רמשטיין (להקה)

רמשטיין
**Rammstein**
מקום הקמה	ברלין
תקופת הפעילות	מ-1994
סוגה	הקשיחות הגרמנית החדשה, אינדסטריאל מטאל, שוק רוק
חברת תקליטים	מוטור מיוזיק, ריפבליק רקורדס, יוניברסל מיוזיק גרופ
פרסים והוקרה	פרסי המוזיקה של MTV אירופה למופע הגרמני הטוב ביותר (2005); פרס התרבות הפופולרית (2017); בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו ;
	rammstein.de
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	טיל לינדמן; אוליבר רידל; כריסטוף שניידר; פאול לאנדרס; ריכרד קרוספה; כריסטיאן לורנץ

רָמְשְׁטַיין (בגרמנית: Rammstein) היא להקת מטאל גרמנית, שהוקמה ב-1994 ומנגנת בסגנון "הקשיחות הגרמנית החדשה" (בגרמנית "Neue Deutsche Härte"), המשלב יסודות של הבי מטאל, אינדסטריאל מטאל ומוזיקה אלקטרונית. ההרכב, המונה שישה חברים, לא השתנה מאז הייסוד: הסולן טיל לינדמן, נגני הגיטרה וזמרי-המשנה ריכארד קרוספה ופאול לַנדרס, נגן הבס אוליבר רידל, הקלידן כריסטיאן לורנץ והמתופף כריסטוף שניידר. "רמשטיין" ידועה בסגנונה הבוטה ובמיצגי הפירוטכניקה המשוכללים והמסוכנים לעיתים המוצגים בהופעותיהם. אף על פי שרוב שיריהם מבוצעים בגרמנית, זוכה הלהקה להצלחה גדולה גם ברחבי העולם.

הלהקה

טיל לינדמן, סולן הלהקה

שמה המקורי של הלהקה הוא "Rammstein-Flugschau" (בעברית: "המופע האווירי של ראמשטיין") ובמקור נקראה על שם אסון התצוגה האווירית ברמשטיין. הגיטריסט פאול לאנדרס טען כי ה-M הנוספת בשם הלהקה היא שגיאת כתיב. כאשר התפרסמה הלהקה חבריה החלו להכחיש קשר לאסון התצוגה האווירית וטענו כי מקור שמם בשם של סוג מעצור דלת עתיק. "שיר החותמת" של הלהקה בעבר, הנקרא אף הוא "Rammstein", נועד על מנת להנציח את אסון התצוגה האווירית ברמשטיין (כיום יש להם "שיר חותמת" חדש הלקוח מאלבומם השישי ונקרא "Rammlied"). כל חברי הלהקה באים ממזרח גרמניה לשעבר, בייחוד ממזרח ברלין, מלייפציג ומהעיר שוורין (Schwerin).

חברי הלהקה

טיל לינדמן: שירה
ריכרד זוון קרוספה: גיטרה
פאול לאנדרס: גיטרה
כריסטיאן "פלאקה" (Flake) לורנץ: קלידים
אוליבר "אולי" רידל: גיטרה בס
כריסטוף "דום" שניידר: תופים

רידל, שניידר וקרוספה היו המייסדים המקוריים של רמשטיין, שהוקמה לאחר ניסיון להלחין מוזיקה המושפעת מארצות הברית עם להקה מברלין הנקראת Orgasm Death Gimmicks.

קרוספה ניסח זאת "הבנתי שזה מאוד חשוב לעשות מוזיקה ולגרום לה "להתאים" לשפה שלך, משהו שלא עשיתי בעבר. חזרתי לגרמניה ואמרתי זה הזמן לעשות מוזיקה אותנטית באמת. התחלתי פרויקט שנקרא רמשטיין ולנסות לעשות מוזיקה גרמנית באמת."

