פתיחת התפריט הראשי

יוסטון רוקטס (אנגלית: Houston Rockets) היא קבוצת כדורסל מהעיר יוסטון, טקסס, שבארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה החלה את דרכה בליגה בתור סן דייגו רוקטס בשנת 1967, ובשנת 1971 עברה לשחק ביוסטון, בה היא פעילה עד היום. מאז שנת 2003 משחקת הקבוצה באולם טויוטה סנטר. הקבוצה זכתה באליפות ה-NBA בעונות 1994 ו-1995, וזכתה בסגנות בעונות 1981 ו-1986.

יוסטון רוקטס
Houston Rockets
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1967 (בתור סן-דייגו רוקטס)
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולם ביתי טויוטה סנטר (18,300 מושבים)
מיקום יוסטון, טקסס, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המערבי
בית הבית הדרום-מערבי
היסטוריה סן דייגו רוקטס (1967–1971)
יוסטון רוקטס (1971–הווה)
בעלים טילמן פרטיטה
מנכ"ל דריל מורי
מאמן מייק ד'אנטוני
צבעי תלבושת אדום, לבן, שחור, אפור
תארים
אליפויות ליגה 2
1994, 1995
אליפויות אזוריות 4
1981, 1986, 1994, 1995
תלבושת
מדי בית וחוץ של יוסטון רוקטס
Kit body 2018-19 HOU association.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts 2017-18 HOU association.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body 2018-19 HOU icon.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts 2017-18 HOU icon.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

בשנת 2008 קבעה הקבוצה את רצף הניצחונות השלישי בטיבו בתולדות ה-NBA עם 22 ניצחונות רצופים.[1]

היסטוריהעריכה

1967–1971: סן דייגו רוקטסעריכה

 
פאט ריילי-בחירת הדראפט הראשונה בתולדות המועדון. שיחק בקבוצה בין השנים 1967–1970

קבוצת הרוקטס הוקמה בשנת 1967 בסן דייגו על ידי רוברו ברייטברד והצטרפה לליגת ה-NBA בעונת 1967/68, כחלק מהרחבת הליגה יחד עם סיאטל סופרסוניקס.[2] שם הקבוצה ניתן לה כמחווה למפעל הטילים של חברת ג'נרל דיינמיקס שהיה בעיר. ג'ק מק'מהון, מאמן סינסינטי רויאל מונה להיות מאמן הקבוצה והמנג'ר הראשון. סגל הקבוצה נבנה משחקנים שנבחרו בדראפט ההרחבה ושחקני מכללות שנבחרו בדראפט של 1967, כאשר במקום הראשון נבחר פט ריילי.[3] את העונה סיימה הקבוצה עם 15 ניצחונות ו-64 הפסדים וקבעה שיא ליגה חדש בהפסדים לעונה.[4]

בדראפט של 1968 זכתה הקבוצה בבחירה הראשונה לאחר הטלת מטבע עם קבוצת בולטימור בולטס ובחרה באלווין הייז מאוניברסיטת יוסטון.[3] בעונתו הראשונה הוביל הייז את הקבוצה למשחקי הפלייאוף, שם נעצרו בשלב חצי גמר המערב, לאחר שהפסידו בסדרה מול אטלנטה הוקס בשישה משחקים. בדראפט של 1970 בחרה הקבוצה בקלווין מרפי וברודי טומג'נוביץ', ששיחקו לאורך כל הקריירה שלהם בקבוצה והופיעו מספר פעמים בנבחרת האולסטאר של הליגה.

במהלך עונות עונת 1969/70 ועונת 1970/71 לא הצליחה הקבוצה להגיע למשחקי הפלייאוף החליט ברייטברד למכור את הקבוצה. בשנת 1971 קבוצת משקיעים מטקסס בראשות ויין דובלסטון ובאנקר בילי גולדברג רכשה את הקבוצה תמורת 5.6 מיליון דולר והעבירה את הקבוצה ליוסטון.[5] השם "רוקטס" נשאר עם הקבוצה מכיוון שמטה נאס"א לבקרה על טיסות מאוישות לחלל ממוקם בעיר.

1971–1976: השנים הראשונות ביוסטוןעריכה

לאחר המעבר ליוסטון עשתה הקבוצה שינוי גם בעמדת המאמן ומינתה לתפקיד את טקס וינטר. וינטר טען שהייז הוא השחקן עם "היסודות הכי גרועים מבין כל השחקנים: שאי פעם אימן,[6] בהתייחסו לשיטה שהתבססה על משחק ההתקפה של הייז. הפערים בין השחקן ובין המאמן הובילו לכך שבסיום עונת 1971/72 נשלח הייז בטרייד לבולטימור בולטס, אף על פי שהיה הקלע המוביל של הקבוצה במשך 4 עונות רצופות.[7] וינטר לא האריך ימים בקבוצה ופוטר במהלך עונת 1972/73 לאחר רצף של 10 הפסדים.[8]

