קרן ציטר

קרן ציטר
	אין תמונה חופשית
לידה	22 באוגוסט 1977 (בת 46); גבעתיים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום מגורים	ישראל, גרמניה, ארצות הברית
פעילות בולטת	אמנית רב תחומית
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (2021)
	kerencytter.com

קרן ציטר (נולדה ב-22 באוגוסט 1977) היא אמנית חזותית וסופרת ישראלית. פועלת בגרמניה וארצות הברית.^[1]

ביוגרפיה עריכה

ציטר, נולדה בגבעתיים וגדלה באריאל. בשנים 1997–1999 למדה אמנות פלסטית במכון אבני לאמנות ועיצוב, תל אביב.^[1] לאחר שהצליחה בגלריות שונות בארץ, עברה בשנת 2002 לאמסטרדם במלגה מבית הספר לאמנות האטלייה (De Ateliers), שם למדה אצל וילם דה רויג' ומרלן דיומא.^[2] היקף עבודתה כולל סרטים, מיצבי וידאו, מיצגים, רישומים וצילום. היא גם כותבת רומנים, מחזות תיאטרון ושירה.

קריירה עריכה

אמנות וידאו עריכה

לאחר שסיימה את לימודיה באמסטרדם, ציטר יצרה מספר עבודות וידאו שהוצגו ברחבי העולם, כולל "סדרת התאריכים" (2004, סדרה של נרטיבים קצרים שנכתבו, צולמו והופקו במהלך שנה אחת), "הקורבן" (2006), "דחיה" (2005, מבוסס על הדחיה של פולנסקי), ו"החלבן" (2003). אחת מיצירותיה המפורסמות ביותר היא "דר שפיגל" מ-2007. "ארבע עונות" (2009) היא דוגמה נוספת לעבודתה של ציטר: תערובת אבסורדית של מגוון ז'אנרים קולנועיים, מפילם נואר ועד מלודרמה, מגיעה לשיאה בצילום האייקוני של עץ חג המולד בוער, על רקע המוזיקה הדרמטית של פרנטה וטייכר.^[3]

מחול ותיאטרון עריכה

בשנת 2008 הקימה ציטר להקת ריקוד בשם DIE NOW (Dance International Europe Now) המורכבת מ-5 רקדנים לא מקצועיים. ההפקה הראשונה שלהם "היסטוריה בהתהוות - הסיפור האמיתי של ג'ון וובר", שהתבססה על מגוון רחב של השפעות כולל פינה באוש, סמואל בקט, דיסני על הקרח, מייקל ג'קסון, איבון ריינר וסרט מילוי רחבת הריקודים Lambada של שנות ה-80. בסיבוב הופעות בינלאומי והוצג ב'אולם הטורבינות' של מוזיאון טייט מודרן בלונדון, 'המטבח' בניו יורק, 'חשמלית' בגלאזגו ו'הבל אם אופר' בברלין.^[4]

היא יזמה את הקרן שלה APE – עידן פרויקטים אמנותיים יחד עם האוצרת ההולנדית מאיקה גוונברג ב-2010. מטרת הארגון היא לפתח פרויקטים (מופעים, תערוכות, דפוס, פגישות) שלא בהכרח ניתנים למימוש במסגרת פורמטים או מסגרות מוסדיות מסורתיות.^[5]

מאוחר יותר באותה שנה היא כתבה וביימה את המחזה "הצג דרמה אמיתית", שהופק על ידי APE ומבוסס בחלקו על חייהם של שני השחקנים שלה, סוזנה מאייר ופביאן שטום. ביצירה, המשתמשת בסרטונים ובדיאלוג חוזר ותנועות היוצרות קו עלילה שבור אך אמפתי, הם נאבקים בעסקי הבידור התובעניים בעוד מערכת היחסים ביניהם מתפרקת אט אט. ההפקה זכתה להצלחה רבה, יוסטון כרוניקל כינה אותה "מסקרנת (...) משהו שהאדריכל הדה-קונסטרוקציוניסט פרנק גרי היה יכול להעלות על הדעת אם הוא היה מחזאי; סיפור שהתפרק בתפרים ואז הותאם מחדש עם שנינות מגניבה וחרדה של המאה ה-21" החל משנת 2014, המחזה הוצג בכל רחבי העולם החל מלונדון, ניו יורק ויוסטון ועד שנחאי, בייג'ינג וסיאול.^[6]

