ויקיפדיה

קצירת איברים ממתרגלי הפאלון גונג בסין

קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג בסין מתרחשת מתחילת המאה העשרים ואחת. תופעה זאת כוללת הוצאה להורג של אסירים פוליטיים, אסירי מצפון ובעיקר מתרגלים של פאלון גונג, כדי לספק איברים לניתוחי השתלות. על פי אומדנים שונים מדובר בתופעה שהובילה למותם של מאות אלפי בני אדם במהלך השנים. היותם נרדפים על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין הפכה את מתרגלי הפאלון גונג לקהל יעד מועדף לרצח לשם גמול כספי בתעשיית ההשתלות בסין.

מתרגלי פאלון גונג ישראלים במחאה שקטה לציון 20 שנות רדיפה בסין

רקע

עריכה

פאלון גונג (או פאלון דאפא) היא שיטת צ'י גונג סינית הכוללת תרגול מדיטטיבי ומושתתת על הגות פילוסופית-מוסרית שמקורה במסורת הבודהיסטית. המתרגלים מבצעים 5 תרגילים הכוללים תנועה עדינה בעמידה ובישיבה (מדיטציה) ומתחייבים לנהל את חייהם על פי שלושה עקרונות אוניברסליים: אמת, חמלה וסובלנות. המתרגלים לא מתערבים בענייני המדינה ולא עוסקים בפוליטיקה. מטרתם להיות אזרחים נאמנים ושומרי חוק, דוברי אמת ואנשים מוסריים וטובי לב. מאז שהופצה בציבור בשנת 1992, השיטה תפסה תאוצה והחלה להיות פופולרית בסין. בשנת 1998 מקורות בממשלה הסינית העריכו שכ-70 מיליון אנשים אימצו אותה כדרך חיים[1][2].

רדיפת הפאלון גונג

עריכה

בשנת 1999 מנהיג המפלגה הקומוניסטית, ג'יאנג דזה-מין, התייחס אל הפאלון גונג כאל איום פוטנציאלי לסמכות ולאידאולוגיה של המפלגה, וביולי 1999 פתח במערכה כלל ארצית כדי להכחיד את השיטה ואת המתרגלים בה[3]. הוא הקים גוף על-חוקתי הנקרא "משרד 6-10" כדי להוביל את מסע הרדיפה של הפאלון גונג[4][5]. הרשויות גייסו את המנגנון הממשלתי ואת כלי התקשורת שבחסות הממשלה, את בתי המשפט, את כוחות המשטרה, הצבא, מערכת החינוך, המשפחות ומקומות העבודה כדי להיאבק ולהשמיד את הקבוצה[6][7]. מאז 1999 הפכו מתרגלי הפאלון גונג למטרות והמשטר הפעיל עליהם עינויים, מעצרים המוניים, עבודת כפייה, "חינוך מחדש" והתעללות פסיכיאטרית, שנועדו כולם לאלץ אותם להתכחש לאמונתם[8][9]. ב-2009 דיווח "הניו יורק טיימס" שלפחות 2,000 מתרגלים נהרגו במהלך הרדיפה[10]; מקורות של פאלון גונג תיעדו שמית 3,700 מקרי מוות נכון ל-2013. בגלל הקושי להשיג מידע בסין ולהעבירו, ייתכן שמספר זה מייצג רק חלק מועט ממספר מקרי המוות שהתרחשו בפועל[8].

השתלת איברים

עריכה

השתלת איברים היא טכנולוגיה רפואית שהתפתחה במחצית השנייה של המאה ה-20. בטכנולוגיה זו מסירים מהחולה המושתל איברים, חלקי איברים או רקמות שהגיעו לאי-ספיקה סופית בגופו, ומושתלים אצלו איברים תקינים או רקמות שנלקחו מאדם אחר. קצירת איברים בכפייה היא צורה של סחר באיברים, כאשר הקרבנות נרצחים במיוחד למטרה של נטילת איבריהם והשתלתם באחרים תמורת כסף. חלק מהמושתלים כלל אינם מודע לכך שמקור האיברים הושג על ידי רצח של חפים מפשע ואסירי מצפון. בסין מתקיימת משנת 1999 רדיפה אכזרית של מתרגלי השיטה הרוחנית פאלון גונג. בכל זמן נתון נמצאים מעל 1.5 מיליון מתרגלים במעצר. העצורים עוברים בדיקות רפואיות מקיפות כדי ליצור מאגר מידע של איברים. בצורה זאת העצורים מהווים "בנק איברים" חי. בין העצורים גם טיבטים, מוסלמים ונוצרים כאשר רוב העצורים הם מתרגלי הפאלון גונג.

תחילת התופעה

עריכה

דיווח מקיף על קצירת איברים שיטתית מאסירי פאלון גונג חיים הופיע לראשונה ב-2006 בשם דו"ח קילגור מטאס. החוקרים בדו"ח, דייוויד קילגור ודייוויד מטאס, העריכו שהפרקטיקה הזאת החלה ב-1999. כמה חוקרים, ובהם עורך הדין הקנדי לזכויות אדם דייוויד מטאס, תת-שר החוץ הקנדי לנושאי אסיה והאוקיינוס השקט, חבר הפרלמנט הקנדי לשעבר דייוויד קילגור, והעיתונאי החוקר איתן גוטמן, העריכו שמאות אלפי אסירי מצפון מקרב מתרגלי הפאלון גונג הומתו כדי לספק את הסחר הרווחי באיברים אנושיים ובגופות אנושיות. בדו"ח מעודכן משנת 2018 הם קובעים שהעוולות האלה ממשיכות להתרחש[11]. המסקנות האלה מבוססות על שילוב של ניתוח סטטיסטי, ראיונות עם אנשים שהיו אסירים בעבר, ראיונות עם רופאים המנהלים מרכזי השתלה בסין, עם רשויות רפואיות ועם סוכנים של המשרד לביטחון הציבור; וכן ראיות נסיבתיות, למשל המספר הגדול של מתרגלי הפאלון גונג העצורים בסין מחוץ לסדרי המשפט החוקי, שנערכו להם בדיקות רפואיות מקיפות, מספרם העולה של מרכזים רפואיים המיועדים לניתוחי השתלות בסין והרווחיות של מכירת איברים. הממשלה הסינית מכחישה באופן עקבי את ההאשמות. אך לא מספקת הסבר למקור האיברים להשתלות. ממשלת סין גם לא מאפשרת לחוקרים להיכנס לסין.

הנושא משך תשומת לב וקיבל גינוי פומבי מממשלות, ארגונים בין-לאומיים ואיגודים רפואיים. הפרלמנט של קנדה והפרלמנט האירופי, וכן ועדת המשנה ליחסי חוץ של בית הנבחרים של ארצות הברית, אימצו החלטות המגנות את קצירת האיברים מאסירי מצפון של הפאלון גונג. השליחים המיוחדים של האו"ם קראו לממשלה הסינית לתת דין וחשבון על מקורות האיברים שמשתמשים בהם בהשתלות, ו"ההסתדרות הרפואית העולמית", "האגודה האמריקנית להשתלות", ו"אגודת ההשתלות" קראו להטיל סנקציות על רשויות הרפואה הסיניות. מספר מדינות גם נקטו באמצעים, או שקלו לנקוט באמצעים, כדי להרתיע את אזרחיהן מלנסוע לסין כדי לקבל איברים (כמו חוק ההשתלות שהתקבל בשנת 2008 בכנסת ישראל). סרט דוקומנטרי "קציר אנושי" על קצירת איברים ממתרגלים של פאלון גונג קיבל את פרס פיבודי לשנת 2014 למצוינות בעיתונות המשודרת[12].

השתלות איברים בסין

עריכה

היקף השתלות האיברים בסין הוא אחד מהגדולים בעולם, כאשר בשנת 2004 דווחו יותר מ-13,000 השתלות[13] ובשנת 2006 דווחו 20,000[14]. עם זאת, שיעור תרומות האיברים מרצון במדינה הוא נמוך ביותר, הן משום שלא הייתה בסין כל מערכת מאורגנת לתרומת איברים מרצון מהמת, והן מסיבות תרבותיות. לדוגמה, בין 2003 ל-2009, רק 130 אנשים התנדבו להיות תורמי איברים[15]. ב-2010, הצלב האדום הסיני השיק יוזמה לאומית למשוך תורמי איברים מרצון, אבל רק 37 אנשים נרשמו[16]. בשל השיעור הנמוך של תרומת האיברים מרצון, רוב האיברים המשמשים בהשתלות מקורם באסירים, או שמקורם אינו ידוע. הממשלה הסינית אישרה ב-1984 תקנה המאפשרת הסרת איברים מפושעים שהוצאו להורג, בתנאי שהם נתנו מראש את הסכמתם, או במקרה שאף אחד לא דרש לקבל את הגופה[17].

למרות היעדר מערכת מאורגנת של תרומת איברים מרצון או של הקצאת איברים, זמני ההמתנה לקבלת איברים חיוניים בסין הם מהקצרים בעולם – לרוב מדובר במספר ימים או שבועות עבור איברים כמו כליות, כבד ולב. זה הפך את סין ליעד של תיירות השתלות בין-לאומית[18] ולמקום מרכזי לניסויים בתרופות נוגדות דחייה[19][20][21]. הרווח מסחר באיברים אנושיים מהווה מקור הכנסה רווחי עבור הממסד הרפואי הסיני, הממסד הצבאי והמשרד לביטחון הציבור[22][23]. היות שאין מערכת לאומית אפקטיבית של תרומת איברים מרצון או של הקצאת איברים, בתי החולים משיגים את האיברים מאנשים חיים, באמצעות הקשרים שלהם בבתי משפט, במרכזי מעצר, במחנות לעבודת כפייה ובבתי כלא[24].

ככלל, לא נמסרת למושתלי האיברים בסין זהותם של תורמי האיברים, וגם לא מספקים להם ראיות להסכמתו בכתב. במקרים מסוימים ייתכן שמונעים מהמושתלים לדעת אפילו את זהות הצוות הרפואי והמנתחים. בעיית חוסר השקיפות מצטרפת לחוסר המוחלט של כללי אתיקה למקצוע ההשתלות, וחוסר מוחלט של מערכת לטיפול משמעתי ואכיפה למנתחים המפרים את אמות-המידה האתיות[23].

בשנות התשעים של המאה ה-20 הלכה וגברה דאגה בקרב איגודים רפואיים וארגוני זכויות אדם לגבי ניצול לרעה הנגרם משחיתות ומכפייה של הסכמה לתרומת איברים, שהובילה אותם לגנות את סין על שימוש באיברי אסירים. הדאגות הללו עלו שוב לפני השטח ב-2001, כשרופא צבאי סיני העיד בפני הקונגרס האמריקני שהוא לקח חלק בניתוחים להוצאת איברים מאסירים שהוצאו להורג, כאשר חלקם עדיין לא היו מתים[25]. בדצמבר 2005, סגן שר הבריאות הסיני, הואנג ג'יה-פו (Huang Jiefu), הודה שעד 95% מהאיברים להשתלה מקורם באסירים שהוצאו להורג, והבטיח לנקוט באמצעים כדי למנוע ניצול לרעה[26][27]. הואנג חזר על הטענות האלה ב-2008 וב-2010 והצהיר שיותר מ-90 אחוז מהשתלות האיברים מתורמים שמתו מקורן באסירים שמתו[28]. ב-2006 דרשה ההסתדרות הרפואית העולמית שסין תפסיק לקצור איברים מאסירים, כיוון שהם אינם נחשבים כמי שהסכמתם ניתנה כהלכה[29]. ב-2014 אמר הואנג ג'יה-פו שהסתמכות על איברי אסירים מהנידונים למוות פוחתת, אך בה בעת הגן על הנוהג להשתמש באיברי אסירים עבור מערכת ההשתלות[30][31]. בהצלבת הנתונים נמצא כי מספר ההשתלות עולה בעשרות מונים על מספר הנדונים למוות בסין. הממשלה הסינית לא נתנה צידוק לפער המספרי הזה.

