רודולף לנגה
רודולף לַנגֶה (בגרמנית: Rudolf Lange; 18 באפריל 1910 – 23 בפברואר 1945) היה מפקד משטרת הביטחון והאס דה בריגה. הוכר כאחד מהמבצעים הראשיים של השמדת יהודי לטביה בתקופת השואה. יחידת הקומנדו בפיקודו רצחה עשרות אלפי יהודים והוא פיקד על הריגות המוניות. השתתף בועידת ואנזה כמומחה לרצח המוני.
לידה |
18 באפריל 1910 וייסוואסר, הקיסרות הגרמנית |
---|---|
נהרג |
23 בפברואר 1945 (בגיל 34) פוזנן, ורתגאו |
מדינה | ממלכת פרוסיה, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית |
השכלה | אוניברסיטת פרידריך שילר |
השתייכות |
גרמניה הנאצית אס אס |
תקופת הפעילות | 1933–1945 (כ־12 שנים) |
דרגה | שטנדרטנפיהרר |
תפקידים בשירות | |
מפקד איינזצקומנדו 2 באיינזצגרופן A ראש האס דה והסיפ"ו בורתגאו. | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם השנייה | |
עיטורים | |
ביוגרפיה
עריכהתחילת דרכו
עריכהלנגה נולד למשפחה פרוטסטנטית בעיר וייסוואסר בפרוסיה-שלזיה. אביו היה מפקח בנייה ברשות הרכבות. לאחר סיום התיכון למד משפטים באוניברסיטת יינה, קיבל תואר דוקטור במשפטים ב-1933 וגויס על ידי הגסטפו של מחוז העיר האלה. הוא הצטרף לאס דה בנובמבר 1933, ובשנת 1936 הצטרף לאס אס.
לנגה עלה במהירות במנגנון הטרור של המשטר הנאצי. הוא גם אימץ את האידאולוגיה של האס אס, כפי שניתן לראות, בין היתר, בפרישתו מהכנסייה בשנת 1937. מ-1936 הוא עבד במטה הגסטפו בברלין. במאי 1938 הועבר לווינה על מנת לפקח על סיפוח מערכת המשטרה האוסטרית, שם עבד עם וולטר שטלקר, שלימים נהיה הממונה עליו בריגה. ביוני 1939 הועבר לשטוטגרט.
בספטמבר 1939 אוחדו סוכנות הביטחון והמשטרה של גרמניה הנאצית לתוך המשרד הראשי לביטחון הרייך בראשותו של ריינהרד היידריך. ממאי עד יולי 1940 שימש במשרדי הגסטפו של ויימאר וארפורט, כסגן ראש הסיפ"ו בקאסל. בספטמבר 1940 קודם לתפקיד סגן מפקד המשטרה של ברלין, ובאפריל 1941 הועלה לדרגת סרן באס אס.
פעולות השמדה בלטביה
עריכהביוני 1941 צורף לנגה לצוות הפקודה של האיינזצגרופן, בראשות וולטר שטלקר. הוא נהפך למפקד יחידת הקומנדו איינזצקומנדו 2 (EK2) והיה אחד האנשים הבודדים שהיו מודעים לצווי הפתרון הסופי. הוא הודה כי המטרה של EK2 היה פתרון רדיקלי של "הבעיה היהודית" על ידי הריגת כל היהודים בלטביה.
באותו זמן, שירת לנגה גם כמפקד שירות הביטחון והיה אחראי על מחלקה מספר ארבע של האס-דה בלטביה, שריכזה את כל פעילות הארגון במדינה. המטה שלו התמקם בריגה. הוא נתן צווים לחוליות לטביות שארגנו הגרמנים, לביצוע מעשי טבח בערים קטנות יותר. אחד מהם היה טבח ילגבה ביולי 1941, שבמהלכו חוסלו 1,500 -2,000 יהודי העיר ילגבה בידי יחידות המשטרה הגרמנית ומשטרת העזר הלטבית.
לנגה היה אחראי על החלק של לטביה בתוכנית המשטר הנאצי לגירוש יהודים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה לריגה. בהתאם לכך הוא הוציא בנובמבר 1941 צווים מפורטים להנריך לוזה, שהיה כביכול השליט של לטביה, לשילוחם של 50,000 יהודים למזרח, חציים לריגה וחציים לבלארוס. במקביל, היה מעורב בארגון בניית מחנה הריכוז סלספילס, שנועד לקלוט את המגורשים. מחנה זה לא היה מוכן בעת הגעת היהודים, לכן החליט לשלוח את המשלוחים לחווה נטושה ליד ריגה שנקראה יונגפרנהוף ושהוגדרה כמחנה ריכוז מאולתר. היהודים במשלוחים הראשונים לא שוכנו מיד בגטו, אלא נשארו במחנה יונגפרנהוף.
בנובמבר 1941 היה לנגה מעורב בתכנון וביצוע רצח של 24,000 יהודי לטביה מגטו ריגה וכ-1,000 יהודים גרמנים שהובאו ברכבת הראשונה של המגורשים, פשע הידוע כטבח יער רומבולה. במאי 1942 הוציא לנגה צו להרוג את כל היהודים ששרדו בגטו דאוגבפילס. רק כ-450 יהודים נשארו לאחר פעולה זו, שבה הוצאו להורג ילדים, תינוקות, חולים ועובדי בית החולים.
בינואר 1942 נקרא לנגה על ידי היידריך להשתתף בועידת ואנזה. הוא היה בעל הדרגה הנמוכה ביותר מקרב קציני האס אס בוועידה, אולם היידריך הזדקק לו בשל ניסיונו בביצוע רצח המוני של יהודים מגורשים, וכן משום שריגה הייתה באותה תקופה יעד הגירוש העיקרי של היהודים.
בשנת 1942, הפך לנגה לאובר-שטורמבנפיהרר (סגן-אלוף) במשרד הראשי בריגה, וב-1945 התמנה לראש האס דה והסיפ"ו בורתגאו (שטחי פולין שסופחו לרייך) בדרגת שטנדרטנפיהרר (אלוף-משנה).
מותו ותאור דמותו
עריכהדווח כי לנגה נהרג במערכה בפוזנן ב-23 בפברואר 1945, אך יכול להיות שהוא התאבד.
לנגה עשה לעצמו שם כאחת מהדמויות המאיימות ביותר מקרב האחראים על גטו ריגה. יוסף ברמן, ניצול של אחד ממחנות הריכוז שנוהלו על ידו, תיאר אותו כך: "הוא היה הרוצח הגדול ביותר שהכרתי מעודי... והוא היה אחד מהאנטישמים הידועים ביותר לשמצה במאה העשרים. הוא שנא את היהודים עד כדי כך שהוא לא יכול היה להסתכל עליהם".[1]
קישורים חיצוניים
עריכה- על רודולף לנגה בריגה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית, ריגה, האנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
הערות שוליים
עריכה- ^ Andrew Ezergailis (1996), The Holocaust in Latvia 1941–1944—The Missing Center. Riga; Washington: Historical Institute of Latvia; United States Holocaust Memorial Museum, p.147