רחל שניאורסון

אימונולוגית

רחל שניאורסוןאנגלית: Rachel Schneerson; נולדה ב-25 באפריל 1932) מדענית בכירה לשעבר במעבדה לחיסון התפתחותי מולקולרי ועמדה בראש המדור למחלות חיידקים פתוגנים וחיסון במעבדה במכון הלאומי יוניס קנדי שרייבר לבריאות הילד ופיתוח אנוש במכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית. שניאורסון ידועה בעיקר בזכות הפיתוח שלה לחיסון נגד דלקת קרום המוח החיידקית (Haemophilus influenzae מזן b‏ - Hib) עם עמיתה ג'ון ב. רובינס.

רחל שניאורסון
Rachel Schneerson
לידה 25 באפריל 1932 (בת 92)
ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שניאורסון קיבלה את פרס אלברט לסקר לשנת 1996 למחקר רפואי קליני[1][2] ואת פרס פסטר מטעם יוזמת החיסון לילדים בארגון הבריאות העולמי,[3] שניהם יחד עם עמיתה רובינס. בשנת 1998 היא קיבלה פרס ציטוט מטעם האגודה האמריקאית למחלות זיהומיות.[4]

שניאורסון פרשה משירות פדרלי בשנת 2012.

חינוך וקריירה מוקדמת

עריכה

רחל שניאורסון נולדה בוורשה, פולין למשפחת שניאורסון מצאצאי ר' שניאור זלמן מלאדי. אביה היה נכד ר' שמריה נח שניאורסון האדמו"ר מחב"ד-קאפוסט בבאברויסק.[5] ב-1958 היא סיימה תואר ברפואה בבית הספר של האוניברסיטה העברית בירושלים. שניאורסון עשתה סטאג' בבית החולים תל-השומר, ואחר כך במחלקת ילדים בבית החולים הלל-יפה. בשנת 1966 קיבלה הסמכה ברפואת ילדים והפכה לרופאת ילדים בכירה בתל-השומר.

בשנת 1969 הגיעה לארצות הברית כדי להיות מדריכה במחלקה לרפואת ילדים ובמעבדה לאימונולוגיה במכללת אלברט איינשטיין לרפואה בניו יורק, שם פגשה את ג'ון ב. רובינס. השניים הפכו לצוות מחקר, והקדישו את מחקרם לפיתוח חיסונים להגנה על ילדים מפני מחלות חיידקיות.

שניאורסון ורובינס הגיעו למכון הלאומי לבריאות הילד (NICHD) בשנת 1970 לאחר שגויסו על ידי המנהל המדעי, צ'ארלס לואי. בשנת 1974 נסעו השניים למחלקה למוצרים חיידקיים, שם נבחר רובינס לתפקיד הראשי, בלשכה לביולוגיה במנהל המזון והתרופות האמריקאי. שניאורסון התקדמה ממדענית אורחת לעמיתת צוות בכירה כקצינת מחקר רפואי במחלקה. בשנת 1983 שניאורסון ורובינס חזרו ל- NICHD לעמוד בראש המעבדה לחיסון התפתחותי מולקולרי. בשנת 1998, שניאורסון ורובינס נבחרו לראשי המדור בנושא פתוגנזה של מחלות חיידקים. השניים המשיכו להוביל את המעבדה עד פרישתם ביולי 2012.

מחקר בולט

עריכה

רחל שניאורסון ידועה בעיקר בזכות עבודתה בנושא החיסון נגד Haemophilus influenzae מזן B, או Hib. לפני השימוש בחיסון, היב הדביק 20,000 ילדים בארצות הברית מתחת לגיל 5 בכל שנה; 5% מהם מתו, ושליש נותרו עם מוגבלות שכלית, חירשות או התקפים. זה היה הגורם המוביל לנכות שכלית בארצות הברית.[6]

שניאורסון ורובינס האמינו שהם יכולים לגרום לחסינות על ידי הזרקת אנטיגן יחיד - הפוליסכריד (סוכר) משטח החיידק - לילדים. מעטים אחרים האמינו שתהליך זה יכול לעבוד מכיוון שהאמונה המקובלת באותה תקופה הייתה כי חלבונים, ולא סוכרים, הם אימונוגנים. מחקר חיסונים באותה העת התמקד בשימוש בחיידקים שלמים שנהרגו, או בחיידקים מוחלשים, שעלולים לגרום לעיתים לתופעות לוואי קשות.

