דורון מאירי
דורון מאירי (נולד ב-1 באפריל 1955) הוא עיתונאי וסופר ישראלי.
 | |
| לידה |
1 באפריל 1955 (בן 69) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
המכללה האקדמית בוינגייט |
| תקופת הפעילות | מ-1987 |
| עיסוק | עיתונאי, סופר |
| מעסיק | ידיעות אחרונות, מעריב, חדשות, על המשמר (בעבר) |
| מספר צאצאים |
3 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
דורון מאירי נולד בתל אביב ב-1 באפריל 1955 לאם לוחמת בפלמ"ח ולאב בשירות מחתרת לח"י. אביו נהרג ב-1967 בנסיבות מעורפלות, זהותו האמיתית אינה ידועה עד היום. את ילדותו העביר מאירי בירושלים עם אימו, סבתו, סבו ואחותו. בנעוריו עבר לקיבוץ עין דור שבעמק יזרעאל כילד חוץ.[1] מאירי שירת בצה"ל כשבע שנים, בסדיר ובמילואים - מרביתן באגף המודיעין - ושהה תקופות ממושכות בפעילויות מבצעיות בלבנון ובחצי האי סיני.
לאחר שחרורו היה מאירי ימאי בצי הסוחר משך כשנה וחצי והפליג בעיקר בקו שבין מדינת ישראל לבין יבשת אירופה. באחת מההפלגות שנעשו בעת תקופת שלטונו של ניקולאה צ'אושסקו ברומניה, מאירי נעצר ונחקר על-ידי סקוריטטה – המשטרה החשאית הרומנית (בנסיבות לא פליליות). במהלך שירותו בצי הועמד לדין משמעתי בגין "מרד ימי", לאחר שסירב לבצע מטלות שלא נכללו בהגדרת תפקידו והתנגד לעוולות, לטענתו, שנעשו לימאים. כאשר סירב לחתום על הצהרה כי לא ינהיג מרד שכזה בעתיד, הודח מעבודתו.
בגיל 30 סיים מאירי ארבע שנות לימוד במכללת וינגייט, ושימש במשך שנה כמורה לספורט וכמדריך חברתי במוסד החינוכי "תבור" בקיבוץ עין דור. לאורך השנים, הוא עסק גם בחקלאות, עבד כנהג משאית והיה מדריך קרב מגע. באמצע שנות ה-80 ערך מאירי סדרת מבצעי אקסטרים שסוקרו בתקשורת, וכללו מאמצים פיזיים קיצוניים, בתנאי מזג אוויר קשים וכמעט ללא שינה. הוא כתב על מבצעים אלה בספרו הראשון, "ספר הכושר הגופני".[2]
ב-1987, בעודו חבר קיבוץ עין דור, מאירי היה כתב במוסף "הדף הירוק" של עיתון "על המשמר". ב-7 במרץ 1988, במסגרת שירותו במילואים, השתתף מאירי באירוע חטיפת "אוטובוס האמהות". בעודו נוסע בשטח צבאי סגור עם חבריו הלוחמים, פגש בכרמלה מנשה (כתבת קול ישראל לענייני צבא) שניסתה להשיג מידע עיתונאי אודות המאורע. המפגש עימה השפיע עליו, ובעקבותיו הוא עזב את הקיבוץ והחליט לסלול את דרכו לעיתונות. כשבוע לאחר אירוע החטיפה התקבל מאירי לעבודה בעיתון "מעריב". הוא שימש כתב כללי, כתב מחליף לענייני משטרה וכתב ספורט. ב-1990 עבר מאירי לעיתון החדש "חדשות" והתמנה לכתב הארצי לענייני משטרה. ב-1992 החל מאירי לשמש כתב ארצי לענייני משטרה בעיתון "ידיעות אחרונות".
בתפקידו ככתב משטרה ארצי, מאירי סיקר את משטרת מחוז ירושלים, המטה הארצי של המשטרה, להב 433, המשרד לביטחון פנים, המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש), משמר הגבול, היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (ימ"מ) ושב"ס. במסגרת תפקידו נפגש בבתי הכלא עם פושעים, רוצחים ומחבלים. ב-2000, לאחר 12 שנים בהן היה כתב לענייני משטרה, עבר מאירי לשמש כעורך בדסק החדשות של "ידיעות אחרונות" – תפקיד שבו עסק עד תחילת שנת 2023.
במהלך עבודתו כעורך ב"ידיעות אחרונות", החל מאירי בכתיבת ספרים, שעלילותיהם מתבססות על ניסיונו ככתב לענייני משטרה ועל חוויות משירותו הצבאי. רומן המתח הראשון שלו, "נקמת הסיירת", תורגם לאנגלית ועלה למכירה באמזון בפברואר 2024 תחת השם THE FINAL KILL.
מאירי מתגורר בתל אביב, והוא אב לשלוש בנות.
ביבליוגרפיה עריכה
- ספר הכושר הגופני, בהוצאת ידיעות ספרים, עיון של 239 עמודים, 2008
- נקמת הסיירת, בהוצאת מעריב-כתר, סיפורת של 424 עמודים, 2012
- הוכחה אדומה, בהוצאת משכל, סיפורת של 368 עמודים, 2020
- THE FINAL KILL, בהוצאת eBookPro, סיפורת של 405 עמודים, 2024
עריכה עריכה
- יורם לנדסברגר, פושע, כל החיים, בהוצאת מעריב-כתר, אוטוביוגרפיה של 318 עמודים, 2013
קישורים חיצוניים עריכה
- שיר-לי גולן, כך הפכתי משונאת כושר למכורה, באתר ynet, 2 ביוני 2008
- יעל בר, מתח גבוה עם דורון מאירי, באתר ynet, 13 ביוני 2012
- יובל פלוטקין, "ראיתי כל מקרה מוות אפשרי, לפעמים עשרות אנשים בבת אחת", באתר ynet, 22 בפברואר 2020
- איל חיות מן, הוכחה אדומה: דרך מעולה להעביר זמן, בלי ציפיות גבוהות, מקור ראשון, 13 בספטמבר 2020
הערות שוליים עריכה
- ^ יובל פלוטקין, "ראיתי כל מקרה מוות אפשרי, לפעמים עשרות אנשים בבת אחת", באתר ynet, 22 בפברואר 2020
- ^ יוסי מלמן, זה לא הרגליים, זה הראש, באתר הארץ, 17 ביוני 2008