הוא הזמין את טיל לינדמן, אז המתופף של להקת First Arsch, להצטרף לפרויקט בתור סולן. הארבעה נרשמו לתחרות ללהקות חדשות וזכו. בכך משכו את תשומת לבו של פול לאנדרס, שהכיר אותם עוד קודם והחליט לבסוף להצטרף ללהקה. "פלאקה" לורנץ היה החבר האחרון שהצטרף; הוא ניגן עם לאנדרס ושניידר כבר קודם לכן בלהקה Feeling B. אלבומם הראשון יצא שנה לאחר מכן.

הלהקה הקליטה שבעה אלבומי אולפן. חלק משיריה עוררו שערוריות רבות בגרמניה ומחוצה לה.

מילים וסגנון

הלהקה מערבת סגנונות רבים, ובעיקר אינדסטריאל מטאל, הבי מטאל ורוק כבד. למרות דימויים הברוטלי ניתן למצוא גם הומור במילות שיריהם, לדוגמה, בשיר "Rein Raus" (פנימה החוצה) יש ציניות טהורה ובשיר "Zwitter" ("הרמפרודיט") שהוא שיר ביזארי על נרקיסיזם

"כשהאחרים חיפשו בנות

אני כבר יכולתי להפרות את עצמי"

בדומה, השיר "Amerika" מכיל ציניות רבה:

We're all living in Amerika (כולנו חיים באמריקה)

Amerika ist wunderbar ... (אמריקה נפלאה)

We're all living in Amerika (כולנו חיים באמריקה)

Coca-Cola, Wonderbra! (קוקה-קולה, חזיית-פלא)

וכמו כן בשורות האחרונות:

We're all living in Amerika (כולנו חיים באמריקה)

Coca-Cola, sometimes war (קוקה-קולה, לפעמים מלחמה)

שיריהם הראו השפעות לא צפויות; "Du Hast" הוא שיר על נדרי נישואים גרמניים, בעוד "Dalai Lama" הוא אימוץ של יצירה מפורסמת של יוהאן וולפגנג פון גתה, שר היער.

הלהקה שרה לרוב בגרמנית. כשנשאלו מדוע, ענה אוליבר רידל: "השפה הגרמנית מתאימה להבי מטאל. אולי צרפתית היא שפת האהבה, אבל גרמנית היא שפת הכעס."^[1]

סגנונה של רמשטיין נוטה לסחוף תגובות והערות רבות, חלקן מזלזלות: העיתון "Jam Showbiz" תיאר באפריל 2001 את האלבום "Mutter" בתור "מוזיקה שגם תפלוש לפולין". העיתון "New Zealand's Southland Times" כתב בדצמבר 1999 כי "קולו התת-קולי" של טיל לינדמן "יבריח את האיכרים לאסמים שלהם ויגרום להם למסמר את הדלתות אחריהם". הניו-יורק טיימס ציין בינואר 2005 כי "על הבמה אדון לינדמן השרה אווירה כל כך ברוטלית שנראה כי הוא עומד לקפוץ לקהל, לתפוס מעריץ, ולנגוס לו את הראש." למרות כל הביקורות השליליות, זכתה רמשטיין גם לביקורות טובות על מילותיהם החדשניות וסגנונם הבלתי מתפשר.

הופעות

שימוש בלהביורים בעת הופעת הלהקה

שילוב פירוטכניקה בהופעה

רמשטיין השיגה את תהילתה גם בזכות ההופעות המושקעות על הבמה, הכוללות לעיתים קרובות שימוש נרחב בפירוטכניקה ואשר העניקו לה את המוטו של מעריציה: "להקות אחרות מנגנות, רמשטיין שורפים!". החום באזור הבמה כל כך גבוה שלעיתים אנשים מפונים מן ההופעות בעקבות תשישות חום והפיגומים זורחים בצבע אדום-חם מפגיעות כדורי אש.

אפקטים בהם נעשה שימוש בהופעות:

חברי הלהקה לבשו מסיכות להביור מיוחדות על הפנים ("מסיכות ליקופודיום") בזמן שניגנו.
טיל לינדמן שר שיר שלם כאשר הוא עולה בלהבות. היום הוא משתמש בשני להביורים שקשורים לזרועותיו.
מעשי סאדיזם מזויפים ושימוש בדילדואים שמשפריצים פודינג.
מקלות תיפוף, תופים, מיקרופונים ומגפיים מתפוצצים.
פלאקה לורנץ נצלה בקדרת ענק באמצעות להביור שהחזיק לינדמן.
טילים שוגרו על חוטים שהנחו אותם מעל לקהל.
חברי הלהקה שטו על הקהל בסירות גומי מתנפחות ומשוטים.

