ריצ'רד דה ברי

ריצ'רד דה ברי
Richard de Bury
לידה	24 בינואר 1287; בורי סט. אדמונדס, Suffolk, ממלכת אנגליה
פטירה	14 באפריל 1345 (בגיל 58); בישופ אוקלנד, County Palatine of Durham, ממלכת אנגליה
מדינה	ממלכת אנגליה
תפקיד	Roman Catholic bishop of Durham (14 באוקטובר 1333); Cofferer of the Household (1327–1328); הלורד שומר החותם (1329–1334) ;
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית

רִיצַ'רְד דֶה בֶּרִי (באנגלית: Richard de Bury; 24 בינואר 1287 – 14 באפריל 1345) ידוע גם בשם ריצ'רד אונגרוויל (Richard Aungerville או Aungervyle),^[1] היה כומר, מורה, בישוף, סופר וביבליופיל אנגלי. הוא היה פטרון הלמידה ואחד מראשוני אספני הספרים האנגלים. הוא זכור בעיקר בזכות אוסף המסות שכתב Philobiblon ("פילוביבלון"), שנכתב כדי להטמיע באנשי הדת את השאיפה ללימוד ואהבת ספרים. הפילוביבלון נחשב לאחד הספרים המוקדמים ביותר שדנו לעומק בספרנות.

ראשית חייו

ריצ'רד דה ברי נולד ליד ברי סנט אדמונדס (אנ') בסאפוק. הוא היה בנו של סר ריצ'רד אונגרוויל, שהיה צאצא של אביר שנלחם עבור אנשיו של ויליאם הכובש.^[2] אונגרוויל התיישב בלסטרשייר, והמשפחה קיבלה בעלות על האחוזה של וילובי.^[3]

סר ריצ'רד אונגרוויל מת כאשר דה ברי היה ילד צעיר. הוא התחנך על ידי דודו מצד אימו ג'ון דה וילובי, ולאחר שסיים את בית הספר התיכון נשלח לאוניברסיטת אוקספורד, שם למד פילוסופיה ותאולוגיה.^[3] לעיתים קרובות מדווחים שדה ברי הפך לנזיר בנדיקטיני בקתדרלת דרהאם^[3] אף על פי שכמה מקורות מכובדים חולקים על כך,^[3] מכיוון שאין הוכחה שהוא הצטרף למסדר. למעשה, הוא היה כומר ולא נזיר. הוא התמנה למורה למלך לעתיד אדוארד השלישי כשהיה עדיין רק הרוזן מצ'סטר (אנ') (שאותו הוא ישמש לימים כלורד צ'נסלור וכגזבר של אנגליה), ולדברי תומאס פרוגנול דיבדין (אנ'), הדביק את הנסיך באהבתו לספרים.^[3]

מנהלן

איכשהו הוא השתלב בתככים שקדמו להדחתו של מלך אנגליה אדוארד השני, וסיפק בשנת 1325 כסף למלכה איזבלה ולמאהבה, רוג'ר מורטימר (אנ'), בפריז מההכנסות של מחוז בריין (אנ'), שבו היה גזבר. במשך זמן מה הוא נאלץ להסתתר בפריז מהקצינים ששלח אדוארד השני כדי לאסור אותו. עם עלייתו של אדוארד השלישי לכס המלוכה הוא זכה לקידום מהיר בשל שירותיו. הוא היה גזבר המלך (1327–1328), אוצר המלתחה (1328–1329)^[3] ולאחר מכן הלורד שומר החותם בשנת 1329. המלך המליץ עליו שוב ושוב לאפיפיור, ושלח אותו פעמיים, בשנת 1330 ו-1333, כשגריר בחצר האפיפיור בגלות אביניון. בביקורים הראשונים הללו הוא פגש ביבליופיל עמית, פרנצ'סקו פטרארקה, שתיעד את התרשמותו מאונגרוויל כ"לא בור בספרות ומצעירותו סקרן מעבר לאמונה בדברים נסתרים".^[3] פטרארקה ביקש ממנו מידע על תולה, אבל דה ברי, שהבטיח להשיב כשיחזור לביתו בין ספריו, מעולם לא הגיב לפניות חוזרות ונשנות. האפיפיור יוחנן העשרים ושניים הפך אותו לכומר הראשי שלו, והעניק לו גלימת בישוף בכוונה שימונה לבישוף הפנוי הבא באנגליה.^[3]