מחקרים בבעלי חיים, בני אדם מבוגרים וילדים תיעדו כי הזרקת הפוליסכריד בלבד יכולה לגרום לרמות הגנה של נוגדנים ל-Hib. השימוש בפוליסכרידים ביטל גם רבות מתופעות הלוואי הקשות של חיסונים נגד חיידקים. מדענים הנתמכים על ידי המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות עשו בדיקות חיסון נוספות. בשנת 1985 הופקו והורשו שלושה חיסונים מטוהרים נגד פוליסכריד. אך בקרב תינוקות, שמערכת החיסון שלהם לא בשלה, רמת ההגנה הייתה נמוכה מדי והחיסון לא מנע את התפרצות ההיב. למעשה, מדענים רבים האמינו כי חיסון מבוסס פוליסכריד לעולם לא יעבוד מכיוון שההגנות הבלתי בשלות של מערכת החיסון לתינוקות לא היו מספיק בקיאות כדי לאתר את הפוליסכריד ולייצר נוגדנים.

שניאורסון ורובינס ניסו תהליך חדש: הם קישרו את הפוליסכריד החלש לנשא חלבון, כזה שזוהה בקלות על ידי מערכת החיסון הבלתי בשלה של תינוקות, במאמץ להגביר את האנטיגניות שלו. התהליך החדש - שנקרא חיסון "מצומד" - עבד. החיסון המצומד ל-Hib ייצר רמות נוגדנים גבוהות, הרבה מעל לנדרש להגנה, בקרב תינוקות מזריקות החל מגיל חודשיים ונמשך שנים מעבר לכך.[7] החיסון קיבל רישיון מטעם מנהל המזון והתרופות האמריקאי והפך לחלק מסדרת החיסונים הסטנדרטית לתינוקות בשנת 1987. בתוך מספר שנים בלבד, מקרי היב ירדו לפחות מ-100 בשנה, ירידה של 99%. מרבית רופאי הילדים שהוכשרו מאז 1995 מעולם לא ראו מקרה של היב. במדינות בהן נעשה שימוש בחיסון, כולל ארצות הברית, היב כבר אינו גורם לנכות שכלית נרכשת.[8][9][10]

לאחר ההצלחה של חיסון היב, שניאורסון ורובינס המשיכו בעבודתם על אנטיגנים יחידים וחיסונים מצומדים. המאמצים שלהם הובילו לפיתוח ורישוי של חיסונים נגד שעלת (שיעול קולם),[11] טיפוס,[12] סטפילוקוקוס[13] זיהומים (דלקת ריאות, אוראוס,[14] וקבוצה B), סוגים מסוימים של מלריה,[15] וגחלת.[16]

אילן יוחסין

עריכה
עץ משפחתה


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שניאור
זלמן מלאדי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דבורה לאה
אלטשולר[א]
 
רבי דובער שניאורי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הצמח צדק, רבי
מ"מ שניאורסון
 
חיה מושקא
שניאורסון
(אנ')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זלטא
שניאורסון[ב]
 
רבי ישראל
נח שניאורסון
 
שרה
שניאורסון[ג]
 
(1) רבי יהודה
לייב שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
בתו של שלמה פריידעס[ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שלום שניאורסון[ה]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסתר ליבא
שניאורסון
 
רבי שמריה
נח שניאורסון
 
 
 
רחל מוניסזון[ו]
 
רבי שלמה זלמן שניאורסון
 
 
 
 
רבקה[ז]
 
 
 
 
 
רבי שלום דובער
שניאורסון (רצ'יצ'ה)
 
 
 
 
 
 
 
מרדכי שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם מנדל[ח]
שניאורסון (בברויסק)
 
מוסיא (אשת
דוד ברבש)[ח]
 
גב' גינזבורג[ח]
 
גב' הנלין[ח]
 
(2) יהודה לייב
שניאורסון[ח]
 
גב' וישלצקי[ח]
 
הרב שניאור[ט][ח] זלמן שניאורסון
 
רחל מגזניק[ח]
 
 
משה
שניאורסון[ח]
 
(3) יהודה לייב
שניאורסון[ח]
 
ביילא
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שניאורסון[י]
 
ישראל משה ברבש[י"א]
 
שיינה רבקה[י"ב]
 
שמואל בזפלוב[י"ג]
 
 
 
דבורה לאה שניאורסון[י"ד]
 
יצחק שניאורסון (אנ') [ט"ו]
 
פישל
שניאורסון
 
חיים ישעיה שניאורסון[ט"ז][ח]
 
אשתו
 
פנחס
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רחל שניאורסון
 
שניאור זלמן ברבש[י"ז]
 
 
 
מנחם ברבש
 
שטרה דובקין[י"ח]
 
אליהו דובקין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנה בזפלוב[י"ט]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גבי ברבש
 
אורי ברבש[כ]
 
בני ברבש[כ"א]
 
