רצפה בת איה
רִצְפָּה בַת-אַיָּה היא דמות מקראית, שהייתה פילגשו של שאול המלך, ונזכרת פעמיים בספר שמואל ב'.
 | |
| רצפה מגוננת על גוויות בניה; ציור של ויליאם טרנר, 1812 | |
| אם | איה |
|---|---|
| בן או בת זוג |
שאול  |
| צאצאים |
מפיבושת בן שאול, ארמוני |
| תקופה | שאול המלך |
| בתנ"ך | תחילת ספר שמואל ב', בימי המלחמה בין בית שאול לבית דוד |
  | |
פירוש השםעריכה
פירוש השם "רצפה" הוא ככל הנראה גחלת, כפי שמופיע בספר מלכים[1] וספר ישעיהו.[2]
אזכוריה במקראעריכה
לקיחת רצפה בת איה על ידי אבנר בן נרעריכה
על רצפה בת איה אנו שומעים לראשונה בתחילת ספר שמואל ב'. בימי המלחמה בין בית שאול לבית דוד, לאחר מותו של שאול, פנה איש בושת בן שאול אל אבנר בן נר וכעס עליו על כך שקיים יחסי אישות עם רצפה[3]. בעקבות כך, אבנר עבר לצד של בית דוד[4].
המלבי"ם[5], רד"ק[5], מצודת דוד[5], והאברבנאל[6] מפרשים את כעסו של איש בושת על ידי הגמרא שפוסקת שכל נשותיו ופילגשיו של מלך אסורות להדיוט (=אדם שאינו מלך)[7][8].
בנוסף, לקיחת נשי מלך הן מעשה סמלי של טעינה למלוכה, כמו שניתן לראות בסיפור מרד אבשלום[9][10] ובבקשתו של אדוניה מאת בת-שבע (שתינתן לו אבישג השונמית)[11], מה שנותן הסבר נוסף לכעסו של איש בושת.
מסירת בני רצפה בת איה לגבעוניםעריכה
ערך מורחב – סיפור רצפה בת איה
רצפה מוזכרת פעם נוספת מאוחר יותר בספר שמואל. על פי הסיפור, עקב רעב בארץ שנגרם בשל הפרת הברית עם הגבעונים בידי שאול, נדרש דוד לפייס את הגבעונים[12]. הללו דרשו 7 מצאצאי שאול, והוא העביר אליהם בין היתר את שני בניה של רצפה - אַרְמֹנִי ומְפִבֹשֶׁת[13]. הגבעונים תלו את הבנים[14], ורצפה ישבה לצד גוויות בניה והגנה עליהן מפני בעלי החיים, מזמן קציר שעורים (הזמן בו נהרגו[14]) עד "נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם"[15]- ביטוי שלא ברור ממנו האם מדובר בגשם טבעי שבא בזמנו הטבעי[16][17][18] או שלא[19][20][21].
למעשיה של רצפה בת איה ניתנו שלל פרשנויות, בפרשנות המסורתית, במחקר, ובמדרש:
- ישנם חוקרים הרואים בו זעקה על העוול שבהריגת הבנים והלנת גופותיהם[20][22]
- אחרים מפרשים שמדובר במעשה נואש אחרון של אמא שנלקחו ממנה בניה[23]
- ויש מפרשים הרואים במעשיה עדות לקבלת הדין ולהשלמה.[18][24][25]
בכל מקרה, נראה כי מעשיה של רצפה בת איה גרמו לדוד לקבור את יונתן ושאול בקברי אבותם.[26][27][18].
בתרבותעריכה
רצפה בת איה היא דמות מרכזית במחזהו של אהרן אשמן, "מיכל בת שאול", שהועלה בתיאטרון "הבימה", בשנת 1941[28].
רצפה בת איה נמצאת במרכזו של הרומן ההיסטורי "בת איה" מאת אריה קוצר, שיצא לאור בשנת תש"ך[29].
סיפורה של רצפה בת איה מגולל גם ברומן "מלכים ג'" מאת יוכי ברנדס.
לקריאה נוספתעריכה
- פנינה גלפז-פלר, וַיּוֹלֶד: יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, ירושלים: הוצאת כרמל, תשס"ו 2006, עמ' 174–180.
- עליזה שנהר, אהובות ושנואות: נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה, חיפה: הוצאת פרדס, 2011, עמ' 155–179.
הערות שולייםעריכה
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק ו'
- ^ ספר ישעיהו, פרק ו', פסוק ו'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ז'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ח'
- ^ 1 2 3 בפירושו לשמואל ב', פרק ג', פסוק ז'
- ^ אברבנאל על ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ט"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ב, עמוד א'
- ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ב', הלכה א'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ז, פסוקים כ'-כ"ב
- ^ גשר מפעלים חינוכיים, מרד אבשלום, הספרייה הוירטואלית של מטח
- ^ ראו רלב"ג למלכים א', פרק ב', פסוק כ"ב
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק א'
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים ג'-ח'
- ^ 1 2 ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ט'
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י'
- ^ רש"י לספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י'
- ^ ר' יהושע דטראני על ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י'
- ^ 1 2 3 במדבר רבה, פרשה ח', פסקה ד'
- ^ מהר"י קרא לספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י'
- ^ 1 2 מנחם בן ישר, עיון בפרשת רצפה בת איה, בית מקרא- כתב עת של החברה לחקר המקרא בישראל, תשכ"ו
- ^ מצודת דוד על ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י'
- ^ הפירוש השני שמציעה רוני מגידוב במאמרה על שמואל ב' פרק כ"א
- ^ הפירוש הראשון שמציעה רוני מגידוב במאמרה על שמואל ב' פרק כ"א
- ^ רד"ק לשמואל ב', פרק כ"א, פסוק י'
- ^ יערות דבש, ט"ז, ג'
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים י"א-י"ד
- ^ רוני מגידוב, שמואל ב' פרק כ"א: רצפה בת איה, מקראנט, 2012
- ^ מסתכל, "מיכל בת שאול", הצופה, 8 בינואר 1941
צופה ומאזין, "מיכל בת שאול", המשקיף, 20 בפברואר 1941 - ^ ז. סתוי, שני רומנים תנ"כיים, הצופה, 18 בספטמבר 1959
כ. אדיר, "בת איה - רומן היסטורי מאת אריה קוצר", מאזנים, נובמבר 1960. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)