רודי טומג'נוביץ'
רודולף "רודי" טומג'נוביץ' הבן (באנגלית: .Rudolph "Rudy" Tomjanovich, Jr; נולד ב-24 בנובמבר 1948) הוא כדורסלן ומאמן עבר אמריקאי, ששיחק בסן דייגו/יוסטון רוקטס מליגת ה-NBA בין השנים 1964–1980, ואימן אותה בין השנים 1992–2003. בעונות 1994 ו-1995 הוביל את הרוקטס לזכייה בשתי אליפויות NBA כמאמן הקבוצה. כשחקן, נבחר 5 פעמים להשתתף במשחק האולסטאר, ורשם ממוצעים כוללים של 17.4 נקודות, 8.1 ריבאונדים ו-2.0 אסיסטים למשחק.[1]
 | |
| טומג'נוביץ' בשנת 2009 | |
| לידה |
24 בנובמבר 1948 (בן 75) המטראמק שבמישיגן |
|---|---|
| עמדה | פאוור פורוורד, סמול פורוורד |
| גובה | 2.03 מטר |
| מספר | 45 |
| מכללה | אוניברסיטת מישיגן |
| דראפט |
בחירה שנייה, 1970 סן דייגו רוקטס |
| היכל התהילה | נבחר כמאמן בשנת 2020 |
| קבוצות כשחקן | |
| 1970–1981 | סן דייגו/יוסטון רוקטס |
| הישגים כשחקן | |
| 5 בחירות למשחק האולסטאר (1974–1977, 1979) | |
| קבוצות כמאמן | |
|
1983–1992 1992–2003 2004–2005 |
יוסטון רוקטס (עוזר) יוסטון רוקטס לוס אנג'לס לייקרס |
| הישגים כמאמן | |
|
שתי זכיות באליפויות ה-NBA (1994, 1995) מאמן במשחק האולסטאר (1997) מדליית ארד באליפות העולם בכדורסל 1998 מדליית זהב באולימפיאדת סידני (2000) | |
בשנת 2020 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל, בתור מאמן.[2]
נעורים ומכללות עריכה
טומג'נוביץ' נולד וגדל בעיר המטראמק שבמישיגן. בין השנים 1967–1970 למד באוניברסיטת מישיגן, ובשלוש עונותיו כשחקן קבוצת האוניברסיטה רשם ממוצעים של 25.1 נקודות ו-14.4 ריבאונדים למשחק.[3] בעונתו האחרונה באוניברסיטה, 1969/1970, נבחר לחמישיית העונה השנייה של ליגת המכללות ("Second-team All-American"). 1,039 הריבאונדים שהוריד כשחקן מישיגן מציבות אותו במקום הראשון בתולדות הקבוצה.[4]
קריירת משחק עריכה
טומג'נוביץ' נבחר על ידי סן דייגו רוקטס בבחירה השנייה של דראפט ה-NBA לשנת 1970, אחרי בוב לניר שנלקח ראשון.[5] ב-11 העונות הבאות היה טומג'נוביץ' אחד מכוכבי הקבוצה הבולטים ביותר, לצד הרכז קלווין מרפי, אשר נבחר על ידי הרוקטס באותו הדראפט (בחירה 18). אחד המקרים הזכורים ביותר מקריירת המשחק שלו אירע ב-9 בדצמבר 1977, כאשר שחקן לוס אנג'לס לייקרס קרמיט וושינגטון חבט בפניו של טומג'נוביץ' במהלך משחק בין הקבוצות. המכה שספג שברה את גולגולתו, אפו ולסתו, וגרמה לפגיעות ראש מסכנות חיים.[6] לאחר עשרה חודשי אשפוז והחלמה, חזר טומג'נוביץ' לשחק בתחילת עונת 1978/1979, אותה סיים עם ממוצעים אופייניים של 19.0 נקודות ו-7.7 ריבאונדים למשחק. בתחילת עונת 1976/1977 הצטרף ליוסטון הסנטר הצעיר מוזס מלון, שיחד עם טומג'נוביץ' ומרפי הצעיד את הקבוצה למעמד גמר ה-NBA בעונת 1980/1981, לראשונה בתולדות המועדון. בסדרת הגמר עצמה הפסידו הרוקטס לבוסטון סלטיקס של לארי בירד, רוברט פאריש וסדריק מקסוול, בתוצאה 2–4. בסיום אותה עונה פרש טומג'נוביץ' ממשחק פעיל, בגיל 32.