ב-1974 הרוקטס חשפו את המדים החדשים שלהם, מדים ששימשו את הקבוצה במשך 21 עונות.[2] בסיום העונה הסדירה הצליחה יוסטון להפעיל לשלב הפלייאוף, לראשונה מאז 1969. בסיבוב הראשון ניצחה הקבוצה את ניו יורק ניקס, שבשורותיה שיחקו וולט פרייזר וארל מונרו, בסדרה של 3 משחקים, אך בסיבוב השני נכנעה לבוסטון סלטיקס לאחר 5 משחקים. הצלחת הקבוצה בעונה הסדירה והמאבקים על מיקום בפלייאוף סייעו לה לצבור פופולריות בקרב תושבי העיר, ובשלבי הפלייאוף מכרה הקבוצה את כל הכרטיסים למשחקי הבית שלה.[9]

1976–1982: עידן מוזס מלוןעריכה

לקראת עונת 1976/1977 צירפו הרוקטס את מוזס מלון מבאפלו ברייבס, בתמורה לשתי בחירות דראפט עתידיות. בסיום העונה זכתה יוסטון לראשונה בתולדותיה בראשות הבית המרכזי במזרח[10] עם מאזן 33–49. הקבוצה שובצה ישירות לסיבוב השני של משחקי הפלייאוף[11] בו פגשה את וושינגטון בולטס, שבה שיחק אלווין הייז. הרוקטס ניצחו בסדרה בשישה משחקים ועלו לגמר האזורי מול פילדלפיה 76, שניצחה בסדרה בשישה משחקים ועלתה לסדרת הגמר.

ב-9 בדצמבר 1977 במהלך משחק נגד לוס אנג'לס לייקרס פרצה קטטה בין קווין קונרט מהרוקטס וקרמיט וושינגטון מהלייקרס. רודי טומג'נוביץ' ניגש להפריד בין השחקנים וספג בפניו אגרוף מידיו של וושינגטון. הפגיעה גרמה לשברים בפניו של טומג'נוביץ', שנדרש לתקופת החלמה בת 5 חודשים, דבר שגרם לו להחמיץ את ההשתתפות במשחק האולסטאר.[12] טומג'נוביץ' אמנם חזר למגרשים, אך הנתונים הסטטיסטיים שלו במהלך העונה היו בירידה גדולה, בהשוואה לתקופה שלפני הפציעה. ללא הקפטן הפצוע לא הצליחה הקבוצה לשחזר את הישגי העונה הקודמת וסיימה את עונת 1977/78 עם 28 ניצחונות בלבד, למרות עונה מצוינת של קלווין מרפי.

בעונת 1978/79 השתתפו מלון, מרפי וטומג'נוביץ' במשחק האולסטאר ובסיום העונה זכה מלון לראשונה בתואר ה-MVP של הליגה.[13] באותה עונה, ריק בארי שהגיע לקבוצה בעקבות טרייד עם גולדן סטייט ווריורס סיים את העונה עם 94.7% בקליעות מקו העונשין וקבע שיא ליגה חדש.[14] הרוקטס סיימו את העונה במקום השני בבית המרכזי עם מאזן 35–47, אך הפסידו בשני משחקים לאטלנטה הוקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. גם את עונת 1979/89 סיימה הקבוצה במקום השני בבית במאזן 41-41, מאזן זהה לסן אנטוניו ספרס. 2 הקבוצות נפגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף, סדרה שהסתיימה בניצחון של הרוקטס לאחר 3 משחקים. בסיבוב השני הפסידה הקבוצה בסוויפ (4-0) לבוסטון סלטיקס, בשורותיה שיחק הרוקי לארי בירד.

בעונת 1980/81 הצטרפה לליגה קבוצה שלישית מטקסס - דאלאס מאבריקס. בעקבות הצטרפות הקבוצה הועברה יוסטון לשחק באזור המערב ושובצה לבית המרכזי. הרוקטס סיימו את העונה במקום השני עם מאזן 40–42, מאזן זהה לקנזס סיטי קינגס. במהלך העונה קבע קלווין מרפי 2 שיאים כאשר קלע 78 זריקות רצופות מקו העונשין ועבר את השיא הקודם של ריק בארי משנת 1976 שעמד על 60 קליעות. בנוסף, הוא סיים את העונה עם 95.8% מהעונשין, בכך שבר שיא נוסף של ברי שנקבע במדי הרוקטס.[15] יוסטון הפתיעה רבים כאשר הגיעה עד לסדרת הגמר לאחר שגברה על לוס אנג'לס לייקרס (2-1), סן אנטוניו ספרס (4-3) וקנזס סיטי קינגס (4-1). בגמר פגשה הקבוצה את בוסטון סלטיקס ונכנעה לה לאחר שישה משחקים.