באביב 2010 הוצגה עבודתה על שער מגזין האמנות האמריקאי ארטפורום, שפרסם סיפור נרחב על עבודתה.^[7]

המחזה הבא שלה "אנקה איננה או שאני אוכל חמוצים בהלוויה שלך" נפתח בברלין ב-הבל אם אופר בשנת 2011 והוזמן לפסטיבל התמונות בטורונטו בשנת 2012.

בשנת 2013 ציטר שיתפה פעולה עם המוזיקאים קיירה פוקס, צ'רלי פיינשטיין ודייוויד איירד ב"קולני", שילוב קולח של קונצרט מוזיקלי, עבודת וידאו והופעה שהוצג במכון ICA לאמנות עכשווית, לונדון. אדריאן סירל כתב בביקורת שלו בגרדיאן: "כשילוב של הופעה חיה ווידאו, שיתוף הפעולה האחרון בין אדם קרטיס ומאסיב אטאק בפסטיבל הבינלאומי של מנצ'סטר קבע סטנדרט. קולני הוא גם אינטימי יותר, מנוכר יותר, וגם יותר מעורבב (...) לאחר זמן מה התייאשתי מלנסות לעקוב אחר כל דבר כמו סיפור, אם היה כזה, או לרדוף אחרי התמונות המוקרנות, שבאו והלכו לסירוגין, תחילה על מסך אחד, ואז אחר. הרגשתי קצת מטומטם, רץ בין הקהל עם מחברת, מנסה לעמוד בקצב, כמו שוטר סמוי שמפוצץ את הכריכה שלי. לקראת הסוף, פוקס ופיינשטיין לוקחים את התופים האלקטרוניים, ופוקס מתחיל לשיר מתוך סדין מרופט של מילים, המוזיקה מגיעה לגובה כזה ששערות הנחיריים שלי מתחילות לרטוט באהדה."^[8]

פרויקטים עריכה

לאחר שש שנים בברלין, ציטר עברה לניו יורק ב-2012, שם יזמה פרסום רבעוני המתמקד באמנות ושירה. הפרסום יצא לאור על ידי APE, עד כה הופיעו בו נורה שולץ, ג'ון קלסי וכתביהם של יוזף שטראו, מתיו דיקמן, רומן באמבייב, רוג'ר ואן וורהיס וסילביה מיי גורליק.

תערוכת היחיד שלה ב-2013 ב-פילאר קוריאס (Pilar Corrias) בלונדון הציגה גוף עבודות חדש שאפתני בשם MOP (מוזיאון לצילום) - ארכיון גדול של צילומי פולארויד המתעד את חייה כשנסעה מברלין ומלונדון, לארצות הברית ולישראל משנת 2012 ועד 2013. הצילומים צולמו במצלמת פולארויד 1200i ו-One step 600 שלה, התמונות מסווגות בקפידה לפי גאוגרפיה וכרונולוגיה ואז מסודרות לתתי-סעיפים, שכותרתם C, B, A ו-D וכן הלאה, באמצעות האסתטיקה שלהם. מוצגות תמונות של חברים, עמיתים, אוצרים שנתקלה בהם, מוזיאונים שעבדה בהם, נופים שעברה והופעות שלה. האוסף מורכב מיותר מ-800 פולרואידים.^[9]^[10]

במאי 2019 ערכה ציטר את מצגת הסולו המוסדית הראשונה שלה בישראל, שכותרתה "תוכן ממומן". התערוכה נושאת נימה אוטוביוגרפית עמוקה, אם כי, כמו תמיד בעבודתה, עצם הטון הזה נרמז ומוצע, תוך הימנעות מכל התייחסות ישירה. לתערוכה זו, המנוסחת בשתי גלריות, הגתה האמנית תצוגה סוחפת המזמינה את הצופה למפגש פיזי יוצא דופן עם יצירתה, מייצרת מרחב הרהור, מעלה את כל שלבי החיים השונים, מילדות ועד נערות, מבגרות ועד גיל העמידה ועד הגיל מבוגר.^[11]

