פתיחת התפריט הראשי

ד"ר רפאל גְזֶ'בִּין (Gjebin;‏ 16 בינואר 19091975) היה רופא ישראלי, מנהל רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם ומנכ"ל משרד הבריאות.

רפאל גז'בין
Raphael Gjebin MD.jpg
לידה 16 בינואר 1909 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1975 (בגיל 65 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

רפאל גז'בין נולד ב-16 בינואר 1909 בטביליסי לאברהם ולהנרייטה גז'בין.[1]

ב-8 בספטמבר 1933 נישא להלנה רוזנפלד, ולזוג נולדו שלוש בנות: דניאלה, תמר ומיכל.[2] בשנת 1934 קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת ברלין. ב-1935 עלה לארץ ישראל והשתקע בה. הצטרף ל"הגנה" והתמחה בלחימה נגד גזים. בתחילת מלחמת העולם השנייה, הסתדרות הרופאים בארץ-ישראל הקימה ועדה לגיוס לצבא הבריטי. לפי המלצותיה שובצו רופאים ליחידות השונות. בראש תנועת הגיוס של הרופאים עמדו: ד"ר רפאל גז'בין, ד"ר מאיר וופסי, ד"ר קרקובסקי וד"ר קייזר. יותר ממאתיים רופאים עבריים התגייסו אז.[3]

ב-1941, בעת מלחמת העולם השנייה, התגייס לחיל הרפואה של הצבא הבריטי (Royal Army Medical Corps). צורף ליחידתו של אורד וינגייט שהייתה חלק מחיל המשלוח שפעלה באתיופיה. אחרי הקרב הגדול על גונדר, עבד כמעט לבד בבית חולים שדה. ייסד בית ספר לאחים ואחיות באתיופיה. מ-1943 עד 1945 פיקד על השירות הרפואי באתיופיה.[4] חלק משירותו היה בבית החולים הממשלתי בחיפה, ובחלקו ניהל את בית החולים הצבאי בקנטרה. השתחרר בשנת 1946 בדרגת קולונל, הדרגה הגבוהה ביותר אליה הגיע קצין ארצישראלי בצבא הבריטי. לאחר מכן, בשנים 19461948, היה סגן מנהל בית החולים "הדסה" בתל אביב ואחראי למערך אשפוז הפצועים בעת הפגזות במלחמת השחרור.

ב-28 במרץ 1948 במסגרת מינויים של רופאים מקשרים למוסדות רפואיים שבוצעו על ידי קצין רפואה ראשי ד"ר חיים שיבא מונה ג'זבין לרופא המקשר לבית החולים העירוני "הדסה" תל-אביב[5]

עם מעבר בית החולים רמב"ם מידי עיריית חיפה לידי ממשלת ישראל נקרא גז'בין לנהל את בית החולים.

גז'בין כיהן כמנהל רמב"ם בין השנים 19481963.הוא מונה לתפקיד על ידי שר הבריאות חיים משה שפירא[6] וכיהן בתפקיד תקופה של כ-15 שנה בהן השתנה בית החולים ללא היכר, באופן ניהולו, בתנאי האשפוז ובהתקדמות המדעית והטכנולוגית.[7] הוא הנהיג את חובת הרישום בשפה העברית ובבית החולים התקיימו שיעורים בעברית לכל הרופאים יוצאי הגלויות השונות. ג'זבין דאג לשבץ רופאים עולים חדשים ברמב"ם, וכאשר התקנים לא איפשרו שיבוץ ברמב"ם דאג לשבצם בבתי חולים אחרים ברחבי הארץ.

על נדיבות ליבו של ג'זבין נזכר ד"ר אפרים סיני : "רופא עולה בא מרוסיה, תעודותיו והדיפלומה שלו היו בבדיקה במשרד-הבריאות והעניין נסחף כרגיל זמן רב. ד"ר יוסף מאיר מנהל קופת חולים, קיבל אותו בסבר פנים חמורות, זרק את תעודותיו בפניו וממש גירש אותו ממשרדו. הרופא הסתובב ללא עבודה וללא כסף, ממש היה רעב ללחם והתקיים מתפוזים שהיו זולים. יום אחד ראה אותו ד"ר ג'זבין, מנהל בית החולים, מחלון משרדו וקרא לו לבוא אליו. כששמע את סיפורו ואת תלאותיו שלף מכיסו שטר כסף והכריחו לקחתו ובו במקום טילפן לתל אביב אל ד"ר משולם ליבונטין וביקש ממנו לסדר עבורו מקום עבודה זמני. כך החלה הקאריירה הרפואית של ד"ר מנדל סטבורובסקי, אחד מטובי הכירורגים בארץ".[8]

בנוסף כיהן גז'בין כיושב ראש ארגון רופאי המדינה. בעת שביתת הרופאים בפברואר 1956 טען שהממשלה מנצלת את המילה "ביטחון" כדי לסחוב את הרופאים, ובכך שברה את האמון בעיניהם.[9] החל מאמצע שנת 1957 כיהן כיושב ראש הוועדה המרכזית של ההסתדרות הרפואית, תפקיד ממנו התפטר ב-1961 לאור התנגדותו להחרפת מאבק הרופאים להעלאות שכר.[10] בשנת 1960 עמד בראש משלחת רפואית לקונגו.[11] בדצמבר 1966 נתמנה לאחד מחמשת חברי רשות האשפוז שהוקמה אז.[12]

לאחר פטירתו של שאול זימן עלה שמו כמועמד לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. גז'בין כיהן בתפקיד זה מ-1963 ועד 1971. בתפקידו זה כיהן בהנהלה המצומצמת לבניית מרכז רפואי וולפסון.[13]

ב-15 באוקטובר 1964 מונה ליו"ר ועדה מקצועית לבחינת המחסור ברופאים בפריפריה. מסקנות הוועדה הוגשו במאי 1965, וכללו הצעה להטבות למשיכת רופאים לשנת שירות בסְפר, שכללו: תוספת של שליש למשכורת לעומת רופא בעיר, הקפדה על שמירת קשר עם בית חולים ועדיפות בקבלה להתמחות;[14] ואולם ההמלצות לא יושמו.[15]ב-1971 העניקה לו מלכת בריטניה אליזבט השנייה את אות אביר מסדר סנט ג'ון כהוקרה על פועלו לקידום השירותים הרפואיים של מסדר זה בירושלים.[16]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Itzhak J. Carmin, Harry Schneiderman, Who's who in world Jewry, 1972, p. 308.
  2. ^ גואל בנו, טרגדיה באמצע טיול: מיכל מתה מאלרגיה לסוסים, באתר ynet, 25 במרץ 2010
  3. ^ "במלוא העין"-מעולמו של רופא, ד"ר אפרים סיני,צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ,1984, פרק 73, עמוד 170
  4. ^ רופאיה של ארץ ישראל 1799-1948,נסים לוי, יעל לוי, בהוצאת גיא בכור, זכרון יעקב, מהדורה שנייה מרץ 2012, עמוד 152
  5. ^ "כל חייל חזית" - השירות הרפואי צבאי בארץ ישראל ובמדינת ישראל בתקופת מלחמת העצמאות 1947-1949, ברוך הורוויץ, כרך ב', משרד הביטחון ההוצאה לאור, שנת 2000, פרק: תקופה שנייה: שלב העמידה, חלק ב', עמוד 89
  6. ^ דיוויד סלע, ‏יהפוך לרמב"ם: לחיפה יש בית חולים, באתר ישראל היום, 4 ינואר 2019
  7. ^ פרויקט מיוחד לרגל 70 שנה לרמב"ם. פרק ראשון:1938-1952
  8. ^ אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 180
  9. ^ מ. מייזלס, אסיפה סוערת של הרופאים השובתים, מעריב, 12 בפברואר 1956
  10. ^ ד"ר א. סיני - יו"ר הסתדרות הרפואית, דבר, 3 במאי 1961
  11. ^ רופאים מארץ הקודש, מעריב, 28 באוגוסט 1960
  12. ^ נח סביר, 1000 מיטות נוספות לאשפוז, מעריב, 16 בדצמבר 1962
  13. ^ בניית בית החולים בתל גיבורים - בראשית שנת 1966, דבר, 31 בינואר 1965
  14. ^ 100 סטודנטים לרפואה, מוכנים ללכת לספר בתנאים הבאים, מעריב, 11 ביולי 1965
  15. ^ אהרון דולב, 56 פרחי רפואה השיבו הן, מעריב, 2 ביולי 1965
  16. ^ רופאיה של ארץ -ישראל 1799–1948 ,נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בכור, זכרון יעקב, מהדורה שנייה מרץ 2012 ,עמוד 152