טומג'נוביץ' ניצב במקום השלישי בתולדות הרוקטס במספר משחקים (768), דקות משחק (25,714) ונקודות (13,383) אחרי האקים אולאג'ואן וקלווין מרפי, ובמקום הרביעי במספר ריבאונדים (6,198) אחרי אולאג'ואן, אלווין הייז ומוזס מלון.[7] ב-28 בינואר 1982 הועלתה גופייתו עם המספר 45 לתקרת אולמה הביתי של יוסטון רוקטס, כהוקרה על תרומתו למועדון.[4]
קריירת אימון עריכה
מיד עם פרישתו ממשחק החל טומג'נוביץ' לשמש כסקאוט עבור הרוקטס, ולאחר שנתיים בתפקיד מונה לעוזר מאמן בקבוצה. ב-7 מתוך 8 עונותיו כעוזר מאמן, תחת ביל פיץ' ודון צ'ייני, הגיעה יוסטון לשלב הפלייאוף, ובעונת 1985/1986 אף העפילה לגמר ה-NBA. בפברואר 1992 החליף טומג'נוביץ' את צ'ייני כמאמן הראשי של הרוקטס, ונשאר בתפקיד זה עד שנת 2003. את עונתו המלאה הראשונה כמאמן, 1992/1993, סיימה יוסטון עם המאזן השני בטיבו באזור המערבי, והיא עברה את שלב הפלייאוף הראשון לראשונה מזה 6 עונות.
בעונת 1993/1994 הוביל טומג'נוביץ' את הרוקטס לזכייתה הראשונה באליפות ה-NBA, לאחר שגברה על ניו יורק ניקס בסדרת הגמר, בתוצאה 4–3. הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה היה הסנטר האקים אולאג'ואן, ולצידו בלטו שחקנים כגון אוטיס ת'ורפ, קני סמית', ורנון מקסוול, רוברט הורי, מריו אלי וסם קאסל. בעונה העוקבת הצטרף לרוקטס שחקן האולסטאר קלייד דרקסלר, אך הקבוצה סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 47–35 אשר הציב אותה במקום השישי בלבד במערב. על אף הביקורות הרבות שהופנו כנגד הקבוצה, היא גברה לאורך הפלייאוף על ארבע הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר, וזכתה באליפות שנייה ברציפות לאחר ניצחון על אורלנדו מג'יק בסדרת הגמר. במהלך טקס הענקת גביע האליפות הצהיר טומג'נוביץ': "לעולם אל תפקפקו בלב של אלופה" (במקור: "!Don't ever underestimate the heart of a champion"), הכרזה שהפכה לאחת הזכורות והמצוטטות ביותר בתולדות ה-NBA.[8][9]
בכל אחת מ-4 העונות שלאחר האליפות העפילה יוסטון לפלייאוף, אך לא עברה את שלב גמר המערב, ובין עונות 2000–2003 רשמה הקבוצה מאזן כולל של 150 ניצחונות ו-178 הפסדים (45.7%) ולא הגיעה כלל לפלייאוף. בסיום עונת 2002/2003 עזב טומג'נוביץ' את הרוקטס לאחר שאובחן כחולה בסרטן שלפוחית השתן, ובכך סיים קשר של 33 שנים עם הקבוצה כשחקן, סקאוט, עוזר מאמן ומאמן ראשי. ב-11 וחצי עונותיו כמאמן הרוקטס העמידה הקבוצה מאזן כולל של 503 ניצחונות ו-397 הפסדים (55.9%) בעונה הסדירה, וכן 51 ניצחונות ו-39 הפסדים (56.7%) בפלייאוף ה-NBA.[10]
באליפות העולם בכדורסל 1998 אימן טומג'נוביץ' את נבחרת ארצות הברית, אשר השתתפה בטורניר ללא אף שחקן NBA בשל שביתת שחקנים שהתקיימה במקביל. על אף הסגל המוגבל שאימן, אשר הורכב משחקני ליגת ה-CBA ושחקני מכללות, הוביל טומג'נוביץ' את הנבחרת לזכייה מפתיעה במדליית הארד.[11] שנתיים לאחר מכן, באולימפיאדת סידני (2000), חזר לאמן את נבחרת ארצות הברית וזכה עמה במדליית הזהב לאחר שניצחה בכל 8 משחקיה.[12]