ההופעות של רמשטיין השתכללו מאוד מהופעותיהם המוקדמות, אז שפכו נפט מסביב לבמה והציתו אותו. לאחר כמה תאונות מצערות, הלהקה שכרה מקצוענים שיטפלו באפקטים הפירוטכניים. כיום לינדמן עצמו הוא פירו-טכנאי מוסמך.

התלבושות של הלהקה מיוחדות למדי, בסיבוב ההופעות של "Reise, Reise" הם לבשו מדי צבא מוסווים וקסדות מתכת. כשביצעו את "Mutter" (אמא), הלהקה דבקה לסגנון האלבום וירדה לבמה מרחם ענק כשהם לובשים חיתולים. בשנת 1998 שיתפו פעולה עם הלהקות קורן, לימפ ביזקיט, orgy, אייס קיוב, אינקיובס ב-Family Values Tour.

על פי קרוספה הטירוף על הבמה מתוכנן לגמרי. המוטו של רמשטיין על-פי שניידר הוא: "תעשה את הדבר שלך. ותעשה אותו מעבר למידה!". המטרה היא לתפוס את תשומת הלב של הקהל ולכייף באותו זמן: "אתה צריך להבין ש-99% מהאנשים לא מבינים את המילים של השירים, אז אתה חייב לבוא עם משהו שישאיר את הדרמה בהופעה. אנחנו חייבים לעשות משהו. אנחנו אוהבים הופעות ולשחק עם אש. יש לנו חוש הומור. אנחנו צוחקים עליו; אנחנו מכייפים... אבל אנחנו לא Spinal Tap (להקה). אנחנו לוקחים את המוזיקה ואת המילים ברצינות. זה שילוב של הומור, תיאטרון והתרבות המזרח גרמנית שלנו, אתם יודעים?"^[2]

סבב הופעות Rammstein Stadium Tour החל בשנת 2018 ומתוכנן להסתיים בשנת 2022.

שערוריות

במשך השנים יצרה הלהקה מספר מחלוקות אשר משכו אחריהן גינויים מצד פעילים שונים.

בגרמניה התמודדה הלהקה עם אישומים חוזרים ונשנים בנוגע לפאשיזם בעקבות התמונות האפלות והמיליטריזם אשר שבהופעותיהם, וכוללות שימוש בתמציות מסרט תעמולה שצולם על ידי לני ריפנשטאהל בקליפ לשיר "Stripped", שהוא קאבר לשיר של דפש מוד. רמשטיין דחו טענות אלו ואחרות על הסף כאשר הם טוענים כי אין להם קשר לפוליטיקה. השיר "Links 2 3 4" והקליפ שלו שמראה צעדות וקרבות בין שני מחנות של נמלים, נכתב בתגובה לטענות אלו. לפי קרוספ-ברנסטיין, משמעותו היא, "הלב שלי פועם בשמאל שתים, שלוש, ארבע. זה פשוט. אם אתה רוצה לשים אותנו בקטגוריה פוליטית, אנחנו בצד השמאלי, וזו הסיבה שעשינו את השיר הזה."^[3] בנוסף טענו חברה להקת רמשטיין כי קיימת נגדם אפליה הפוכה מכיוון שהם גרמנים וכי בסך הכל השתמשו בסרטונים נאציים בשל ערכם האמנותי הגבוה ולא בשל העמדות שהם מביעים. מאוחר יותר הודו כי הרעיון להשתמש ב"אולימפיה" של ריפטנשטל ויוזף גבלס (שהיה שותף פעיל בהפקת הסרט כשר התעמולה של הרייך השלישי) היה כנראה לא חכם במיוחד, אם כי לא היה ספונטני.
ביוני 1999, לאחר שבמהלך הופעה במסצ'וסטס נעשה שימוש בדילדו המדמה משגל, בילו 2 חברי הלהקה לילה בכלא.
כלפי הלהקה הוטחה ביקורת קשה מצד הימין ומקבוצות נוצריות בארצות הברית, שטענו, בין השאר, שה-r המתגלגלת של טיל לינדמן היא חיקוי של הגייתו של אדולף היטלר. בתגובה הלהקה פרסמה את ההצהרות הבאות:
"חברי רמשטיין מביעים את תנחומיהם לכל אלו שהושפעו מן הטרגדיה האחרונה בדנוור. הם רוצים להבהיר שמילות שיריהם לא מכילות מסרים פוליטיים או תוכן שהייה יכול להביא להתנהגות כזו (של הנערים). בנוסף, לחברי הלהקה ילדים משלהם, שאותם חברי הלהקה שואפים לחנך לערכים בריאים ונגד אלימות."
בעקבות התוצאות הטראגיות של אסון בית הספר בבסלן שברוסיה בספטמבר 2004, הרשויות הרוסיות טענו שהחוטפים "האזינו ללהקת המטאל רמשטיין במערכות סטריאו אישיות במהלך המצור וזאת על מנת לשמור על ערנות וחדות".^[4] הטענה עצמה לא אושרה וידוע כי הרשויות הרוסיות חוששות שרמשטיין גורמת "בלתי יציבות" בנושאים מסוימים ברוסיה. הופעה של רמשטיין במוסקבה אשר תוכננה ל-19 ביולי 2002 בוטלה עקב חשש שהיא תמשוך גלוחי ראש.
הקליפ של "Mein Teil" גרר ביקורות רבות בגרמניה עם צאתו באוקטובר 2004. הקליפ נותן פרשנות קומית ואפלה לנקודת המבט הקניבלית של ארמין מייווס, אשר קבע פגישה עם אדם דרך האינטרנט, הרג אותו ואכל אותו (בהסכמה מלאה מצד קורבנו). בקליפ נראים חברי הלהקה קשורים ברצועה על ידי טרנסווסטייט ומתגלגלים בבוץ. הביקורות רק עודדו את הפופולריות של השיר, והסינגל טיפס לראש המצעדים הגרמניים.
עקב היותה להקה גרמנית נשאלים חברי הלהקה לעיתים תכופות האם יש להם קשר לנאציזם, בתגובה הם טוענים כי אין להם כל קשר אל המשטר וכי הם שואפים להופיע בעתיד בישראל. נקודת המבט של הלהקה על עצמה: "אנחנו אוהבים להיות על גבול הטעם הרע", על פי פול לאנדרס, כאשר פלאקה מעיר: "השניות במחלוקת היא כיף, כמו לגנוב פרי אסור. אבל היא משרתת מטרה. אנחנו אוהבים שהקהל נאבק עם המוזיקה שלנו, ואנשים נהיו יותר פתוחים לרעיונות."^[5]
ב-2009 סיימה הלהקה לעבוד על אלבום האולפן השישי שלה שנקרא אהבה נועדה לכל "Liebe ist für alle da", הסינגל הראשון מתוכו נקרא "pussy" והשני נקרא אני מכאיב לך, "Ich tu dir weh". האלבום יצא ב-16 באוקטובר, והספיק לגרור תגובות זועמות מטעם הממשלה הגרמנית שאסרה על שחרור האלבום, עקב המסרים המיניים המפורשים, שחלקן הסאדו-מזוכיסטיים. בעקבות הסינגלים פעלה הפוליטיקאית אורסולה פון דר ליין מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית (C.D.U) למען חרם על האלבום, ולדירוגו כפוגעני עבור בני נוער על ידי "המחלקה הפדרלית הגרמנית לפיקוח על מדיה הפוגעת בנוער" (Bundesprüfstelle für jugendgefährdende Medien).
בשנת 2019 פרסמה הלהקה קליפ לסינגל "Deutschland" (בגרמנית: גרמניה), המתאר בצורה גרפית ואלימה את ההיסטוריה הגרמנית. הסרטון מכיל סצנה בה מגלמים חברי הלהקה אסירים במחנה ריכוז בשואה.^[6] פרסום הסרטון הוביל לשורת גינויים בגרמניה ובישראל מצד גורמים ממשלתיים, אשר ביקרו את השימוש בשואה לצרכים פרסומיים.^[7]^[8]

