קרלוס בילארדו
קרלוס סלבדור בילארדו (ספרדית: Carlos Salvador Bilardo; נולד ב-16 במרץ 1938 בבואנוס איירס, ארגנטינה) הוא מאמן כדורגל ארגנטינאי. בילארדו, רופא במקצועו, שימש כמאמן ארגנטינה בין השנים 1983 עד 1990 וזכה עמה בגביע העולם בכדורגל בשנת 1986. כונה "הדוקטור" (בשל עיסוקו כרופא), "אל נריגון" (אף גדול) ו"אל גנאדור" (המנצח).
 | ||||
| בילארדו במונדיאל 1986 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
16 במרץ 1938 (בן 86) בואנוס איירס שבארגנטינה | |||
| שם מלא | קרלוס סלבדור בילארדו | |||
| גובה | 1.75 מטרים | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
קריירה
עריכהבילארדו שיחק כקשר אחורי וגדל בסן לורנסו בה שיחק בין השנים 1958 עד 1960. באותן שנים השתייך גם לנבחרות הצעירות של ארגנטינה והיה שותף לזכייה במשחקים הפאן-אמריקאיים ב-1959 ושותף גם במשחקי אולימפיאדת רומא (1960).
ב-1961 עבר בילארדו לשחק בקבוצת דפורטיבו אספניול מהליגה השנייה, ושיחק בשורותיה עד שנת 1965 בטרם עבר לשחק באסטודיאנטס לה פלאטה. במדי אסטודיאנטס הפך לשחקן מרכזי והיה שותף לזכייה באליפות אחת, 3 גביעי ליברטדורס ובגביע ביניבשתי אחד.
אחרי שסיים את לימודי הרפואה בשנת 1971, פרש בילארדו ממשחק יחד עם חברו ראול מאדרו המשמש כיום כרופא הנבחרת הארגנטינאית.
בילארדו התמנה למאמנה של אסטודיאנטס ב-1971 ואימן אותה במשך 4 שנים. ב-1975 מונה כמאמנה של דפורטיבו קאלי הקולומביאנית ואימן אותה שנתיים. ב-1978 מונה כמאמנה של סן לורנסו אך פרש מתפקידו שנה לאחר מכן לטובת אימון נבחרת קולומביה. אחרי הכישלון להעפיל למונדיאל 1982, פוטר בילארדו מתפקידו וחזר לאמן את אסטודיאנטס. הוא הוביל את אסטודיאנטס לחצי גמר אליפות הנסיונל ב-1982 ולזכייה באליפות המטרופוליטנו באותה שנה.
ב-1983 מונה בילארדו כמאמנה של נבחרת ארגנטינה. במהלך כהונתו כמאמן, נהנה בילארדו משירותיו של דייגו מראדונה שהפך באותן שנים לשחקן הטוב ביותר בעולם. ארגנטינה תחת הדרכתו של בילארדו זכתה במונדיאל 1986 בפעם השנייה בתולדותיה. בשל הצלחת הנבחרת זכה בילארדו בתואר מאמן השנה בדרום אמריקה בשנים 1986 ו-1987. הוא הצליח להוביל את הנבחרת לגמר מונדיאל 1990 בו הפסידה למערב גרמניה אך ספג ביקורות קשות על סגנון המשחק ההגנתי והאלים של שחקניו.
בתום המונדיאל, פרש בילארדו מתפקידו וחזר לאמן לעונה אחת ב-1992 את סביליה הספרדית, וב-1996 את בוקה ג'וניורס לתקופה קצרה. בשני המקרים זכה בילארדו לאמן את מראדונה. ב-1999 מונה כמאמנה של נבחרת לוב אך לא הצליח בה ואימן אותה רק שנה אחת. הוא חזר לאמן את אסטודיאנטס ב-2003 ואימן אותה עד פרישתו ב-2004.