בעונת 1981/82 הקבוצה שיפרה את מאזנה ל-36–46 ומלון זכה שוב בתואר ה-MVP,[13] אך הקבוצה הודחה בסיבוב הראשון של פלייאוף. בסיום העונה נאלצה הקבוצה להעביר את מלון בטרייד לפילדלפיה 76 תמורת קולדוול ג'ונס משום שלא יכלה לעמוד בתשלום שכרו. הרוקטס סיימו את העונה במאזן 14–68, דבר שהוביל לפיטורי המאמן דל האריס והחלפתו בביל פיץ' ששיחק בעבר בבוסטון סלטיקס. לאחר זכייה בהטלת מטבע מול אינדיאנה פייסרס זכתה הקבוצה בבחירה הראשונה בדראפט והקבוצה בחרה ברלף סמפסון מאוניברסיטת וירג'יניה. אף על פי שהקבוצה סיימה את עונת 1983/84 במאזן 29–53 נבחר סמפסון לרוקי השנה לאחר שסיים את העונה עם ממוצע של 21 נקודות ו-11 ריבאונדים למשחק. בדראפט של 1984 זכתה הקבוצה שוב בבחירה הראשונה ובחרה בהאקים אולאג'ואן מאוניברסיטת יוסטון.

1984–1987: מגדלי התאומיםעריכה

בעונתו הראשונה בליגה הגיע אולאג'ואן למקום השני, אחרי מייקל ג'ורדן, בבחירה לרוקי השנה. הרוקטס שיפרו את מאזן הניצחונות ב-19 לעונת העונה הקודמת וסיימו במקום השלישי במערב, אך הודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי יוטה ג'אז. ב-1985/86 נבחרו אולאג'ואן וסמפסון לנבחרת האולסטאר של המערב וזכו לכינוי "מגדלי התאומים".[16] אחרי סוויפ על סקרמנטו קינגס בסיבוב הראשון של הפלייאוף וניצחון 2–4 בסדרה מול דנוור נאגטס בסיבוב השני פגשה יוסטון את האלופה המכהנת, לוס אנג'לס לייקרס. הלייקרס ניצחו במשחק הראשון בסדרה, אך הרוקטס הגיבו ב-4 ניצחונות רצופים במשחקים הבאים ועלו לסדרת הגמר מול בוסטון סלטיקס, בה הפסידו שוב בשישה משחקים.

בעונת 1986/87 הגיעה הקבוצה שוב לפלייאוף ועברה לסיבוב השני לאחר ניצחון בסדרה מול פורטלנד טרייל בלייזרס ופגשה את סיאטל סופרסוניקס. המשחק השישי בסדרה נגרר להארכה כפולה, אף על פי שאלג'ואן קלע 49 נקודות והוריד 25 ריבאונדים, הרוקטס הפסידו במשחק ואת הסדרה כולה.[17] בתחילת עונת 1987/88 נשלח רלף סמפסון בטרייד לגולדן סטייט ווריורס. סמפסון עצמו שמע על הטרייד רק כאשר חזר ממשחק חוץ בשיקגו.[18] בכך הגיע לסיומו עידן "מגדל התאומים".

1987–1992: השנים הרזותעריכה

במהלך חמש העונות הבאות לא הצליחה הקבוצה לעבור את השלב הראשון בפלייאוף. ב-1988/89 הוחלף פיץ' בדון צ'ייני, גם הוא שחקן עבר של הסלטיקס. 1990/91 הייתה העונה הטובה יותר עבור צ'ייני, שזכה בתואר "מאמן השנה", לאחר שהביא את הקבוצה למאזן 30–52, למרות היעדרותו של אולאג'ואן מ-25 משחקים עקב פציעה.[19] במחצית העונה הבאה עמד מאזן הקבוצה על 26-26 וצ'ייני פוטר ובמקומו מונה רודי טומג'נוביץ', שחקן העבר של הקבוצה ועוזר המאמן באותה עת.[20] הרוקטס לא הגיעו לפלייאוף באותה עונה, אך בעונת 1992/93 הקבוצה שיפרה את מאזנה ב-13 נצחנות כשהשיגה 55 ניצחונות וחזרה לפלייאוף. הרוקטס הגיעו לחצי הגמר האזורי, אך הפסידו בסדרה לסיאטל סופרסוניקס לאחר 7 משחקים.

1993–1995: עונות האליפותעריכה

ב-30 ביולי 1993 רכש לסלי אלכסנדר את הקבוצה תמורת 85 מיליון דולר.[21] בפתיחת העונה השנייה של טומג'נוביץ' כמאמן ראשי השוותה הקבוצה את שיא הליגה כאשר השיגה 15 ניצחונות רצופים[22] וקבעה שיא מועדון כשסיימה את העונה עם 58 ניצחונות. בסיום העונה נבחר האקים אולאג'ואן ל-MVP וגם לשחקן ההגנה של העונה. בסיבוב השני של הפלייאוף הצליחה הקבוצה לחזור מפיגור של 2 משחקים מול פיניקס סאנס ולהמשיך עד הגמר. גם בגמר נקלעה הקבוצה לפיגור 2–3 מול ניו יורק ניקס, אך הקבוצה ניצחה בשני המשחקים האחרונים וזכתה בתואר האליפות הראשון שלה. אולאג'ואן נבחר ל-MVP של סדרת הגמר, כאשר קלע 27 נקודות והוריד 9 ריבאונדים בממוצע למשחק.[23]