כתיבה עריכה

בנוסף לעבודות הווידאו והפרפורמנס שלה, ציטר היא המחברת של חמישה רומנים: 'האיש שטיפס במדרגות החיים וגילה שהם מושבי קולנוע' (לוקאס וסטרנברג, ניו יורק - ברלין, 2005); 'שבע השעות המרגשות ביותר בחייו של מר טרייר בעשרים וארבעה פרקים' (הוצאת שטרנברג ברלין, 2008); 'סיפורו האמיתי המדהים של משה קלינברג - כוכב תקשורת' (הוצאת כוכב אחד, פריז, 2009); 'יומנים לבנים' (מינים צפוניים, יפן, 2011); ו-'אימון חיים של א.ז.' (הוצאת שטרנברג, ברלין 2016); בנוסף לשלושה ספרי ילדים: 'הסנאי הסקרן' (הוצאת פורק סלט, 2015), 'הצב האכזרי' ו'האוגר הזועם' (שניהם הוצאת פורק סלט / CEC ז'נבה, 2018).^[12]^[13]

ציטר חיברה גם שירה ופרוזה. בין יצירותיה: "שירים (שהם גם ספור)" (2006) וה-"השקיעה של אתמול" (2003).^[1]

ציטוטים עריכה

"למדתי אמנות כי רציתי לנסוע לניו יורק ולשטוף כלים". (2010) ^[14]

"אמנים הם כמו דבורים. קשה לתפוס, יש להם נטייה למות אחרי שעשו משהו משמעותי". (2012) ^[15]

"לא לאנשים אפילפטיים." (על הופעתה 'קולני', 2013)^[8]

תערוכות בישראל עריכה

תערוכות יחיד^[16] עריכה

2001 קרן ציטר - גלריה רוזנפלד, תל אביב

2003 קרן ציטר - משפחה - גלריה רוזנפלד, תל אביב

2006 קרן ציטר- רתיעה - נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב

2012 Video Art Manual - נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב

2015 פה ושם - נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב

2019 תוכן מקודם - המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב

תערוכות קבוצתיות^[16] עריכה

2020 ימי פרא: רוחות רפאים של נעורים מאוסף ״הארץ״ - מינוס אחת, תל אביב

2007 הביאנלה הראשונה לאמנות עכשווית - מוזיאון הרצליה לאמנות, בית יד-לבנים, הרצליה

2008 שמיים, גן, עולם הבא - נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב

2010 מהו הפוליטי - מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית, בת-ים

2010 נאו-ברבריזם - רוטשילד 69, תל אביב

2013 ארבע - גלריה דביר, תל אביב

2013 ביחד - גלריה דביר, תל אביב

2014 Les yeux seuls sont encore capables de pousser un cri - גלריה דביר, תל אביב

2015 Turn On, עבודות וידאו מאוסף יוליה שטושק - גלריה רב-תכליתית ע''ש לילי ויואל משה אלשטיין; הבניין ע''ש שמואל והרטה עמיר, מוזיאון תל אביב לאמנות

2015 שיבולת - גלריה דביר, תל אביב

2015 An Autumn Afternoon - גלריה דביר, תל אביב

2017 מסע בערפל - נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב

פרסים והערכה עריכה

2006 פרס בלואה בארט בזל, שווייץ.^[1]

2008 פרס ארט ויוה, ברלין, הייתה אחת מארבעת המועמדים לפרס^[1]

2008 פרס בגלריה הלאומית לאמנות צעירה, ברלין, הייתה אחת מארבעת המועמדים לפרס ^[17]

2009 המקבלת הראשונה של פרס אבסולוט לאמנות בסטוקהולם^[1]

