רבי יוסי בן כיפר

**רבי יוסי בן כיפר**
לידה	ארץ ישראל, האימפריה הרומית
מקום פעילות	ארץ ישראל ובבל
השתייכות	דור חמישי לתנאים
רבותיו	רבי אלעזר בן שמוע, רבי שמעון שזורי
בני דורו	רבי אחי ברבי יאשיה, רבי דוסתאי ברבי ינאי, רבי דוסתאי ברבי יהודה

רבי יוסי בן כיפר (לעיתים מוזכר בשם רבי יוסי בן קיפר) היה תנא בן הדור החמישי שחי בסוף המאה ה-2 לספירה בארץ ישראל ולפרקים שהה גם בבבל. מוזכר בשני התלמודים, בתוספתא במסכתות קטנות ובמדרשי ההלכה.

קורות חייו עריכה

רבי יוסי בן כיפר נולד בארץ ישראל למשפחת כהנים^[1]. היה תלמידם של רבי אלעזר בן שמוע^[2] ורבי שמעון שזורי^[3]. היה חבירם של התנאים רבי דוסתאי ברבי ינאי^[4] ורבי דוסתאי ברבי יהודה^[5]. כבר בדור הרביעי לתנאים, בחייהם של רבותיו היה מתלמידי החכמים ואף כונה "גדול דור"^[6].

שליחותו לבבל בעניין קידוש החודש עריכה

לאחר שפסקו גזירות אדריאנוס התכנסו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, רבי נחמיה ורבי יוחנן הסנדלר בבקעת בית רימון ועיברו את השנה^[7]. מכיוון שבזמן הגזירות נהג חנניה בן אחי רבי יהושע לעבר שנים ולקדש חודשים שלחו החכמים את רבי יוסי בן כיפר יחד עם תנא נוסף שלא נמסר שמו אבל צוין שהיה נכדו של רבי זכריה בן קבוטל לדרוש מחנניה להפסיק לעבר שנים.

מכיוון שרבי יוסי ונכדו של זכריה בן קבוטל לא היו מוכרים בבבל הם החליטו לפעול בעורמה כדי שיהודי בבל יכירו בסמכותם ויקבלו את טענותיהם נגד חנניה. כשחנניה ראה את רבי יוסי וחבירו שאל אותם מה מטרת בואם לבבל הם ענו שבאו ללמוד תורה. הוא הכריז עליהם, "אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש". לאחר הכרזתו החלו לפסוק ההפך ממנו עד שהוא הכריז עליהם "אנשים הללו של שווא הם של תוהו הם" (כלומר אנשים שאין להם שום מעלה), והם אמרו לו שאחרי שהכריז שהם גדולי דור הוא לא יכול לטעון שהם אנשים בלי שום מעלה.

כך הצליחו רבי יוסי ונכדו של זכריה בן קבוטל להיות מוכרים גם בקרב יהודי בבל כגדולי דור ואז נגשו למשימתם לטפל בנושא עבור השנים בבבל. הם שאלו את חנניה למה הוא מעבר שנים בחוץ לארץ והוא ענה להם שגם רבי עקיבא עיבר שנים בחו"ל והם ענו לו שרבי עקיבא עיבר שנים מפני שלא היו בארץ חכמים והוא ענה להם שגם הוא מעבר שנים מפני שאין בארץ חכמים כמותו והם ענו לו "גדיים שהנחת נעשו תיישים" (כלומר התלמידים הפכו לחכמי הדור) והם שלחו אותנו לומר לך להפסיק לעבר שנים ואמרו שהם מנדים אותך אם לא תשמע להם. בנוסף השליחים אמרו לאנשי בבל בשם חכמי ארץ ישראל שאם אינם שומעים, שיעלו להר ויבנו מזבח ויאמרו שאין להם חלק באלוקי ישראל (כלומר שעיבור השנה בנפרד מארץ ישראל נחשב כעבודת עבודה זרה) ובתגובה כל העם בכו ואמרו "חס ושלום! יש לנו חלק באלהי ישראל^[6]". ואכן בסופו של דבר חנניה הפסיק לעבר שנים והורה ליהודי ארץ ישראל לקבל את עיבורם של חכמי ארץ ישראל^[8].