בישוף דרהאם

במהלך היעדרותו מאנגליה דה ברי נעשה דיקן של קתדרלת ולס בפברואר 1333. בספטמבר של אותה שנה, הוא מונה לבישוף דרהאם (אנ') על ידי המלך, שפסק נגד הבחירה של הנזירים, שבחרו ולמעשה מינו את תת-אב המנזר שלהם, רוברט דה גריסטאנס. בפברואר 1334 קיבל דה ברי מינוי של הלורד הראשון של האוצר מינוי שהוחלף מאוחר יותר השנה למינוי של לורד צ'נסלור. הוא התפטר בשנה שלאחר מכן,^[3] ולאחר שקבע סידורים להגנה על המחוז הצפוני שלו מתקפה צפויה של הסקוטים, הוא המשיך ביולי 1336 לצרפת כדי לנסות ליישב את התביעות השנויות במחלוקת בין אדוארד למלך צרפת. בשנה שלאחר מכן כיהן בשלוש ועדות להגנת מחוזות הצפוניים. ביוני 1338 הוא נשלח פעם נוספת מחוץ לאנגליה בשליחות שלום, אך תוך חודש שב בשל המערכה המתקרבת.^[3]

דה ברי נסע לקובלנץ ופגש את לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ושנה אחר כך נשלח לאנגליה לגייס כסף. נראה שזה היה ביקורו האחרון ביבשת. בשנים 1340 ו-1342 הוא ניסה שוב לשאת ולתת על שלום עם הסקוטים, אך לאחר מכן עזב את הפוליטיקה הציבורית כדי לטפל בדיוקסיה שלו ולהגדיל את הספרייה שלו. הוא שלח שליחים למרחקים בחיפוש אחר כתבי יד, והציל כרכים רבים מחסותם של נזירים בורים ורשלנים. ייתכן שלפעמים הוא הפעיל לחץ מופרז על הבעלים, שכן מתועד כי אב מנזר מסנט אלבנס שיחד אותו בארבעה ספרים יקרי ערך, וכי דה ברי, שרכש זכויות יתר נחשקות עבור המנזר, קנה ממנו שלושים ושניים ספרים אחרים בחמישים פיסות כסף, הרבה פחות מהמחיר הרגיל שלהם. התיעוד של תשוקה לספרים, ה"פילוביבלון" שלו (ביוונית של "אהבת הספרים"), הוא חיבור בלטינית בשבח ספרים. ה"פילוביבלון" הושלם בשנת 1344 והודפס לראשונה בשנת 1473. התרגום המדויק והאמין ביותר לאנגלית הוא מאת ארנסט סי. תומאס בשנת 1888. אלפרד הסל מתאר את . ה"פילוביבלון" כ"[ה]קסם המסוים של האפולוגטיקה מורכב למעשה מכך שהיא מכילה תאוריית ספרייה מבוססת - אם כי לבושה בלבוש מימי הביניים". ספר יוצא דופן זה הוא אחד הספרים המוקדמים ביותר שדנו לעומק בספרנות.

ביבליופיל

ריצ'רד דה ברי נותן דין וחשבון על המאמצים הגדולים שנעשו על ידו ועל ידי סוכניו לאסוף ספרים. הוא מתעד את כוונתו להקים אולם באוקספורד, ובקשר אליו ספרייה שבה ספריו היו אמורים להוות את הגרעין. הוא אף מפרט את התאריכים שיש להקפיד על ההשאלה והטיפול בספרים, וכבר עשה את הצעדים המקדימים לקרן. אולם, הבישוף מת בעוני רב ב-14 באפריל 1345 בבישוף אוקלנד (אנ'), וסביר להניח שהאוסף שלו התפזר מיד לאחר מותו. הדיווח המסורתי הוא שהספרים נשלחו לדרהאם קולג' (אנ') באוקספורד אשר נתמך זמן קצר לאחר מכן על ידי הבישוף האטפילד (יורשו של דה ברי כבישוף דרהאם), וכי בזמן פירוק הקרן על ידי הנרי השמיני הם חולקו בין ספרייתו של המפרי, דוכס גלוסטר, בייליול קולג', וג'ורג' אוון (אנ'). עם זאת, עדויות ששרדו בספרי דרהאם קולג' מצביעות על כך שההעברה מעולם לא התרחשה, ושום ספרייה לא נבנתה בדרהאם קולג' עד 70 שנה לאחר מותו של דה ברי. ידוע שקיימים רק שניים מהכרכים; האחד הוא עותק של יצירותיו של ג'ון מסולסברי (אנ') במוזיאון הבריטי, והשני כמה חיבורים תאולוגיים מאת אנסלם ואחרים בספרייה הבודליינית.