חוקרים ומשקיפים בין-לאומיים הביעו דאגה נוספת: שבנוסף לאסירים שנידונו למוות, האיברים מגיעים מאסירי-מצפון – במיוחד ממתרגלים של השיטה הרוחנית פאלון גונג אבל ייתכן שגם מטיבטים, מאויגורים ומנוצְריים החיים במחתרת[32]. אנשים אלה לא הורשעו בשל פשעים שדינם מוות, ובמקרים רבים נכלאו שלא על פי סדרי המשפט החוקי אלא רק בשל אמונותיהם הפוליטיות או הדתיות.

דוחות על קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג

עריכה

סו-ג'יאה-טון (Sujiatun)

עריכה

ההאשמות הראשונות לגבי קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג בקנה-מידה גדול הועלו במארס 2006 על ידי שלושה אנשים שטענו שהם יודעים על הוצאת איברים בכפייה ב"בית החולים לטרומבוזיס" (Sujiatun Thrombosis Hospital) בסו-ג'יאָה-טוּן אשר בשָן-יאנג, בפרובינציית ליָאוֹ-נינג. אחת מחושפי המידע, אשתו של מנתח בבית החולים, טענה שבעלה ביצע ניתוחים רבים להסרת קרניות ממתרגלים של פאלון גונג בעודם בחיים, למטרות השתלה[23][33]. נציגים של מחלקת המדינה של ארצות הברית נשלחו לבית החולים סו-ג'יאה-טון כדי לחקור את ההאשמות. הם קבעו שלא היו מספיק ראיות כדי להוכיח את ההאשמות, אבל אמרו שהם נותרו מודאגים לגבי היחס של סין כלפי הפאלון גונג ולגבי הדיווחים על קצירת איברים[34]. זמן לא רב לאחר מכן, במאי 2006, ביקשה "הקואליציה לחקר הרדיפה של הפאלון גונג" מחבר הפרלמנט הקנדי לשעבר דייוויד קילגור (David Kilgour) ומעורך הדין לזכויות אדם דייוויד מטאס (David Matas) לחקור את ההאשמות הנרחבות יותר באשר לקצירת איברים ממתרגלים של פאלון גונג בסין. קילגור ומטאס הסכימו לערוך חקירה בהתנדבות[35].

דו"ח קילגור-מטאס

עריכה

דייוויד קילגור ודייוויד מטאס פרסמו את תוצאות החקירה הראשונית ב-20 ביולי 2006, בדו"ח שכותרתו: "דו"ח על ההאשמות על קצירת איברים ממתרגלים של פאלון גונג בסין"[36]. אף על פי שהשניים לא קיבלו ויזות לסין, הם בכל זאת הצליחו להביא ראיות רבות (שאותן הם חילקו ל-30 קטגוריות שונות) העולות בקנה אחד עם ההאשמות לגבי קצירת איברים ממתרגלים של פאלון גונג. הראיות כוללות ניתוח סטטיסטי של השתלות איברים בסין, ראיונות עם אסירים לשעבר מקרב הפאלון גונג והודאות מוקלטות מבתי חולים בסין וממשרדים לאכיפת החוק בסין לגבי הזמינות של איברים ממתרגלים של פאלון גונג[23]. בהיעדר ראיות שיפריכו את ההאשמות בעניין – כמו רישום ממשלתי מטעם ממשלת סין המציג את מקור האיברים להשתלה – קילגור ומטאס הסיקו שממשלת סין וסוכנויותיה "הוציאו להורג מאז 1999 מספר גדול אך לא ידוע של אסירי מצפון מפאלון גונג. אבריהם החיוניים, כולל כליות, כבדים, קרניות ולבבות, נגזלו שלא מרצונם ונמכרו במחירים גבוהים, לפעמים לתיירים, הנאלצים בדרך כלל להמתין זמן ממושך לתרומות מרצון של איברים כאלה בארצות מגוריהם". הם העריכו שמשנת 2000 ועד שנת 2005, לא הוסבר המקור ל-41,500 השתלות איברים, ושאסירים שהם מתרגלי פאלון גונג היו המקור הסביר ביותר לאיברים אלה[23][37][38]. מחברי הדוח סייגו את הדו"ח בציינם את הקשיים הגלומים באימות הפשעים לכאורה: אף ארגון עצמאי לא מורשה לחקור את התנאים בסין, קשה להשיג ראיות מעדי ראייה ומידע רשמי לגבי השתלות איברים וכן לגבי הוצאות להורג לא נמסר על ידי השלטונות הסיניים. כמו כן, נטען כי גופות האסירים נשרפו לאחר הוצאת האיברים, מה שהקשה על גילוי הדבר[23]. ב-2007, ב-2016 וב-2018 קילגור ומטאס הציגו דו"חות מעודכנים. ב-2009 כונסו הממצאים בספר: "קציר דמים - דו"ח מעודכן הבודק האשמות על קצירת איברי מתרגלי 'פאלון גונג' בסין" או Bloody Harvest: Revised Report into Allegations of Organ Harvesting of Falun Gong Practitioners. הדוחות זכו לכיסוי תקשורתי עולמי, והמחברים נסעו ברחבי העולם להציג את ממצאיהם בפני ממשלות וארגונים שהביעו עניין.

הספר: איברים של המדינה - השתלות לא חוקיות בסין

עריכה

ב-2012 פורסם הספר "State Organs: Transplant Abuse in China" (איברים של המדינה: השתלות לא חוקיות בסין). הספר הוא אסופת מאמרים שכתבו ד"ר דניאל דניוביץ', פרופסור לרפואה[39], ארתור קפלן, פרופסור לביו-אתיקה[40], פרופסור יעקב לביא, מנהל מערך השתלות הלב בבית החולים שיבא ומנתח לב[41], ד"ר גאזאלי אחמאד[42], פרופ' מאריה פיטארנה סינג[43], ד"ר טורסטון טריי[44], איתן גוטמן ודייוויד מטאס[45][46][47][48][49].

איתן גוטמן

עריכה
 
איתן גוטמן עם אדוארד מק'מילן-סקוט במסיבת עיתונאים של איגוד העיתונאים הזרים ב-2009

איתן גוטמן, עיתונאי-חוקר וסופר אמריקני המתמחה בסין, יזם ב-2006 חקירה משלו בנושא ההאשמות לגבי קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג. במהלך מספר שנים הוא ערך ראיונות עם יותר מ-100 פליטים ממחנות העבודה ומערכות הכליאה בסין, כמו גם עם אנשים מהמערכת הרפואית ומערכת אכיפת החוק בסין[50]. על בסיס מחקריו הסיק גוטמן שקצירת איברים מאסירי מצפון נעשתה נפוצה במהלך שנות התשעים בפרובינציית שין-ג'יאנג שבצפון-מערב סין, כאשר אנשי הקבוצה האתנית האויגורים הפכו למטרה לדיכוי אלים ולקמפיינים של הפעלת יד קשה על ידי מערכת הביטחון[51][52].

גוטמן טען שב-1999 קצירת האיברים בשין-ג'יאנג פחתה בצורה תלולה ופתאומית בדיוק כאשר מספר השתלות האיברים ברחבי סין החל לעלות. שנה זו היא השנה בה הממשלה הסינית פתחה בדיכוי בהיקף ארצי נרחב של השיטה הרוחנית פאלון גונג. גוטמן סבור שאוכלוסיית האסירים החדשה של מתרגלי הפאלון גונג תפסה את מקום האויגורים כמקור העיקרי לאיברים להשתלה[11]. הוא העריך שכ-65,000 מתרגלי פאלון גונג הוצאו להורג בעבור איבריהם בין השנים 2000 – 2008, והוא מציין שהמספר דומה לאומדן של קילגור ומטאס באותה תקופת זמן שהם התייחסו אליה[11][53].

ממצאים אלה פורסמו במספר עיתונים וכתבי-עת, ביניהם: World Affairs Journal, the Weekly Standard, Toronto Star וה-National Review. גוטמן גם העיד על ממצאיו בפני הקונגרס האמריקני ובפני הפרלמנט האירופי.

באוגוסט 2014 פרסם גוטמן את תוצאות מחקרו כספר הנושא את הכותרת: "The Slaughter: Mass Killings, Organ Harvesting and China’s Secret Solution to Its Dissident Problem" ("הטבח: הרג המוני, קצירת איברים, והפתרון החשאי של סין לבעיית הדיסידנטים")[54].

ראיות

עריכה

כל סוגי הראיות שהוצגו בדוח, תומכות בהאשמות שמתרגלי הפאלון גונג אכן נרצחים בסין עבור איבריהם. חוקרים, מגני זכויות אדם וארגונים להגנת הרפואה התמקדו במיוחד בהיקף השתלות האיברים שבוצעו בסין; בפער בין מספר ההשתלות לבין המקורות הידועים להשגת איברים; בגידול המשמעותי בתעשיית ההשתלות החופפת לכליאות ההמוניות של מתרגלי פאלון גונג; בזמני המתנה הקצרים המצביעים על הוצאה להורג "לפי דרישה"; ועל דיווחים שאסירים שהם מתרגלי פאלון גונג עוברים בדיקות רפואיות במתקני הכליאה כדי לבדוק האם הם יוכלו לשמש כמקור לאיברים.

עלייה במספר השתלות האיברים בכל המדינה אחרי 1999

עריכה
 
השתלות כבד שבוצעו כל שנה ב"מרכז האוריינטלי להשתלות איברים" בטיאן-ג'ין בשנים 1998–2004

מספר השתלות האיבר שבוצעו בסין גדל במהירות החל משנת 2000. העלייה הזאת תואמת את תחילת הרדיפה נגד הפאלון גונג, שבה עשרות אלפי מתרגלי פאלון גונג נשלחו למחנות עבודה בכפייה, מרכזי מעצר ובתי כלא בסין.

ב-1998 המדינה דיווחה על 3,596 השתלות כליה כל שנה. ב-2005 המספר עלה לכ־10,000[23]. בין השנים 2001 ל-2005 גדל מספר המתקנים בהם בוצעו השתלות כליה מ-105 ל-368. באותו אופן גדל בין השנים 1999 ו-2006 מספר המתקנים בהם בוצעו השתלות כבד מ-22 ליותר מ-500[14]. היקף ההשתלות שבוצעו במרכזים אלה גדל גם כן באופן משמעותי בתקופה זו. בית חולים אחד דיווח באתר האינטרנט שלו שהוא ביצע 9 השתלות כבד ב-1998, אך השלים 647 השתלות כבד תוך ארבעה חודשים בלבד ב-2005. בית החולים האוניברסיטאי ג'יאו-טונג (Jiaotong) בשנחאי תיעד 7 השתלות כבד ב-2001, 53 השתלות ב-2002, 105 השתלות ב-2003, 144 השתלות ב-2004, ו-147 השתלות ב-2005[23].

קילגור ומטאס כותבים שאת הגידול בהשתלות האיברים לא ניתן לייחס לגמרי לשיפורים בטכנולוגיית ההשתלות: "טכנולוגיית השתלת כליה כבר הייתה מפותחת במלואה בסין הרבה לפני שהחלה הרדיפה נגד הפאלון גונג, אבל מספר השתלות כליה זינק מעלה, ויותר מאשר הכפיל את עצמו, מרגע שהרדיפה נגד הפאלון גונג החלה. בשום מקום בעולם לא נרשמה קפיצה כה משמעותית במספרי ההשתלות עם אותו מאגר של תורמים רק משום שהיה שינוי בטכנולוגיה"[23].

