קראקו
קראקו (באיטלקית: Craco) היא כיום עיר רפאים שבעברה הייתה קומונה במחוז מאטרה באזור בזיליקטה שבדרום איטליה.
 | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| שטח | 77.04 קמ"ר |
| גובה | 391 מטרים |
| סיבת נטישה | אסונות טבע |
| תאריך נטישה | 1980 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 620 (1 בינואר 2023) |
| קואורדינטות | 40°22′43″N 16°26′24″E / 40.378611111111°N 16.44°E |
| אזור זמן | UTC+1 |
| http://www.comune.craco.mt.it | |
  | |
העיר העתיקה ננטשה בשל אסונות טבע. היותה של העיר נטושה הפכה אותה לאתר תיירות מבוקש והיא הפכה בין השאר גם לאתר צילומים של סדרות טלוויזיה וסרטים שונים, גם הוליוודיים וגם אירופאים.
בשנת 2010 נכללה העיר ברשימת המעקב של ה-World Monument Fund.
גאוגרפיה עריכה
קראקו שוכנת כ־40 ק״מ אל תוך היבשה ממפרץ טרנטו לכיוון צפון מערב על הקשת של "המגף" של איטליה. הנוף האופייני לאזור הוא נוף של גבעות, האדמה אינה עשירה ולכן הגידולים האופיינים בה הם גידולי חיטה ושעורה. העיר נבנתה על מדרון תלול מאוד על מנת להגן עליה מפולשים.
.svg)
מרכז העיר ממוקם בנקודה הגבוהה ביותר, פונה לכיוון דרום מערב רכס ההרים. באזור זה נמצאים המבנים החדשים יותר של העיר.
גובהה של העיר הוא 400 מטרים מעל לגובה פני הים, הצוק עליו בנויה העיר צופה על עמק נהר הקאוונה (canove). צמחיית האזור היא צמחייה מעובה ואינטנסיבית.
היסטוריה עריכה
האזור אוכלס על ידי היוונים בסביבות השנה 540 לפנה"ס, הם הגיעו דרך היבשה מעיר החוף Metaponto, הם קראו לאזור Montedoro. נמצאו באזור קברים שמתוארכים למאה ה-8 לפנה"ס, עובדה שמרמזת על יישוב קדום מתקופה זו.
שמה של העיר Craco ניתן לה בשנת 1060 לספירה על ידי ארלנדו ארכיבישוף Tricario שהיה הבעלים של האדמה בעת ההיא. הוא קרא לאזור כולו בשם Graculum שפירושו בלטינית "חרש שדה". שיתוף הפעולה בין הכנסייה ותושבי האזור היה הדוק בתקופה זו והייתה לכנסייה השפעה רבה על חיי התושבים.
בין השנים 1154 ו-1168 השליטה על הכפר עברה לאציל בשם Eberto, ממוצא נורמני כנראה והוא החיל על העיר את צורת השליטה הפאודלית. בשנת 1179 רוברטו מ- Pietrapertosa הופך לשליטה של העיר.
בזמן שלטונו של פרידריך השני העיר קראקו הופכת למרכז צבאי חשוב ומגדל הטירה הפך לכלא
בשנת 1276 הוקמה בעיר אוניברסיטה. במהלך שנות שלטונו של מוציו ספורצה העיר גדלה מאוכלוסייה בת 450 נפש בשנת 1277 ל-655 בשנת 1477 ועד ל-1,718 בשנת 1532. בשנת 1561 העיר מגיעה ל-2,590 נפש. עד המאה ה-15 קמו בעיר ארבעה ארמונות גדולים: Palazzo Maronna ליד מגדל הכנסייה, Palazzo Grossi ליד הכנסייה הגדולה, Palazzo Carbone בשטחה של משפחת Rigirones ו- Palazzo Simonetti.
במהלך שנת 1656 פגעה בעיר מגפה שקטלה מאות מתושבי העיר ודיללה מאוד את אוכלוסייתה.
בשנת 1799 תושבי העיר עם ההכרזה על הרפובליקה הפרתאונופית (אנ') תושבי העיר מפילים את המערכת הפיאודלית של בורבון. אינוסנזו די סיזאר חוזר לנאפולי אחרי שלמד כיצד לנהל עיר והוא מייסד בCraco עירייה עצמאית. מאוחר יותר העיר נופלת תחת שלטונו של נפוליאון וכנופיות שודדים בתמיכתה של ממשלת הגלות של בורבון תוקפות את העיר ב-18 ביולי 1807, בוזזות והורגות את התושבים הפרו-צרפתים בעיר.
