פתיחת התפריט הראשי

רונית אלקבץ

שחקנית ובמאית ישראלית

רונית אלקבץ (27 בנובמבר 196419 באפריל 2016) הייתה שחקנית קולנוע, במאית ותסריטאית ישראלית. השחקנית היחידה שזכתה שלוש פעמים בפרס אופיר על משחק ראשי.

רונית אלקבץ
רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
לידה 27 בנובמבר 1964
באר שבע, ישראל
פטירה 19 באפריל 2016 (בגיל 51)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שנות הפעילות 1989-2016
דמות ידועה ויויאן אמסלם ("ולקחת לך אישה", "שבעה", "גט")
שפה מועדפת עברית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, במאית קולנוע, תסריטאית, זמרת, דוגמנית, שחקנית קולנוע, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה "אות לגיון הכבוד"
"פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר" (1994, 2001, 2007)
"פרס תרבות צרפת לקולנוע"
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אלקבץ ומוני מושונוב, ב-"כלת הים", 2009

ביוגרפיהעריכה

רונית אלקבץ נולדה ב-27 בנובמבר 1964, בבאר שבע, להורים ילידי אסואירה שבמרוקו שעלו לארץ שנתיים קודם לכן. רוב ילדותה עברה בבאר שבע וב-1974, כשהייתה בת עשר, עברה המשפחה לקריית ים. אלקבץ היא בת למשפחה של ארבעה ילדים: אחותם של הבמאי שלומי אלקבץ והמדען יחיאל אלקבץ.

היא לא למדה משחק באופן מקצועי. בנוסף למשחקה בקולנוע ובטלוויזיה, השתתפה אלקבץ גם בהצגות תיאטרון רבות.

התלבושות הייחודיות שלה הפכו אותה למעין אייקון אופנה. בשנת 1988 דיגמנה את השמלות של אילנה אפרתי.

אלקבץ הייתה נשיאת ארגון "אחותי - למען נשים בישראל".

קריירה קולנועיתעריכה

אלקבץ נחשבת לאחת השחקניות הגדולות של הקולנוע הישראלי ואף על פי ששיחקה רק ב-16 סרטי קולנוע בישראל היא הפכה לאחת מן הטובות בתחום. הנוכחות שלה בסרטים שבהם שיחקה תמיד גרמה למבקרי הקולנוע להלל אותה בשבחים ולפעמים הופעתה בסרט מסוים משכה את תשומת הלב המרכזית של הצופים והמבקרים כאחד - לעומת הסרטים עצמם.

ב-1990, שיחקה בסרטה הראשון- "המיועד", לצד שולי רנד (כאשר זאת גם הופעת הבכורה שלו).

ב-1992 השתתפה בסרטו של גידי דר, "אדי קינג", לצד אלברט אילוז.

ב-1994 שיחקה בהפקה הצרפתית-ישראלית של הסרט "צלקת", עליו גם הייתה אחראית לתסריט ביחד עם הבמאי חיים בוזגלו, ושיחקה לצד ששון גבאי ומוחמד בכרי וגרפה תשבחות מהמבקרים. באותה שנה, שיחקה גם בסרטו של שמואל הספרי, "שחור", לצד חנה אזולאי הספרי, וזכתה בפרס אופיר בקטגוריית "השחקנית הראשית". ב-1996, שיחקה בסרטו של הבמאי עמוס גיתאי - "מילים".

באפריל 1997 עברה לפריז, שם למדה צרפתית ושהתה למעלה מ-4 שנים. ב-2001 השתתפה בסרט צרפתי בשם "Origine contrôlée", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בניו יורק, וכן בסרטו של דובר קוסאשווילי - "חתונה מאוחרת", לצד ליאור אשכנזי ומוני מושונוב, שם גילמה גרושה מרוקאית. הופעתה הנועזת ב"חתונה מאוחרת", הפכה לאחת הסצנות הפרובוקטיביות והנועזות ביותר של הקולנוע הישראלי. על משחקה בסרט, זכתה אלקבץ פעם נוספת, בפרס אופיר על משחקה הדרמטי, וכמו כן זכתה גם בתואר שחקנית השנה בפסטיבלי הקולנוע של יוון ושל ארגנטינה.

ב-2003 שיחקה לצד חנה לסלאו וקרן מור בסרטו של עמוס גיתאי, "עלילה".

בשנת 2004 שיחקה לצד דאנה איבגי, בסרטה של קרן ידעיה, "אור". משחקה זיכה לה התמודדות נוספת בפרסי האופיר, וזכייה בפסטיבל הקולנוע בירושלים ובפסטיבלים בסלובקיה ובמקסיקו, בנוסף להתמודדות במדינות שונות.

בשנת 2005 השתתפה, ואף ביימה וכתבה יחד עם אחיה, שלומי אלקבץ, במסגרת הסרט הצרפתי-ישראלי, "ולקחת לך אישה", סרט דרמטי ומעין אוטוביוגרפי של שני האחים. הסרט נבחר להשתתף בפסטיבל ונציה וזכה בפרס "הסרט הטוב" במסגרת הפסטיבל. אלקבץ הייתה מועמדת פעם רביעית לפרס אופיר וזכתה בפרסי המבקרים של גרמניה, בפסטיבל בלגיה לקולנוע ובפסטיבל טורקיה.

בשנת 2007 כיכבה בסרטו עטור השבחים של ערן קולירין - "ביקור התזמורת", בתפקיד שעליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. באותה שנה השתתפה ב"ציון", סרטו האמנותי של האמן והקולנוען ז'וזף דדון, שצולם בישראל בעיר אופקים ובמוזיאון הלובר בצרפת.

בשנת 2008 יצא לאקרנים הסרט "שבעה", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט, המהווה המשך של סרטם המשותף הקודם, נבחר לפתוח את שבוע המבקרים בפסטיבל קאן.[1] הסרט זכה בפרס וולג'ין ל"סרט העלילתי הטוב ביותר"[2] בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

בשנת 2009 השתתפה בסרט "כלת הים", לצידם של דאנה איבגי, מוני מושונוב ורועי אסף. בשנת 2011 שיחקה ב-3 סרטים: היא כיכבה, לצד יבגניה דודינה, בסרטה של מיכל אביעד - "לא רואים עליך", ב"מבול", לצד צחי גראד ומיכאל מושונוב וב"ציון ואחיו" לצד גראד ועופר חיון.

ב-2012 שיחקה בסרט הדרמה-תיעודית "עדות", לצד מנשה נוי, ריימונד אמסלם, זוהר ליבה ורועי אסף.

בשנת 2014 יצא לאקרנים הסרט השלישי בטרילוגיה, "גט", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט הוצג בפסטיבל קאן וזכה לביקורות מצוינות, וכן בפסטיבל הקולנוע בירושלים. הסרט זכה בפרס אופיר כ"סרט הטוב ביותר" לשנת 2014 ונבחר לייצג את ישראל בתחרות גלובוס הזהב.

קריירה טלוויזיוניתעריכה

ב-1991 שיחקה בסדרת האימה הטלוויזיונית של הערוץ הראשון, "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", בפרק "פגישה עיוורת" לצד יונתן סגל.

ב-2001, שיחקה תפקיד אורח בסדרה "פלורנטין". ב-2003 שיחקה עורכת דין ממולחת בסדרת הטלוויזיה המשפטית של ערוץ 2 - "פרנקו וספקטור", לצד משה איבגי.

ב-2006 שיחקה במשך 3 עונות בסדרת הטלוויזיה של רני בלייר, "פרשת השבוע", לצד מנשה נוי, יובל סגל ואחרים.

ב-2015, השתתפה במיני סדרה הצרפתית "טרפליום", המתארת מציאות עתידנית-דמיונית ועליה קיבלה אלקבץ מחמאות רבות בעיתונים ושבחים ממבקרי הטלוויזיה ברחבי העולם. הסדרה שודרה בישראל ב-2016.

פרסים והוקרהעריכה

אלקבץ הייתה מועמדת ל-16 פרסי אופיר (הן כשחקנית והן כבמאית ותסריטאית) וזכתה ב-3 פרסי אופיר על משחק, כאשר היא חולקת את שיא הזכיות לשחקנית עם דאנה איבגי וענת וקסמן אך היא היחידה מביניהן שכל זכיותיה הן על משחק ראשי.

במרץ 2014, קיבלה את עיטור אביר ליגיון הכבוד הצרפתי.[3]

ביוני 2015 העניקה האוניברסיטה העברית בירושלים לאלקבץ תואר דוקטור לשם כבוד.

פילמוגרפיהעריכה

בישראלעריכה

מחוץ לישראלעריכה

  • הנערה ברכבת (2009)
  • אפר ודם (2009)
  • ידיים חופשיות (2010)
  • ראש של טורקי (2010)
  • זרפה (2012) (דיבוב)

חיים אישייםעריכה

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה בת זוגו של השחקן שולי רנד. ב-1994 ניהלה מערכת יחסים עם במאי הקולנוע חיים בוזגלו. ב-2006 ניהלה מערכת יחסים עם עורך הדין ציון אמיר.

ב-2010 נישאה אלקבץ לאדריכל אבנר ישר, בנם של האדריכל יצחק ישר ושל רמה סמסונוב. במרץ 2012 נולדו לזוג תאומים, בן ובת.

מותהעריכה

אלקבץ נפטרה ב-19 באפריל 2016, בגיל 51, לאחר מאבק ממושך במחלת סרטן הריאות.[4]
אלקבץ שמרה על דבר מחלתה רחוק מעיני הציבור. אף על פי שהסתירה את מחלתה, הופיעה בציבור כשהייתה חולה מאוד.
שלושה ימים לפני ערב פסח, נפטרה אלקבץ בביתה ונקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

הנצחהעריכה

בשנת 2017 נפתחה תערוכה לזכרה במוזיאון העיצוב בחולון - "ז'ה טם, רונית אלקבץ".[5]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רונית אלקבץ בוויקישיתוף

בעקבות מותה:

הערות שולייםעריכה