אליס מילר
אליס מילר (נולדה ב-23 בינואר 1972) היא מהנדסת אווירונאוטיקה ובעלת רישיון טיס אזרחי דרום אפריקאי, שנאבקה למען פתיחת קורס הטיס בצה"ל לנשים באמצעות עתירה לבג"ץ.
 | |
| אליס מילר, 1995 | |
| לידה |
23 בינואר 1972 (בת 52) דרום אפריקה  |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1979 |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | |
| השתייכות | חיל האוויר הישראלי |
| דרגה |
 רב-סרן |
| תפקידים בשירות | |
| מפקדת גף מבנה וייצור בבסיס שדה דב | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אליס מילר עלתה לישראל ב-1979 מדרום אפריקה בגיל שש וגדלה בהוד השרון, אחרי ששוכנה במרכז קליטה ברעננה. היא למדה בכפר הנוער "מוסינזון" בהוד השרון. בשל שאיפתה להיות אסטרונאוטית למדה הנדסת אוירונאוטיקה וחלל בטכניון, ולאחר תום לימודיה הגבוהים, אף קיבלה רישיון טיס אזרחי בדרום אפריקה. מילר רצתה להתקבל לקורס טיס של חיל האוויר, אולם בקשתה נדחתה על הסף, עקב היותה אישה.
בשנת 1994, בעת שהייתה סטודנטית לאווירונאוטיקה בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, עתרה לבג"ץ נגד משרד הביטחון ונגד צה"ל בעניין אי קבלתה למיונים לקורס טיס וזאת רק משום היותה אישה. עתירתה נתקבלה על ידי בג"ץ, אבל היא לא הצליחה בבחינות שנערכו בשלב המיון בשל "מוטיבציית יתר". מילר סיימה תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה ושימשה כקצינה בחיל האוויר. תפקידה האחרון בחיל היה מפקדת גף מבנה וייצור בבסיס שדה דב. במהלך השירות הצבאי למדה גם לימודי תואר שני במינהל עסקים בפקולטה לניהול - בית הספר למוסמכים במינהל עסקים ע"ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת תל אביב, אותו סיימה בשנת 2006.
בשנת 2005 השתחררה מצה"ל בדרגת רב-סרן על רקע הסתייגותה מתקיפות חיל האוויר[1].
לאחר שחרורה ניהלה מילר, יחד עם בעלה ההודי שאלב גאלוט, חברת קיאקים ורפטינג בהודו. היא חזרה לישראל ושימשה סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברה המקימה בריכות שחייה בטכנולוגיה המאפשרת להפחית את כמות הכלור במים. לאחר סירוב של משרד הבריאות להעניק רישיון לבריכות של החברה בשל שיעור נמוך מדי של כלור, פנתה לבג"ץ. אולם היא משכה את העתירה לאחר שהשופטים המליצו לה לבצע ניסוי בבריכה הקהילתית בקיבוץ חוקוק אשר אינה חייבת ברישוי[2].
אליס הקימה רזורט בהימלאיה ההודית בשם שיבאנאנדי ריבר לודג' בו גם ילדה את שתי בנותיה[3].
עם חזרתה לארץ הייתה אליס שותפה להקמה של קהילה ובית ספר אנטרופוסופי בחוקוק שם היא מתגוררת כיום. אליס הקימה מספר סטארטאפים טכנולוגיים ובשנים האחרונות עבדה כסמנכ"ל חלל בחברת הליוס.
בשנת 2015 השיאה משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-67[4].
בשנת 2020 פרסמה מילר את ספרה "אליס מילר: סיפור חיים", בהוצאת עם עובד.
עתירתה של מילר והשפעותיה עריכה
ערך מורחב – בג"ץ מילר נגד שר הביטחון
ב-8 בנובמבר 1995 הוגשה עתירתה של אליס מילר לבג"ץ על ידי האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שלפי עדותה אמר לה: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב"[5]. בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את זכויותיהן של נשים לאלו של גברים.
בעקבות העתירה נפתחו בפני נשים הכשרות שונות שהיו עד אז סגורות בפניהן, בהן קורס טיס, קורס חובלים, קורסים שונים בחיל התותחנים, מערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי ומשמר הגבול. התיקון לחוק שירות ביטחון, מינואר 2000, השלים את פסיקת בג"ץ בעגנו את זכותה של חיילת להתנדב למקצועות לחימה, שנקבעו על ידי שר הביטחון. מאז שנתקבלה העתירה, התקבלו נשים לקורס טיס, שדרישותיו הותאמו ליכולותיהן, ומקצתן סיימו אותו בהצלחה.
בדצמבר 1998 סיימה אישה ראשונה את הקורס - שרי רהט מרעננה, נווטת קרב, והוצבה כנווטת F16 בטייסת 109.
בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון סעיף 16א, שאותו יזמה ח"כ נעמי חזן בעקבות פרשת אליס מילר, והוא קובע את העיקרון לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד.
מאז פתיחת קורס הטיס לנשים מחדש ועד דצמבר 2014 החלו את הקורס כ-400 נשים, מהן סיימו 37[6], ובהן ארבע טייסות קרב, הראשונה לסיים רוני צוקרמן[7] מקיבוץ לוחמי הגטאות, ביוני 2001. בדצמבר 2017 סיימה את הקורס האישה ה-49, סגן ליאור, שהוסמכה כטייסת מסוקים. בינואר 2018 לראשונה אישה מונתה לפקד על טייסת תעופה אחרי שהייתה טייסת תובלה[8][9]. ביוני 2021 סיימה את קורס הטיס טייסת הקרב החמישית בתולדות צה"ל, ארבע וחצי שנים לאחר שלא הוסמכה טייסת קרב[10].
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
אליס מילר, אליס מילר הוצאת עם עובד, 2020
קישורים חיצוניים עריכה
- ילדי אוויר הירח - אליס מילר, בפודקאסט הטכניוניסטים של ארגון בוגרי הטכניון
- הטובות לטיס - ראיון עם סרן אליס מילר, באתר יוהל"ן
- יופי תירוש, אליס בארץ ה(ה)מראה: הרהורים על השתקפויות הגוף הנשי בשיח על שילוב נשים בתפקידי לחימה בישראל, עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם בעריכת פרופ' דפנה ברק-ארז ואחרות, נבו תשס"ז, 885
- טל מילר, אליס שוב גרה כאן, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 8 באוקטובר 2008
טלי חרותי-סובר, מקורס טיס לכפר נופש בהרי ההימלאיה, באתר TheMarker, 22 במרץ 2013- שני אשכנזי, "קורס טיס זה הצווארון הלבן של הלחימה. בשריון ובחי"ר אחוות הלוחמים יכולה להיהרס אם יהיו נשים", באתר גלובס, 6 ביוני 2019
הערות שוליים עריכה
- ^ ליאת שלזינגר, "הרפתקאות אליס: חוזרת לבג"ץ ונלחמת בכלור", פורסם במעריב
- ^ בג"ץ 6661/10 אליס מילר נ' ראש הממשלה בכובעו כשר הבריאות, ניתן ב־21 בדצמבר 2011
- ^ טלי חרותי-סובר, אליס מילר: מרכז חיי הוא בישראל - אחזור כדי להיבחר לכנסת, באתר TheMarker, 3 באוקטובר 2010
- ^ אלכסנדרה לוקש, מדליקות משואה: "גם ב-2015 נשים עדיין צריכות להוכיח את עצמן", באתר ynet, 20 באפריל 2015
- ^ nrg מעריב, "מיידלע, פייגלע והטובים לטיס, פורסם ב-nrg ב-24/4/2005
- ^ שלומי דיאז, יש להם כנפיים: היום - טקס סיום קורס טיס, באתר ישראל היום, 25 בדצמבר 2014 01:18
- ^ ערן בר-גיל, בנות, קבלו אישור המראה, באתר הארץ, 20 ביוני 2001
- ^ איתי בלומנטל, טייסת אחת במסדר כנפיים: "בואו להגשים את החלום", באתר ynet, 22 בדצמבר 2017
- ^ הכירו את בוגרי קורס טיס 175, באתר חיל האוויר הישראלי, 22.12.2017
- ^ ליאור בן עמי, "אני לא וונדרוומן. ממוצע 80 בבגרות. בינונית לגמרי. כל מה שעשיתי זה לנסות", באתר "ידיעות אחרונות", 24 ביוני 2021