בשנת 1815 העיר כבר גדולה ומתחלקת לשני מחוזות: Torrevecchia באזור הגבוה של העיר, סמוך לטירה ולמגדל, Quarter della Chiesa Madre סמוך לכנסייה. לאחר איחוד איטליה, בשנת 1861 העיר נכבשת על ידי כנופיית שודדים בראשותו של קרמיין.
עם סיומה של מלחמת האזרחים הקושי העיקרי של העיר היה ההתמודדות עם הסביבה הגאולוגית שלה. בין השנים 1892 ו-1922 מהגרים מעל 1,300 תושבי העיר לצפון אמריקה, בעיקר בשל תפוקה חקלאית דלה שלא אפשרה להם להתקיים ברווחה. בשנת 1963 העיר פונתה בשל סחף ב- Craco Peschiera ובשנת 1972 התרחש מבול שהחמיר עוד יותר את מצבה של העיר ומנע את אכלוס המרכז ההיסטורי שלה.
לאחר רעידת האדמה בשנת 1980 האתר העתיק של העיר קראקו ננטש לחלוטין.
ייצוגה של קראקו בתרבות הפופולרית עריכה
קולנוע עריכה
בגלל הנוף הייחודי של קראקו צולמו בה סרטים רבים:[1]
- לה לופה (1953), על ידי Alberto Lattuada
- אלוהים עצר Eboli (1979), על ידי פרנצ'סקו רוזי
- שלושה אחים (1981), על ידי פרנצ'סקו רוזי
- דוד המלך (1985), על ידי ברוס ברספורד
- להציל את גרייס (1986), על ידי רוברט מ' יאנג
- השמש זורחת גם בלילה (1990), על ידי פאולו וויטוריו טביאני
- נימפה (1996), על ידי לינה ורטמילר
- השאלה הגדולה (2004), על ידי פרנצ'סקו Cabras ואלברטו מולינרי
- הפסיון של ישו (2004), על ידי מל גיבסון.
- את סיפור הולדת ישו (2006), על ידי קתרין הארדוויק
- קוונטום של נחמה (2008), על ידי מארק פורסטר.
- בזיליקטה מחוף לחוף (2010), על ידי רוקו Papaleo
- רצח בחושך (2013), על ידי דיגן מריל
טלוויזיה עריכה
- האתר הקדום היה אחד מאתרי הצילום המרכזיים של הסדרה קלאסה di ferro (1989-1991), על ידי ברונו Corbucci.
- קראקו נבחרה כאתר צילום לטלנובלה הברזילאית O Rei (1996-1997), בבימויו של לואיס פרננדו קרבאליו.[2]
- ב-2015 עיר הרפאים שימשה לצילום הפרסומת של פפסי.[3]
מוזיקה עריכה
- הלהקה הצרפתית Ödland צילמה בקראקו את הווידאו קליפ לשיר "סנטה לוצ 'יה", מתוך האלבום Sankta לוסיה (2011).
- הפסנתרן הגרמני Hauschka הלחין את השיר "Craco" על עיר הרפאים, מתוך האלבום העיר הנטושה (2014).[4]
אנשים עריכה
- סבו של הבמאי דייוויד או. ראסל היה מקראקו.[5]
גלריה עריכה
-
חורבות קראקו -
מבט מלמעלה -
רחוב בקראקו -
מבנה נטוש -
פנים של מבנה נטוש
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Craco Cinema 2014" (PDF). comune.craco.mt.it. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-07-28. נבדק ב-24 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "O Rei Do Gado: Bastidores". teledramaturgia.com.br. אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2014. נבדק ב-16 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Visit these 3 Places in Italy before they're Ruined by Tour Groups". thedailymeal.com. 8 באוגוסט 2015. נבדק ב-12 באוגוסט 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hauschka – UK Headline Tour & 'Elizabeth Bay' Video Premiere". folkradio.co.uk. 30 בינואר 2014. נבדק ב-24 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "David O. Russell to Receive Italian-American Icon Award". hollywoodreporter.com. 13 באוקטובר 2014. נבדק ב-6 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה)