רצח מלה מלבסקי

רצח מָלָה מלבסקי הייתה פרשת רצח של תיירת אמריקאית שהתרחשה בישראל במרץ 1985 ממניעים של בצע כסף. לאחר חקירה מאומצת ומשפט מתוקשר, הורשעו ברצח שתי נשים שקיימו אורח חיים נורמטיבי: חוה יערי ואביבה גרנות.

החקירה

חוה יערי, 1970 (15 שנה לפני פרשיית רצח מלבסקי)

ב-10 במרץ 1985 נמצאה גופתה של מלבסקי, תיירת יהודייה, ניצולת השואה בת 59 מניו יורק, שהגיעה לישראל כשבועיים קודם לכן. הגופה נמצאה על דרך עפר סמוך לשדה דב שבצפון תל אביב כשראשה מרוצץ וגופתה מרוטשת מפגיעת מכונית. על פי הדיווחים בעיתונות מוצאת הגופה הייתה יצאנית בשם קטי גונן. חקירת המשטרה העלתה שמלבסקי נעלמה כאשר הייתה בדרכה לפגישה עם אשה בשם חווה יערי, אז אשתו של העיתונאי אהוד יערי. יערי נחקרה יומיים לאחר מציאת הגופה ואישרה שהייתה אמורה לפגוש במלבסקי אך טענה שמלבסקי לא הופיעה לפגישה. בשלב זה כיוון החקירה העיקרי של המשטרה היה שמלבסקי נדרסה בתאונת פגע וברח, ככל הנראה בידי משאית.

במשך כמה חודשים לא חלה התקדמות בחקירה עד אשר נודע לאחותה של מלבסקי, שהייתה תושבת ישראל, שלמלבסקי היה חשבון בבנק לאומי בתל אביב שהועבר לסניף בירושלים. משביקשה לקבל פרטים על אודות החשבון של אחותה, מצאה כי כל הכסף שהיה בו נמשך באמצעות ייפוי כוח שאותו חשבה למזויף, שכן כתב היד היה שונה מכתב ידה של אחותה המנוחה. האחות דיווחה למשטרה על העניין ונפתח כיוון חקירה חדש.

התגלה שחשבון הבנק של מלבסקי בירושלים התרוקן מהכספים שהיו בו, בסך של יותר מ-50 אלף דולר אמריקאי (כ- 142,539 דולר אמריקאי בשנת 2024). נמצא שחוה יערי, שעבדה בבנק כיועצת לניירות ערך זרים, היא שטיפלה בחשבון. המשטרה קיימה האזנת סתר ממושכת לטלפון של יערי והחלה לטמון לה מלכודות, כדי להשיג ראיות מוצקות שיאששו את החשד שהיא הרוצחת. שוטרת סמויה נשלחה אל מקום עבודתה ואמרה לה לתומה שהיא מוכרת לה. לאחר מכן התקשרה אותה שוטרת ליערי ואמרה לה שהיא יודעת מאין היא מוכרת לה – היא ראתה אותה עם הנרצחת מלבסקי. יערי, שחששה כי נתפסה, התקשרה מבוהלת לידידתה הירושלמית אביבה גרנות, רוקחת במקצועה, ואף הציעה לפגוע באישה שזיהתה אותה כביכול באמצעות מחבת. כך היו למשטרה ראיות שהשתיים היו מעורבות ברצח.

יערי וגרנות נעצרו והכחישו בחקירתן את מעורבותן, אולם בהמשך החקירה נשברה גרנות, הודתה במעורבות ברצח וסיפרה כי יערי ביצעה אותו, בסיועה. הודאתה של גרנות הובילה להחלטת המשטרה לעמת בין השתיים. בעימות נתגלע סכסוך ביניהן והן הטיחו האשמות זו כלפי זו. תוך כדי כך מסרו למשטרה פרטים רבים שתאמו את הממצאים בזירת הרצח, ובכלל זה ראיות חותכות למעורבותן שעליהן התבסס חלק מרכזי של כתב האישום. התברר שיערי וגרנות גרו באותו הבניין בירושלים וכך התיידדו ופעלו יחד לגניבת כספה של מלבסקי, שאותו בזבזו בקניית מוצרים שונים. אחד הגורמים שליבו את הכעס בין השתיים נבע מכך שגרנות גילתה תוך כדי החקירה שחברתה יערי העבירה לה רק סכום כסף קטן יחסית מתוך כספה של מלבסקי, 5,000 דולר, ואת היתר לקחה לעצמה. אמצעי התקשורת באותה התקופה עסקו רבות בשאלה מי מהשתיים היא הרוצחת ומי סייעה ברצח. גרנות הוצגה אז כאישה המשפיעה, ואולם ראש צוות החקירה מישל חדד (שגם כתב ספר על הפרשה) סבר שיערי היא הרוצחת ושגרנות סייעה לה.

המשפט

משפטן של השתיים נפתח ביוני 1986 והתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני השופטים חנה אבנור, ישראל גלעדי ויוסף גולדנברג. התובעת במשפט הייתה פנינה דבורין.

במהלך המשפט התברר שמלבסקי הייתה תושבת ארצות הברית ולקוחה בבנק לאומי בתל אביב. מלבסקי מיעטה להגיע לישראל, וחוה יערי טיפלה בחשבון מטבע החוץ שלה. לאחר שיערי עברה לעבוד בבנק הפועלים היא הצליחה לשכנע את מלבסקי, שהתיידדה עימה, להעביר את חשבונה לבנק הפועלים.

כשהגיעה מלבסקי לארץ היא גילתה שכספה נמשך מחשבון הבנק שלה ללא ידיעתה. כשנודע ליערי שמלבסקי החלה בניסיונות לברר היכן כספה החליטה, בשיתוף ידידתה גרנות, לרצוח אותה. השתיים פיתו את מלבסקי לנסיעה משותפת, יזומה מראש, ובהגיען סמוך לשדה דב החלו להתעלל בה עד שמתה. אחת מהן פצעה את מלבסקי באמצעות חבטת מערוך חזקה בראשה, ולאחר מכן הן דחפו אותה מהמכונית ואז דרסו אותה, ריטשו את גופה כמה פעמים וכך הביאו למותה. עד היום לא ברור מי משתיהן היא שהכתה במערוך, שכן כל אחת מהן האשימה את האחרת. אחרי שווידאו את מותה הסתלקו יערי וגרנות מהמקום.

בחקירה בבית המשפט הוצג לפני הנאשמות המערוך שבאמצעותו הוכתה מלבסקי.

הרצח עורר הד תקשורתי רב, הן בגלל מעשה הרצח עצמו, שהיה מזעזע וחמור, הן בשל העובדה שיערי הייתה אשתו של כתב הטלוויזיה אהוד יערי, והן בשל העובדה שהיא וגרנות היו נשים מהמעמד הבינוני, נטולות רקע עברייני. הזעזוע גבר כיוון שהרצח נעשה בעבור בצע כסף, בידי נשים מבוססות כלכלית: גרנות הייתה בעלת בית מרקחת, ויערי הייתה פקידה בבנק. לאחר שהורשעה חוה אהוד יערי התגרש ממנה בשל הרצח.

על השתיים הוטל ב-1987 מאסר עולם. בפסק הדין כתבו השופטים על יערי וגרנות: "הרצחתן וגם ירשתן?". ב-1989 נדחה ערעורן לבית המשפט העליון.

