בוברויסק

בוברויסק
**Бабруйск**
סמל בוברויסק סמל בוברויסק	דגל בוברויסק דגל בוברויסק
מדינה	בלארוס
וובלסט	מוהילב
ראיון	בוברויסק
ראש העיר	אנדריי קובאלצ'נקו
תאריך ייסוד	1387
שטח	90.02 קמ"ר
גובה	157 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	207,351 (1 בינואר 2024)
‑ צפיפות	2,565 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות	53°09′00″N 29°14′00″E / 53.15°N 29.233333333333°E
אזור זמן	UTC +2
	www.bobruisk.by
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה בוברויסק

בּוֹבְּרוּיְסְק (בבלארוסית: Бабруйск; ברוסית: Бобруйск; ביידיש: באָברויסק; בעברית נכתבת הצורה "בוברויסק" – בעקבות אופן הכתיבה של שם העיר ברוסית) היא עיר במחוז מוהילב בבלארוס. העיר שוכנת ליד נהר הברזינה, כ-110 ק"מ דרומית-מערבית לעיר מוהילב. אוכלוסיית העיר מונה כ-219,000 תושבים (נכון ל-2009).

מקור שם העיר הוא ככל הנראה במילה הבלארוסית בביור (бобр), שמשמעותה בונה (יונק מסדרת המכרסמים), שהיה נפוץ באזור. מאז סוף המאה ה-19 לא מצויים בונים באזור, בשל ציד וזיהום סביבתי.

העיר הייתה מרכז יהודי תוסס בסוף המאה ה-19, ופעלו בה בין השאר ברל כצנלסון, אב"א אחימאיר, וקדיש לוז.

היסטוריה

ראשית היישוב הסלאבי באזור

חקירות ארכאולוגיות מצביעות על קיום יישובים סלאביים, באתר בו שוכנת בוברויסק כיום, כבר במאות החמישית והשישית לספירה. בוברויסק היא אחת הערים הוותיקות בבלארוס ונזכרת לראשונה בכתובים מאמצע המאה ה-14. הידיעות הראשונות על יישוב בשם זה מתייחסות לתקופת הנסיך הגדול של ליטא גדימין (1316–1341), שסיפח לתחום שלטונו את אזור נהר הברזינה.

בשנת 1502 השתלטו טטרים על העיר ושדדו את תושביה. בשנת 1508 הצטרפה בוברויסק לנסיך מיכאל גלינסקי, שמרד בליטא ונעזר על ידי וסילי ה-3 איוונוביץ', הנסיך הגדול של מוסקבה. במאה ה-16 נערכו בה ירידים שנתיים והוקמה בה תחנת מכס הנזכרת בספר המכס של בריסק משנת 1583.

המאה ה-17

בראשית המאה ה-17 הייתה בוברויסק עיר בת כ-2000 תושבים בנסיכות ליטא ומשלו בה אצילים פולנים-ליטאים קתולים, כאשר רוב התושבים ההשתייכו לכנסייה הפרבוסלבית. בשנת 1627 הוקמה בבוברויסק כנסייה ישועית קתולית. באותה תקופה פרצו מריבות קשות בין המושל פטר טריזנה לבין התושבים ואיכרי הסביבה, בשל המיסים הכבדים ובשל סכסוכי קרקעות. בעקבות כך, מינה זיגיסמונד ה-3 מלך פולין ועדה שתקבע את חלוקתם הצודקת של נכסי דלא ניידי בחבל. כך נותר תיאור מפורט משנת 1639 אודות בוברויסק והכפרים הסמוכים לה: 409 בתים ב-15 רחובות ושתי סימטאות בעיר. שלוש כנסיות פרבוסלביות וכנסייה קתולית אחת. ההתנגדות לדיכוי על ידי השליטים הפולנים הקתולים הביאה להצטרפות בוברויסק למרד הקוזקים באוקראינה ב-1648. ההטמאן הקוזקי פודובסקי שהשתלט על העיר הדף ניסיונות של הפולנים לכבוש את העיר מחדש, אולם, בשנת 1649, הצליח הנסיך יאנוש רדזיוויל, מפקד הצבא הפולני בליטא, להשתלט על העיר (בעזרת תושבים שפתחו בפניו את שערי העיר) ולהעניש באכזריות את ראשי המורדים שלא נכנעו ואת פודובסקי הוקיע על כלונס.

עם זאת, נמשכו מלחמות באזור בין רוסיה לפולין. בוברויסק הייתה לבסיס קדמי של הצבא הפולני, אולם, בשנת 1655 כבש ההטאמן זולוטרנקו את בוברויסק מידי הפולנים והחריבה כליל. במכתבו של זולוטרנקו לצאר אלכסיי הראשון מיום 9.3.1655 הוא מציין כי "משמותיהם של התושבים יש ללמוד כי לא התגוררו יהודים במחוז". לא ידוע אם לא היה יישוב יהודי בעיר קודם לכן או שיהודים שהיו הושמדו או גורשו על ידי הקוזקים.

בשנת 1661 נסוגו הרוסים מבוברויסק וב-1667 נחתמה ברית שלום באנדרוסובו. העיר הייתה חרבה והמחוז מדולדל.

המאה ה-18

בראשית המאה ה-18 (1702–1708) נערכה מלחמה באזור בין השוודים לרוסים. השוודים פרצו לבלארוס והגיעו לאוקראינה וערים בבלארוס ובהן בוברויסק עברו מיד ליד. התושבים המקומיים בכל האזור, לרבות בוברויסק, סבלו מתגרת ידם של הצדדים הלוחמים, ששדדו את התושבים וגייסו אותם לעבודות כפייה לצורך המלחמה. כתוצאה כך, נחלש כוחה של המלוכה הפולנית שנאלצה לגייס צבא ואמצעים על מנת לשמור על מעמדה באזור. תמורת תמיכתם, קבלו בעלי אחוזות שטחי קרקע ניכרים ואף את השליטה בערים שלמות מן הממשלה הפולנית. אולם, בוברויסק נשארה בין הערים הבינוניות שהיו כפופות ישירות לשלטון המרכזי. בשנת 1768 הוקמה בעיר מצודה קטנה ובשנת 1776 נשללה ממנה זכות הממשל העצמי. בשנת 1789 מנתה העיר 889 תושבים. ב-6 במאי 1792 הכריזה יקטרינה הגדולה קיסרית רוסיה על פלישה צבאה לפולין וכך עברה בוברויסק לשלטון האימפריה הרוסית. עם חלוקת פולין בסוף המאה ה-18 נותרה בוברויסק בתחום האימפריה הרוסית.

המאה ה-19

במשך כל המאה ה-19 הייתה בוברויסק חלק מן האימפריה הרוסית. בוברויסק נקבעה כ"עיר מחוז" בפלך מינסק עוד בשנת 1795. בשנת 1810 קבע המהנדס תיאודור נרבוט את חוף הנהר ברזינה שליד בוברויסק כמקום המתאים ביותר לבניית מבצר באזור, שיישתלב בשרשרת המבצרים שבנתה רוסיה והשתרעה מן הים הבלטי ועד לים השחור. באותה שנה הורה הצאר אלכסנדר הראשון על בניית המבצר, עליה היה אחראי הגנרל קרל אופרמן, מפקד חיל המהנדסים הרוסי. המבצר נבנה במקום בו הייתה מצודה פולנית, שנבנתה כחמישים שנה קודם לכן. בשנת 1812 בעת פלישתו של נפוליאון לרוסיה הוא עבר דרך צפון בלארוס. הנסיך פיוטר בגרטיון, מפקד הארמייה הרוסית השנייה, הסיג את כוחותיו לעבר הדנייפר והורה על הגנרל איגנטייב להחזיק בבוברויסק ובמבצר (שבנייתו טרם הושלמה). נפוליאון כבש את עיר הפלך מינסק והגנרל הפולני דומברובסקי מצבא נפוליאון הטיל מצור על בוברויסק. העיר והמבצר עמדו במצור במשך כארבעה חודשים, עד לנסיגה של נפוליאון מרוסיה. לאחר הנסיגה, הושלמה בניית המבצר. באותם ימים היו בעיר כ-2100 תושבים וכ-310 בתים. קצינים ממבצר בוברויסק היו מעורבים גם בקשר הדקבריסטים (1825). לאחר דיכוי הקשר נעצרו במבצר חלק מן החשודים. בניית מבצר בוברויסק (שהושקעו בה כשבעה מיליון רובל) נמשכה בכל תקופת שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון (1825 - 1855) תרמה רבות לפיתוחה של העיר. העיר הפכה לצומת דרכים מרכזית בפלך מינסק. עוד בסוף המאה ה-19 הוחל בבניית מערכת תעלות שקישרה את הנהר ברזינה לנהר דווינה המערבי שנזנחה בהדרגה עם התפתחות מסילות הברזל. כמו כן התפתח הקשר מנהר הברזינה דרך הדנייפר אל דרום רוסיה. נבנתה מערכת דרכים והתפתחה מערכת מסחר ענפה (עצים, תוצרת חקלאית).

בשנת 1897 נערך מפקד אוכלוסין כללי ברוסיה. לפי מפקד זה, מנו תושבי העיר (כולל החיילים ואנשי המבצר) 34,336 נפש, מהם 20,760 (60.5%) יהודים. מספר התושבים האזרחים, ללא החיילים ואנשי המבצר, היה 28,762, מהם 20,438 (כ-71%) יהודים. בסוף המאה נעשתה העיר למרכז הענף החבד"י הקרוי על שמה, ענף שהתקיים עד ראשית המאה העשרים.

מראשית המאה העשרים ועד לשלטון הסובייטי

בתחילת המאה ה-20 הייתה בוברויסק עיר בת כ-35 אלף נפש (כולל חיילים) בעלת רוב יהודי. בשנת 1902 פרצה "השרפה הגדולה" שפגעה ברוב העיר וכילתה בתי עץ רבים ובהם חלקה המרכזי של העיר (כאלף בתים בהם התגוררו כ-2500 משפחות, 650 בתי מסחר, מוסדות ציבור, בית החולים היהודי, 15 בתי כנסת והכנסייה הקתולית). לאחר השרפה, נבנתה העיר מחדש ובתי אבן רבים החליפו רבים מבתי העץ. בשנת 1905 תמכו רבים מתושבי העיר במהפכת 1905 ובהם מפלגת הבונד היהודית ומפלגת פועלי ציון (שלא שיתפו פעולה זו עם זו). בסוף שנת 1905 פרץ מרד של חיילים במבצר. המרד דוכא על ידי גדוד עונשין שנשלח ממינסק ובינואר 1906 נדונו 10 מורדים למוות. רוב הנדונים הוברחו על ידי המהפכנים אולם ראש המורדים נשאר במאסר וגזר דין המוות שלו הומר במאסר עולם עם עבודת פרך. מתום מהפכת 1905 ועד תחילת מלחמת העולם הראשונה (1914) התפתחה העיר וחל גידול מתמיד במספר תושביה. בשנת 1914 הגיע מספר התושבים ל-42,309, מהם 25,876 (61.1%) יהודים. מספר הבניינים גדל מ-2,520 ב-1895 ל-3,549 ב-1910 (בתי אבן: מ-126 ל-403). הותקנה רשת טלפונים, נבנו בתי ראינוע ואף הוצאו לאור כמה עיתונים. בשנת 1915 נסוג הצבא הרוסי מפני הגרמנים. בוברויסק התמלאה בפליטים והחזית התייצבה מערבית לעיר. עם פרוץ מהפכת פברואר בשנת 1917 הצטרפה העיר לתומכים בממשלה החדשה אליה נשבעו אמונים החיילים שבעיר (הנוצרים - בכנסייה והיהודים - בבית הכנסת הגדול).

ממהפכת אוקטובר ועד מלחמת העולם השנייה

חברי וחברות קבוצת החלוץ בוברויסק, לקראת עלייתם לארץ ישראל, 1922

לאחר מהפכת אוקטובר, בסוף חודש נובמבר 1917, נערכו בחירות בעיר לאספה המכוננת. הבחירות נערכו בנפרד, בעיר ובמבצר. בעיר התחלקו 11,135 הקולות בין 13 רשימות כאשר הבולשביקים זכו ל-2301 קולות (20.7%). אולם, במבצר קיבלו הבולשביקים 5,517 קולות מתוך כ-8000 מצביעים. בינואר 1917 נפלה בוברויסק בידי יחידות צבא פולניות, נכבשה על ידי הצבא האדום בפברואר ונכבשה מחדש על ידי הפולנים. ב-21 בפברואר נמסרה העיר לידי הצבא הגרמני וב-3 במרץ 1918 עם חתימת חוזה ברסט-ליטובסק נכללה בוברויסק בשטח שבשלטון גרמני.