יתרה מכך, הם מציינים שבמהלך התקופה הזאת של ההתרחבות המהירה של תעשיית השתלות האיברים בסין, לא היו שום שיפורים משמעותיים בתרומת האיברים מרצון או במערכת הקצאת האיברים, וגם אספקת האיברים מאסירים נידונים למוות לא גדלה[23][32]. אף שזה אינו מוכיח את ההאשמות, קיימת הקבלה בין הגידול המהיר במספר השתלות האיברים לבין המאסרים ההמוניים של מתרגלי הפאלון גונג ועובדה זאת תומכת בהשערה שאיברים נקצרו ממתרגלי פאלון גונג שהיו עצורים או כלואים.

אי-התאמה במקורות הידועים של איברים להשתלה

עריכה

בכירים סינים דיווחו ב-2005 שעד 95% מהאיברים להשתלות מקורם באסירים[26]. אבל סין אינה מבצעת מספיק הוצאות להורג חוקיות שיכולות להסביר את המספר הגדול של ההשתלות המבוצעות, ותרומות איברים מרצון הן נדירות ביותר (בכל רחבי המדינה נרשמו 130 איש בלבד בין השנים 2003 עד 2009 כמתנדבים לתרום איברים)[15].

בכירים במערכת הרפואית הסינית דיווחו כי יותר מ-13,000 השתלות בוצעו בסין ב-2004[13]. ב-2006 פרסם העיתון China Daily, הנמצא בבעלות ממשלתית, שמדי שנה מבוצעות בסין 20,000 השתלות איברים[14]. באותה תקופת זמן, מספר האסירים שנידונו למוות והוצאו להורג היה קטן בהרבה ממספר ההשתלות. אמנסטי אינטרנשיונל תיעדה ב-2006, בהתבסס על דיווחים זמינים שפורסמו באופן גלוי, 1,770 הוצאות להורג; ההערכות הגבוהות ביותר לגבי מספר ההוצאות להורג מתקרבות ל-8,000[55]. היות שבסין אין מערכת מסודרת של הקצאת איברים ומציאת התאמה, וכדי לעמוד בדרישה לזמן המתנה קצר, זה נדיר שיילקחו איברים שונים מאותו תורם. יתרה מכך, לרבים מהנידונים למוות יש בעיות בריאות כמו הפטיטיס B שמונע מהם להיות תורמי איברים. זה מצביע על קיומו של מקור נוסף של איברים[24]. השליח המיוחד של האו"ם לנושא עינויים, מנפרד נוואק, אומר ש"ההסבר שרוב האיברים האלה מגיעים מנידונים למוות אינו סוגר את הנושא... אם זה אכן כך, מספר העבריינים המוצאים להורג צריך להיות גבוה הרבה יותר מכפי ששיערנו עד כה"[56].

בהצהרתו בפני בית הנבחרים של ארצות הברית אמר ד"ר דיימון נוטו: "מספר האסירים שנידונו למוות אינו יכול להסביר לגמרי את כל ההשתלות המתבצעות בסין [...] אפילו אם הם הוציאו להורג 10,000 לשנה וביצעו 10,000 השתלות לשנה, עדיין תהיה קיימת אי התאמה גדולה. מדוע זה? זה פשוט בלתי אפשרי שאותם 10,000 אנשים שהוצאו להורג יתאימו בדיוק לאותם 10,000 אנשים שנזקקו לאיברים"[57]. כמוהו טוענים גם דייוויד קילגור ודייוויד מטאס שהמקורות המסורתיים של איברים להשתלות [בסין] כמו אסירים שהוצאו להורג, תורמים, או אנשים שמתו מוות מוחי "אפילו לא מתקרבים להסביר את המספר הכולל של ההשתלות ברחבי סין". בדומה לנוטו, הם מצביעים על המספר הגדול של מתרגלי פאלון גונג במערכת בתי הסוהר ומחנות העבודה כמקור הסביר לאיברים[23].

זמני המתנה להשתלת איבר

עריכה

זמני המתנה להשתלות איבר בסין קצרים באופן משמעותי יותר מבכל מקום בעולם. בפרסום שהופיע ב-2006 באתר האינטרנט של "מרכז הסיוע הבין-לאומי להשתלות בסין" נכתב: "זה יכול לקחת רק חודש לקבל השתלת כבד, וזמן ההמתנה המקסימלי הוא חודשיים. באשר להשתלת כליה, זה יכול לקחת שבוע אחד למצוא תורם מתאים, והזמן המקסימלי הוא חודש אחד... אם משהו לא טוב יקרה עם האיבר הנתרם, תוצע לפציינט האופציה לקבל איבר אחר מתורם, ולעבור שוב ניתוח תוך שבוע אחד"[58]. מרכזי השתלה אחרים פרסמו פרסומים דומים לגבי זמני המתנה של שבוע או שבועיים להשתלת כבד או כליה[23][59][60]. פרסומים אלה תואמים עדויות של מושתלי איברים, שדיווחו כי קיבלו איברים תוך מספר ימים או שבועות[18][61][62]. בהשוואה, זמני המתנה ממוצעים לכבד או כליה בארצות מפותחות כמו בארצות הברית, קנדה ובריטניה, נעים בדרך כלל בין שנתיים ליותר מארבע שנים, וזאת חרף העובדה שבארצות אלה רשומים מיליוני תורמים מרצון והן הקימו מערכות של התאמת והקצאת איברים[63][64][65].

חוקרים ואנשי מקצועות הרפואה הביעו דאגה לגבי מה שמשתמע מזמני ההמתנה הקצרים להשתלות שבתי החולים בסין הציעו. ספציפית הם אומרים שזמני המתנה אלה הם אינדיקציה לקיום מאגר של תורמים חיים שניתן לקחת את איבריהם על פי דרישה[32]. זה משום שאיברים חייבים להיות מושתלים מיידית לאחר המוות, או להילקח מתורמים חיים (כליות צריכות להיות מושתלות תוך 24–48 שעות, כבדים תוך 12 שעות, ולבבות תוך 8 שעות[66].

ד"ר קירק אליסון, מנהל שותף ב"תוכנית לזכויות אדם ורפואה" באוניברסיטת מינסוטה, כתב ש"בשביל מסגרת זמן קצרה בשיטת 'לפי דרישה' [כמו בסין] נדרש מאגר גדול של תורמים שכבר נבדקו להתאמת קבוצת דם ו-HLA", וזה תואם לדיווחים על כך שממתרגלי פאלון גונג נלקחות דגימות דם ורקמות בהיותם במעצר. הוא כתב שזמני ההמתנה הקצרים של סין לא יכולים להתבסס בביטחון על "מוות מקרי", ושרופאים שהוא שאל על כך ציינו שהם בוחרים מבין אסירים חיים כדי להבטיח איכות ותאימות[66]. ד"ר יעקב לביא, מנהל היחידה להשתלת לב במרכז הרפואי שיבא בישראל, סיפר כי אחד מהפציינטים שלו נסע לסין להשתלת לב. הפציינט המתין שבועיים וההשתלה נקבעה מראש – וזה אומר שלא ייתכן שהאיבר הושג על בסיס מוות מקרי[67]. ד"ר פרנץ אימר, יו"ר הקרן הלאומית השווייצרית לתרומת איברים והשתלה, מדווח כי במהלך ביקורו בבייג'ינג ב-2007 הוא הוזמן על ידי מארחיו הסינים לצפות בניתוח השתלת לב: "המארגן שאל אותנו האם נרצה שניתוח ההשתלה יתבצע בבוקר או אחר הצהריים. זה אומר שהתורם ימות, או ייהרג, בזמן נתון ועל פי נוחות המבקרים. אני סירבתי להשתתף"[11].

עורכי Journal of Clinical Investigation כותבים ש"הדרך היחידה להבטיח השתלה של כבד או לב תוך תקופת זמן קצרה יחסית כפי שזה מובטח לתיירי ההשתלות בסין, היא להשיג מהמושתלים העתידיים את המידע הרפואי הנדרש במהירות, למצוא התאמה, ואז להוציא להורג אדם שמתאים"[32]. גם ד"ר נוטו אומר שזמני ההמתנה להשתלת איבר בסין והיכולת לתכנן מראש השתלות יכולים להתקיים רק אם יש אספקה גדולה של "תורמים חיים הזמינים לפי דרישה". מספר האסירים הממתינים להוצאה להורג אינו גדול דיו כדי לספק את הדרישה, ועל פי החוק הסיני יש להוציא אותם להורג שבוע מיום גזר הדין[57].

הפגיעות של מתרגלי פאלון גונג

עריכה
 
קורבנות העינויים בסין כפי שדווח בחקירה שניהל השליח המיוחד של האו"ם לנושא עינויים מנפרד נוואק

מאז 1999, מאות אלפי מתרגלים של פאלון גונג נעצרו במחנות עבודה לחינוך מחדש, בבתי סוהר, ובמתקני מעצר אחרים בסין, וזה הפך אותם לקבוצה הגדולה ביותר של אסירי מצפון בסין[68]. ב-2008, מחלקת המדינה של ארצות הברית ציטטה הערכות שחצי מהאוכלוסייה הרשמית של מחנות העבודה – 250,000 אסירים – הם מתרגלים של פאלון גונג[69][70], וב-2013 דו"ח של אמנסטי אינטרנשיונל מצא שמתרגלים של פאלון גונג מהווים בין 30 ל-100 אחוז מהעצורים במחנות העבודה שנבדקו[8].

אסירים סינים לשעבר דיווחו גם הם שמתרגלי פאלון גונג קיבלו באופן עקבי את "עונשי המאסר הממושכים ביותר ואת היחס הגרוע ביותר" במחנות, ושעינויים והתעללויות מכוונים רק אליהם[8][71]. ב-2006, מחקר של השליח המיוחד של האו"ם לנושא עינויים ציין ש-66% מהמקרים בסין שדווחו נוגע לקורבנות שהם מתרגלי פאלון גונג[72]. אלפי מתרגל פאלון גונג מתו או נהרגו בהיותם במעצר או כליאה, ולרוב בנסיבות השנויות במחלוקת[3][8]. בני משפחה של מתרגלים שמותם שנוי במחלוקת דיווחו כי בקשתם לנתיחה שלאחר המוות נדחתה[73]. היו מקרים שהגופות נשרפו ללא שהייה מבלי לקבל את הסכמת המשפחה[74]. אנליסטים וקבוצות לזכויות אדם כבר הצביעו על מספר גורמים המניעים את היחס החמור במיוחד כלפי מתרגלי הפאלון גונג הכלואים. זה כולל הוראות שמנפק הממשל המרכזי או רשויות המפלגה הקומוניסטית[75]; מתן תמריצים והצבת מִכְסות מחייבות המעודדים התעללות וניצול לרעה[8]; ידיעה שבמקרי מוות במתקני כליאה האחראים יהיו פטורים מעונש[76]; והשפעה של התעמולה הממשלתית שעושה דה-הומניזציה ומכפישה את מתרגלי הפאלון גונג[7][77]

המספר הגדול של אסירים מקרב הפאלון גונג הוביל את החוקרים לזהות בהם מקור סביר לאיברים. על פי מחקרו של גוטמן, ייתכן שגם קבוצות אחרות שהורדו לשוליים מהוות מטרות, כולל טיבטים ואויגורים המתגוררים בעיקר באזורים המערביים של סין. אבל, בשל סיבות של קרבה גאוגרפית, מתרגלי הפאלון גונג הם מטרות סבירות יותר. בנוסף, היות שהשיטה הרוחנית [הפאלון גונג] אוסרת עישון וצריכת אלכוהול, המתרגלים בשיטה הם לרוב יותר בריאים[11].