בשליחותו של רבי אחי ברבי יאשיה עריכה

מסופר בגמרא שהתנא רבי אחי ברבי יאשיה מהעיר הוצל הפקיד כלי כסף אצל סוחרים מנהרדעא, ושלח את רבי יוסי בן כיפר יחד עם חבירו רבי דוסתאי ברבי ינאי להביא בשבילו את הפיקדון. כשהגיעו רבי יוסי ורבי דוסתאי לנהרדעא הסוחרים הביאו להם את הפיקדון ודרשו מהם לעשות 'קניין' על החפץ כדי שאם בדרך הפיקדון יפגע הסוחרים לא יהיו חייבים לשלם משום שכבר הקנו את החפץ לשליחיו של רבי אחי וזה נחשב שהחזירו את הפיקדון. רבי יוסי ורבי דוסתאי סירבו לעשות קניין ובתגובה הסוחרים דרשו מהם להחזיר להם את הפיקדון כי הם רוצים להחזיר רק לר' אחי עצמו כדי שלא להתחייב את שווי הכלי אם יפגע בדרך. רבי דוסתאי הסכים להחזיר את הכלי לסוחרים אבל רבי יוסי לא הסכים והסוחרים התחילו לצער אותו כדי להכריח אותו להחזיר את הכלי והוא לא הסכים. הסוחרים התלוננו לרבי דוסתאי על כך שחבירו לא מוכן להחזיר להם את הכלי והוא אמר להם להכות הרבה את רבי יוסי עד שיסכים להחזיר להם את הכלי.

כשחזרו רבי יוסי ורבי דוסתאי להוצל, התלונן רבי יוסי לרבי יאשיה שלא רק שרבי דוסתאי לא עזר לו אלא שהוא גם הציע לסוחרים להכותו יותר. רבי אחי שאל את רבי דוסתאי למה הוא עשה מה שעשה, ורבי דוסתאי ענה שהסוחרים הם גברתנים שאם הם אומרים לשלוחיהם לכפות מישהו השלוחים כופתים אותו ואם אומרים לשלוחיהם להרוג מישהו השלוחים הורגים אותו והוא חשש שיהרג ומי יתן לאביו ינאי בן כמותו. לאחר שרבי יאשיה הבין מרבי דוסתאי שהסוחרים קרובים למלכות ויש להם סוסים ופרדים ולכן קשה לברוח מהם הוא אמר לרבי דוסתאי שהוא עשה בסדר שהרי לא הייתה לו ברירה^[4]. מסיפור זה ניתן לראות את מסירותו של רבי יוסי שאף על פי שהיה בסכנת נפשות התמיד בשליחותו וסירב למסור את החפץ לסוחרים.

טענת רבי אהרון היימן שהיו שני תנאים בשם זה עריכה

רבי אהרון היימן טען שהיו שני תנאים בשם זה, הראשון היה בן הדור הרביעי לתנאים ותלמידו של רבי שמעון שזורי והוא זה שנשלח לבבל בזמנו של חנניה בן אחי רבי יהושע והשני היה בן הדור החמישי לתנאים ותלמידו של רבי אלעזר בן שמוע והוא זה שנשלח בידי רבי אחי ברבי יאשיה לנהרדעא. הוכחתו העיקרית היא מכך שרואים שמצד אחד היה לרבי יוסי קשר עם רבי דוסתאי ברבי יהודה ורבי אחי ברבי יאשיה שהיו בני דורו של רבי (הדור החמישי) ומצד שני כבר בזמן חנניה בן אחי רבי יהושע מהדור השלישי ורבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, מהדור הרביעי הוא כונה "גדול הדור". בנוסף לקביעתו זו טען רבי אהרון היימן שהתנא הראשון נקרא רבי יוסי בן קיפר (באות ק) וכל המקומות שהוא מוזכר באות כ זה שגרסה משובשת וצריך לשנות לק^[9].

אומנם אחרים (למשל הסדר הדורות) לא הבדילו בין שני התנאים וסברו ששניהם תנא אחד, ואת הסתירות ניתן ליישב שמצוי פעמים שחכם מדור אחד דן עם חכמים מהדור שלפניו ושאחריו, וזהו מפני שבגיל יחסית מבוגר היה חברו של חכם צעיר ממנו.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הרב אהרן הימן, "רבי יוסי בן כיפר", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 731-732, באתר היברובוקס
הרב יחיאל היילפרין ," רבי יוסי בן כיפר", סדר הדורות, ורשה, תרמ"ב, תנאים ואמוראים, עמוד 20, באתר HebrewBooks

הערות שוליים עריכה

[1] תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד א'

[2] מסכת דרך ארץ רבה, פרק א

[3] תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ג, עמוד ב'

[:0-4] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ד, עמוד ב'

[5] תוספתא, מסכת שביעית, פרק ב, הלכה יד

[:1-6] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד ב'

[7] תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ג', הלכה א'

[8] תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה ח'

[9] רבי אהרון היימן, תולדות תנאים ואמוראים, אות י, ערך "רבי יוסי בן כיפר"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]