בתשעת חודשי השלטון הגרמני, שאיפשר קיום שלטון דמוקרטי עצמי, נשמרו שקט ויציבות יחסית בעיר. ב-29 בנובמבר 1918, לאחר המפלה הגרמנית, נכנס הצבא האדום לבוברויסק. עם התקדמות הפולנים לעבר בלארוס, ב-19 במאי 1919 הועברו משרדי "הרפובליקה הסובייטית-ביילורוסית" ממינסק לבוברויסק.

המנהיג הקומוניסטי מיכאיל קלינין (נשיא ברית המועצות לעתיד) נשלח לעיר ונשא שם את דברו. ב-29 באוגוסט 1919 השתלטו הפולנים מחדש על העיר עד 10 ביולי 1920, עת כבש הצבא האדום את העיר מחדש. בעקבות המלחמה והשלטון הצבאי, עזבו יהודים רבים את העיר. איכרי הסביבה, שבתחילה תמכו במהפכה הבולשביקית (שהבטיחה לחלק להם אדמות) נעשו עוינים לשלטון הסובייטי, לאחר שזה הכריח אותם לספק מכסות של תוצרת חקלאית ופליטים יהודים מן הכפרים זרמו לבוברויסק ומילאו חלק מן המקום שהתפנה עקב בריחת יהודים רבים.

במשך תקופת השלטון הסובייטי, הלך ופחת משקל היהודים בעיר והם חדלו מלהיות רוב מוחלט של התושבים.

במלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מבצע ברברוסה הספיקו כמחצית מיהודי העיר להימלט ממנה מזרחה. לאחר כיבוש העיר בידי הגרמנים ב-28 ביוני 1941, חויבו יהודיה בענידת טלאי צהוב, ובתחילת אוגוסט הם נצטוו לעבור לגטו שהוקם בה, אליו הובאו גם יהודים נוספים מיישובי הסביבה. בסתיו 1941 רצחו הגרמנים כ-800 מיושבי הגטו בשתי אקציות, שלאחריהן צומצם שטח הגטו.

ב-7 בנובמבר 1941 ערכו הגרמנים אקציה גדולה בגטו שבעיר, בה רצחו בסיוע שוטרים בלארוסים 5,281 יהודים מהגטו ליד הכפר קמנקה, כ-9 ק"מ מהעיר. ב-30 בדצמבר 1941 ערכו הגרמנים אקציית חיסול בגטו, בה רצחו כ-7,000 יהודים בשטח שדה התעופה הצבאי הסמוך. מספר יהודים בעלי מלאכה שעוד הושארו בעיר נרצחו בהמשך במחנה סמוך. מספר יהודים ניצלו הודות לפעילות תושבי העיר והסביבה (למשל מטריונה אדמוביץ' וסטפנידה וגלינה מיחאלפ) ועל כך הם קיבלו הכרה כחסיד אומות העולם.

ביום 29 ביוני 1944 שחרר הצבא האדום את בוברויסק מן השלטון הנאצי. העיר הייתה הרוסה, כמעט ללא יהודים, כאשר מאוכלוסייה של 84,107 איש בשנת 1939, נותרו בה 28,352 תושבים. אלפי עובדים וכן שבויי מלחמה גרמנים גויסו לשיקום העיר החרבה. בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים הוקמה מצבה לזכר יהודי בוברויסק שהושמדו בשואה.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה, חזרה האוכלוסייה לגדול במהירות. בשנת 1959 הגיע מספר התושבים ל-96,000 בשנת 1989 היו בעיר 232,000 נפש.

הקהילה היהודית בעיר חברה באיגוד הקהילות היהודיות בחבר העמים. נכון ל-2015, שליח חב"ד בעיר הוא הרב שאול חבבו, ששיפץ בית כנסת ומפעיל אותו, פתח גן ילדים ובנה מקוה טהרה.