המאבק להגנה על התואר לא היה פשוט - בעונת 1994/95 מצאה את עצמה הקבוצה נאבקת קשות וסיימה את העונה הרגילה עם 47 ניצחונות בלבד, 11 ניצחונות פחות מהעונה הקודמת. במהלך העונה הצטרף לקבוצה קלייד דרקסלר שעבר בטרייד תמורת אוטיס ת'ורפ. הקבוצה סיימה את העונה במקום השישי במערב, אך הצליחה לנצח בסיבוב הראשון את יוטה ג'אז שסיימה במקום השלישי. בסיבוב השני נקלעה יוסטון לפיגור 1–3 בסדרה מול פיניקס סאנס, אך הצליחה לנצח בשלושת המשחקים האחרונים.[24] בגמר המערב גברה הקבוצה על סן אנטוניו ספרס בשישה משחקים ופגשה בגמר את אורלנדו מג'יק, בהובלת שאקיל אוניל. יוסטון ניצחה בסדרה בסוויפ של 4 משחקים וזכתה בתואר אליפות שני ברציפות.[25]

1996–2002: בנייה מחדשעריכה

הרוקטס ניצחו 48 משחקים בעונת 1995/96 במהלכה הפך אולאג'ואן למלך החסימות של הליגה בכל הזמנים. הם ניצחו את לוס אנג'לס לייקרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אך הפסידו בסוויפ לסיאטל סופרסוניקס.[26] באוגוסט 1996 החתימה הקבוצה את צ'ארלס בארקלי תמורת 4 שחקנים שנשלחו לפיניקס סאנס, ביניהם סם קאסל ורוברט הורי.[27] "שלושת הגדולים"- אולאג'ואן, דרקסלר ובארקלי הובילו את הקבוצה ל-52 ניצחונות והגעה עד לגמר המערב, בו הפסידו ליוטה ג'אז בשישה משחקים.

עונת 1997/98 לוותה במספר פציעות של שחקנים והקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום השמיני במערב במאזן 41-41. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשה הקבוצה שוב את יוטה ג'אז שניצחה בסדרה 2–3. בסיום העונה הודיע קלייד דרקסלר על פרישה והרוקטס הביאו במקומו את סקוטי פיפן. עונת 1998/99, הייתה עונה מקוצרת עקב שביתת שחקנים והרוקטס סיימו אותה במאזן 19–31, אך הפסידו ללייקרס בסבוב הראשון של הפלייאוף. לאחר דראפט 1999 ביצעה יוסטון טרייד עם ונקובר גריזליס שהעבירה לרוקטס את סטיב פרנסיס, הבחירה השנייה בדראפט, תמורת 4 שחקנים ובחירת סיבוב ראשון עתידית. הקבוצה העבירה את פיפן לפורטלנד ואילו בארקלי סבל מפציעות שסיימו עבורו את הקריירה. הקבוצה המתחדשת השיגה רק 34 ניצחונות במהלך העונה והחמיצה את הפלייאוף, בפעם השנייה בלבד ב-15 עונות.

בעונת 2000/01 הקבוצה שיפרה את מאזנה והשיגה 45 ניצחונות, אך באותה עונה 7 קבוצות במערב השיגו לפחות 50 ניצחונות והקבוצה הייתה רחוקה 2 משחקים מהגעה לפלייאוף. בסיום העונה הודיע אולאג'ואן בן ה-38 על רצונו לעבור לקבוצה אחרת. הרוקטס ניסו לשכנע את הסנטר להישאר, אך לבסוף הוא הועבר לטורונטו ראפטורס. בלעדיו סיימה הקבוצה את העונה עם 28 ניצחונות בלבד.

2003–2011: עידן יאו מינגעריכה

בדראפט 2002 קיבלה יוסטון את הבחירה הראשונה ובחרה בסנטר הסיני יאו מינג.[28] בעונתו הראשונה בליגה הקבוצה אמנם שיפרה את מאזן הניצחונות ב-15, אך החמיצה את הפלייאוף במשחק אחד. בעונת 2003/04 עברה הקבוצה לשחק באולמה החדש -הטויוטה סנטר והציגה עיצוב חדש ללוגו ולמדים. לפני פתיחת העונה הודיע רודי טומג'נוביץ' על פרישה מאימון הקבוצה, לאחר שאובחן כחולה בסרטן הדם. טומג'נוביץ' הוחלף על ידי סטן ואן גנדי. הרוקטס סיימו את העונה במאזן 37–45 והגיעו לפלייאוף לראשונה מאז 1999, אך הפסדיו את הסיבוב הראשון ללוס אנג'לס לייקרס.