לקראת עונת 2004/2005 מונה למאמנה הראשי של לוס אנג'לס לייקרס, במקומו של פיל ג'קסון. חוזהו המקורי בקבוצה היה לחמש עונות עבור 30 מיליון דולר, אך כעבור 43 משחקים בלבד התפטר מתפקידו, לדבריו עקב "תשישות נפשית וגופנית" שאינם קשורים למחלת הסרטן בה חלה בעבר.[13] בין השנים 2005–2011 שימש כיועץ לענייני כדורסל עבור הלייקרס.[14]
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
- פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
- פרופיל, באתר ESPN
- סטטיסטיקות האימון ב-NBA, באתר Basketball-Reference
מארק סטיין, ניו יורק טיימס, היכולת שלו לגעת בכוכבים הגדולים ביותר הכניסה אותו להיכל התהילה, באתר הארץ, 18 במאי 2021
הערות שוליים עריכה
- ^ סטטיסטיקות קריירת המשחק של טומג'נוביץ' ב-NBA, באתר Basketball-Reference
- ^ היכל התהילה מכריז על נבחרי מחזור 2020, באתר הרשמי, 4 באפריל 2020
- ^ סטטיסטיקות המכללות של טומג'נוביץ', באתר Sports-Reference
- ^ 1 2 פרופיל כשחקן, באתר ספריית ההיסטוריה של אוניברסיטת מישיגן
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט ה-NBA 1970, באתר Basketball-Reference
- ^ Three Decades Later, Washington Still Feels Effects of His Punch, באתר ניו יורק טיימס, 30 בינואר 2005
- ^ המובילים הסטטיסטיים בתולדות יוסטון רוקטס, באתר Basketball-Reference
- ^ Don't underestimate the heart of a champion - Rudy T, באתר Chron, 12 ביוני 2005
- ^ Classic NBA Quotes: Winning and Losing, באתר הרשמי של ה-NBA
- ^ סטטיסטיקות האימון של טומג'נוביץ' ב-NBA, באתר Basketball-Reference
- ^ סיכום הטורניר של נבחרת ארצות הברית באליפות העולם 1998, באתר USA Basketball
- ^ סיכום הטורניר של נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת סידני, באתר USA Basketball
- ^ Lakers Announce Coaching Change, באתר הרשמי של לוס אנג'לס לייקרס, 2 בפברואר 2005
- ^ Rudy Tomjanovich's Lakers time is done, באתר Orange County Register, 15 באוגוסט 2011
| נבחרת ארצות הברית – אליפות העולם בכדורסל 1998 (מדליית ארד) | ||
|---|---|---|
|
1 • 2 • 3 • 4 לנגדון • 5 הוקינס • 6 גאריס • 7 סאסר • 8 קינג • 9 אדוארדס • 10 אוליבר • 11 אלכסיס • 12 קינג • 13 ווד • 14 אמאיה • 15 מילר • מאמן: טומג'נוביץ' |
| |
| נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - סידני (2000) | ||
|---|---|---|
|
1 • 2 • 3 • 4 סטיב סמית' • 5 ג'ייסון קיד • 6 אלן יוסטון • 7 אלונזו מורנינג • 8 טים הארדוויי • 9 וינס קרטר • 10 קווין גארנט • 11 וין בייקר • 12 ריי אלן • 13 אנטוניו מקדייס • 14 גארי פייטון • 15 שריף עבדור-רחים • מאמן: רודי טומג'נוביץ' |
| |