בהקשר של קצירת האיברים, קילגור ומטאס מצביעים על סיבה נוספת שמתרגלי הפאלון גונג פגיעים, והיא רצונם להגן על בני משפחתם מהענשה מצד סוכני ביטחון. לכן כאשר עוצרים מתרגלי פאלון גונג, רבים מהם מסרבים לתת לשוטרים את שמותיהם או פרטים אחרים מזהים. "אמנם סירוב זה לזהות את עצמם נעשה מתוך רצון להגן, אבל ייתכן שהיה לו אפקט הפוך. קל יותר להפוך אדם כאשר בני משפחתו אינם יודעים את מקום הימצאו מאשר לעשות זאת לאדם שהמשפחה יודעת איפה הוא", אומר הדוח שלהם. קילגור ומטאס כתבו שהם עדיין לא שמעו על מתרגל פאלון גונג שיצא לחופשי לאחר שסירב להזדהות, אף על פי שהתופעה של סירוב להזדהות הייתה שכיחה בקרב המתרגלים שנעצרו[23]. בדומה, איתן גוטמן מדווח שביותר ממאה ראיונות שניהל עם אסירים לשעבר, הוא נתקל רק במקרה אחד ששמע על מתרגלת שלא מסרה את שמה ובכל זאת שרדה, ועליה נאמר ש"איבריה היו במצב גרוע יותר משלי"[11].

בדיקות רפואיות במתקני כליאה

עריכה

איתן גוטמן ראיין עשרות אסירים סינים לשעבר, כולל 16 מתרגלי פאלון גונג, שמספרים על בדיקות רפואיות חריגות שהתקיימו בזמן המעצר. גוטמן אומר שסביר שכמה מהבדיקות היו שגרתיות, ושכמה מהן כוונו לבדוק את וירוס הסארס. אבל, במספר מקרים, הבדיקות הרפואיות שתוארו כוונו אך ורק לאמוד את בריאותם של האיברים הפנימיים[54].

אדם אחד, וואנג שיאו-הואה (Wang Xiaohua), היה כלוא במחנה עבודה בכפייה ביונאן ב-2001, ויחד עם 20 מתרגלי פאלון דאפא אחרים שהיו עצורים נלקח לבית חולים. לקחו מהם כמויות גדולות של דגימות דם, דגימות שתן, שיקוף רנטגן של אזור הבטן, וא.ק.ג. הצוות הרפואי בבית החולים כלל לא התייחס לפציעות הגופניות שנגרמו למתרגלים האלה בתקופת כליאתם. הדפוס הזה חזר במספר ראיונות אחרים.

צ'ו יָאנג-יָאו, פליטה מסין כבת 30 ומשהו, נלקחה שנת 2000 ממחנה עבודה בכפייה לבית חולים ביחד עם שני מתרגלי פאלון גונג אחרים. היא אומרת שצוות בית החולים הוציא מהם כמויות גדולות של דם, ערך שיקוף רנטגן של בית החזה ובדק את האיברים של האסירים. בעדותה אמרה: "לא נערכה בדיקת הקשה על הברך, לא מישוש של בלוטות לימפה, שום בדיקה של האוזניים, הפה או איברי המין – הרופא בדק רק איברים שניתן למכור", כותב גוטמן[11].

אישה אחרת, ג'וּנג טיאן, סיפרה בעדותה על בדיקות גופניות מקיפות ושאיבת כמויות גדולות של דם – מספיק גדולות כדי לבצע דיאגנוזה מתקדמת או התאמת רקמות – בזמן שהייתה עצורה במרכז מעצר בעיר שן-יאנג.

אסירה לשעבר מפרובינציית גואנג-דונג, אמרה שנעשו בדיקות רפואיות ל-180 מתרגלי פאלון גונג ב-2003, ושהבדיקות התרכזו אך ורק באיברים פנימיים.

עדה אחרת שהייתה עצורה במחנה העבודה מה-סאן-ג'יאָה ב-2005 אמרה שבדיקות רפואיות מקיפות נעשו אך ורק למתרגלים צעירים ובריאים ברגע שהגיעו למחנה; הזקנים והחלושים נבדקו באופן שטחי וחפוז[11].

החוקרת ג'איה גיבסון מצאה גם 3 אסירים טיבטיים שהבדיקות הרפואיות שלהם כללו "איברים בלבד", כולן נעשו מעט אחרי 2005[11].

ראיות שנאספו בשיחות טלפון

עריכה

במארס 2006, מיד לאחר שהחלו לצוץ ההאשמות שאסירים מתרגלי פאלון גונג הם מטרה לקצירת איבריהם, החלו חוקרים מחוץ לסין להתקשר לבתי חולים ולמרכזי מעצר בסין. המתקשרים הציגו עצמם כזקוקים להשתלת איברים או כברוקרים של איברים, ושאלו לגבי זמינות של איברים מהפאלון גונג. במספר מקרים הם השיגו הודאות מוקלטות שניתן לרכוש איברים שמקורם באסירים מקרב מתרגלי הפאלון גונג. אוסף של שיחות כאלה הוצגו כראיה בדוח של דייוויד קילגור ודייוויד מטאס[11][23].

בשיחה כזאת עם מרכז מעצר משטרתי בעיר מי-שאן, אמר פקיד רשמי שיש להם בין חמישה לשמונה מתרגלי פאלון גונג מתחת לגיל 40 שיכולים לשמש כמספקי איברים. כשנשאל לפרטים על המתרגלים האלה, הוא ציין שהם גברים, אסירי פאלון גונג מאזורים כפריים[78].

רופא בבית החולים מִין-דְזוּ שבעיר נאן-ג'ינג אמר שבבית החולים שלו אין כרגע איברים זמינים ממתרגלי פאלון גונג, אבל שבעבר הוא בחר אסירי פאלון גונג לקצור מהם איברים. הרופא גם יעץ למטלפן ליצור קשר עם בית החולים האוניברסיטאי שבפרובינציה הסמוכה גואן-דונג, ואמר שלהם יש קשרים טובים יותר להשיג איברים של פאלון גונג[78]. בבית החולים ג'ונג-שאן שבשנחאי, רופא אמר לחוקרים שכל האיברים המושתלים בבית החולים מקורם במתרגלי פאלון גונג. במהלך שיחה שנערכה באפריל 2006 עם בית חולים צבאי בגואנג-ג'ואו, רופא אמר לחוקרים שיש בידיו "מספר מצבורים" של איברים של פאלון גונג, אבל שייתכן האספקה תיפסק אחרי 20 במאי 2006. בשיחה אחרת, החוקרים התקשרו לבית המשפט העממי של העיר ג'ין-ג'ואו והציגו עצמם כמתווכי איברים. לשאלתם לגבי השגת איברים מאסירים שהם מתרגלי פאלון גונג, פקיד רשמי של בית המשפט אמר "זה תלוי אם אתם מוסמכים לכך... אם יש לכם ההסמכה הנדרשת אולי נוכל עדיין לספק כמה [איברים][78].

קילגור ומטאס מודים שייתכן שלפחות במספר מקרים, צוות בית החולים אולי נתן תשובות שהמטלפן רצה לשמוע, כדי שתהיה עסקה. על התוצאות של שיחות טלפון אלו גם לא ניתן לחזור; ברגע שההאשמות לגבי קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג תפסו את תשומת הלב הציבורית, בתי החולים לא רצו לדון באופן גלוי על ההתנהלות שלהם בלקיחת איברים.

טקטיקת החקירה הזאת שימשה שוב ב-2012, כאשר בכירים במפלגה הקומוניסטית החלו לחקור את חבר הפוליטבירו בו שילאי על מגוון פשעים. בּוֹ היה קודם לכן מושל פרובינציית ליאו-נינג, שהחוקרים מאמינים שהייתה מרכז עיקרי לקצירת איברים. "הארגון העולמי לחקירת הרדיפה של הפאלון גונג" ביצע שיחות טלפון לבכירים ברמות דרג גבוהות ובינוניות שהיו להם קשרים קודמים לבּוֹ שִי-לָאי, והציגו עצמם כחברי הקבוצה למשמעת ופיקוח פנימי במפלגה הקומוניסטית, שבנו את התיק נגדו. הם שאלו שאלות לגבי שרשרת הפיקוד המעורבת בסרסרות של איברים מאסירים, כולל אסירים מקרב הפאלון גונג. כאשר בכיר רם דרג מהפוליטבירו נשאל על מעורבותו של בּוֹ שִי-לָאי בקצירת האיברים, הוא אמר לחוקרים, כפי שדווח, שחבר הוועדה המתמדת של הפוליטבירו ג'וּאוֹ יוֹנְג-קָאנְג, המכונה הצאר של הביטחון "הוא האחראי על זאת באופן ספציפי. הוא יודע על זה"[79].

פקיד רשמי בכיר ברמת-עיר בפרובינציית ליאו-נינג נשאל על ידי חוקרים אם הייתה הוראה שבּוֹ שִי-לָאי נתן בהקשר של הסרת איברים מאסירים שהם מתרגלים של פאלון גונג. הבכיר ענה "התבקשתי לטפל במשימה הזאת. הגוף המרכזי של המפלגה למעשה מטפל בזה... הוא [בּוֹ שִי-לָאי] היה מעורב די בוודאות, כן, היה נראה שדי בוודאות. בזמן ההוא בעיקר דיברנו על זה בפגישות בתוך הוועדה המתמדת". הבכיר ניתק את השיחה לאחר שקלט שהוא לא אימת את זהות המתקשר[79]. אדם נוסף שהתקשרו אליו היה רופא בבית חולים צבאי בליאו-נינג. כשנשאל האם אי פעם השתמשו באיברים של מתרגלי פאלון גונג בניתוחי השתלות בבית החולים הסמוך, הוא ענה בחיוב: "כל זה עבר הליכים דרך בית המשפט". הרופא החל להרגיש פחות ופחות נוח עם סדרת השאלות, וסירב לדון עוד בסוגיה מבלי שיקבל אישור לכך מהאגף הפוליטי של בית החולים[80].

סבב שיחות אוקטובר - דצמבר 2018

עריכה

ג'ניפר זנג, עיתונאית, דיווחה ב"אפוק טיימס" על סבב שיחות נוסף שנערך עם 16 רופאים סיניים בכירים במרכזי השתלות איברים בסין. השיחות מאשרות שעדיין נקצרים איברים מאנשים חפים מפשע בסין ומושתלים בגופם של חולים. הדבר מבוצע בחסות הרשויות והממשל[81].

תמריצים מסחריים

עריכה

חוקרים מתחום זכויות האדם ואנשים העוסקים במקצועות הרפואה טענו שהאופי המסחרי של הסחר באיברים בסין מקדם שחיתות וניצול לרעה.

מקשרים את הגידול בסחר באיברים בסין לרפורמות שנעשו בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 שבהן הייתה ירידה תלולה במימון המדינה למערכת הבריאות. מערכת הבריאות נעה לכיוון מודל המובל יותר על ידי כוחות שוק, ובתי חולים החלו לרקום דרכים חדשות להגדיל את הכנסותיהם. דפוס זה נכון גם לגבי בתי חולים צבאיים; מאז אמצע שנות ה-80, "צבא השחרור העממי" החל לעסוק ביוזמות מסחריות ונושאות רווח כדי להשלים את התקציב[23][57].

בדו"ח של קילגור ומטאס על קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג הם מתארים איך בתי חולים בסין העוסקים בהשתלות מספקים דרישות של זרים עשירים, המשלמים עד 100,000$ עבור כבד, ריאה או לב להשתלה. לדוגמה, אתר האינטרנט של "מרכז הסיוע הבין-לאומי להשתלות בסין" פרסם ב-2006 את רשימת המחירים הבאה: כליה – 62,000$ ; כבד – 150,000-170,000$ ; כבד וכליה – 160,000-180,000$; כבד ולבלב – 150,000$; ריאה – 150,000-170,000$; לב – 130,000-160,000$; קרנית – 30,000$[23]. בהצהרתו בפני בית הנבחרים של ארצות הברית, אמר גבריאל דנוביץ' מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס: "הקלות שבה ניתן להשיג איברים אלה, והאופן שהם מוקצים לזרים עשירים, יצר תרבות של שחיתות"[82].

