעיתים פסל האלה ישוב עליהם.

כתובת בנבעל הפיניקית ממצרים מוקדשת לעשתרת, וכמה מהשמות התאופוריים המוזכרים בכתובת מראים זיקה לאלה. האלה מוזכרת גם בלוחיות פירגי הדו לשוניות, הן בפיניקית והן באטרוסקית בהקשר של בניית מקדש ("אשר קדש", אתר קודש או אתר קדוש) לאלה ולמקבילתה האטרוסקית אוני .

בתרבות

בחברה הישראלית המוקדמת נתפשה עשתורת כסמל מקומי ליופי ולפריון גולמי.

עשתורת נזכרה רבות בשירת יונתן רטוש, למשל בשיר "קֻפה שחורה", שם שמה מובא ככינוי ליופי ובהקשר של הדלקת נר ומזבח, או בשיר "כָּר", בו נזכרת האלה בהקשר של אהבה נכזבת ובדידות; האלה מוזכרת אף בשיר ברכת שושנים.

ראו גם

• כס עשתרת

לקריאה נוספת

• "עשתורת", באנציקלופדיה מקראית
• הערך: עשתרת, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 719–720.

• Wyatt, Nicholas. "Astarte." Pages 109-114 in Dictionary of Deities and Demons in the Bible. Edited by Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst. 2nd ed. Leiden: Brill, 1999. מסת"ב 90-04-11119-0

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עשתורת בוויקישיתוף

• עשתורת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שרידי עשתורת בני אלפי שנים נמצאו בתל גזר, 9/6/2014, באתר nrg
• פסל עשתרת של הפסלת הישראלית שלומית אברנבוך (הקישור אינו פעיל, 25.5.2022)
• עשתורת, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• כרמית מזרחי, עשתרת: האלה שתובעת את כבודה - באתר "כישופים: הקדרה המבעבעת", 1 במרץ 2005