נחמה דקל
 
יהודה דקל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי דקל

- עץ זה הוא חלק ממשפחת שניאורסון ענף מהרי"ל מקאפוסט, והוא מרכז את צאצאיה המפורסמים של משפחת אדמור"י חסידות קאפוסט, חוליה המקשרת בין דורות, סבי המשפחה, ילדי מהרי"ל מקאפוסט וילדיהם של שאר אדמו"רי קאפוסט
- להרחבה על שושלת האדמור"ים ראו בעץ שושלת חב"ד, להרחבה על סבי המשפחה וחלקים אחרים של המשפחה ראו בעץ המרכזי של משפחת שניאורסון[כ"ב]
- אדמור"י בית קאפוסט סומנו בצבע כזה | קישור לענף אחר במשפחת שניאורסון סומן בבצבע תכלת | מספור בצבע אדום כגון זה: (2) - כדי להבדיל בין שלושת ה"יהודה לייב" השונים

הערות:

  1. ^ ‏דבורה לאה אלטשולר‏ (Q29348543)
  2. ^ ‏זלטא שניאורסון‏ (Q91481822).
  3. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 2 בשורת הנשים
  4. ^ ספר הצאצאים עמוד 135
  5. ^ לענף שלו ראו כאן
  6. ^ ספר הצאצאים עמוד 172
  7. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 3 בשורת הנשים
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 ספר הצאצאים, עמוד 214
  9. ^ ‏שניאור זלמן שניאורסון (רעפקא)‏ (Q90392481)
  10. ^ מספר 591 בספר הצאצאים, עמוד 292
  11. ^ מספר 593 בספר הצאצאים, עמוד 293
  12. ^ מספר 597 בספר הצאצאים, עמוד 293 | כרטיס ביד ושם
  13. ^ שימש כרב העיר בברויסק, במקום הסבא שמריה נח שניאורסון עד להירצחו בשואה | אביו הוא יעקב מרדכי בזפלוב - ‏יעקב מרדכי בזפלוב‏ (Q117074631)
  14. ^ ספר הצאצאים עמוד 294, קטע מספר 623, ועמוד 386 קטע מספר (623) 578
  15. ^ ספר הצאצאים עמוד 291, קטע מספר 578
  16. ^ ‏חיים ישעיה שניאורסון‏ (Q93565199) | התחתן עם בת המשפחה, הנדל - בתו של הרה"ק רבי מרדכי דב מהורנסייפול. הוא ואשתו מופיעים גם בעץ משפחת טברסקי
  17. ^ מספר 1186 בספר הצאצאים, עמוד 387
  18. ^ או: שטערנא | מספר 599 בספר הצאצאים, עמוד 293
  19. ^ בעלה שניאור זלמן בזפלוב בן יעקב מרדכי בזפלוב - ‏יעקב מרדכי בזפלוב‏ (Q117074631)
  20. ^ מספר 2169 בספר הצאצאים
  21. ^ מספר 2170 בספר הצאצאים
  22. ^ מקורות העץ כאן הם מספר הצאצאים אלא אם כן נכתב אחרת

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "1996 Winners: Albert Lasker Clinical Medical Research Award".
  2. ^ "6 Will Receive Awards for Outstanding Research".
  3. ^ "NICHD Researchers Honored by World Health Organization for Developing Vaccines Against Hemophilus Influenzae".
  4. ^ "Society Citation Award Winners: Past Winners". אורכב מ-המקור ב-2018-07-25. נבדק ב-2020-07-26.
  5. ^ שמואל אלעזר הלפרין, ספר הצאצאים, ירושלים, תש"מ, עמ' 387, מספר 1181
  6. ^ "NICHD Mission and Scientific Accomplishments: Hemophilus influenzae type b (Hib) Vaccine".
  7. ^ "MEDICAL INNOVATION:HAEMOPHILUS INFLUENZA TYPE B (HIB) VACCINE" (PDF).
  8. ^ "Part of Team that Created Remarkable Hib Vaccine".
  9. ^ "Science Blog: NICHD Researchers Honored by World Health Organization for Developing Vaccines Against Hemophilus Influenzae". אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-2020-07-26.
  10. ^ "Lasker Foundation Honors Seven, Presents New Award For First Time".
  11. ^ "New NICHD-Sponsored Pertussis Vaccine Approved".
  12. ^ "First Typhoid Vaccine to Protect Children Proven Effective by NICHD Scientists".
  13. ^ "Vaccine shows promise against staph infection".
  14. ^ "NICHD Scientists Develop Vaccine Against Deadly Hospital-Acquired Infection".
  15. ^ "Malaria Vaccine Prompts Victims' Immune System to Eliminate Parasite From Mosquitoes".
  16. ^ "NICHD Congressional Budget Justification 2006" (PDF).