חקר-מקרה (Case study): פרובינציית ליאו-נינג

עריכה

בספרו על הניצול לרעה בהשתלת איברים, כלל איתן גוטמן חקר-מקרה המתרכז בפרובינציית ליאו-נינג הממוקמת בצפון-מזרח סין. חבר הפוליטבירו לשעבר בו שי-לאי שימש בשנות ה-90 כראש העיר דָא-לִיאָן וכראש המפלגה שם, ולאחר מכן מונה למושל הפרובינציה מ-2001 ועד 2004. ידוע שבפרובינציה זו יש ריכוז גבוה של מתרגלי פאלון גונג, והפרובינציה מובילה בראש רשימת מקרי מוות במאסר בסין[11]. מספר משקיפים כבר ציינו שבו שי-לאי שאף להוביל קמפיין חזק במיוחד נגד מתרגלי פאלון גונג בפרובינציה, דבר שהוביל להגשת תביעה נגדו [מחוץ לסין] על עינויים ופשעים נגד האנושות[83][84][85].

ב-2003, עמיתו הקרוב של בו, וואנג לי-ג'ון (Wang Lijun), מונה לראש משרד הביטחון הציבורי בגִ'ין-ג'וּאוֹ, ליאו-נינג. בתפקידו זה הוא ניהל מתקן להשתלות איברים ששם, על פי דיווחים, הוא פיקח על "כמה אלפי" השתלות איברים, מה שהעלה דאגה שהאיברים נלקחו מאסירים פוליטיים[86][87]. במהלך טקס חלוקת פרס ב-2006, וואנג אמר לכתבים "עבור איש משטרה ותיק, לראות מישהו המוצא להורג ותוך דקות לראות שחייו של אותו אדם ממשיכים בתוך גופם של כמה אנשים אחרים – זה מרגש את הלב[79]. גוטמן אומר שזה "כמעט לא ייתכן" שכל האיברים שהושתלו בניתוחים האלה נלקחו מאסירים שהוצאו להורג, שמספרם אינו מספיק לכסות אספקה של אלפי השתלות איברים. בכל מקרה, מציין גוטמן, בליאו-נינג עצרו המוני מתרגלי פאלון גונג במחנות עבודה בכפייה ובתי כלא. "וזה גם מתקשר לכך שבו [שי-לאי] וואנג [לי-ג'ון] בנו את כוחם הפוליטי במידה רבה על הדיכוי של הפאלון גונג", כותב גוטמן.

ד"ר הוי-ג'ה לי, דובר הארגון הרפואי "רופאים נגד קצירת איברים בכפייה" (Doctors Against Forced Organ Harvesting), חזר על נקודה זו בעדותו בפני הפרלמנט האירופי ב-2015. על פי חישוביו של ד"ר לי, מעיר שגודלה כגודל ג'ין-ג'ואו ניתן לצפות לבערך 14 הוצאות חוקיות להורג בתקופת הזמן שמדובר עליה, מה שאומר שמקור האיברים באלפי ניתוחי ההשתלות במתקן ההשתלות איננו מיושב באמצעות הסבר כזה[88]. בנוסף להשתלות שנעשו בג'ין-ג'ואו, גוטמן מציין שסוכני ביטחון [רשמיים] בעיר דא-ליאן נהגו לספק גופות אנושיות לשני מפעלי פלסטינציה גדולים, שבהם מילאו את הגופות בחומר פלסטי ושלחו אותן לכל העולם כתערוכות של גופות. על פי מודיע שרואיין בתוכנית 20/20 [של הטלוויזיה האמריקנית ABC], הגופות ששומרו באמצעות פלסטינציה הגיעו מאסירים שהוצאו להורג. גם במקרה זה, מציין איתן גוטמן שיש פער לא מוסבר מבחינה מספרית: מפעלי הפלסטינציה הפועלים בדא-ליאן עיבדו אלפי גופות – יותר ממה שניתן לצפות שיגיע מהוצאות חוקיות להורג או מתרומות. הזמן בו הוקמו מפעלי הפלסטינציה חופף לזמן שבו החלה רדיפת הפאלון גונג[11].

טריבונל: בית דין אזרחי בינלאומי בלונדון

עריכה

הטריבונל הבינלאומי בלונדון הוא בית דין אזרחי עצמאי שהוקם בשנת 2018 במטרה לבחון את נושא קצירת איברים בכפייה מאסירי מצפון בסין. באב בית הדין היה פרופסור סר ג'פרי נייס, (Geoffrey Nice QC ) יועץ המלכה. סר ג'פרי נייס הוביל להעמדתו לדין של נשיא יוגוסלביה לשעבר, סלובודן מילושביץ' בבית משפט בינלאומי הדומה לנוכחי כעשרים שנה קודם לכן. חבר השופטים בטריבונל כלל גם שישה חברים ממדינות שונות.

בית הדין שמע עדויות מ-50 עדים, קיבל שלל עדויות כתובות וסרטי וידאו עם ראיות שאותן בדק במהלך שנה שלמה. העדים שהעידו בפני בית הדין היו מומחים לזכויות אדם בין-לאומיות, מומחים לרפואה ולהשתלת איברים, מומחים ליחסים בינלאומיים, להיסטוריה סינית ועוד. עד מועד קיומו של בית הדין האזרחי, לא נדרש שום בית דין בינלאומי לשאלה האם הפשעים המזעזעים הללו אכן מתרחשים, ואם כן באיזה היקף, האם מדובר ברצח-עם, והאם מדובר בפשע נגד האנושות.

במשך 12 חודשים עבד בית הדין כדי לזהות את מהות הפשעים, לבדוק האם בכלל התרחשו, האם הם עונים להגדרה של פשע נגד האנושות או להגדרה של רצח עם, האם הם קיבלו תמיכה מהמדינה, או מגופים פרטיים בסין שנאלצו להשתתף בקצירת איברים בכפייה. הטריבונל עבר על כל העדויות וערך 2 שימועים, בדצמבר 2018 ובאפריל 2019.

העדויות

עריכה
  • דיווחים ראשונים הגיעו כבר בשנת 2001. החל מאותה שנה חל גידול משמעותי במספר המרכזים הרפואיים ובתי החולים המתמחים בהשתלות ברחבי סין. כמו כן חל גידול משמעותי במספר השתלות האיברים בסין עם זמני המתנה קצרים במיוחד. העדויות כוללות שיחות טלפון אנונימיות לרופאים סיניים בסין, ועדותו של רופא ישראלי (פרופסור יעקב ג'יי לביא) שהעיד כיצד מטופל שלו נסע לסין להשתלת לב בתכנון של שבועיים מראש.
  • העדויות כללו צילומים של אתרי אינטרנט סיניים שפרסמו "תפריט" איברים למכירה כמו לב, ראות, כליות, עם ציון של מחיר כל איבר, כאשר הם מבטיחים זמן המתנה משבועיים עד יום-יומיים ובתיאום מראש. זמני ההמתנה קצרים כאלה הם בלתי אפשריים במערכת תרומת איברים המקובלת בעולם.
  • הטריבונל שמע גם עדויות סטטיסטיות שחשפו חוסר התאמה בין מספר ההשתלות שנערכו בפועל ובין מספר התרומות שעליהם דיווחה המערכת הסינית לתרומת האיברים מרצון.
  • נייס אמר כי הקיבולת של 146 מרכזי השתלה ובתי חולים בסין מאפשר בין 60,000 ל-90,000 השתלות בשנה. זהו מספר גדול מאוד ביחס להערכות שניתנו על ידי המשטר הסיני.

כמו כן נטען כי תעשיית השתלת האיברים הניבה לכלכלה הסינית יותר ממיליארד דולר בשנה. למשל, על השתלת כבד גבו כ-160,000 דולר.

מספר ההשתלות העצום המתרחש בסין עורר את החשד שמקור האיברים לא מגיע מתרומות חוקיות או מנדונים למוות כפי שסין הצהירה באותה תקופה.

  • דייוויד קילגור, תת-שר החוץ הקנדי לשעבר העיד בפני הטריבונל בשימוע באפריל 2019 ואמר: "הראיות הן מדהימות - הסחר הנורא הזה באיברי אדם נמשך ואפילו גדל ומתרחב בכל סין."

נטען כי ניתוחי קצירת האיברים מתבצעים בעוד הקורבנות עדיין בחיים, דבר המבטיח איכות טובה לאיבר המושתל.

  • עד אחד, ד"ר אנוור טוהטי סיפר על ניסיונו כמנתח שאולץ לבצע ניתוח לקיחת איבר מאדם חי בזמן שתעשיית ההשתלות בסין הייתה בראשיתה. ד"ר טוהטי אמר בעדותו שמעשיו אלו רודפים אותו עד היום. הוא מתפלל בכנסיות, במסגדים ובבתי כנסת בעבור הקורבן שממנו קצר 2 כליות וכבד, כי איננו יודע מה הייתה אמונתו של המת. אך תחושת האשמה עדיין רובצת עליו.

מעל מיליון אנשים כלואים במחנות בסין. הניצולים העידו שעברו בדיקות רפואיות מקיפות כמו בדיקות דם, צילומי רנטגן ואולטרסאונד. ההסבר ההגיוני היחיד לבדיקות הללו באסירים הוא כדי ליצור מאגר מידע, להבטיח את איכות האיברים ואת התאמתם להשתלה. נטען כי עיקר הקורבנות שבאיבריהם נעשה שימוש בתעשיית ההשתלות הם מתרגלי פאלון-גונג שנכלאו בלא משפט בשל אמונתם במחנות אלו.

למרות העדויות המצטברות, רבים בקהילה הבינלאומית הפנו עורף לקצירת האיברים בכפייה המתרחשת בסין. לפי הדו"ח של הטריבונל גם מוסדות רפואיים ואוניברסיטאות ברחבי העולם משתפים פעולה עם רפואת השתלות האיברים של סין הן במחקר והן בהדרכה.

פסק הדין

עריכה

ב-1 במרץ 2020, פרסם הטריבונל את מסקנותיו הסופיות לגבי הרדיפה של מתרגלי הפאלון גונג בסין כולל קצירת האיברים. פסק הדין של הטריבונל והדו"ח שפורסם ב-17 ביוני 2019, הגיעו למסקנה חד משמעית ובלתי נמנעת בוויכוח המתקיים כבר 20 שנה לגבי השאלה האם אכן מתבצעת בסין קצירת איברים בכפייה מאסירי מצפון. הטריבונל קבע בוודאות כי זהו פשע המתרחש עד עצם היום הזה[89][90].

מסקנות המשפט הציבורי שבפניו העידו עשרות עדים היא שקצירת האיברים בסין נמשכת ביתר שאת. אואן בוקוט (Owen Bowcott) כתב הגרדיאן מציין שמרבית העדויות עוסקות בתקופה שאחרי שנת 2000[91].

קריאה לפעולה

עריכה

הדוח מאשר שקצירת איברים בכפייה מתרחשת בסין ומזים את כל הספקות לגביה. לפיכך טוען הדוח כי על הקהילה הבינלאומית לנקוט מספר צעדים במטרה לעצור את המתרחש בסין:

  • בראש וראשונה יש להאשים את סין בפשעים נגד האנושות ולהפסיק מיד כל שיתוף פעולה איתה.
  • במיוחד יש להפסיק שיתופי פעולה של בתי חולים ואוניברסיטאות עם סין, אבל גם להזהיר אזרחים מתיירות השתלות האיברים וליידע אנשים שמקור האיברים המושתלים הוא רצח של חפים מפשע.
  • יש לידע גופים נוספים ולהזהיר מפני תרומה עקיפה לקצירת האיברים. מדובר ברופאים ומוסדות רפואיים, בחברות תעופה, בחברות נסיעות, בחברות שירותים פיננסיים, בעורכי דין, בחברות תרופות ובחברות ביטוח, במוסדות חינוכיים ובתיירים. על כולם להכיר בכך שעל ידי שיתופי הפעולה שלהם הם יוצרים קשרים עם מדינה פושעת.

