רינה לוינסון

רינה לוינסון-אדלר (27 באפריל 1927 – 11 באפריל 2021) הייתה טייסת בחיל האוויר הישראלי.

רינה לוינסון

רינה לוינסון, 1955
רינה לוינסון, 1955
לידה	27 באפריל 1927 תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	11 באפריל 2021 (בגיל 93)
מדינה	ישראל

לוינסון (מימין) בכנס של חיל האוויר לרגל יום האישה הבינלאומי 2020, מימין לה יושבת אליס מילר

ביוגרפיה

רינה לוינסון נולדה בתל אביב. בסיום לימודיה התיכוניים עשתה שנת התנדבות במועדון התעופה בתל אביב, במהלכה הייתה אחראית על סניפים, טיולים והדריכה בניית טיסנים. בעקבות פעילותה זו זכתה ב"פרס דב הוז לספורט" מטעם עיריית תל אביב, שכלל מלגה ללימודי טיסה. היא קיבלה רישיון טייס מנדטורי בשנת 1946, בתום לימודים בחברת "אווירון" ברמלה.

לאחר מכן יצאה לארצות הברית על מנת להשלים את הכשרתה כטייסת. היא סיימה לימודי הנדסת טיסה, במהלכם הוכשרה גם כטייסת מטוס דו-מנועי ועברה קורס צניחה.

בשנת 1951 שבה לישראל ונקראה על ידי צה"ל להתגייס ולעבור קורס טיס צבאי. התקבלה לקורס טיס מספר 6 של חיל האוויר הישראלי (יחד עם יעל רום ורות בוקבינדר). אף על פי שהודחה מהקורס היא הצליחה להגיע לקורס סיו"ק (סיור וקישור) ולאחר סיומו טסה כנגדת בטייסת 100.

במהלך מבצע קדש הייתה טייסת בטייסת 147 וטסה במטוס בואינג-סטירמן. הטייסת הייתה חלק מכוח צה"ל שהועמד לרשות צרפת. כהכרת טובה על היותה טייסת של מפקד כוחות חיל-האוויר הצרפתי, הגנרל פרדיג'ה, הוא שלח לה הזמנה לקורס טייסי ניסוי בצרפת.

בקורס טסה על מטוסי ביון, תובלה ומסוקים ועל פוגה. עם שובה לישראל הייתה הראשונה מחיל האוויר, שטסה על כלי טיס זה. לאחר ארבע שנות שירות השתחררה מצה"ל, והמשיכה בשירות מילואים במשך 25 שנים. ברוב שנותיה במילואים שירתה בטייסת 100, שם טסה על מטוס ה"פייפר".

בשנת 1955 השתתפה בהשתלמות דאייה בצרפת, והשיגה שיא של יותר מחמש שעות שהייה באוויר, שבהן עברה 284 ק"מ. בשנת 1956 נמנתה עם משלחת ישראל לתחרות דאייה בינלאומית שנערכה בצרפת.

קיבלה תואר ראשון במשפטים מבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה. עבדה כעיתונאית בעיתונים "ג'רוזלם פוסט" ו"למרחב" ובסוכנות "עתי"ם.

עבדה בחברת "ארקיע", ובשנת 1961 פתחה את חברת "מונאויר" של מוניות אוויר - שירות טיסות פרטיות במטוס קל.

לאחר שהצליחה לשכנע את מפקד חיל האוויר, מוטי הוד, היא ייבאה עם אביה לישראל את מטוסי "ססנה 206" בשנים 1968–1971. מטוסי הססנה הפכו למטוסי הקישור והסיור העיקריים של חיל-האוויר בתובלה הקלה.

בשנת 1989 נמנתה עם מקימות עמותה של נשים טייסות והייתה יו"ר העמותה.

בשנת 1998 עוד פעלה לוינסון-אדלר כמדריכת טיסה אזרחית.

היא נפטרה ב-11 באפריל 2021. הותירה אחריה בת, שתי נכדות ונכד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רינה לוינסון בוויקישיתוף

• הטיסה - "שגעונה" של רינה, למרחב, 4 באוקטובר 1964
• להיות טייסת כמו אמא, "העולם הזה", גיליון 2145 מ-9 באוקטובר 1978, עמוד 48, המשך, "העולם הזה", גיליון 2145 מ-9 באוקטובר 1978, עמוד 49
• אישה עם כנפיים באתר Onlife
• דני שלום, רנה לוינסון מקימה שרות מוניות אויר, אנציקלופדיה יפעת לתולדות התעופה והחלל בישראל 100 שנות תעופה וחלל בישראל 1913–2013, עמ' 580–581
• רנה לוינסון - עונדת את הכנפיים הוותיקות ביותר במדינת ישראל משנת 1946!, ראיון באתר יוטיוב
• חלוצת התעופה העברית רנה לוינסון הלכה לעולמה, באתר חיל האוויר הישראלי, 12 באפריל 2021
• עופר אדרת, ותיקת הטייסות הארצישראליות מתה בגיל 93, באתר הארץ, 13 באפריל 2021