2010 הייתה ברשימה הקצרה של פרס הדור העתידי לאמנות, ברלין, גרמניה^[18]

2010 נבחרה לאחת מ-10 האמנים הישראלים הכי נמכרים בעולם / אין אמן בארצו, גלובס^[19]

2010 נבחרה למקום השני ברשימת 100 האמנים המבטיחים של מגזין האמנות "פלאש ארט".^[1]

2021 מלגת גוגנהיים לאמנויות יצירתיות, ארצות הברית וקנדה ^[20]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ קרן ציטר, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים
^ Keren Cytter biography (אורכב 06.03.2014 בארכיון Wayback Machine). Noga Gallery
^ Keren Cytter Four Seasons / Nightmare, les presses du réel (באנגלית)
^ Keren Cytter at HAU Berlin Texte zur Kunst
^ A.P.E (Art Projects Era), kunstinstituutmelly (באנגלית)
^ Show Real Drama Review Houston Chronicle
^ קרן ציטר, באתר ארטרום (באנגלית)
^ ¹ ² Keren Cytter's Vociferous The Guardian
^ Keren Cytter and her 800 polaroids Another Mag
^ "Artist Keren Cytter's Vociferous: an intimate, alienating blizzard of noise and images". the Guardian (באנגלית). 2013-09-06. נבדק ב-2022-02-20.
^ "Keren Cytter at Center for Contemporary Art Tel Aviv (Contemporary Art Daily)". www.contemporaryartdaily.com. נבדק ב-2019-11-05.
^ Keren Cytter Bibliography Nagel Draxler Gallery
^ Keren Cytter Bibliography Pilar Corrias Gallery
^ Keren Cytter Moderna Museet
^ Keren Cytter Interview Shitmycatreads
^ ¹ ² קרן ציטר תערוכות, באתר מוזיאון ישראל
^ Preis der Nationalgalerie für Junge Kunst Berliner Morgenpost
^ keren-cytter, pilar (באנגלית)
^ קרן ציטר - אמנים, באתר מוזיאון ישראל
^ Keren Cytter Profile Guggenheim Fellowship

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ קרן ציטר, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים

[2] Keren Cytter biography (אורכב 06.03.2014 בארכיון Wayback Machine). Noga Gallery

[3] Keren Cytter Four Seasons / Nightmare, les presses du réel (באנגלית)

[4] Keren Cytter at HAU Berlin Texte zur Kunst

[5] A.P.E (Art Projects Era), kunstinstituutmelly (באנגלית)

[6] Show Real Drama Review Houston Chronicle

[7] קרן ציטר, באתר ארטרום (באנגלית)

[auto-8] ¹ ² Keren Cytter's Vociferous The Guardian

[9] Keren Cytter and her 800 polaroids Another Mag

[10] "Artist Keren Cytter's Vociferous: an intimate, alienating blizzard of noise and images". the Guardian (באנגלית). 2013-09-06. נבדק ב-2022-02-20.

[11] "Keren Cytter at Center for Contemporary Art Tel Aviv (Contemporary Art Daily)". www.contemporaryartdaily.com. נבדק ב-2019-11-05.

[12] Keren Cytter Bibliography Nagel Draxler Gallery

[13] Keren Cytter Bibliography Pilar Corrias Gallery

[14] Keren Cytter Moderna Museet

[15] Keren Cytter Interview Shitmycatreads

[:1-16] ¹ ² קרן ציטר תערוכות, באתר מוזיאון ישראל

[17] Preis der Nationalgalerie für Junge Kunst Berliner Morgenpost

[18] ren-cytter, pilar (באנגלית)

[19] קרן ציטר - אמנים, באתר מוזיאון ישראל

[20] Keren Cytter Profile Guggenheim Fellowship

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

אין תמונה חופשית
לידה	22 באוגוסט 1977 (בת 46) גבעתיים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום מגורים	ישראל, גרמניה, ארצות הברית
פעילות בולטת	אמנית רב תחומית
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (2021)
kerencytter.com