רונית אלקבץ

שחקנית ובמאית ישראלית

רונית אלקבץ (27 בנובמבר 196419 באפריל 2016) הייתה שחקנית קולנוע, במאית ותסריטאית ישראלית.

רונית אלקבץ
רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
לידה 27 בנובמבר 1964
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 2016 (בגיל 51)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19882016 (כ־28 שנים)
בן או בת זוג אבנר ישר (20102016) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה "אות לגיון הכבוד"
"פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר" (1994, 2001, 2007)
"פרס תרבות צרפת לקולנוע"
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלקבץ ומוני מושונוב, בסרט "כלת הים", 2009
לוחית זיכרון לרונית אלקבץ בבית בו התגוררה בתל אביב

אלקבץ נחשבת לאחת השחקניות הגדולות בתולדות הקולנוע הישראלי שיחקה ב-18 סרטי קולנוע בישראל והפכה מדוגמנית מסלול לאחת השחקניות הבולטות והמוערכות ביותר בתעשייה. בנוסף לעבודתה בישראל כיכבה גם בסרטי קולנוע הצרפתי. אלקבץ היא השחקנית היחידה שזכתה שלוש פעמים בפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר.

ביוגרפיה

עריכה

אלקבץ נולדה בבאר שבע, להורים ילידי אסואירה, מרוקו, שעלו לישראל שנתיים קודם לכן. לה שלושה אחים: הבמאי שלומי אלקבץ, המדען יחיאל אלקבץ ואסף אלקבץ. כשהייתה בת עשר, עברה המשפחה לקריית ים. את שנות התיכון עשתה בתיכון רודמן בעיר.

אלקבץ, שהחלה דרכה כדוגמנית, מעולם לא למדה משחק באופן מקצועי. עם זאת, בנוסף למשחקה בקולנוע ובטלוויזיה, השתתפה אלקבץ גם בהצגות תיאטרון רבות.

התלבושות הייחודיות שלה הפכו אותה למעין אייקון אופנה[1]. ב-1987 דגמנה את השמלות של אילנה אפרתי[2].

אלקבץ הייתה נשיאת ארגון "אחותי - למען נשים בישראל"[3].

קריירה קולנועית

עריכה

ב-1989 שיחקה בסרטה הראשון - "המיועד", לצד שולי רנד (כשזו גם הופעת הבכורה שלו)[4]. הסרט זכה לביקורות טובות והשתתף בפסטיבל הקולנוע בקאן[5].

ב-1992 השתתפה בסרטו של גידי דר "אדי קינג", לצד אלברט אילוז.

ב-1994 שיחקה בהפקה הצרפתית-ישראלית של הסרט "צלקת", שבו גם הייתה אחראית לתסריט, ביחד עם הבמאי חיים בוזגלו; היא שיחקה שם לצידם של ששון גבאי ומוחמד בכרי וגרפה תשבחות מהמבקרים. באותה שנה, שיחקה גם בסרטו של שמואל הספרי, "שחור", לצד חנה אזולאי-הספרי, וזכתה בפרס אופיר בקטגוריית "השחקנית הראשית".

ב-1996 שיחקה בסרטו של הבמאי עמוס גיתאי - "מילים".

ב-1997 שיחקה בסרט "בן-גוריון" את אמו של שמעון (אליעד נחום), ילד סקרן בעל כוחות טלפתיים.

באפריל 1997 עברה לפריז, שם שהתה למעלה מ-4 שנים, בהן גם למדה צרפתית. ב-2001 השתתפה בסרט צרפתי בשם "Origine contrôlée", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בניו יורק, וכן בסרטו של דובר קוסאשווילי "חתונה מאוחרת", לצד ליאור אשכנזי ומוני מושונוב, שם גילמה גרושה מרוקאית. הופעתה הנועזת ב"חתונה מאוחרת", הפכה לאחת הסצנות הפרובוקטיביות והנועזות ביותר בקולנוע הישראלי. על משחקה בסרט זכתה אלקבץ, פעם נוספת, בפרס אופיר על משחק דרמטי[6], וגם בתואר "שחקנית השנה" בפסטיבלי קולנוע ביוון ובארגנטינה.

ב-2003 שיחקה לצידן של חנה לסלאו וקרן מור בסרטו של עמוס גיתאי "עלילה", שהשתתף בפסטיבל הסרטים של ונציה[7].

ב-2004 שיחקה לצד דאנה איבגי, בסרטה של קרן ידעיה, "אור". משחקה זיכה אותה במועמדות נוספת לפרס אופיר, וכן בזכייה בפסטיבלי הקולנוע בירושלים, בסלובקיה ובמקסיקו, ובנוסף בהתמודדות במדינות שונות אחרות.

ב-2005 השתתפה, ביימה וכתבה יחד עם אחיה, שלומי אלקבץ, במסגרת הסרט הצרפתי-ישראלי "ולקחת לך אישה", סרט דרמטי-ומעין-אוטוביוגרפי על שני האחים. הסרט נבחר להשתתף בפסטיבל ונציה וזכה בפרס "הסרט הטוב" במסגרת הפסטיבל. אלקבץ הייתה מועמדת פעם רביעית לפרס אופיר וזכתה בפרסי המבקרים של גרמניה, בפסטיבל קולנוע בבלגיה וכן בפסטיבל בטורקיה.

ב-2007 כיכבה בסרטו עטור השבחים של ערן קולירין "ביקור התזמורת", בתפקיד עליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. באותה שנה השתתפה ב"ציון", סרטו האמנותי של האמן והקולנוען ז'וזף דדון, שצולם בעיר אופקים בישראל, ובמוזיאון הלובר בצרפת[8].

ב-2008 יצא לאקרנים הסרט "שבעה", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט, המהווה המשך לסרטם המשותף הקודם, נבחר לפתוח את שבוע המבקרים בפסטיבל קאן[9]. הסרט זכה בפרס וולג'ין ל"סרט העלילתי הטוב ביותר"[10] בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

ב-2009 השתתפה בסרט "כלת הים", לצידם של דאנה איבגי, מוני מושונוב ורועי אסף[11]. ב-2011 שיחקה ב-3 סרטים: היא כיכבה, לצד יבגניה דודינה, בסרטה של מיכל אביעד "לא רואים עליך", ב"מבול", לצידם של צחי גראד ומיכאל מושונוב, וב"ציון ואחיו" לצד גראד ועופר חיון.

ב-2012 שיחקה בסרט הדרמה התיעודי של שלומי אלקבץ "עדות", לצד מנשה נוי, ריימונד אמסלם, זהר ליבה ורועי אסף[12].

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט השלישי בטרילוגיה, "גט", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט הוצג בפסטיבל קאן וזכה לביקורות מצוינות, וכן בפסטיבל הקולנוע בירושלים[13]. הסרט זכה בפרס אופיר כ"סרט הטוב ביותר" לשנת 2014[14] ונבחר לייצג את ישראל בתחרות פרס גלובוס הזהב.

קריירה טלוויזיונית

עריכה
 
רונית אלקבץ ויהונתן סגל בפרק "פגישה עיוורת" מתוך "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", 1991

ב-1991 שיחקה בסדרת האימה הטלוויזיונית "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", בפרק "פגישה עיוורת" בתור רותי, אישה דתייה ומסוגרת המקבלת הזמנה מסתורית לפגישה עיוורת עם בחור בשם דני (יהונתן סגל). ככל שהדברים מתפתחים מתגלה שלדני ישנה בעיה פיזית ייחודית ואילו לרותי, העוסקת בייצור מים מינרלים ישנה כמיהה עזה לטבע הבאה על סיפוקה באופן שאינו שגרתי.

ב-2001 שיחקה בתפקיד אורח בסדרה "פלורנטין" בערוץ 2 של זכיינית טלעד.

ב-2003 שיחקה עורכת דין ממולחת בסדרת הטלוויזיה המשפטית של ערוץ 2 של הזכיינית קשת "פרנקו וספקטור", לצד משה איבגי.

ב-2006 שיחקה במשך 3 עונות בסדרת הטלוויזיה של רני בלייר, "פרשת השבוע" בהוט 3, לצד מנשה נוי, יובל סגל ואחרים.

ב-2015 השתתפה במיני-סדרה הצרפתית "טרפליום" בערוץ Arte, המתארת מציאות עתידנית-דמיונית ועליה קיבלה אלקבץ מחמאות רבות בעיתונים, וכן שבחים ממבקרי טלוויזיה ברחבי העולם. הסדרה שודרה בישראל ב-2016.

חייה האישיים ומותה

עריכה

אלקבץ הייתה נשואה לאדריכל אבנר ישר, בנם של האדריכל יצחק ישר ושל רמה סמסונוב. לזוג נולדו תאומים, בן ובת.

אלקבץ נפטרה ב-19 באפריל 2016, בגיל 51, מסרטן הריאות[15]. היא שמרה את דבר מחלתה הרחק מעיני הציבור. אף שהסתירה את מחלתה, הופיעה בציבור כשהייתה חולה מאוד. נקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.[16]

פרסים, הוקרה והנצחה

עריכה

אלקבץ הייתה מועמדת ל-16 פרסי אופיר (הן כשחקנית והן כבמאית ותסריטאית) וזכתה בשלושה פרסי אופיר על משחק, כאשר היא חולקת את שיא הזכיות לשחקנית עם דאנה איבגי וענת וקסמן; ואולם, היא היחידה מביניהן שכל זכיותיה הן על משחק בתפקיד ראשי.

פילמוגרפיה

עריכה

קולנוע

עריכה
שנה סרט תפקיד הערות
1989 המיועד אושרה סרטו של דניאל וקסמן
1992 אדי קינג יוליה סרטו של גידי דר
1994 צלקת פנינה סרטו של חיים בוזגלו
שחור האישה סרטו של שמואל הספרי
1996 מילים TBA סרטו של עמוס גיתאי
2001 חתונה מאוחרת יהודית סרטו של דובר קוסאשווילי
מקור מבוקר סוניה סרט צרפתי
2003 עלילה רונית סרטו של עמוס גיתאי
2004 אור רותי סרטה של קרן ידעיה
2005 ולקחת לך אישה ויויאן אמסלם גם במאית; לצד שלומי אלקבץ
2007 ביקור התזמורת דינה סרטו של ערן קולירין
2008 שבעה ויויאן אמסלם גם במאית; לצד שלומי אלקבץ
2009 כלת הים אוסי וולף סרטה של קרן ידעיה
הנערה ברכבת ג'ודית סרט צרפתי; סרטו של אנדרה טשינה
אפר ודם ג'ודית סרט צרפתי; סרטה של פאני ארדן
2010 ראש של טורקי סיבל סרט צרפתי; סרטו של פסקל אלבה
ידיים חופשיות ברברה סרט צרפתי; סרטה של בריג'יט סי
2011 מבול מירי רושקו סרטו של גיא נתיב
ציון ואחיו אילנה סרטו של ערן מירב
לא רואים עליך לילי סרטה של מיכל אביעד
עדות TBA סרטו של שלומי אלקבץ
2012 זרפה בובולינה דיבוב; סרט צרפתי
2014 גט - המשפט של ויויאן אמסלם ויויאן אמסלם גם במאית; לצד שלומי אלקבץ