בהקשר זה אמרה סוזי היוז, מנהלת ומייסדת הקואליציה הבינלאומית למען הפסקת פשעי השתלות האיברים בסין: "זה מזעזע לחשוב שהאוניברסיטאות ובתי החולים שלנו משתפים פעולה, אולי מבלי דעת, עם הפשעים הנוראים האלו."

תגובת הממשלה הסינית

עריכה

הממשלה הסינית הכחישה שוב ושוב ובאופן גורף שמתרגלי פאלון גונג נרצחו בעבור איבריהם, והיא מתעקשת שהיא דבקה בסטנדרטים של ארגון הבריאות העולמי. יחד עם זה, הממשלה לא הפריכה את הראיות והטענות הספציפיות שהחוקרים ציינו, ולא סיפקה כל הסבר חלופי למקור האיברים בניתוחי ההשתלות[92].

בתגובה להחלטה מ-2014 בבית הנבחרים של ארצות הברית, דובר השגרירות הסינית אמר שסין דורשת הסכמה בכתב מתורמי האיברים, והצהיר ש"קצירת האיברים כביכול מאסירים שנידונו למוות היא שקר גמור שהומצא על ידי הפאלון גונג". נציג השגרירות דחק אז במחוקקים האמריקנים להפסיק "לתמוך בפאלון גונג ולזמום ביחד איתם"[93].

דייוויד קילגור ודייוויד מטאס אומרים שתגובת הממשלה הסינית למחקרם ב-2006 הכילה "גינוי חריף, אבל שום מידע עובדתי הסותר או מערער את מסקנותינו או את הניתוח שלנו". תגובת הממשלה הסינית התרכזה במיוחד בהאשמת הפאלון גונג בהיותם כת מסוכנת, בהטלת ספק במניעים או באי-תלות של החוקרים ובטעויות קטנות נוספות (דוגמת שגיאה בכתוביות שציינו את המיקום של שתי ערים בסין). התגובה הממשלתית גם הצהירה שסין אוסרת מכירה של איברים אנושיים ודורשת הסכמה כתובה של התורם – טענות שקילגור ומטאס טוענים שהראיות מפריכות אותן[23].

מ-2006 ועד 2008, שני שליחים מיוחדים של האו"ם הגישו שוב ושוב בקשה לממשלה הסינית להגיב על ההאשמות לגבי אסירים של פאלון גונג, ולהסביר מהו מקור האיברים שמשמשים בניתוחי ההשתלות[92][94]. תגובות הממשלה הסינית לא נגעו בשאלות אלה ולא הסבירו את מקורות האיברים להשתלה. במקום זאת נכתב בהן שסין פועלת בהתאם לסטנדרטים של "ארגון הבריאות העולמי", ותיארו את המצבים שבהם החוקים והתקנות בסין מתירים ביצוע של השתלות איברים. כמו כן נכתב בתגובות שההאשמות לגבי קצירת האיברים "הן פשוט תוצר של הסתה של הפאלון גונג ... רובן כבר נמצאו כשמועות חסרות בסיס"[92].

הממשלה הסינית גם ניסתה למנוע דיון ציבורי על הסוגיה הזאת מחוץ לגבולותיה, והענישה אזרחים מסין על כך שדיברו על הנושא של קצירת האיברים. במאי 2006 נסע סגן נשיא הפרלמנט האירופי, אדוארד מק'מילן-סקוט, במשימה לרדת לחקר העובדות ולחקור הפרות של זכויות אדם. המדריך שלו, צָאוֹ דוֹנְג (Cao Dong), אמר שהוא יודע על קצירת האיברים וגם ראה גופה של חבר שלו שהוא מתרגל של פאלון גונג "בחדר המתים, עם חורים היכן שהוסרו איברי גוף"[95]. כתגובה על שיתוף פעולה זה נשפט צאו דונג ונאסר לחמש שנים[96].

ב-2007, שגרירות סין בקנדה התערבה במטרה לבטל שידור של סרט תיעודי על פאלון גונג וקצירת איברים, שידור שתוכנן לעלות ב-CBC, רשת השידור הלאומית[97]. באותה שנה השגרירות הסינית בישראל ניסתה, ללא הצלחה, לבטל נאום של העו"ד החוקר דייוויד מטאס בנושא קצירת האיברים, ואיימה שלעדותו תהיה השפעה שלילית על יחסי סין-ישראל[67].

תגובות ברחבי העולם

עריכה

איגודים רפואיים

עריכה

האשמות על קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג הובילו רשויות רפואיות בין-לאומיות ואיגודים מקצועיים להתמקד מחדש בפרקטיקות ההשתלה בסין. מקצוענים מתחום הרפואה העלו מספר דאגות הנובעות מהשימוש באיברי אסירים, וחלקו על האתיקה של שיתופי פעולה עם בתי חולים סינים להשתלות.

ב-2006 אימצה "ההסתדרות הרפואית העולמית" החלטה הדורשת שסין תפסיק להשתמש באסירים כתורמי איברים[98]. "הקרן הלאומית להשתלות" בארצות הברית (National Kidney Foundation), הצהירה כי היא "מודאגת ביותר משיטות הכפייה המשמשות להשגת איברים ורקמות כפי שתואר בהאשמות שהועלו לאחרונה"[99].

מאז 2011 הצהירו מספר מגזינים רפואיים שהם יפסיקו לפרסם מאמרים המתייחסים לניתוחי השתלות בסין בשל הדאגה לגבי הפרות של האתיקה הרפואית. The Journal of Clinical Investigation, מגזין בעל יוקרה בתחום המחקר הביו-רפואי, הצהיר שהשימוש שסין עושה באיברים מאסירים המוצאים להורג "מפר זכויות אדם בסיסיות. זה מפר תפיסות אתיות מרכזיות של רפואת ההשתלות ושל האתיקה של הרפואה. וחמור מכך, כמה מאלה המוצאים להורג יכולים להיות אסירים ש'פשעיהם' הם אך ורק אמונותיהם הפוליטיות או הרוחניות". המגזין החליט שלא יקבל יותר מאמרים על השתלות איברים אנושיים "אלא אם כן יסופק לנו אישור הולם מהתורם, שנלקח לא בכפייה ושניתן לאמת אותו"[32]. החלטה דומה התקבלה במגזין ההשתלות האמריקני (אנ')[100].

ב-2011 פרסמה קבוצה של מנתחים וחוקרי ביו-אתיקה אמריקנים ב"לנצט" (The Lancet) קריאה להחרים את המדע והרפואה הסינים הקשורים להשתלות איברים. "מהמספרים שסין סיפקה ברור שלא כל האיברים המיועדים לאזרחי סין ותיירי השתלות מסופקים על ידי תורמים שהסכימו לכך מרצונם. המקור של הרבה מהאיברים האלה הוא אסירים המוצאים להורג שההסכמה שלהם או לא קיימת, או שאיננה תופסת על פי האתיקה, ושמועד מותם נקבע אולי בהתאם לנוחות של החולה המצפה לאיבר"[101], המחבר הראשי של הפרסום, ד"ר ארתור קפלן, הוסיף לאחר מכן: "להרוג אסירים בעבור חלקיהם הוא מעשה לא אתי כשלעצמו", אבל הפרקטיקה הזאת היא אפילו יותר מרושעת בהתחשב בכך שבין האסירים המוצאים להורג יש כאלה שנכלאו בשל אמונותיהם הרוחניות, הדתיות או הפוליטיות[102][103].

השליחים המיוחדים של האו"ם

עריכה

מ-2006 ועד 2008, שני שליחים מיוחדים של האו"ם שלחו שוב ושוב בקשות לממשלה הסינית להגיב להאשמות לגבי אסירים שהם מתרגלי פאלון גונג ולהסביר את המקור לאיברים המשמשים בניתוחי ההשתלות[92]. בדו"ח מפברואר 2008, השליח המיוחד של האו"ם לנושא עינויים מנפרד נוואק ציין שבסין "יש הרבה יותר השתלות איברים מאשר מקורות שניתנים לזיהוי של איברים [...] על פי הטענות, הפער בין מספר האיברים הזמינים לבין מספר האיברים שניתן להשיג ממקורות הניתנים לזיהוי מוסבר על ידי קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג, והגידול בהשתלות משנת 2000 חופף ומתאים לתחילת הרדיפה כנגד האנשים האלה"[94]. תגובות הממשלה הסינית לא התייחסו לשאלות אלו, ולא הסבירו את מקורות האיברים להשתלה[92].

נוואק אמר מאוחר יותר ש"הממשלה הסינית עדיין לא הודתה ולא נקטה בשקיפות... הממשלה הסינית לא הפריכה [את ההאשמות], אבל מצד שני הן גם לא הוכחו. זה מביא לדילמה – דילמה שיכולה להיפתר רק אם סין תהיה מוכנה לשתף פעולה. וזה מה שחסר"[56].

תגובות של מדינות אחרות

עריכה
 
נציגת בית הנבחרים האמריקני אליאנה רוס-לאטינן, שהייתה בין אלה שהגישו בקונגרס הצעת חוק המגנה את קצירת האיברים ממתרגלי פאלון גונג. בתמונה היא נואמת בעצרת בוושינגטון הבירה

ארצות הברית  ביולי 2014 התכנסה תת-הוועדה לענייני חוץ של בית הנבחרים של ארצות הברית ואישרה פה אחד החלטה המגנה את קצירת האיברים הנעשית בסין ,על ידי המדינה עצמה, מאסירי מצפון המתרגלים פאלון גונג ומאנשים מקבוצות מיעוט אחרות[93][104].

האיחוד האירופי  הפרלמנט האירופי שמע עדות על קצירת האיברים בסין במהלך דיון על זכויות אדם בסין ב-6 בדצמבר 2012. שנה מאוחר יותר העביר הפרלמנט האירופי החלטה המביעה "דאגה עמוקה לגבי הדיווחים המתמידים והאמינים על קצירת איברים שיטתית, הנעשית על ידי המדינה עצמה, מאסירי מצפון שלא נתנו את הסכמתם, ברפובליקה העממית של סין, כולל ממספר גדול של מתרגלי פאלון גונג הכלואים בשל אמונותיהם הרוחניות". ההחלטה קראה לשחרור מיידי של כל אסירי המצפון, ודחקה ברשויות הסיניות להגיב לחקירות האו"ם לגבי מקור האיברים המשמשים להשתלות[105]. במארס 2014, ועדת הכלכלה והרווחה האירופית בבריסל (EESC) כינסה אירוע-המשך בנושא הניצול לרעה בהשתלות איברים בסין[106]. המשתתפים והנואמים בדיון אימצו את ההמלצות של ההחלטה שהועברה בפרלמנט האירופי, המכירה בכך שהפאלון גונג וקבוצות מיעוט אחרות בסין מהווים מטרה לקצירת איברים בכפייה. נשיא ה- EESC הנרי מאלוס (Henri Malosse) קרא להפעלת לחץ גדול יותר על הממשלה הסינית להפסיק את הניצול לרעה בהשתלת האיברים[107].

איטליה  במארס 2014, הוועדה לזכויות אדם באיטליה אימצה פה אחד החלטה הקוראת לשחרור מיידי של מתרגלי פאלון גונג ואסירי מצפון אחרים בסין, ודחקה בבתי החולים באיטליה לשקול מחדש שיתופי פעולה עם סין בתחומי השתלות האיברים[108]. ב-2015, הסנאט האיטלקי אימץ הצעת חוק הרואה בסחר באיברים של תורמים חיים פשע. מי שיימצא אשם בעבירה כזאת יכול לעמוד בפני 3 עד 12 שנות מאסר, וקנסות שיכולים להגיע ל-300,000 יורו[109]. הסנאטור מאוריציו רומני, אחד מנותני החסות לחוק, ציין שסין מבצעת את מספר ההשתלות השני בגודלו בעולם, וכל זה בלי נהלים ממוסדים של תרומת איברים או מערכת הקצאת איברים ארצית, ואמר שחלק משמעותי מתוך ההשתלות מוסבר על ידי לקיחתם ממתרגלי פאלון גונג. "אנחנו באיטליה איננו יכולים לעצור את ההפרות האלה, אבל יש לנו המחויבות לעשות כל מאמץ שלא להיות משתפי פעולה עם זה", אמר הסנאטור[110].

אוסטרליה  בדצמבר 2006 חשף משרד הבריאות האוסטרלי את המידע ששני בתי החולים העיקריים באוסטרליה אסרו על הכשרת מנתחים מסין, וזאת כתגובה על הדאגה לגבי קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג ואסירים אחרים[111]. ב-21 במארס 2013 העביר הסנאט האוסטרלי פה אחד פנייה (motion) לממשלת אוסטרליה שתפעל לגבי הדיווחים על קצירת איברים בסין[112][113]. הפנייה נוסחה יום לאחר תדרוך שהועבר בפרלמנט על הנושא של קצירת איברים מאסירים מתרגלי פאלון גונג, והיא קוראת לאוסטרליה לאמץ סטנדרטים קפדניים לטיפול בפרקטיקה של סחר איברים בין-לאומי[114]. באותה שנה, מחוקקים מהמפלגה הירוקה בניו סאות'-ויילס, אוסטרליה, הציעו חקיקה שתגדיר כפשע, ותיצור סעיפי עבירה ספציפיים המתייחסים לסחר באיברי אדם ורקמות אדם[115].

ישראל  ב-2007 אימצה הכנסת בישראל את חוק ההשתלות האוסר על חברות הביטוח וקופות החולים לתת מימון לאזרחי ישראל היוצאים לחו"ל לקבל איברים שמקור התרומה אינו ברור. המהלך נעשה בחלקו כתגובה לחקירה שבה הרשויות בישראל עצרו מספר אנשים המעורבים בתיווך מכירת איברים מאסירים סינים לישראלים. אחד מהאנשים האלה הצהיר בשיחה עם חוקר סמוי שהאיברים הגיעו מ"אנשים המתנגדים למשטר, מכאלו שנידונו למוות, ומאסירים שהם פאלון גונג"[116].

ספרד  ב-2010 יישמה ספרד חוק האוסר על אזרחי ספרד לנסוע לחו"ל לקבל השתלות איברים לא חוקיות. החקיקה הוצעה לאחר שאזרח ספרדי, כפי המדווח, נסע לטיאָן-ג'ין שבסין, וקיבל שם כבד אחרי המתנה של 20 יום בלבד עבור תשלום של 130,000$. החוק הספרדי רואה קידום או סיוע של השתלות איברים לא חוקיות כפשע, והעונש עליו יכול להגיע ל-12 שנות מאסר. בנוסף, כל ארגון שיהיה שותף בהשתלות איברים לא חוקיות ייקנס[117].

טייוואן  ביוני 2015 העביר הגוף המחוקק הלאומי של טייוואן תיקון לסעיף השתלת איברי אדם, במטרה לאסור מכירה או קנייה של איברים, כולל מחו"ל. החוק גם אוסר שימוש באיברים מאסירים נידונים למוות. מחוקקים שתמכו בחוק ציינו שהתיקונים כוונו לטפל בבעיה של אזרחים טייוואנים הנוסעים לסין להשיג איברים, שחלקם נקצרו מ"תורמים" חיים[118].

