בני ברבש

סופר ותסריטאי ישראלי

בני ברבש (נולד ב-8 באוגוסט 1951) הוא תסריטאי, במאי וסופר ישראלי.

בני ברבש
בני ברבש, 2022
בני ברבש, 2022
לידה 8 באוגוסט 1951 (בן 72)
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

בני ברבש, נצר למשפחת שניאורסון, הוא בנם של רות (לבית הבר) ומנחם ברבש. הוא נולד בבאר שבע, לשם עברה משפחתו מתל אביב. אביו היה איש הש"י ולאחר מכן איש השירות הציבורי. אמו הייתה מורה, מנהלת בית ספר ומדריכת מורים. בנעוריו גר שנתיים בארגנטינה, בעקבות שליחויותיו של אביו. אחיו הוא הבמאי אורי ברבש, איתו הוא משתף פעולה ביצירתו.

בשנת 1969 התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13. הוא עבר טירונות צנחנים והכשרה כלוחם, אולם נאלץ לפרוש מן המסלול ושובץ בגדוד 51 (הבוקעים הראשון) של חטיבת גולני. עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לחטיבת גולני ושימש כמפקד מחלקה בגדוד. בהמשך היה מפקד פלוגה בגולני[1]. לחם במלחמת ההתשה ובמבצעים שונים כנגד ארגוני המחבלים בלבנון, והשתחרר סמוך למלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. במלחמה הצטרף ברבש לכוחות חטיבת גולני ולחם ברמת הגולן כקצין בגדוד 51. בהיתקלות עם חיילי הקומנדו הסורי נפצע משני כדורים, בחזה ובברך[2]. לאחר המלחמה נענה ברבש לבקשתו של מח"ט גולני, אל"ם אמיר דרורי, ושב לשירות בצה"ל. השלים את לימודיו במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ושימש כקצין אג"ם חטיבתי וכסמג"ד.

עם שחרורו מצה"ל הצטרף לתנועת "שלום עכשיו" ובמהלך שנות ה-80 היה ממובילי התנועה. ב-11 במאי 1982 כינסו שישה קציני מילואים של צה"ל, ובהם יובל נריה וברבש שהיה אז בדרגת רס"ן, מסיבת עיתונאים. השישה מחו על הפגיעה בטוהר הנשק בשטחים, תוך שהם מבססים את דבריהם על ניסיונם האישי[3].

כמפקד גדוד במילואים לחם במלחמת לבנון הראשונה[4].

בשנת 1984 שיתף פעולה לראשונה עם אחיו, אורי ברבש, כאשר כתב עם ערן פרייס, את התסריט לסרט "מאחורי הסורגים" העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים בהנהלת הכלא בו הם נמצאים. שיתוף הפעולה הצליח והסרט זכה לשבחים רבים ולהתמודדות בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר.

שיתוף הפעולה בין שני האחים המשיך גם בסרטיהם הבאים, בהם "אחד משלנו" ו"דרך הנשר" כשבני כתב את התסריט ואורי ביים. מאמצע שנות התשעים החל בני ברבש לכתוב סדרות טלוויזיה המשודרות ב"רשת" בערוץ 2 בבימוי אחיו, בהם "טירונות"[5] ו"מילואים" העוסקות בהווי הצבאי. עיבד לסדרת-טלוויזיה גם את ספרו המצליח "מיי פירסט סוני", המספר על ילד המתעד את משפחתו השסועה.

 
ברבש נואם בכיכר חורב שבחיפה במסגרת הפגנות המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע, אפריל 2023

ברבש מלמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב תסריטאות, קולנוע וטלוויזיה.