 
יאו מינגסנטר הסיני שיחק בקבוצה במשך 9 עונות

ביוני 2004 ביצעה הקבוצה טרייד גדול במסגרתו הגיע טרייסי מקגריידי מאורלנדו מג'יק, יחד עם שני שחקנים נוספים תמורת מעבר של סטיב פרנסיס וקטינו מובלי למג'יק.[29] בעונת 2004/05 מקגריידי ומינג הובילו את הקבוצה למאזן של 51 ניצחונות, המאזן הטוב מזה 10 עונות, אך הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לדאלאס מאבריקס בשבעה משחקים. העונה הבאה עמדה בסימן של פציעות, כאשר מינג ומקגריידי הפסידו ביחד 70 משחקים במהלך העונה. הקבוצה ניצחה רק ב-34 משחקים והחמיצה את הפלייאוף. בעונת 2006/07 שיפרה הקבוצה את מאזן הניצחונות ב-18 והגיעה ל-52 ניצחונות, אך הפסידה בסיבוב הראשון של הפלייאוף ליוטה ג'אז לאחר 7 משחקים. בעקבות ההפסד פיטרה הקבוצה את המאמן ואן-גנדי שהוחלף על ידי ריק אדלמן.[30][31] בעונתו הראשונה כמאמן הצליחה הקבוצה להשיג רצף של 22 ניצחונות, הרצף השני באורכו בתולדות הליגה[32] וזאת למרות פציעה של מינג, שסיימה עבורו את העונה בשלב מוקדם.[33] הקבוצה הגיעה לפלייאוף, אך שוב הודחה על ידי הג'אז בסיבוב הראשון. לקראת עונת 2008/09 החתימה הקבוצה את רון ארטסט ששיחק בסקרמנטו קינגס.[34] מקגריידי החמיץ את רוב העונה בשל פציעה, אך יוסטון הצליחה לסיים במקום החמישי במערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הצליחה הקבוצה לנצח את פורטלנד טרייל בלייזרס בשישה משחקים ולעבור לסיבוב השני, לראשונה מאז שנת 1997. בסיבוב השני הפסידה הקבוצה ללוס אנג'לס לייקרס לאחר 7 משחקים. במהלך המשחק השלישי בסדרה נפצע מינג בכף רגלו, פציעה שגרמה לו להחמיץ את כל עונת 2009/10.[35] בסיום העונה עזב ארטסט ללייקרס ובמקומו החתימה הקבוצה את טרבור אריזה.[36] בפברואר 2010 עזב גם מקגריידי את הקבוצה, במסגרת עסקה משולשת ששלחה אותו לניו יורק ניקס והעבירה במקומו את קווין מרטין וג'ורדן היל מסקרמנטו.[37] בסיום העונה נבחר ארון ברוקס, שחקן הקבוצה, לשחקן המשתפר של העונה,[38] אך הקבוצה לא הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף.

יאו מינג חזר לשחק בתחילת עונת 2010/11, אך נפצע במהלך המשחק החמישי של העונה, פציעה שהשביתה אותו לאורך העונה כולה והובילה אותו להודיע על פרישה בסיומה של העונה.[39] ללא מינג הפצוע הצליחה הקבוצה לנצח 43 משחקים ושוב לא הפעילה לפלייאוף. בסיום העונה,עם סיום החוזה של ריק אדלמן החליטו הצדדים על סיום עבודתו בקבוצה ובמקומו מונה קווין מקהייל למאמן.[40][41]

2012–היום: עידן ג'יימס הארדןעריכה

בקיץ שלפני עונת 2011/12 לווה בשינויים משמעותיים בסגל הקבוצה. בדראפט בחרה הקבוצה בשלושה שחקנים בסיבוב הראשון - ג'רמי לאמב, רויס וייט וטרנס ג'ונס.[42] הרוקטס ביצוע טרייד מפתיע עם אוקלהומה סיטי ת'אנדר במסגרתו הועברו ג'יימס הארדן, הזוכה בתואר "השחקן השישי של העונה" ושלושה שחקנים נוספים לרוקטס תמורת קווין מרטין, ג'רמי לאמב, 2 בחירות סיבוב ראשון ובחירת סיבוב שני עתידית.[43] בנוסף, צורפו לקבוצה ג'רמי לין, עומר אשיק ודונטאס מוטיאיונאס שנבחר בדראפט של השנה הקודמת.[44] הארדן, שהפך משחקן שישי לגארד הפותח קלע 25.9 נקודות בממוצע לאורך כל העונה ואף נבחר לקבוצת האולסטאר שהתקיים בעיר באותה שנה. הסגנון ההתקפי שהוביל מקהייל הכתיב קצב משחק שכלל ריצה מהירה, התקפות מעבר וקליעות לשלוש נקודות ויוסטון הפכה לאחת הקבוצות המובילות בליגה בקליעת נקודות למשחק.[45] בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגש הארדן את קבוצתו לשעבר, שניצחה בסדרה בשישה משחקים.[46] במטרה להתחזק לקראת העונה הבאה החתימה יוסטון את דווייט הווארד[47] שבוע וחצי לאחר מכן חתם בקבוצה גם הסמול פורוורד הישראלי עומרי כספי.[48] למרות הניסיונות, גם בעונת 2013/14 לא הצליחה הקבוצה לעבור את הסיבוב הראשון של הפלייאוף, כשהיא מפסידה לפורטלנד טרייל בלייזרס.[49]

