רב רחומי הראשון

רב רחומי (הראשון) היה אמורא בבלי בדור הרביעי, תלמידם של אביי ורבא. למד בישיבתו של רבא במחוזא, והיה תלמידו המובהק.

כתלמידו של אביי הוא מופיע במסכת פסחים, שם הציג לאביי שאלה לליבון מהותו של המרור. כתלמידו של רבא הוא מופיע במסכת כתובות (ראו להלן).

סיפור מותו של רב רחומי

אגב דיון במצוות עונה מובא בתלמוד סיפור קצר על רב רחומי:

”כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא. הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי. יומא חד משכתיה שמעתא. הוה מסכיא דביתהו: השתא אתי, השתא אתי. לא אתא. חלש דעתה, אחית דמעתא מעינה. הוה יתיב באיגרא, אפחית איגרא מתותיה, ונח נפשיה” (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב')

בתרגום מוסבר לעברית:

רב רחומי היה מצוי אצל רבא במחוזא, ונהג לחזור לביתו בכל ערב יום כיפור. פעם אחת משכה אותו סוגיה תלמודית והאריך בלימוד, ולא בא לביתו בערב יום כיפור. אשתו, שחיכתה לו, אמרה לעצמה: "עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא", ולא בא. נעצבה אשתו, ומחתה דמעה מעיניה. באותו זמן ישב רב רחומי על גג בית המדרש, נפתח הגג מתחתיו, ומת.

פרשנים אחדים עסקו במוסר השכל הגלום בסיפור קצר זה:

• בפירושו לסיפור זה כותב הרב עדין שטיינזלץ: "ללמד כמה צריך אדם להיזהר בכך שנענש על שגרם צער, ואפילו שלא בכוונה, לאשתו".
• רבי יונה גירונדי (כפי שמובא בשמו בשיטה מקובצת) מתייחס לסיפור בהקשרו. הסיפור מובא לאחר דברי רב אדא בר אהבה, לפיהם תלמיד יוצא לתלמוד תורה לשנתיים ולשלוש שנים אף ללא רשות אשתו. לדברי רבי יונה גירונדי אין לקבל את דברי רב אדא בר אהבה, אלא "שאף-על-פי שיכול ללכת שלא ברשות עד שלש שנים אפילו הכי אין לו לעגנה כל כך, כי מדרך הרחמנות יש לו להקדים כדי שלא תצטער יותר מדי ולא יענש בסבתה כמו שנענש רב רחומי. וכל שכן אם רואה שיצרו תקפו או שמרגיש באשתו שהיא מקפדת ביותר שיש לו ליזהר כדי שלא תהיה מצווה הבאה בעבירה".
• אדמיאל קוסמן מפרש את הסיפור תוך התחשבות בהקשרו, ורואה את מטרתו כשלילת הפרישות. בניגוד למצוות עונה שהוא חייב בה, רב רחומי שוהה במשך כל השנה במחוזא, והפעם היחידה בשנה שבה הוא מבקר בביתו היא יום הכיפורים, שבו אסור תשמיש המיטה. מעיר על כך קוסמן: "מתברר לנו עתה שהשהייה של רב רחומי הרחק במחוזא נובעת לא רק מהרצון הפוזיטיבי ללמוד תורה אלא בראש ובראשונה ברצון הנגטיבי להימנע מקשר מיני עם אשתו. ולפיכך גם ברור עתה שמחבר סיפורנו מציג לפנינו טיפוס של חכם הנמשך בעצם לא אחרי לימוד התורה אלא אחרי התאולוגיה הנוצרית הסבורה שאדם יכול להתקרב לאל רק על ידי פרישה מן האשה." קוסמן מוסיף כי "רחומי סבור שעליו להתנקות מאשתו - בשעה שהאל לפי חז"ל דורש שיתנקה מהאגואיזם הרוחני שלו ושיצליח סוף־סוף לראות את דמעת אשתו היורדת."
• דבורה אביקם פירשה: "דרך סיפור פרטי זה עולה השקפת עולם ברורה. שני ערכים חשובים ביהדות: ערך הבית וערך לימוד התורה. יש לדעת לשלב בין השניים, ואין להעדיף ערך אחד על פני חברו." היא הרחיבה על עונשו של רב רחומי:

הישיבה על הגג מסמלת ריחוק, התנתקות מחיי היומיום, מחבריו ללימודים, אולי תחושה של התנשאות; עיסוק בספירות עליונות, כאשר התורה והלימוד נתפסים בעיניו כתכלית בפני עצמה. עונשו היה שהגג קרס. לא נאמר שהוא נפל מהגג, ולא בכדי נבחר עונש זה. וחולשת הבית גרמה למותו. ר' רחומי זלזל בערך הבית ובערך המשפחה על ידי השקעת כל מרצו ואונו בלימוד. הוא זלזל בערך הבית, ועל-כן נענש בהרס בית. זו מידה כנגד מידה. יסוד ה"מידה כנגד מידה" מתחזק גם בקשר בין "נפילת" הדמעה מעין האשה ונפילתו של ר' רחומי מהגג. קשר זה בולט יותר בנוסח הארמי, כאשר הצלילים של שתי המילים דומים מאוד: "איחית דמעתה מעינה" לעומת "אפחית אגרה מתותחה".

• ח"כ רות קלדרון הקדישה חלק ניכר מנאום הבכורה שלה בכנסת לסיפורו של רב רחומי, ומצאה בו מוסר השכל התואם את עמדתה הפוליטית:

ראשית אני לומדת שמי ששוכח שיושב על כתפי האחר ייפול. אני לומדת שצדיקות היא לא דבקות בתורה על חשבון רגישות לאדם, אני לומדת שבמחלוקת יש לא פעם שני צדדים צודקים, ועד שלא אבין שגם אני וגם הצד השני, גם האישה וגם רב רחומי, מרגישים שהם עושים את הדבר הנכון והם אחראים לבית, הרבה פעמים אנחנו מרגישים – האישה שמחכה והולכת לצבא, ועושה את העבודה, ואחרים על הגג לומדים תורה. ופעמים אנשים אחרים מרגישים שהם נושאים את כל משא המסורת והתרבות והתורה על גבם, ואנחנו הולכים לים ועושים חיים. גם אני וגם הצד השני מרגישים שעל כתפיהם כל האחריות לבית. עד שלא אבין את זה, לא אראה את הבעיה נכוחה ולא אוכל למצוא פתרון. אני מזמינה את כולנו לשנים של עשייה מתוך מחשבה, ומחלוקת מתוך הבנה וכבוד לאחר.

מדרש שמו

שמו של רב רחומי משך את תשומת לב הפרשנים, שדרשו את שמו:

• הרב מתניה שטרנברג: "השם רחומי מגיע מהשורש ר.ח.מ. בארמית המקביל לשורש א.ה.ב. בעברית. רב רחומי הוא שם של אוהב, אך נראה כי אהבתו של רב רחומי נתונה בעיקר לתורה בעוד אשתו נדחקת הצידה."
• ח"כ רות קלדרון: "רחומי בארמית זה אהבה. רחומי מהמילה רחם, מישהו שיודע להכיל, שיודע לקבל לגמרי, כמו שרחם של אישה יודע להכיל את התינוק. זאת בחירה מאוד יפה למילה אהבה בארמית, כי אנחנו יודעים שביוונית לקחו את המילה רחם ובנו ממנה את המילה היסטריה. אז הבחירה הארמית, לקחת מרחם את המילה אהבה, היא בחירה פמיניסטית של חז"ל.

לקריאה נוספת

• יונה פרנקל, עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981, עמ' 102-99.
• חיים וייס ושירה סתיו, שובו של האב הנעדר - קריאה מחודשת בסדרת סיפורים מן התלמוד הבבלי, מוסד ביאליק, 2018, עמ' 32–43

קישורים חיצוניים

• רב רחומי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" (הראשון שם)
• הרב אהרן הימן, "רב רחומי א)", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
• דבורה אביקם, עיון בשני סיפורים מיניאטוריים מספרות חז"ל, בהם המעשה ברב רחומי
• רות קלדרון: עשיה מתוך מחשבה, מחלוקת מתוך הבנה, באתר onlife,‏ 14 בפברואר 2013 - נאום הבכורה של רות קלדרון בכנסת, שחלק ניכר ממנו עוסק בסיפורו של רב רחומי
• אדמיאל קוסמן, המחלוקת בין הנצרות ליהדות על המיניות, באתר הארץ, 26 ביולי 2013
• מתניה שטרנברג, האגדתא על רב רחומי ואשתו (אורכב 24.05.2014 בארכיון Wayback Machine), באתר של ישיבת עתניאל
• אגדת רב רחומי לא חוזר הביתה, כולל פרשנות מאת שלומי ברנד, באתר ספר האגדה
• כאב הבדידות והתשוקה, מאמר של רוחמה ווייס, משנת תשע"א, שבועון המוסף "שבת" (אתר מקור ראשון)
• תלמוד תורה לנשים אידאה ומשמעות, סוף הפרק ראשון: התורה, מושא אהבת הלומד, היא האשה הבכירה, והנשואה היא אשה מתחרה לא לגיטימית. ספרה של חנה קהת (אתר אקדמיה)