המאסר ואחריו

לאחר קציבת עונשן של גרנות ושל יערי בידי נשיא המדינה עזר ויצמן, ולאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה, שוחררו השתיים ממאסר אחרי כ-14 שנים, בשנת 2000. לקראת שחרורה התראיינה גרנות לכתב וואלה שלומי בוצ'צ'ו. בכותרות נכתב שהיא התחרטה, אך בגוף הריאיון סיפרה שעברה טיפול מרפאתי פסיכולוגי, שלדעתה הפשע נבע רק מטמטום, ושניתקה כל קשר עם יערי. על פי הכתבה, הסיבה לשחרורן המוקדם הייתה התנהגות טובה.

גרנות נפטרה ב-18 בדצמבר 2015. באותו יום פורסם באתר ynet ריאיון עם חוה יערי שבו היא לא הביעה חרטה, וטענה שגרנות השפיעה עליה. עוד טענה יערי שגרנות עסקה בגניבת כסף לאחר שהשתחררה. לעומת זאת, בתגובות לכתבה חשף אחד הסוהרים שבעת המאסר הייתה גרנות אסירה למופת, ואילו יערי חברה לגיתית איזראלוב, אשר רצחה את בעלה כדי לקבל את כספי ביטוח החיים. על פי אותו סוהר, השתיים ניסו באופן שיטתי להפליל קצינה וסוהרים בעלילות שווא. לטענתו היה החוקר של הפרשה תחת צו בית משפט. איזראלוב שוחררה מהכלא כשלושה חודשים לפני יערי. בשנת 2003, שלוש שנים לאחר שחרורה, תבעה יערי את בעלה לשעבר אהוד בטענה שעשק אותה.

יערי ממשיכה להכחיש את מעורבותה ברצח.

תיעוד הפרשה והשפעה תרבותית

ב-1987 פרסם העיתונאי גבריאל שטרסמן את ספרו "המערוך: פרשת הרצח של מלה מלבסקי". הספר, בהוצאת כנרת, עוקב אחרי פרשת הרצח של מלבסקי מתחילתה ועד סופה. הספר נרכש להפקה קולנועית (על ידי הבמאי נסים דיין והסופר אריה קרישק) ועמד להיות מצולם אך עקב התערבות משפטית נבלם ונגנז.

ב-1992 פרסם עו"ד מישל חדד, שהיה החוקר הראשי של הפרשה, את הספר "נשים רוצחות" שמתאר את הפרשה מזווית הראייה שלו כחוקר.

ב-2018 שודר בערוץ עשר תחקיר של איילה חסון על הפרשה. לתחקיר התראיין גם פקד (בדימ') עו"ד מישל חדד, שחקר את תיק הרצח.

ב-16 בספטמבר 2018 שודר בקשת 12 הסרט "רוצחות מבית טוב" על חקירת הרצח. בסרט התראיינו החוקרים של אותה פרשה ואישים נוספים שהיו קשורים אליה, ושובצו בו קטעים מבוימים. את דמותה של יערי גילמה נתי קלוגר ואת דמותה של גרנות גילמה עירית נתן בנדק. למחרת שודר בקשת 12 ריאיון עם חוה יערי ולאחריו עימות בינה ובין פקד חדד.

בסוף שנת 2021 פורסם כי התיאטרון הקאמרי יעלה מחזמר סאטירי בשם "חווה ואני", שיתבסס על הפרשה.

לקריאה נוספת

• גבריאל שטרסמן, המערוך: פרשת הרצח של מלה מלבסקי, רמת גן: כנרת, 1987
• מישל חדד, נשים רוצחות; עיבדה וערכה עמלה עינת, תל אביב: ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 1992
• מוטי בן־ינאי, הירשת וגם רצחת, תל אביב, 1990
• נסים משעל, 70 לישראל, ידיעות ספרים, עמ' 233

קישורים חיצוניים

• אילה חסון, העוקץ המושלם שהפך לרצח: 32 שנים אחרי – חזרה לפרשת מלה מלבסקי, באתר חדשות 13, 13 ביולי 2018; במקור, מתוך "שישי עם אילה חסון"
• ליאת בר סתו, ‏לזמן את הרוע, באתר ‏מאקו‏, 4 בספטמבר 2018