דיסקוגרפיה

אלבומים

Herzeleid (בתרגום חופשי: כאב לב, אך הכוונה לשברון לב), 1995 (אלבום בכורה)
Sehnsucht (השתוקקות), 1997
Live aus Berlin (ישר מברלין), 1999
Mutter (אם), 2001
Reise, Reise (צא לדרך, צא לדרך), 2004
Rosenrot (אדום-ורד, אדום כורד), 2005
VolkerBall (אלבום הופעה) 2006
Liebe Ist Für Alle Da (האהבה היא בשביל כולם), 2009
XXI - Klavier (אלבום אינסטרומנטלי המכיל גרסאות פסנתר לכמה משירי הלהקה), 2016
PARIS (אלבום הופעה), 2017
RAMMSTEIN (ראמשטיין), 2019
Zeit (זמן), 2022

אף על פי ש"הרצלייד" זכה להצלחה מסוימת, "זנזוכט" נחשב לאלבום הפריצה של הלהקה. האלבום הבא אחריו, "מוטר" יצא במקביל לקשיים שעברה הלהקה, שכמעט התפרקה כתוצאה מהמתחים שנוצרו, אך המחלוקות יושבו בזמן הפקת "Reise, Reise".

גרסאות כיסוי

השירים של רמשטיין זכו לגרסאות כיסוי על ידי מספר להקות, אחת מהן היא הפט שופ בויז, שהוציאו רמיקס לשיר "Mein Teil". גרסת כיסוי מעניינת היא של המלחין הגרמני טורסטן ראש (Torsten Rasch) אשר הפיק מחזור אופרה קלאסי בשם "Mein Herz Brennt" אשר בוסס על האלבום "Mutter", קיים גם כיסוי לשיר "Du Hast", שנעשה על ידי הלהקה הטורקית מאנגה.

הופעות בסרטים

תוך שנים ספורות מתחילת הקריירה של הלהקה, רמשטיין תפסה את תשומת לבם של מפיקים בהוליווד, בזכות ההופעות התיאטרליות והמוזיקה האנרגטית. הבמאי דייוויד לינץ' נתן להם מקום מרכזי בסרטו, "כביש אבוד", בעיקר בפס הקול שלו.

הבמאי רוב כהן התגלה כמעריץ גדול כאשר הסביר מדוע עשר הדקות הראשונות של סרטו xXx מתרחשות בקונצרט של רמשטיין בפראג. לדבריו "נראה לי שזה היה ב-1997, הלכתי בהמבורג כשנקלעתי להופעה שלהם [של רמשטיין] כאשר הם רדפו זה אחר זה עם דילדו שמשפריצים פודינג, אפקטי האש וכל זה, זו להקה מטורפת. הם מאוד תיאטרלים ומלהיבים אבל המוזיקה שלהם מאוד, מאוד טובה וגרמנית היא מאוד מעניינת במונחים של העלאת אנרגיה".

שירים של הלהקה הופיעו במספר סרטים, ביניהם: מורטל קומבט: השמדה (השיר Engel), מטריקס (השיר Du Hast), "טריפל אקס" (XXX) - (השיר Feuer Frei), "כביש אבוד" (השרים "Heirate Mich" ו "Rammstein") ועוד. כמו כן, בשעשועון הישראלי "החטא ועונשו", שיר הפתיחה של התוכנית היה "Mein Herz Brennt" מהאלבום "Mutter".

בסרט "מדריך הסוטה לאידאולוגיה"(אנ'), מקדיש סלבוי ז'יז'ק פרק ללהקה ולהופעותיה, ומראה קטע מהופעה.