הסמכות העיקרית לחייו של הבישוף היא מתיאוריו של הנזיר האירי ויליאם דה צ'מברה, שהודפסו ב-Anglia Sacra ("אנגליה הקדושה") של ורטון מ-1691, וב-"Historiae conelmensis scriptores tres"‏, 1839, המתאר אותו כאדם חביב ומצוין, נדיב בדיוקסיה שלו, והפטרון הליברלי של אנשים מלומדים רבים, ביניהם תומאס ברדוורדין, לאחר מכן הארכיבישוף מקנטרברי, ריצ'רד פיצרלף (אנ'), לאחר מכן הארכיבישוף של ארמה, האויב של מסדרי המנדיקנטים, וולטר ברלי (אנ'), שתרגם את אריסטו, ג'ון מודויט האסטרונום, רוברט הולקוט (אנ') וריצ'רד דה קילווינגטון. ג'ון בייל (אנ') מזכיר יצירות אחרות שלו, "Epistolae Familiares" ("מכתבי משפחה") ו-"Orationes ad Principes" ("תפילות לנסיכים"). מילות הפתיחה של ה"פילוביבלון" וה"אפיסטולה" כפי שניתנו על ידי בייל מייצגות את אלו של ה"פילוביבלון" והפרולוג שלו, שלכך כנראה עשה שני ספרים מתוך מסה אחת. ייתכן שה"תפילות" עשויות לייצג ספר מכתבים של ריצ'רד דה ברי, שכותרתו "Liber Epistolaris quondam dominiis cardi de Bury, Episcopi Dunelmensis" ("ספר איגרות של דה ברי, הבישוף של דרהאם"), שנמצא כעת ברשותו של לורד הארלך.

כתב יד זה, שתוכנו מקוטלג במלואו בדוח הרביעי (1874) של ועדת כתבי היד ההיסטוריים (נספח, עמ' 379–397), מכיל מכתבים רבים מאפיפיורים שונים, מהמלך, התכתבות העוסקת בענייני אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטה אחרת עם מחוז גסקוניה, לצד כמה הרצאות ומכתבים שנועדו כנראה כמודלים לשימוש בהזדמנויות שונות. פעמים רבות נטען שה"פילוביבלון" עצמו לא נכתב על ידי ריצ'רד דה ברי כלל, אלא על ידי רוברט הולקוט. קביעה זו נתמכת על ידי העובדה כי בשבעה מכתבי היד הקיימים של פילוביבלון הוא מיוחס להולקוט. מכיוון שחלק גדול מהקסם של הספר טמון בתיעוד הלא מודע של דמותו של האספן עצמו, ביסוס המחבר של הולקוט ישנה מהותית את ערכו. תיאור של ריצ'רד דה ברי מאת בן זמנו אדם מורימות (אנ') (Continuatio Chronicarum, סדרת רולס, 1889, עמ' 171) הוא פחות חיובי לגביו מאשר ויליאם דה צ'מברה, וטוען שהוא היה משכיל במידה בינונית, אך רצה שיתייחסו אליו בתור מלומד גדול.

לקריאה נוספת

Blakiston, Herbert E. D. (1896), "Some Durham College Rolls", in Burrows, Montagu (ed.), Collectanea, Oxford: Oxford Historical Society, pp. 1–76
Brown-Syed, Christopher (בינואר 2004). "The Love of Books: The Philobiblon of Richard De Bury". Library & Archival Security 19 (1): 76–81. {{cite journal}}: (עזרה)
De Bury, R. (1889). The Philobiblon of Richard de Bury. תורגם ע"י Thomas, Ernest C. New York: Lockwood and Coombes.
De Bury, R. (1970) [1889]. MacLagan, Michael (ed.). Philobiblon [by] Richard de Bury. תורגם ע"י Thomas, Ernest C. New York: Barnes & Noble.
Dunn, Stephanie (2009). Richard de Bury. Valdosta Georgia: Private Publication. p. 4.
Fryde, E. B.; Greenway, D.E.; Porter, S.; Roy, I. (1996). Handbook of British Chronology (Third Edition, revised ed.). Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-56350-X.
Hessel, Alfred (1955). The History of Libraries, trans. New Brunswick, NJ: Reuben Peiss.
Thornton, John Leonard (1966). Selected Readings in the History of Librarianship. London: The Library Association.
Wiegand, Wayne (באפריל 2001). "This month, 656 years ago". American Libraries. 32 (4). {{cite journal}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד דה ברי בוויקישיתוף

ריצ'רד דה ברי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי ריצ'רד דה ברי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

Works by or about Richard de Bury at Internet Archive

הערות שוליים

^ Richard Aungervyle, Encyclopædia Britannica, Ninth Edition]
^ Martin, Sheridan Spiegel, RICHARD D'AUNGERVILLE DE BURY, 1287-1345 (ENGLAND, BISHOP OF DURHAM)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ Aungervyle, Richard, 1911 Encyclopædia Britannica

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל

[1] Richard Aungervyle, Encyclopædia Britannica, Ninth Edition]

[2] Martin, Sheridan Spiegel, RICHARD D'AUNGERVILLE DE BURY, 1287-1345 (ENGLAND, BISHOP OF DURHAM)

[בריט-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ Aungervyle, Richard, 1911 Encyclopædia Britannica

[1]

[2]

[3]


לידה	24 בינואר 1287 בורי סט. אדמונדס, Suffolk, ממלכת אנגליה
פטירה	14 באפריל 1345 (בגיל 58) בישופ אוקלנד, County Palatine of Durham, ממלכת אנגליה
מדינה	ממלכת אנגליה
תפקיד	Roman Catholic bishop of Durham (14 באוקטובר 1333) Cofferer of the Household (1327–1328) הלורד שומר החותם (1329–1334)
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית