שבעה

מנהג אבלות יהודי
(הופנה מהדף שבעה (אבלות))

ביהדות, לאחר קבורת נפטר, מחויבים קרוביו (הורים, ילדים, אחים ובני זוג) במנהגי אבלות במשך שבעה ימים מיום הקבורה. שבעת הימים אינם שבעה ימים מעת לעת, אלא יכולים לכלול גם חצאי ימים (וראו להלן).

מקורעריכה

יש לפחות שני תקדימים למנהג השבעה בתנ"ך. יוסף התאבל על אביו יעקב שבעה ימים: "וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים[1]". כמו כן, איוב התאבל על כאבו שבעה ימים בנוכחות חבריו: "וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת, וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר, כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד[2]".

הלכות ומנהגיםעריכה

דיני השבעה מתחילים מיד לאחר הקבורה, ומניין הימים נספר מתחילת יום הקבורה, אף אם הקבורה הייתה בסופו[3]. במקרה שבו הקבורה אינה סמוכה ללוויה (דוגמת מקרה שבו הלוויה נערכת בארץ אחת, והקבורה בארץ אחרת) והאבלים אינם משתתפים בטקס הקבורה, מתחילה האבלות בחזרתם מהלוויה[4]. קרוב המקבל את בשורת הפטירה לאחר הקבורה, אך עדיין תוך השלושים ימי האבל ("שמועה קרובה"), חייב במנהגי השבעה מרגע זה ואילך, למשך שבעה ימים מרגע השמועה[5]. אם חל אחד משלוש הרגלים, ראש השנה או יום הכיפורים באמצע ימי השבעה, השבעה מסתיימת בכניסת החג[6]; ואולם, אם הקבורה הייתה באמצעו של החג כך שטרם ישבו שבעה לפני החג, השבעה נדחית לתום ימי החג ומתום החג מונים את שבעת הימים.

לרוב כל האבלים מתאספים בבית אחד, בדרך־כלל בביתו של הנפטר, ושוהים בו במשך שבעת הימים. בשבעת הימים הללו נהוג לקבל ביקורי תנחומים, אולם יש הנמנעים מביקורי תנחומים בשלושת הימים הראשונים של השבעה[7]. במהלך השבעה אסור על האבל לצאת מביתו או להסיח את דעתו מהאבלות. לכן, יש הנוהגים במידת האפשר לישון בבית שבו יושבים האבלים, ולערוך תפילות במניין בבית האבל, מכיוון שהאבל לא יכול ללכת לבית הכנסת להתפלל.

נהוג להתחיל את ימי השבעה בסעודת הבראה. לרוב ארוחה זאת כוללת ביצים קשות, לחם וירקות ולא כוללת בשר. יש הנוהגים לא לאכול בשר גם בשאר ימי השבעה.

במהלך השבעה אסור האבל בשגרה היומית וברבות מהנאות החיים: לימוד תורה (למעט לימוד דיני האבל), יציאה מהבית, מלאכה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה, שאילת שלום, ביגוד חדש, גיהוץ, גילוח ותספורת, בילויים וכל מיני שמחה. מדין אבלות, מקפידים לשבת על הרצפה או ספסל נמוך מאוד, ויש גם שנוהגים לישון על מזרן שמונח על הרצפה במהלך השבעה. נהוג במהלך השבעה לכסות מראות ועצמים אחרים בו האדם יכול לראות השתקפות של עצמו (כמו מכשירי טלוויזיה וחלונות) מכדי שהאבל יוכל להתעלם מהופעתו החיצונית ולהתרכז באבל.

השבת שחלה בימי השבעה נחשבת למניין ימי השבעה, אולם לא מתאבלים בה בפומבי. לפני כניסת השבת, האבלים מתרחצים, לובשים בגדים נקיים ויוצאים מהבית, משום ששמחת השבת קודמת לאבלות. במוצאי שבת השבעה ממשיכה כרגיל.

נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה לאחר תפילת שחרית ומקבלים תנחומים ולאחר מכן מקימים אותם המנחמים באמירת "קומו". לאחר מכן הם נפטרים מדיני אבילות שבעת הימים, וזאת על פי הכלל ההלכתי הידוע מקצת היום ככולו. לאחר מכן הם עוברים לאבילות שלושים.[8]

בתום השבעה עולים האבלים לקברו של המנוח. שם נהוג להתפלל (בדרך-כלל מזמורים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל), תפילת אשכבה ואוסף פסוקים (ממזמור קי"ט בתהלים) המתחילים באותיות היוצרות את שמו הפרטי של הנפטר, ואת המילה 'נשמה'. לסיום אומרים 'קדיש יתום' (מותנה בקיום מניין) ותפילת 'אל מלא רחמים'.

במדינת ישראלעריכה

בחודש יולי 2000 ניתן צו הרחבה החל על כל העובדים והמעסיקים בישראל וקובע: "עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות) מטעמי דת או נוהג ("שבעה"), ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכר עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים)"[49].

בעקבות מבצע צוק איתן, שבו לחללים אחדים היו בנות זוג שאינן נשואות להם (שאינן חייבות לשבת שבעה), עדכן צה"ל את הנהלים, וקבע שבני/ות זוג של חללי כוחות הביטחון יהיו זכאים לחופשה של שבוע למשך ימי השבעה.

בתרבותעריכה

  • הסרט שבעה בבימויים של שלומי ורונית אלקבץ, מראה משפחה יהודית-מרוקאית היושבת שבעה על בן המשפחה. בסרט זה נראים חלק ממנהגי השבעה מלבד ניחום האבלים שלא מוצג בה.
  • הסרט ההוליוודי מכאן אני ממשיך (אנ'), מציג משפחה אמריקאית מתבוללת היושבת שבעה לבקשתו של אביהם המנוח.
  • הפרק הראשון של העונה השנייה של סדרת הדרמה הכול דבש, מציגה את השבעה שהייתה לישראל פוליאקוב.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שבעה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר בראשית, פרק נ', פסוק י'
  2. ^ ספר איוב, פרק ב', פסוק י"ג
  3. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ה, סעיף א'
  4. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ה, סעיף א'. וראו שם לגבי כמה תנאים לדין זה.
  5. ^ גם כאן, מניין הימים מתחיל מתחילת היום, אף אם השמועה הייתה בסופו
  6. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שצ"ט, סעיף א'
  7. ^ ראו יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, גשר החיים, חלק א', ירושלים: סיוון תש"ז, עמוד קס"ד
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ז', הלכה ב'. וראו עוד בשיעורו של הרב עובדיה יוסף.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.