פתיחת התפריט הראשי

קרן לאזרחי ישראל, המכונה גם קרן העושר, היא קרן שתוקם בהתאם לחוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד-2014, שאושר בכנסת ב-14 ביולי 2014.[1] מטרת הקרן מוצגת בסעיף 2 לחוק: הקרן תנהל את הכנסות המדינה מההיטל על רווחי נפט, המוטל מכוח חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, בראייה כלכלית ארוכת טווח לשם השאתם ובמטרה לאפשר את המשך קיומה של הקרן לדורות רבים. הקרן תתחיל לפעול ב-1 בחודש שלאחר המועד שבו הגיעו הכנסות המדינה מההיטל לסכום העולה על מיליארד ש"ח.

תוכן עניינים

הצורך בהקמת הקרןעריכה

לכאורה ניתן היה לנצל את כספי ההיטל על רווחי נפט בתקציב המדינה, כפי שמשמשים לכך יתר כספי המיסים. הצורך בגישה אחרת, שהוביל להקמת הקרן, מוצג בדברי ההסבר להצעת החוק:[2]

מאגרי הגז המשמעותיים שהתגלו בשנים האחרונות במרחב הימי לחופיה של מדינת ישראל והאפשרות למציאת תגליות גז ונפט נוספות בעתיד הם בעלי פוטנציאל להשפעה כלכלית משמעותית על המשק הישראלי. למשאבי הטבע חשיבות כבירה לעתיד החברה והמשק הישראלי, ותפקידה של המדינה להבטיח כי משאבים מוגבלים ומתכלים אלה ינוצלו בצורה שתניב תועלת מרבית לכלל אזרחי המדינה. על המדינה, כנאמן הציבור, לדאוג לשימוש נכון בהכנסות המדינה מתקבולים ממשאבי טבע, אשר יאפשרו הן לדור הנוכחי והן לדורות העתידיים ליהנות ממציאתם, תוך מזעור השפעות כלכליות שליליות אפשריות של משאבים אלה, שמקובל לכנותן "קללת משאבי הטבע", על המשק הישראלי. קללת משאבי הטבע (או פרדוקס השפע) מתייחסת לכך שמדינות בעלות שפע של משאבים טבעיים, בייחוד משאבים שאינם מתחדשים, נוטות להתאפיין בצמיחה כלכלית נמוכה ובכלכלה פחות מפותחת בהשוואה למדינות שלא התמזל מזלן להתברך במשאבים אלה לפרדוקס (לכאורה) זה קיימים כמה הסברים, וביניהם אובדן התחרותיות של המגזר היצרני (כתוצאה מ"המחלה ההולנדית" כפי שיוסבר להלן), אי–יציבות בהכנסות המדינה הנובעת מתנודתיות מחירי הסחורות המופקות ממשאבי טבע, ניהול ממשלתי לקוי של המשאבים או מוסדות ממשלתיים חלשים ולא אפקטיביים. כאמור, אחת הסכנות האפשריות של ייצוא משאבי טבע נצפתה בהולנד והיא מכונה ה"מחלה ההולנדית". השפעת "המחלה ההולנדית" מוצאת את ביטויה בכך שהעלייה בהכנסות ממשאבי טבע מובילה להוצאה ציבורית ופרטית מוגברת. התגברות זו מובילה להתחזקות שער החליפין הריאלי, אשר גורם לירידה ביצוא שאינו מבוסס על משאבי טבע ולפגיעה בצמיחה כלכלית בת קיימא של המשק.
קרנות לניהול כספים שהתקבלו מרווחים שנובעים ממשאבי טבע (או כפי שמקובל בעולם לכנותן - קרנות עושר ריבוניות או באנגלית Sovereign Wealth Funds) אינן חדשות בעולם. בשל מספר הקרנות והיקף הנכסים שלהן שהולך וגדל (כ–7.4 טריליון דולר ב–2011) קיים מחקר אקדמי רב וכן ישנן עבודות של גופים מקצועיים בין–לאומיים, כגון קרן המטבע העולמית, העוסקים בהתנהלות הקרנות ובמציאת דרכי עבודה מיטביות (Best Practices) למדינות שמחליטות להקים קרנות כאלה. כחלק מעבודה מקצועית גם נכתב, בשיתוף בין מדינות רבות שמפעילות קרנות אלה, מסמך עקרונות בשם "עקרונות סנטיאגו", אשר מכנס עקרונות מרכזיים שאותם הקרנות בעולם מקיימות או שואפות לאמץ, תוך התאמתם למאפייני המדינה ולמטרות הקרן.

מאפייני הקרןעריכה

לקרן יועברו הכנסות המדינה מההיטל על רווחי נפט, והיא תעסוק בהשקעת כספים אלה ובניהולם. לקרן תהיה מועצה בראשות שר האוצר, שתפקידיה העיקריים הם קביעת עקרונות מדיניות ההשקעה של הקרן ואישור סכום ההקצאה השנתי שתעביר הקרן לאוצר המדינה. לקרן תהיה ועדת השקעות, שתפקידה לקבוע מדיניות השקעה מפורטת לקרן במטרה להשיא את רווחי הקרן, בהתחשב ברמת הסיכון, באופק ההשקעה, ברמת נזילות ההשקעה ובעקרונות מדיניות ההשקעה שקבעה המועצה, ולהציע לאישור המועצה רשימה של מנהלי השקעות חיצוניים. נכסי הקרן ינוהלו באמצעות מחלקת ניהול שתוקם לעניין זה בבנק ישראל, וזו תשקיע את נכסי הקרן בנכסים מחוץ למדינת ישראל ובמטבע חוץ בלבד.

מדי שנה תעביר הקרן לאוצר המדינה חלק מכספיה, כדלקמן:

  • בתשע שנות פעילותה הראשונות: 3.5% מהנכסים שנצברו בה.
  • החל מהשנה העשירית: סכום השווה לתשואה הריאלית הממוצעת שהניבו השקעותיה של הקרן בעשר השנים שקדמו לאותה שנת כספים, כשהוא מוכפל בשווי הנכסים שניהלה הקרן ב-31 בדצמבר של שנת הכספים הקודמת.

כספים אלה ישמשו למטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות שיאושרו במסגרת חוק התקציב. אופן הקצאת הכספים, שבו מועברים לאוצר המדינה רק פירות הקרן (התשואה שהושגה על נכסיה) משקפים את הגישה שתקבולי המדינה ממשאבי גז ונפט נועדו לשרת הן את הדור הנוכחי והן את הדורות הבאים.

לפי בקשת הממשלה, רשאית הכנסת לאשר, ברוב של שבעים חברי הכנסת, מתן הלוואה מנכסי הקרן לאוצר המדינה, לשם טיפול באירוע חריג, לרבות אירוע סביבתי, שהוא בעל השפעה שלילית חריגה, במשכה או בעוצמתה, על כלכלת ישראל.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה