רוברט דובאל
רוברט סלדן דובאל (באנגלית: Robert Selden Duvall; נולד ב-5 בינואר 1931) הוא שחקן ובמאי קולנוע אמריקאי, מועמד שבע פעמים לפרס האוסקר, מתוכן הוא זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט "רגעים קטנים של חסד" בשנת 1983. דובאל זכה גם בארבעה פרסי גלובוס הזהב, שני פרסי אמי ופרס אובי.
דובאל, 2007 | |
לידה |
5 בינואר 1931 (בן 93) סן דייגו, ארצות הברית |
---|---|
שם לידה | Robert Selden Duvall |
סוגה מועדפת | מערבון |
מדינה | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1951 |
מקום לימודים | |
בן או בת זוג | לוצ'יאנה פדראזה (2005–?) |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהדובאל נולד בסן דייגו שבקליפורניה, בנם של ויליאם הווארד דובאל, אדמירל-משנה בצי האמריקני, ולמילדרד-וירג'יניה (לבית הארט), שחקנית חובבת. אביו הוא צאצא של מרין דובאל (אנ'), הוגנוט צרפתי שהיה מראשוני המתיישבים האמריקאים. אימו היא בת משפחת לי (אנ') ונצר של גנרל רוברט אי' לי, מפקד צבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקנית. דובאל חונך על פי תפיסת המדע הנוצרי, ולדבריו, זו אמונתו, על אף שהוא לא נוהג ללכת לכנסייה[1].
כבנו של יוצא צבא, דובאל גדל זמן מה באנאפוליס, מרילנד, ליד אקדמיית הצי האמריקני. הוא הושעה מלימודיו בבית הספר "סברן" שבעיר. בין השנים 1953 ו-1954, הוא שירת בצבא ארצות הברית, והשתחרר בדרגה המקבילה לטר"ש (אנ').
דובאל למד משחק בבית הספר לתיאטרון "נייברהוד פלייהאוס" שבניו יורק, ונמנה עם תלמידיו של סנפורד מייזנר. כשחקן בתחילת דרכו, עבד דובאל כפקיד דואר במנהטן, אולם התפטר מקץ חצי שנה.
קריירה
עריכהטבילת האש הקולנועית של דובאל הייתה בתפקידו כבו רדלי, בסרט "אל תיגע בזמיר" (1962). ב-1963 שיחק בסרט "קפטן ניומן" לצידו של גרגורי פק ושיחק את אריק כריסטיאן לשלושה פרקים בסדרת הטלוויזיה "הנמלט". ב-1966 שיחק בסרט רדיפה. בשנים שלאחר מכן גילם את דמויותיהם של הפושע הידוע לשמצה נד פפר ב"אומץ אמיתי" ורס"ן פרנק ברנס בסרט "מ.א.ש" (1970), אולם פרץ לתודעה הציבורית רק עשור מאוחר יותר, בעת שגילם את דמותו של "הקונסיליירי" טום הייגן בסרטים "הסנדק" (1972) ו"הסנדק 2" (1974). בשנת 1976 כיכב דובאל לצד מייקל קיין ודונלד סאת'רלנד במותחן הקולנועי על פי ספרו של ג'ק היגינס "הנשר נחת".
בשנת 1977 שיחק במחזה "אמריקן באפלו" פרי עטו של דייוויד מאמט; אשר הוצג בתיאטרון אתל ברימור בברודוויי.
דובאל התברג למועמדויות לאוסקר בקטגוריית שחקן המשנה בעבור תפקידו בסרט "תביעה אזרחית", בעבור תפקיד ראשי בסרט "טייס שב הביתה" ובעבור משחקו כלויטננט קולונל קילגור ב"אפוקליפסה עכשיו" (1979). מילותיו בסרט "אפוקליפסה עכשיו", "אני אוהב את ריח הנפלם בבוקר", היו לאחד הציטוטים הידועים בתולדות הקולנוע:
- ”מריח את זה? אתה מריח את זה? נפלם, בן. שום דבר בעולם לא מריח ככה. אני אוהב את ריח הנפלם על הבוקר. אתה יודע, פעם הפצצנו גבעה במשך שתים עשרה שעות. כשהכל נגמר הלכתי לשם. לא מצאנו אף לא אחד מהם, אף לא גופה צהובה מסריחה אחת. הניחוח... אתה מכיר את ניחוח הבנזין הזה... הגבעה כולה, הריחה כמו... ניצחון”.
ב-1984 שיחק בסרט "הטוב מכולם" לצדו של רוברט רדפורד.
דובאל ביים את "המטיף" – סרט שעסק בכומר שנמלט מן החוק וזכה לשבחי המבקרים, ואת "טנגו התנקשות" מותחן שסבב סביב אחד מתחביביו הגדולים של דובאל – ריקוד הטנגו. בשנת 2003 נטבע "כוכב" על שמו בשדרת הכוכבים בהוליווד, ובשנת 2005 הוענקה לו המדליה הלאומית לאמנויות מנשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש.
בשנת 1991 שיחק בסרט "שושנת פרא" לצידה של לורה דרן, המבוסס על ספרו של קאלדר ווילמנגהם (אנ'), "שושנת פרא" משנת 1972. בשנת 2000 השתתף בסרט ״עקיצה ב 60 שניות״ בתור אוטו האליוול, המנטור לשעבר של ממפיס
בשנת 2003 גילם את דמותו של הגנרל רוברט ה. לי בסרט "אלים וגנרלים". דובאל, כאמור, הוא מצאצאי הגנרל. באותה שנה השתתף בנוסף בסרט שטח פתוח.
בשנת 2006, זכה דובאל בפרס אמי על השתתפותו במיני סדרת הטלוויזיה "דרך שבורה". בשנת 2007 שיחק בסרט הדרמה "לשחק עם המזל" של הבמאי קרטיס הנסון.
בשנת 2014 שיחק דובאל בסרט הדרמה "השופט" בתפקיד שופט בית המשפט ג'וזף פאלמר והיה מועמד בפעם השביעית לפרס האוסקר, בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר. בשנת 2015 ביים וכתב את סרט הפשע והמערבון "סוסי פרא" בו אף כיכב בתפקיד הראשי לצד ג'יימס פרנקו.
בשנת 2018 שיחק בסרטו של סטיב מקווין "אלמנות" (אנ').
בשנת 2021 שיחק בסרט הספורט "12 יתומים חזקים", המבוסס באופן רופף על ספרו של ג'ים דנט. בשנת 2022 השתתף דובאל בצוות שחקני הסרט "עיניה התכולות" בדמותו של ז'אן פפה.
חייו האישיים
עריכהדובאל נשוי בפעם הרביעית, ומעולם לא הוליד ילדים. אשתו מאז שנת 2005 הוא השחקנית והבמאית הארגנטינאית לוצ'יאנה פדראסה (אנ'), ילידת שנת 1972. אשתו הראשונה הייתה ברברה בנג'מין, רקדנית לשעבר שאותה הכיר במהלך צילומי "אל תיגע בזמיר", ולה שתי בנות מנישואים קודמים. השניים היו נשואים בין השנים 1964–1975. אשתו השנייה הייתה גייל יאנגס, לה היה נשוי בשנים 1982–1986, ומתוקף הנישואים האלה הוא היה גיסם של ג'ון סאבאג', אשת הרדיו והטלוויזיה רובין יאנג (אנ'), והשחקן ג'ים יאנגס. נישואיו השלישיים של דובאל היו לרקדנית שרון ברופי, בין השנים 1991–1995.
רוברט דובאל דובר ספרדית שוטפת, הוא חולק את יום הולדתו עם דיאן קיטון, עמיתתו לסרט "הסנדק". העיר החביבה עליו היא בואנוס איירס, ארגנטינה. הוא רקדן טנגו נלהב ואוהד כדורגל. דובאל הוא רפובליקני מובהק, ואף הוזמן לטקס השבעתו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בשנת 2001. הוא מעורב במאבק משפטי נגד כוונתה של חברת אנרגיה מקומית למתוח קווי מתח גבוה בתוואי של אזור מגוריו.
עם חבריו הקרובים של דובאל נמנים דסטין הופמן וג'ין הקמן – אותם הכיר עוד מימיו כשחקן מתחיל.
פרסים ומועמדויות
עריכהפרס האוסקר
- 1972 – מועמדות בקטגוריית שחקן המשנה ב"הסנדק".
- 1979 – מועמדות בקטגוריית שחקן המשנה ב"אפוקליפסה עכשיו" (זכייה בפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה).
- 1980 – מועמדות בקטגוריית השחקן הטוב ביותר ב"טייס שב הביתה".
- 1983 – פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר ב"רגעים קטנים של חסד".
- 1997 – מועמדות בקטגוריית השחקן הטוב ביותר ב"המטיף".
- 1998 – מועמדות בקטגוריית שחקן המשנה ב"תביעה אזרחית".
- 2014 – מועמדות בקטגוריית שחקן המשנה ב"השופט".
- פרסים נוספים
- 1989 - פרס אמי לשחקן הטוב ביותר בעבור משחקו במיני סדרה "יונה בודדה".
- 1990 - פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בעבור משחקו במיני סדרה "יונה בודדה".
קישורים חיצוניים
עריכה- רוברט דובאל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- רוברט דובאל, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- רוברט דובאל, באתר AllMovie (באנגלית)
- רוברט דובאל, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- רוברט דובאל, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- רוברט דובאל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- רוברט דובאל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- רוברט דובאל, באתר Discogs (באנגלית)
- אמיר קמינר, רוברט דובאל: "בהוליווד עושים סרטים מטופשים", באתר ynet, 11 באוגוסט 2011
- רוברט דובאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Barbara Bradley Hagerty, Robert Duvall's Cinematic Take On Faith. NPR, July 24, 2010.
רוברט דובאל - פרסים | |
---|---|
|