בשנים 2020–2021 היה פעיל מרכזי במחאה נגד בנימין נתניהו ("מחאת בלפור"). הוא תיאר זאת: "השתתפתי בארגון של כמה מההפגנות הכי גדולות שם ובהפקה של כל מיני סרטונים במסגרת הקמפיין, והקמנו התארגנות שניסתה לחבר יחד את כלל הארגונים. זו הייתה מלאכה קשה מאוד. במהלך השנה הזו התנתקתי כמעט לגמרי מכל העשייה שלי, הייתי כולי משועבד לפעילות החברתית או הפוליטית".[6]

בשנת 2023 היה פעיל במחאה נגד הרפורמה המשפטית, ובין השאר נגד תוכניתה לסגירת תאגיד השידור הישראלי ונגד הכוונה שייחס לה "למוטט את מערכת המשפט, כדי למנוע מהאזרח הקטן את אמצעי ההגנה היחיד שיש לו מול החלטות שרירותיות המנוגדות לחוקי יסוד, כמו החופש להפגין, לשבות, להקים משפחה להט"בית, להתאגד וכדומה".[7] בעצרת שנערכה במסגרת מחאה זו אמר: "האקדח, אותו אקדח. הידיים אותן ידיים. המסיתים אותם מסיתים. ראש הממשלה אותו פרובוקטור העומד על המרפסת בכיכר ציון יורק את אותו ארס שהתיז על ממשלת רבין, רק שעכשיו בנוסף לאקדח המעשן אוחזות הידיים האלה בהגה השלטון. עם אותו אקדח הם ממשיכים לירות לכל עבר, להשלים את המלאכה מנובמבר 1995. בושה. היום הם מבקשים להתנקש בדמוקרטיה הישראלית לשרוף לעפר את מגילת העצמאות שברוחה כוננה מדינת ישראל."[8]

בפברואר 2024 יזם התארגנות לחלוקת פרסי ישראל על פי המלצותיה של ועדת הפרס, לאחר ששר החינוך יואב קיש הודיע שהפרסים לא יחולקו אלא רק בתחום התקומה: גבורה אזרחית וערבות הדדית[9].

חיים אישיים עריכה

ברבש נשוי לאדריכלית סיגל סרוסי ואב לשלושה בנים. מתגורר בהרצליה.


עץ משפחתו


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שניאור
זלמן מלאדי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דבורה לאה
אלטשולר[א]
 
רבי דובער שניאורי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הצמח צדק, רבי
מ"מ שניאורסון
 
חיה מושקא
שניאורסון
(אנ')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זלטא
שניאורסון[ב]
 
רבי ישראל
נח שניאורסון
 
שרה
שניאורסון[ג]
 
(1) רבי יהודה
לייב שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
בתו של שלמה פריידעס[ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שלום שניאורסון[ה]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסתר ליבא
שניאורסון
 
רבי שמריה
נח שניאורסון
 
 
 
רחל מוניסזון[ו]
 
רבי שלמה זלמן שניאורסון
 
 
 
 
רבקה[ז]
 
 
 
 
 
רבי שלום דובער
שניאורסון (רצ'יצ'ה)
 
 
 
 
 
 
 
מרדכי שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם מנדל[ח]
שניאורסון (בברויסק)
 
מוסיא (אשת
דוד ברבש)[ח]
 
גב' גינזבורג[ח]
 
גב' הנלין[ח]
 
(2) יהודה לייב
שניאורסון[ח]
 
גב' וישלצקי[ח]
 
הרב שניאור[ט][ח] זלמן שניאורסון
 
רחל מגזניק[ח]
 
 
משה
שניאורסון[ח]
 
(3) יהודה לייב
שניאורסון[ח]
 
ביילא
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שניאורסון[י]
 
ישראל משה ברבש[י"א]
 
שיינה רבקה[י"ב]
 
שמואל בזפלוב[י"ג]
 
 
 
דבורה לאה שניאורסון[י"ד]
 
יצחק שניאורסון (אנ') [ט"ו]
 
פישל
שניאורסון
 
חיים ישעיה שניאורסון[ט"ז][ח]
 
אשתו
 
פנחס
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רחל שניאורסון
 
שניאור זלמן ברבש[י"ז]
 
 
 
מנחם ברבש
 
שטרה דובקין[י"ח]
 
אליהו דובקין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנה בזפלוב[י"ט]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גבי ברבש
 
אורי ברבש[כ]
 
בני ברבש[כ"א]
 
נחמה דקל
 
יהודה דקל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי דקל

- עץ זה הוא חלק ממשפחת שניאורסון ענף מהרי"ל מקאפוסט, והוא מרכז את צאצאיה המפורסמים של משפחת אדמור"י חסידות קאפוסט, חוליה המקשרת בין דורות, סבי המשפחה, ילדי מהרי"ל מקאפוסט וילדיהם של שאר אדמו"רי קאפוסט
- להרחבה על שושלת האדמור"ים ראו בעץ שושלת חב"ד, להרחבה על סבי המשפחה וחלקים אחרים של המשפחה ראו בעץ המרכזי של משפחת שניאורסון[כ"ב]
- אדמור"י בית קאפוסט סומנו בצבע כזה | קישור לענף אחר במשפחת שניאורסון סומן בבצבע תכלת | מספור בצבע אדום כגון זה: (2) - כדי להבדיל בין שלושת ה"יהודה לייב" השונים

הערות:

  1. ^ ‏דבורה לאה אלטשולר‏ (Q29348543)
  2. ^ ‏זלטא שניאורסון‏ (Q91481822).
  3. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 2 בשורת הנשים
  4. ^ ספר הצאצאים עמוד 135
  5. ^ לענף שלו ראו כאן
  6. ^ ספר הצאצאים עמוד 172
  7. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 3 בשורת הנשים
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 ספר הצאצאים, עמוד 214
  9. ^ ‏שניאור זלמן שניאורסון (רעפקא)‏ (Q90392481)
  10. ^ מספר 591 בספר הצאצאים, עמוד 292
  11. ^ מספר 593 בספר הצאצאים, עמוד 293
  12. ^ מספר 597 בספר הצאצאים, עמוד 293 | כרטיס ביד ושם
  13. ^ שימש כרב העיר בברויסק, במקום הסבא שמריה נח שניאורסון עד להירצחו בשואה | אביו הוא יעקב מרדכי בזפלוב - ‏יעקב מרדכי בזפלוב‏ (Q117074631)
  14. ^ ספר הצאצאים עמוד 294, קטע מספר 623, ועמוד 386 קטע מספר (623) 578
  15. ^ ספר הצאצאים עמוד 291, קטע מספר 578
  16. ^ ‏חיים ישעיה שניאורסון‏ (Q93565199) | התחתן עם בת המשפחה, הנדל - בתו של הרה"ק רבי מרדכי דב מהורנסייפול. הוא ואשתו מופיעים גם בעץ משפחת טברסקי
  17. ^ מספר 1186 בספר הצאצאים, עמוד 387
  18. ^ או: שטערנא | מספר 599 בספר הצאצאים, עמוד 293
  19. ^ בעלה שניאור זלמן בזפלוב בן יעקב מרדכי בזפלוב - ‏יעקב מרדכי בזפלוב‏ (Q117074631)
  20. ^ מספר 2169 בספר הצאצאים
  21. ^ מספר 2170 בספר הצאצאים
  22. ^ מקורות העץ כאן הם מספר הצאצאים אלא אם כן נכתב אחרת

פילמוגרפיה נבחרת עריכה

ספריו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בני ברבש בוויקישיתוף

מכּתביו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אביחי בקר, "הברבשים חוזרים לצבא", הארץ, 16 באפריל 1998.
  2. ^ גל פרל פינקל, כדורסל מנצחים בהגנה, ומלחמה?, באתר זמן ישראל, 16 בנובמבר 2020.
  3. ^ היום לפני 29 שנה, באתר הארץ, 11 במאי 2011
  4. ^ בועז כהן,כלל וכלל לא צפוי, עיתון נט"ל, גיליון 10 במאי 2008.
  5. ^ דוד שליט, ‏מורשת קרב, באתר גלובס, 8 במרץ 2007.
  6. ^ יובל פלוטקין, בני ברבש: "אנחנו כל הזמן על סף מלחמת אזרחים", באתר ynet, 3 בדצמבר 2021
  7. ^ בני ברבש, העברת הריבונות, באתר העין השביעית, 23 בינואר 2023
  8. ^ יואב בירנברג, עצרת עולם התרבות נגד המהפכה: "מי שרוצה מלחמה יקבל מלחמה", באתר ynet, 16 במרץ 2023
  9. ^ שר החינוך יואב קיש הודיע על החלטתו בפברואר, לאחר המלצת הוועדה להעניק פרס ליזמות ולחדשנות לאיל ולדמן, אחד ממובילי המחאה נגד ממשלת ישראל ה-37