לקראת עונת 2014/15 נעשו שוב שינויים גדולים בסגל הקבוצה. ג'רמי לין נשלח ללוס אנג'לס לייקרס ועומר אשיק ועומרי כספי לניו אורלינס פליקנס וצ'נדלר פארסונס עזב לדאלאס מאבריקס. טרבור אריזה, ששיחק בקבוצה בעבר, שב לקדנציה שנייה.[50] בדצמבר התחזקה העונה בקורי ברואר ממינסוטה ובג'וש סמית' מדטרויט.[51][52] במהלך העונה הצטיין הארדן ואף קלע 50 נקודות מול דנוור ו-51 נקודות מול סקרמנטו, הראשון בתולדות המועדון שקולע 50 נקודות פעמיים בעונה אחת.[53] הארדן היה מועמד לזכייה בתואר ה-MVP, אך הסתפק במקום השני.[54] הקבוצה סיימה את העונה בראשות הבית הדרום-מערבי, זכייה ראשונה בראשות הבית מאז עונת האליפות ב-1994. בסיבוב הראשון של הפלייאוף גברה על המאבריקס 1-4, בסיבוב השני נקלעה לפיגור 1–3 מול לוס אנג'לס קליפרס, אך הצליחה לנצח בשלושה משחקים רצופים ועלתה לגמר האזורי. בגמר פגשה הקבוצה את גולדן סטייט ווריורס, שניצחה בסדרה ב-5 משחקים ואף זכתה באליפות.[55]

פתיחת עונת 2015/16 התאפיינה בחוסר יציבות ולאחר שהקבוצה ניצחה רק ב-4 מ-11 משחקיה הראשונים פוטר המאמן קווין מקהייל.[56] בסופו של דבר סיימה הקבוצה במקום ה-8 במערב עם מאזן 41-41 ועלתה לפלייאוף לשחק נגד גולדן סטייט ווריורס. הקבוצה הפסידה בסיבוב הפלייאוף הראשון בתוצאה 1–4 והודחה.

במהלך הפגרה של שנת 2016 מונה מייק ד'אנטוני למאמנה החדש של הקבוצה, ודווייט הווארד עזב אותה. בניסיון להתאים את שחקניה לסגנון המשחק של הארדן ושל ד'אנטוני החתימה הקבוצה את ראיין אנדרסון ואת אריק גורדון, שני שחקנים בעלי התאמה לסגנון המשחק ההתקפי המהיר ומלא השלשות של יוסטון. במהלך העונה המשיך הארדן להציג את היכולת הגבוה שאפיינה אותו בעונות הקודמות, והוא הוביל את הליגה באסיסטים, עם 11.2 למשחק. הוא היה בין המועמדים לזכייה בתואר ה-MVP, אך בתואר זכה לבסוף חברו לקבוצה לשעבר, ראסל וסטברוק. בפלייאוף ניצחה הקבוצה את אוקלהומה בחמישה משחקים, אך הפסידה לסן אנטוניו ספרס בסיבוב השני.

מכירת המועדוןעריכה

ב-5 בפברואר 2017 הודיע הבעלים של הקבוצה לסלי אלכסנדר כי הוא מוכר את המועדון לאיש העסקים טילמן פרטיטה. פרטיטה רכש את המועדון ב-2.2 מיליארד דולר, הסכום הגבוה עד אז שנמכרה מועדון כדורסל.[57]

הגעתו של כריס פולעריכה

ב-28 ביוני 2017 הועבר כריס פול, רכזה הכוכב של לוס אנג'לס קליפרס, בטרייד לקבוצה, תמורת סם דקר, פטריק בוורלי, לו ויליאמס, דיאנדרה ליגינס, דארון היליארד, קייל וילצ'ר, מונטרז הארל ובחירות דראפט.

בעונת 2017-2018 סיימה הקבוצה במקום הראשון בליגה עם מאזן 65-17, המאזן הטוב ביותר בתולדות המועדון. בפלייאוף היא עברה את מינסוטה ואת יוטה, עם ניצחון 4-1 על כל אחת מהן. בגמר המערב התמודדה הרוקטס מול גולדן סטייט החזקה, היא הצליחה להוביל 3-2 בסדרה אך בסוף המשחק החמישי נפצע כוכבה כריס פול ויוסטון הפסידה את הסדרה 4-3.

מאמני הקבוצהעריכה

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)עריכה

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
ג'ק מקמהון 1967–1968
פיט ניואל 1968–1972
ריי פטרסון 1972–1989 זכייה בפרס מנהל העונה (1977)
סטיב פטרסון 1989–1993
טוד ליוויק 1993–1994
בוב ויינהאוור 1994–1996 2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1994, 1995)
קארול דוסון 1996–2007
דריל מורי 2007–הווה זכייה בפרס מנהל העונה (2018)

הישגים ופרסיםעריכה

שיאים למשחק בודדעריכה

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 61, ג'יימס הארדן מול ניו יורק ניקס (2019) ומול סן אנטוניו ספרס (2019).

ריבאונדים: 35, אלווין הייז מול ניו יורק ניקס, 19 בינואר 1971.

אסיסטים: 22, ארט ויליאמס פעמיים (1968 ו-1970) ואלן ליוול (1983).

חטיפות: 10, קלייד דרקסלר מול סקרמנטו קינגס, 1 בנובמבר 1996.

חסימות: 13, רלף סמפסון מול שיקגו בולס, 19 בדצמבר 1983.

שיאי קריירה בקבוצהעריכה

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.[58]

הקלעים המובילים בתולדות המועדון

מובילי קטגוריות סטטיסטיות נוספות

ריבאונדים

אסיסטים

חטיפות

חסימות

הישגים אישייםעריכה

MVP של העונה הסדירה

MVP של סדרת הגמר

מלך הסלים של ה-NBA

שחקן ההגנה של העונה

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

השחקן השישי של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

MVP של משחק האולסטאר

שחקנים במשחק האולסטאר

מאמנים במשחק האולסטאר

מספרים שהוצאו לגמלאותעריכה

סגל שחקנים בעונת 2019/2020עריכה

יוסטון רוקטס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PG 0 ארצות הברית  ראסל וסטברוק 1.91 מטרים 12 בנובמבר 1988 UCLA
PG 3 ארצות הברית  כריס קלמונס (כ) 1.75 מטרים 23 ביולי 1997 אוניברסיטת קמפבל
SF 4 ארצות הברית  דניואל האוס 2.01 מטרים 7 ביוני 1993 אוניברסיטת טקסס A&M
PF 6 ארצות הברית  גארי קלארק 2.03 מטרים 16 בנובמבר 1994 אוניברסיטת סינסינטי
SG 10 ארצות הברית  אריק גורדון 1.93 מטרים 25 בדצמבר 1988 אוניברסיטת אינדיאנה
PG/SG 13 ארצות הברית  ג'יימס הארדן 1.96 מטרים 26 באוגוסט 1989 אוניברסיטת המדינה של אריזונה
SG/SF 14 ארצות הברית  ג'רלד גרין 2.01 מטרים 26 בינואר 1986 אקדמיית גולף שורס*
C 15 שווייץ  קלינט קפלה 2.08 מטרים 18 במאי 1994 שווייץ
SG/SF 16 ארצות הברית  בן מקלמור 1.96 מטרים 11 בפברואר 1993 אוניברסיטת קנזס
SF/PF 17 ארצות הברית  פי. ג'יי. טאקר 1.98 מטרים 5 במאי 1985 אוניברסיטת טקסס
SG/SF 18 שווייץ  תאבו ספולושה 2.01 מטרים 2 במאי 1984 שווייץ
C 19 ארצות הברית  טייסון צ'נדלר 2.16 מטרים 2 באוקטובר 1982 תיכון דומינגס*
SG 21 ארצות הברית  מייקל פרייזר (כ) 1.93 מטרים 8 במרץ 1994 אוניברסיטת פלורידה
PG/SG 25 ארצות הברית  אוסטין ריברס 1.93 מטרים 1 באוגוסט 1992 אוניברסיטת דיוק
PF 33 ארצות הברית  ראיין אנדרסון 2.08 מטרים 6 במאי 1988 אוניברסיטת קליפורניה
PF/C 42 ברזיל  ננה 2.11 מטרים 13 בספטמבר 1982 ברזיל
C 55 גרמניה  איזאיה הרטנשטיין 2.13 מטרים 5 במאי 1998 גרמניה
מאמן:

ארצות הברית איטליה  מייק ד'אנטוני


מקרא


קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוסטון רוקטס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ במקום השני עומד רצף של מיאמי היט מעונת 2012/2013 של 27 ניצחונות רצופים, ובמקום הראשון עומד רצף של לוס אנג'לס לייקרס מעונת 1971/1972 של 33 ניצחונות רצופים.
  2. ^ 2.0 2.1 Going Retro: Houston Rockets, NBA.com
  3. ^ 3.0 3.1 Houston Rockets Draft Picks, Basketball-Reference.com
  4. ^ A Roundup Of The Sports Information Of The Week, Sport Illustrated, 28 March 1968
  5. ^ Owners, fans waited years before Rockets took off, Houston Chronicle. 20 September, 2001
  6. ^ Charley Rosen, True tales from the camp fires, ESPN.com
  7. ^ הביוגרפיה של הייז באתר NBA.com
  8. ^ Tex Winter coaching record, Basketball-Reference.com
  9. ^ 1974-76: A Glimmer Of Progress, NBA.com
  10. ^ למרות המעבר מסן דייגו יוסטון עדיין נחשבה לחלק מקבוצות המזרח
  11. ^ שתי המדורגות בכל אזור שובצו ישירות לסיבוב השני של הפלייאוף
  12. ^ [Curry Kirkpatrick, Shattered And Shaken, Sportsillustrated, 2 January, 1978
  13. ^ 13.0 13.1 הביוגרפיה של מוזס מלון באתר NBA.com
  14. ^ הביוגרפיה של ריק בארי באתר NBA.com
  15. ^ הביוגרפיה של קלווין מרפי באתר NBA.com
  16. ^ 1983-85: How Do You Stop Two 7-Footers?, NBA.com
  17. ^ סטטיסטיקת המשחק השישי
  18. ^ Sampson Bitter Over Trade to Warriors, Star-News, 15 December 1987
  19. ^ הביוגרפיה של דון צ'ייני באתר NBA.com
  20. ^ Chaney Out in Houston; Rudy T. Takes Over, New York Times, 19 February 1992
  21. ^ Houston Rockets, Forbes.com
  22. ^ ynet ספורט, NBA: גולדן סטייט השוותה את פתיחת העונה הטובה בהיסטוריה, באתר ynet, 23 בנובמבר 2015
  23. ^ NBA Finals/NBA champs deliver dream/Olajuwon caps year of honors, Houston Chronicle, 24 June 1994
  24. ^ FROM THE ASHES/Rockets rally from 2-0, 3-1 to beat Phoenix, Houston Chronicle, 18 June 1995
  25. ^ 1994-95: "Clutch City" - Rockets Repeat, NBA.com
  26. ^ 1995-96: Bid For Three Swept Away, NBA.com
  27. ^ Rockets finally get Barkley/But team loses 4 key players, Houston Chronicle, 19 August 1996
  28. ^ ynet, דראפט ה-NBA: יאו מינג נבחר ראשון על ידי יוסטון, באתר ynet, 27 ביוני 2002
  29. ^ ynet, NBA: פייטון נשאר בלייקרס, מקגריידי בדרך ליוסטון, באתר ynet, 22 ביוני 2004
  30. ^ ואן גנדי פוטר, מיצ'ל ממשיך, באתר וואלה! NEWS‏, 18 במאי 2007
  31. ^ סוכנויות הידיעות, ריק אדלמן יאמן את יוסטון רוקטס, באתר ynet, 24 במאי 2007
  32. ^ חטפו טיל לפנים, באתר וואלה! NEWS‏, 19 במרץ 2008
  33. ^ Yao done for season with stress fracture in left foot, ESPN.com, 27 February 2008
  34. ^ ארטסט עולה על טיל, באתר וואלה! NEWS‏, 30 ביולי 2008
  35. ^ מכה ליוסטון: הקריירה של יאו מינג בסכנה, באתר ONE‏, 30 ביוני 2009
  36. ^ ערן סורוקה, רון ארטסט עובר ללייקרס, טרבור אריזה ליוסטון, באתר nrg‏, 3 ביולי 2009
  37. ^ טרייסי מקגריידי עבר לניו יורק, באתר וואלה! NEWS‏, 18 בפברואר 2010
  38. ^ ynet, השחקן המשתפר של העונה: ארון ברוקס, באתר ynet, 22 באפריל 2010
  39. ^ יאו מינג פורש: החלטתי לסיים את הקריירה, באתר ערוץ הספורט, ‏20 ביולי 2011
  40. ^ ריק אדלמן סיים את דרכו ביוסטון, באתר וואלה! NEWS‏, 19 באפריל 2011
  41. ^ "קווין מקהייל מונה למאמן יוסטון", באתר וואלה! NEWS‏, 28 במאי 2011
  42. ^ שגיא רפאל, סיכום הדראפט: שאגו בוחרים, כי נגמר, באתר nrg‏, 30 ביוני 2012
  43. ^ ג'יימס הארדן עבר בטרייד ליוסטון, באתר וואלה! NEWS‏, 28 באוקטובר 2012
  44. ^ עידן ויניצקי‏, יוסטון רוקטס: לין סטאר סטייט, באתר וואלה! NEWS‏, 18 באוקטובר 2012
  45. ^ Mark Travis, 2012-13 Houston Rockets season review: One giant step, CCCT, 12 April 2013
  46. ^ משחקי יוסטון רוקטס - פלייאוף 2012/13
  47. ^ דוויט הווארד עובר ליוסטון, באתר הארץ, 6 ביולי 2013
  48. ^ אופירה אסייג, ‏עומרי כספי חתם רשמית לשנתיים ביוסטון רוקטס, באתר ONE‏, 15 ביולי 2013
  49. ^ משחקי יוסטון רוקטס - פלייאוף 2013/14
  50. ^ שגיא רפאל‏, יוסטון רוקטס: חור שחור, באתר וואלה! NEWS‏, 27 בספטמבר 2014
  51. ^ יוסטון גברה על קליבלנד בקרב על קורי ברואר, באתר ONE‏, 19 בדצמבר 2014
  52. ^ אסף רביץ‏, שלא יעוף על טיל: על ההצטרפות של ג'וש סמית' לרוקטס, באתר וואלה! NEWS‏, 27 בדצמבר 2014
  53. ^ 18 לכספי, אבל הקינגס הפסידו מול שיא קריירה אדיר של הארדן, באתר ערוץ הספורט, ‏2 באפריל 2015
  54. ^ אור זיו, ‏רשמית: סטף קרי זכה בתואר ה-MVP. ג'יימס הארדן סיים שני, באתר ערוץ הספורט, ‏4 במאי 2015
  55. ^ משחקי יוסטון רוקטס - פלייאוף 2014/15
  56. ^ הראשון שעוזב: קווין מקהייל פוטר מיוסטון בעקבות פתיחת העונה, באתר וואלה! NEWS‏, 18 בנובמבר 2015
  57. ^ nrg ספורט, תחזיקו חזק: יוסטון נמכרה תמורת 2.2 מיליארד דולר, באתרnrg, ‏5 בפברואר 2017
  58. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com