הישגים
עריכה- כשחקן
- סן לורנסו – אליפות ארגנטינה (1959)
- אסטודיאנטס לה פלאטה – אליפות ארגנטינה (מטרופוליטנו 1967), סגנית אלופה (נסיונל 1967, נסיונל 1968), גביע ליברטדורס (1968, 1969, 1970), הגביע הביניבשתי (1968, הפסיד בגמר 1969, 1970)
- נבחרת ארגנטינה – מדליית זהב במשחקי פאן אמריקה 1959
- כמאמן
- אסטודיאנטס לה פלאטה – אליפות ארגנטינה (מטרופוליטנו 1982), סגנית אלופה (נסיונל 1975), גמר גביע ליברטדורס (1971)
- דפורטיבו קאלי – סגנית אלופה (1977, 1978), גמר ליברטדורס (1978)
- נבחרת ארגנטינה – זכייה במונדיאל 1986, סגנות במונדיאל 1990
תארים אישיים
- מאמן השנה בדרום אמריקה – 2 (1986, 1987)
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קרלוס בילארדו- קרלוס בילארדו, באתר Transfermarkt
- קרלוס בילארדו, באתר Soccerway
- קרלוס בילארדו, באתר WorldFootball.net
- קרלוס בילארדו, באתר National Football Teams
- קרלוס בילארדו, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
| נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 1986 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 אלמירון • 2 בטיסטה • 3 בוצ'יני • 4 בורגי • 5 בראון • 6 פסארלה • 7 בורוצ'גה • 8 קלאוסן • 9 קוצ'ופו • 10 מרדאונה • 11 ולדאנו • 12 אנריקה • 13 גארה • 14 ג'וסטי • 15 איסלאס • 16 אולרטיקואצ'אה • 17 פסקולי • 18 פומפידו • 19 רוג'רי • 20 טאפיה • 21 טרוביאני • 22 סלאדה • מאמן: בילארדו |
| |
| נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 1990 (מקום שני) | ||
|---|---|---|
|
1 פומפידו (קומיסו) • 2 בטיסטה • 3 באלבו • 4 בסואלדו • 5 באוסה • 6 קלדרון • 7 בורוצ'גה • 8 קאניג'ה • 9 דסוטי • 10 מראדונה • 11 פאברי • 12 גויקוצ'אה • 13 לורנסו • 14 ג'וסטי • 15 מונסון • 16 אולרטיקואצ'אה • 17 סנסיני • 18 סריסואלה • 19 רוג'רי • 20 סימון • 21 טרוגליו • 22 קנסלריץ' • מאמן: בילארדו |
| |
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1983 | ||
|---|---|---|
|
1 בראון • 2 בוחדו • 3 בורוצ'גה • 4 קמינו • 5 קלאוסן • 6 פיליול • 7 גארקה • 8 גארה • 9 ג'וסטי • 10 אינסואה • 11 חורחה • 12 מרנגוני • 13 מואוסו • 14 מרסיקו • 15 אולרטיקואצ'אה • 16 פונסה • 17 פומפידו • 18 ראמוס • 19 רינלדי • 20 רוסו • 21 סאבלה • 22 טרוסרו • מאמן: בילארדו |
| |
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1987 (מקום רביעי) | ||
|---|---|---|
|
1 אלפארו • 2 בטיסטה • 3 קאניג'ה • 4 דרטיסיה • 5 בראון • 6 דיאס • 7 פונס • 8 אקוסטה • 9 קוצ'ופו • 10 מראדונה • 11 פרקודאני • 12 סיביסקי • 13 גארה • 14 ג'וסטי • 15 איסלאס • 16 אולרטיקואצ'אה • 17 פסקולי • 18 גויקוצ'אה • 19 רוג'רי • 20 טאפיה • 21 תיילר • 22 בארטרו • מאמן: בילארדו |
| |
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1989 (מקום שלישי) | ||
|---|---|---|
|
1 פומפידו • 2 בטיסטה • 3 אלפארו מורנו • 4 באלבו • 5 בראון • 6 בסואלדו • 7 בורוצ'גה • 8 קאניג'ה • 9 קוצ'ופו • 10 מראדונה • 11 קלדרון • 12 קלאוסן • 13 דיאס • 14 אנריקה • 15 ג'וסטי • 16 מונסון • 17 רוג'רי • 18 איסלאס • 19 סנסיני • 20 טרוגליו • 21 גורוסיטו • 22 פלסיוני • מאמן: בילארדו |
| |