טלוויזיה

עריכה
שנה סדרה תפקיד הערות
1991 סיפורים לשעת לילה מאוחרת רותי הפרק: פגישה עיוורת
1997 בן-גוריון האם סרט טלוויזיה של ערוץ 2; חלק מפרויקט "סיפורים קצרים על אהבה"
2000 פלורנטין ניקול 2 פרקים
2004-2003 פרנקו וספקטור דפנה ספקטור תפקיד ראשי
2009-2006 פרשת השבוע אליה בן דוד תפקיד ראשי; (3 עונות)
2016 טרפליום נדיה פסרון מיני-סדרה צרפתית

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא רונית אלקבץ בוויקישיתוף

בעקבות מותה:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רונית אלקבץ (21) לא מוכנה שיחדרו לה לחיים, חדשות, 10 בספטמבר 1986
  2. ^ חולצת סריג שחורה וחצאית ־ בופון מבריקה. עיצוב: אילנה אפרתי, חדשות, 13 בפברואר 1987
  3. ^ שלי אלקיים, השאלה היא איך: כשרונית אלקבץ קמה ועזבה את האולפן, באתר "העוקץ", 1 במרץ 2016
  4. ^ עירית שמגר, מיועד לגדולות, מעריב, 11 באפריל 1989
  5. ^ ג.עיטור, "המיועד" יוצג בקאן, חדשות, 22 במרץ 1990
  6. ^ דנה שוופי, זוכי פרס אופיר: למי הם אומרים תודה?, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2009
  7. ^ גואל פינטו, הסרט הישראלי "עלילה" של עמוס גיתאי יתחרה בפסטיבל ונציה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2003
  8. ^ אייל בן משה, ביקור התזמורת ומימוש הפנטזיה הציונית בעיירת הדפרים, באתר "העוקץ", 3 באוקטובר 2007
  9. ^ מרב יודילוביץ', האחים אלקבץ יפתחו את שבוע המבקרים בקאן, באתר ynet, 24 באפריל 2008
  10. ^ פסטיבל ירושלים 2008: "שבעה" זכה בפרס וולג'ין, באתר הארץ, 8 ביולי 2010
  11. ^ מתן שירם, ‏מושונוב ואלקבץ ב"כלת הים", סרטה החדש של קרן ידעיה, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2008
  12. ^ נירית אנדרמן, העד: ראיון עם במאי "עדות" שלומי אלקבץ, באתר הארץ, 5 בינואר 2012
  13. ^   אורי קליין, "גט" של רונית אלקבץ התקבל בתשואות וזעזוע, באתר הארץ, 17 במאי 2014
  14. ^ אמיר בוגן, בדרך לאוסקר: "גט" זכה בפרס אופיר, באתר ynet, 21 בספטמבר 2014
  15. ^ רן בוקר, רונית אלקבץ הלכה לעולמה בגיל 51, באתר ynet, 19 באפריל 2016
  16. ^ רונית אלקבץ באתר GRAVEZ
  17. ^   רונית אלקבץ תקבל את עיטור אביר ליגיון הכבוד הצרפתי, באתר הארץ, 23 במרץ 2014
  18. ^ דף התערוכה "ז'ה טם, רונית אלקבץ", 2017-2018
  19. ^ כרמל שטרן, ‏"אני גאה שנזכה לנסוע בעיר ברחוב שקרוי על שמה", באתר ‏מאקו‏, 14 באוקטובר 2021
  20. ^   אורי קליין, "מחברות שחורות": הרבה יותר מגעגוע אל רונית אלקבץ, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2021
  21. ^ חמישה רחובות יונצחו על שמות נשים, אתר עיריית תל אביב-יפו, 25 בינואר 2022
  22. ^   גילי איזיקוביץ, ז'ה טם רונית אלקבץ": ביוגרפיה אלטרנטיבית של אייקון אופנה, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2022
  23. ^ הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-58 של רונית אלקבץ, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
  24. ^ משה כהן, ‏לציון 58 שנים להולדתה: גוגל מצדיעה לרונית אלקבץ, באתר מעריב אונליין, 27 בנובמבר 2022