מדינות אחרות

עריכה

חוקים דומים נגד תיירות השתלות הוצעו גם באספה הלאומית של צרפת (2010) ובפרלמנט הקנדי (2007, 2010)[119][120][121]. ממשלת קנדה העלתה את הסוגיה של קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג גם באו"ם, במהלך סקירה תקופתית של זכויות אדם במדינות החברות באו"ם ב-2014[122].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קצירת איברים ממתרגלי הפאלון גונג בסין בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Seth Faison, "In Beijing: A Roar of Silent Protestors", New York Times, 27 April 1999.
  2. ^ Renee Schoff, "Growing group poses a dilemma for China", Associated Press, 26 April 1999.
  3. ^ 1 2 Mickey Spiegel, "Dangerous Meditation: China's Campaign Against Falungong", Human Rights Watch, 2002, accessed Sept 28, 2007
  4. ^ Congressional-Executive commission on China, Annual Report 2008.
  5. ^ Cook, Sarah; Lemish, Leeshai (November 2011). "The 610 Office:Policing the Chinese Spirit". China Brief 11 (17). Retrieved24 November 2012.
  6. ^ Johnson, Ian, Wild Grass: three portraits of change in modern china, Vintage (8 March 2005)
  7. ^ 1 2 (23 March 2000) The crackdown on Falun Gong and other so-called heretical organizations, Amnesty International
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 Amnesty International (Dec 2013). Changing the soup but not the medicine: Abolishing re-education through labor in China (PDF). London,UK.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  9. ^ John Pomfret and Philip Pan. "Torture is Breaking Falun Gong." The Washington Post, 5 Aug 2001.
  10. ^ Andrew Jacobs. 'China Still Presses Crusade Against Falun Gong', New York Times, 27 April 2009.
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Ethan Gutmann, “The Slaughter: Mass Killings, Organ Harvesting and China’s Secret Solution to Its Dissident Problem”, (Prometheus Books, 2014).
  12. ^ The Peabody Awards, “Human Harvest:China’s Illegal Organ Trade (International Syndication)”.Accessed 06-19-2015.
  13. ^ 1 2 Huang Jiefu et al, "Health-System-Reform-in-China" The Lancet, 20 October 2008. Retrieved 19 June 2015
  14. ^ 1 2 3 Zhang Feng, “New rules to regulate organ transplants”, China Daily, 5 May 2006.
  15. ^ 1 2 Joshua Keating, “China Says it will Stop Harvesting Organs from Executed Prisoners”, slate.com, 4 December 2014
  16. ^ Han Manman, “Organ donation pilot a failure after first year”, Beijing Today, March 18, 2011. Accessed 02-20-2015.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  17. ^ Human Rights Watch, “Organ Procurement and Judicial Execution in China” August 1994.
  18. ^ 1 2 David McNeill and Clifford Coonan, “Japan’s Rich Buy Organs from Executed Chinese Prisoners”, The Independent, March 21, 2006.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  19. ^ Arne Schwartz, “ Responsibilities of International Pharmaceutical Companies,” in State Organs: Transplant Abuse in China, David Matas and Torsten Trey (ed.), Seraphim Editions, 2012. pp 119-135.
  20. ^ Industry Watch, 3SBio and IsotechnikaSign Partnership toDevelop Voclosporin in China Volume 14, Template:N° asiabiotech.com, 2010.
  21. ^ David Matas, Anti‑rejection Drug Trials and Sales in China, American Transplant Congress, Philadelphia, April 30, 2011.
  22. ^ Scheper-Hughes, Nancy (2003-06-01), "Rotten trade: Millennial capitalism, human values and global justice in organs trafficking", Journal of Human Right 2 (2): 198–203, doi:10.1080/1475483032000078189
  23. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 "Bloody Harvest: Revised Report into Allegations of Organ Harvesting of Falun Gong Practitioners in China", David Matas and Hon. David Kilgour, 31 January 2007, organharvestinvestigation.net
  24. ^ 1 2 David Matas, “Numbers,” in State Organs: Transplant Abuse in China, David Matas and Torsten Trey (ed.), Seraphim Editions, 2012. pp 77-93.
  25. ^ Craig Smith, “Doctor Says He Took Transplant Organs From Executed Chinese Prisoners”, New York Times, 29 June 2001.Accessed 06-19-2015
  26. ^ 1 2 Congressional Executive Commission on China Annual Report 2006, p. 59; note 224, p.201
  27. ^ Elizabeth Forsythe, “China’s Organ Market”, The New Atlantis: Journal of Technology & Society, Summer 2009.
  28. ^ http://press.thelancet.com/chinaorgan.pdf ; “Presentation delivered at the Madrid Conference on Organ Donation and Transplantation, Madrid 2010, by Prof. Huang Jiefu, Vice Minister of Health, P.R.C. (הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  29. ^ "The World Medical Association Council Resolution on Organ Donation in China". World Medical Association. Retrieved 9 June 2010. (הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  30. ^ 1.Robertson, Matthew (12 March 2014). "China Transplant Official Backtracks on Prisoner Organs". The Epoch Times. Retrieved14 March 2014.
  31. ^ "China media: Military spending". BBC. 5 March 2014. Retrieved14 March 2014.
  32. ^ 1 2 3 4 5 Caplan A, Rockman H, Turka L. Editorial position on publishing articles on human organ transplantation, J Clin Invest. 2012;122:2
  33. ^ Ji Da, New Witness Confirms Existence of Chinese Concentration Camp, Says Organs Removed from Live Victims, Epoch Times, 17 March 2006(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  34. ^ "U.S. Finds No Evidence of Alleged Concentration Camp in China".America.gov. 16 April 2006.
  35. ^ Kilgour, David; David Matas. BLOODY HARVEST: Revised Report into Allegations of Organ Harvesting of Falun Gong Practitioners in China. "We did our report as volunteers. We were not paid for our report by Falun Gong or anyone. Our report represents our own judgment. We have not acted on the instructions of Falun Gong or anyone else in coming to the conclusions we did".
  36. ^ US Newswire(20 July 2006) "Independent Investigators to Present Findings From Investigation on China's Organ Harvesting From Prisoners of Conscience", US Newswire. Retrieved 26 July 2006(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  37. ^ Kirstin Endemann, CanWest News Service; Ottawa Citizen (6 July 2006) "Ottawa urged to stop Canadians travelling to China for transplants", Canada.com. Retrieved 6 July 2006(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  38. ^ Reuters, AP (8 July 2006)"Falun Gong organ claim supported",The Age. Retrieved 7 July 2006
  39. ^ G Danovitch articles, US National Library of Medicine
  40. ^ AL Caplan articles, US National Library of Medicine
  41. ^ J Lavee articles, US National Library of Medicine
  42. ^ G Ahmad articles, US National Library of Medicine
  43. ^ M Fiatarone Singh articles, US National Library of Medicine
  44. ^ T Trey articles, US National Library of Medicine
  45. ^ "State Organs: Introduction" seraphimeditions.com(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  46. ^ Rebeca Kuropatwa (19 September 2012) "New Matas book reveals transplant abuse", Jewish Tribune(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  47. ^ Mark Colvin (27 November 2012) "Parliament to hear evidence of transplant abuse in China", Australian Broadcasting Corporation
  48. ^ Matthew Robertson (31 August 2012) "Book Exposes Organized Killing for Organs in China" The Epoch Times
  49. ^ David Matas, Dr. Torsten Trey (2012) State Organs, Transplant Abuse in China seraphimeditions.com p. 144(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  50. ^ "Congressional Testimony:Organ Harvesting of Religious and Political Dissidents by the Chinese Communist Party" (PDF). Ethan Gutmann. House Committee on Foreign Affairs, Subcommittee on Oversight and Investigations. 12 September 2012. Retrieved 14 September 2012.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  51. ^ Ethan Gutmann,“The Xinjiang Procedure”, The Weekly Standard, 5 December 2011.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  52. ^ David Brooks, “The Sidney Awards Part II”, New York Times, 22 December 2011.
  53. ^ Gutmann, Ethan. “The China Conundrum” inFocus QuarterlyWinter 2010
  54. ^ 1 2 Barbara Turnbull (21 October 2014) Q&A: Author and analyst Ethan Gutmann discusses China’s illegal organ trade The Toronto Star
  55. ^ The Economist, “China: A long death row”, May 30, 2007.
  56. ^ 1 2 Charlotte Cuthbertson,"Unsolved: Organ Harvesting in China Interview with Manfred Nowak", Epoch Times, August 5, 2009.
  57. ^ 1 2 3 Statement of Damon Noto, M.D., “Organ Harvesting of Religious and Political Dissidents by the Chinese Communist Party,” Joint Hearing before the Subcommittee on Oversight and Investigations and the Subcommittee on Africa, Global Health and Human Rights of the Committee on Foreign Affairs, House of Representatives, One Hundred Twelfth Congress, September 12, 2012.
  58. ^ China International Transplantation Assistant Centre,“The selection of volunteers” .(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  59. ^ Shanghai Changzheng Hospital, “Liver transplant application” (Chinese) (הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  60. ^ Matas, David (2011). Steven J. Jensen, ed. The Ethics of Organ Transplantation.Catholic University of America Press, page=234, isbn=978-0-8132-1874-8
  61. ^ Lavee, Jacob (2006-10-01), "Organ transplantation using organs taken from executed prisoners in China – a call for the cessation of Israeli participation in the process", Harefuah 145 (10): 749–752, retrieved 2014-10-04
  62. ^ Daniel Asa Rose, Larry’s Kidney, William Morrow Paperbacks, 2010.
  63. ^ Peter Walker, Organ transplant waiting times rise fast Organ transplant waiting times rise fast The Guardian, July 4, 2011.
  64. ^ http://www.organdonation.nhs.uk/ukt/statistics/centre-specific_reports/pdf/waiting_time_to_transplant.pdf(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  65. ^ Canada."Transplant waiting lists and dialysis costs grow as kidney supply lags behind". The Globe and Mail. Retrieved 28 August 2013.
  66. ^ 1 2 "Falun Gong, Organ Harvesting in China, and the Human Rights Case for an Independent Congressional Investigation – testimony submitted by Kirk C. Allison" (PDF). Open Hearing of the Subcommittee on Oversight and Investigations. University of Minnesota. 29 September 2006. Retrieved 4 Feb 2010.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  67. ^ 1 2 Jacob Lavee, “The Impact of the Use of Organs from Executed Prisoners,” in State Organs: Transplant Abuse in China,” David Matas and Torsten Trey (ed.), Seraphim Editions (2012). Pp. 108-113.
  68. ^ Freedom House, The Politburo's Predicament: Confronting the Limitations of Communist Party Repression, January 2015
  69. ^ U.S. Department of State, 2008 Country Report on Human Rights: China (includes Hong Kong and Macao), Oct 2008. Quote: "Some foreign observers estimated that at least half of the 250,000 officially recorded inmates in the country's reeducation-through-labor camps were Falun Gong adherents. Falun Gong sources overseas placed the number even higher."
  70. ^ Congressional Executive Commission on China, Annual Report 2008
  71. ^ Human Rights Watch, "We Could Disappear at Any Time," 12-07-2005
  72. ^ Manfred Nowak, CIVIL AND POLITICAL RIGHTS, INCLUDING THE QUESTION OF TORTURE AND DETENTION, Economic and Social Council, Commission on Human Right Sixty-second session, United Nations, March 10, 2006.
  73. ^ Andrew Jacobs, “China still presses crusade against Falun Gong”, New York Times, 27 April 2009. Retrieved 06-17-2015.
  74. ^ Ian Johnson, “Paper chase”, The Wall Street Journal, 2 October 2000.
  75. ^ Ian Johnson, “How One Chinese City Resorted To Atrocities to Control Falun Dafa”, Wall Street Journal, 26 December 2000; Ian Johnson, “A Deadly Exercise”, Wall Street Journal, 20 April 2000.
  76. ^ Robert, Bejesky, "Falun Gong & reeducation through labour",Columbia Journal of Asian Law, 2 17
  77. ^ Pomfret, Philip P. (2001-08-05), "Torture is Breaking Falun Gong", Washington Post, אורכב מ-המקור ב-2013-10-15, נבדק ב-2014-03-07, The adviser said the second element, a high-pressure propaganda campaign against the group, has also been critical. As Chinese society turned against Falun Gong, pressure on practitioners to abandon their beliefs increased, and it became easier for the government to use violence against those who did not.
  78. ^ 1 2 3 David Kilgour and David Matas, Bloody Harvest Revised Report into Allegations of Organ Harvesting of Falun Gong Practitioners in China, 31 January 2007
  79. ^ 1 2 3 Ethan Gutmann, “Bitter Harvest: China’s ‘Organ Donation’ Nightmare”, World Affairs Journal, July/August 2012.
  80. ^ Matthew Robertson and Li Wenhui, Chinese Doctor Admits to Falun Gong Organ Harvest”, Epoch Times, 13 August 2012.
  81. ^ ג'ניפר זנג, רופאים סינים בכירים מודים בקצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג, אפוק טיימס בעברית 318, 2019
  82. ^ Dr. Gabriel Danovitch, Testimony before the House Foreign Affairs Subcommittee on Oversight and Investigations, Washington DC, September 12, 2012
  83. ^ Jamil Anderlini, Downfall ends Bo’s ambition to rule China, Financial Times, 15 March 2012.
  84. ^ Moore, Malcolm Top Chinese leader Bo Xilai purged, one day after criticism, The Telegraph, 15 March 2012.
  85. ^ Sandler, James "The High Price of Diplomacy With China", Center for Investigative Reporting.
  86. ^ Maya Duani, “Transplant Tourists” Unwitting Beneficiaries of Prisoner Organ Harvest Voices in Bioethics, October 15, 2013.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  87. ^ Abstract from the 23rd Annual Meeting of the German Transplantation Society, Official Journal Volume 27, Supplement 3, October 16–18, 2014.
  88. ^ Matthew Robertson, “European Parliament Wrestles With Accountability for Organ Harvesting in China” Epoch Times, 22 April 2015.
  89. ^ טל בביץ ודורית דינור, פשעים נגד האנושות בסין, https://www.inn.co.il/News/News.aspx/405088
  90. ^ פסק דין סופי של הטריבונל לנושא סין, באתר https://chinatribunal.com/, ‏1.3.2020
  91. ^ Owen Bowcott, https://www.theguardian.com/world/2019/jun/17/china-is-harvesting-organs-from-detainees-uk-tribunal-concludes, The Gardien
  92. ^ 1 2 3 4 5 Report of the Special Rapporteur on freedom of religion or belief, Asma Jahangi. Addendum 28 February 2008.A/HRC/7/10/Add.1
  93. ^ 1 2 Matthew Pennington,“House panel calls on China to end organ harvesting”, Associated Press, July 30, 2014.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  94. ^ 1 2 Report of the Special Rapporteur on torture and other cruel, inhuman or degrading treatment or punishment, Manfred Nowak.Addendum 19 February 2008. A/HRC/7/3/Add.1
  95. ^ "Edward McMillan-Scott: Olympic athletes compete under the shadow of genocide – Yorkshire Post". yorkshirepost.co.uk. Retrieved 14 November 2010.
  96. ^ Edward McMillan-Scott, Comment: Boycott the Games, The Guardian, 4 April 2008.
  97. ^ Ian Austen,‘Chinese Call Prompts CBC to Pull Show’, New York Times, 9 November 2007; Colin Freeze,Falun Gong pulls Falun Gong documentary, The Globe and Mail, 8 November 2007.
  98. ^ WMA Council Resolution on Organ Donation in China, World Medical Association, 2014.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  99. ^ National Kidney Foundation Statement about Alleged Human Rights Violations in Organ Donation, Falun Dafa Information Center, August 15, 2006, acces date: October 4, 2014.
  100. ^ The Use of Executed Prisoners as a Source of Organs Transplants in China Must Stop. Danovitch G, Shapiro M, Lavee J. Am J Transplant 2011;11:426-428
  101. ^ http://www.thelancet.com/journals/lancet/article/PIIS0140-6736(11)61536-5/fulltext
  102. ^ Arthur Caplan, “Stop killing for parts: Why we must boycott China’s organ trade” NBC.com, 30 September 2011.
  103. ^ Arthur Caplan,“The Use of Prisoners as Sources of Organs–An Ethically Dubious Practice” The American Journal of Bioethics, 11(10): 1–5, 2011
  104. ^ Congress.gov “Res. 281: Expressing concern over persistent and credible reports of systematic, state-sanctioned organ harvesting from non-consenting prisoners of conscience, in the People’s Republic of China, including from large numbers of Falun Gong practitioners imprisoned for their religious beliefs, and members of other religious and ethnic minority groups”, 113th Congress
  105. ^ European Parliament, “European Parliament resolution of 12 December 2013 on organ harvesting in China”, 12 December 2013
  106. ^ Organ Harvesting in China: Europe Must Act Now, European Economic and Social Committee Member Delegation Report Ms Madi Sharma, Brussel, March 19, 2014.
  107. ^ The President, European Economic and Social Committee,“Organ harvesting in China ‘a scandalous practice’”, 19 March 2014
  108. ^ Doctors Against Forced Organ Harvesting ,Italian Senate Resolution of the Special Commission for the Protection and Promotion of Human Rights, 5 March 2014.
  109. ^ Agenzie Nazionale Stampe Associata ,“Senate OKs Anti-Organ Trafficking Bill with 212 in Favor”, 4 March 2015.
  110. ^ Bioethics.com,“Italy Censures China Organ Harvest with Senate Bill”, 10 March 2015.
  111. ^ “Hospitals ban Chinese Surgeon Training”,Sydney Morning Herald, 5 December 2006.
  112. ^ Asian American Press, “Australia Senate vote opposes live organ harvesting in China”, 14 April 2013.
  113. ^ Parliament of Australia, Motion no. 1212, Foreign Affairs-China-Organ Harvesting, 21 March 2013.
  114. ^ "Australian Senate unanimously passed a motion to oppose thepractice of unethical organ harvesting in China". dafoh.org. 21 במרץ 2013. נבדק ב-18 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  115. ^ David Shoebridge, “Consultation paper: human tissue amendment (trafficking in human organs) Bill 2013”, 22 January 2013.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  116. ^ Oron Meiri, Buki Nae, and Zohar Shahar Levi, “Organ Traders Evade Taxes", Yedioth Ahronoth, 17 November 2006.
  117. ^ MINISTERIO DE SANIDAD Y POLÍTICA SOCIAL, El nuevo Código Penal introduce como delito el tráfico ilegal de órganos humanos.
  118. ^ Alison Hsiao, “Organ transplant laws tightened” Taipei Times, 13 June 2015.
  119. ^ "Proposition de loi N° 2797 visant à lutter contre le tourisme de transplantation d’organes" (in French). Assemblée nationale. September 16, 2010. Retrieved October 4, 2014.
  120. ^ Borys Wrzesnewskyj, MP Borys Wrzesnewskyj re-introduces bill to combat underground trade in human organs and body parts, May 7, 2009.(הקישור אינו פעיל, 23.2.2019)
  121. ^ Openparliament.ca,“Bill C-561:An Act to amend the Criminal Code and the Immigration and Refugee Protection Act (trafficking and transplanting human organs and other body parts)”. 6 December 2013,Accessed 06-17-2015.
  122. ^ Matthew Little, "Canada raises organ harvesting at UN", Epoch Times, 15 March 2014.
  123. ^ אתר הטריבונל, בית הדין האזרחי בלונדון, באתר https://chinatribunal.com/who-we-are/
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קצירת_איברים_ממתרגלי_הפאלון_גונג_בסין&oldid=39281164"