שדה ח'ורייסערבית: حقل خريص – בתעתיק מדויק: חקל ח'ריץ; באנגלית: Khurais field) הוא שדה נפט סופר-ענק[2] הממוקם במחוז משנה אל-חסא של מחוז א-שרקייה בערב הסעודית, ממערב לשדה הנפט הגדול בעולם, גוואר. ב-10 ביוני 2009 החלה הזרמת נפט מח'ורייס במסגרת מגה פרויקט של עראמקו הסעודית (בעלת כל נכסי הנפט בממלכה), בעלות של 10 מיליארד דולר, שנועד להגדיל את כושר תפוקת הנפט של הממלכה ל-12 מיליון חביות ביום (ח/י) כדי לענות על צורכי הביקוש העולמי העתידי. "הפרויקט להגדלת התפוקה בח'ורייס", כפי שהוא מכונה, כלל בנוסף לשדה ח'ורייס, את פיתוחם של שני שדות נפט קטנים יותר הסמוכים לו - אבו ג'יפן ומזאליג'. הפרויקט הוסיף 1.2 מיליון ח/י לכושר יצוא הנפט של הממלכה ולכושר הפקת הנפט הסעודי הקל (Arab Light Crude) בעל API °‏32 לערך, באמצעות מתקן מרכזי חדיש לעיבוד נפט (central processing facility, המספק מתקנים לעיבוד ולייצוב נפט גולמי), הגדול מסוגו בממלכה. ח'ורייס הגיע לכושר תפוקה בר קיימא מקסימלי ב-2010. בנוסף להפקת נפט בעל איכות גבוהה, ניתן להפיק ממנו גם כ-450 מיליון רגל מעוקבת (ר"ק) סטנדרטית ליום של גז טבעי הנלווה לנפט (עבור מתקן גז בשדקום, شدقم) ו-80,000 ח/י תעבית (קונדנסט) נוזלי גז טבעי (עבור מתקן גז בינבוע, ينبع).[3] מתקן גז תוכנן לעבד גז נלווה שמופק בשלושת השדות למוצרי גז טבעי נוזלי (LNG) ולגז 'יבש' לשיווק.

שדה ח'ורייס
שדה ח'ורייס
שדה ח'ורייס
מדינה ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
אזור מחוז א-שרקייה
מיקום

באמצע הדרך בין שדה הנפט הגדול בעולם גוואר והבירה ריאד.

מתקן עיבוד מרכזי ממוקם 150 ק"מ דרום-מזרחית לריאד.
יבשתי/ימי יבשתי
שטח 2,890 קמ"ר[1] (127 ק"מ אורך)
ענק/סופר-ענק סופר-ענק
קואורדינטות 25°4′10″N 48°11′42″E / 25.06944°N 48.19500°E / 25.06944; 48.19500
מפעיל עראמקו הסעודית
תאריך הגילוי 1957
תחילת ההפקה 1963 (הפקה ניסיונית)
תחילת ההרחבה והשדרוג 2006-2005
סיום ההרחבה והשדרוג 2009
עלות ההרחבה והשדרוג 10 מיליארד דולר
כושר תפוקת הנפט 1.2 מיליון חביות ביום
סוג הנפט הנפט הסעודי הקל
כבידת מכון הנפט האמריקאי API °‏32
כושר תפוקת נוזלי גז טבעי 80,000 חביות ביום
כושר תפוקת הגז כ-450 מיליון רגל מעוקבת סטנדרטית ליום
מקור: עראמקו הסעודית דרך מינהל המידע האמריקאי לאנרגיה, כפי שמופיע בבלוג Petroleum Insights; תיאור: מפת שדות הנפט (בירוק) והגז (באדום) של ערב הסעודית(באנגלית)

בשדה ח'ורייס קיימים 4 מתקני הפרדה בין נפט לגז (Gas Oil Separation Plants -‏ GOSPs), ובשני השדות הסמוכים לו מתקן אחת בכל אחד מהם.

במסגרת הפרויקט הוגדל, בין היתר, "המתקן לטיפול[4] במי ים בקוריה" (محطة معالجة مياه البحرفي القُريةَّ)[5] והונח צינור להובלתן של 2 מיליון חביות ליום של מי ים (מן המפרץ הפרסי) מטופלים לצורך הזרקתם אל תוך שדה ח'ורייס כדי לשמור על הלחצים במאגרים.[6] כמו כן, נבנה מיכל חדש לאחסון נפט גולמי בעל קיבולת של למעלה מ-840,000 חביות (בשדה ישנם 2 מכלי אחסון נוספים). מבין התשתיות נקדחו 420 בארות, נסלל מסלול המראה, ונבנו מתקני מגורים וקומפלקס תעשייתי. הפרויקט העסיק 26 קבלנים, 106 קבלני משנה ו-28,000 עובדים.[7]

הפקה ניסיונית בח'ורייס החלה ב-1963 אך השדה מעולם לא פותח באופן מלא עד שנות ה-2000.

ב-14 בספטמבר 2019 הותקף השדה בשל המעורבות הסעודית במלחמת האזרחים בתימן, גורמים בממשל האמריקאי העלו טענה לפיה עמדה איראן מאחורי התקיפה[8]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ח'ורייס לבדו. שטחו של אבו ג'יפן 520 קמ"ר, ואילו של מזאליג' - 1,630 קמ"ר
  2. ^ ספציפית יותר, שדה נפט סופר-ענק הוא שדה שסך המשאבים שניתן למצות (באנגלית: ultimately recoverable resources או URR ) בו, קרי העתודות המוכחות + התפוקה המצטברת, עולים מעל ל-5 מיליארד חביות. סך המשאבים שניתן למצות בח'ורייס (קרי ה-URR) נאמדים ב-27 מיליארד חביות.
  3. ^ Saudi Aramco, Annual Review 2010, company's website, p. 23
  4. ^ קרי, הוספת כלור ובנוסף סינון המים - הפרדת מוצקים מן המים, ועוד.
  5. ^ כושרו של המתקן שנחנך בשנת 1978 הוגדל בסיכומו הכולל ב-4.5 מיליון חביות ביום (להזרקה גם בשדה גוואר) ל-12.5 מיליון חביות ביום .
  6. ^ על "הפקה משנית", ראו, למשל, הסבר בערך מיצוי מוגבר של תפוקת הנפט. כמו כן נבנו מערכות התפלה בשיטת "אוסמוזה הפוכה" עבור "מתקני הזרקה".
  7. ^ Robert F. Worth, "Khurais Oil Field Journal: Saudi Oil Project Brings Skepticism to the Surface", The New York Times, 1 July 2008. החברות ששותפו בפרויקט, בין היתר, היו: SNC-Lavalin‏, Saipem, ‏Foster Wheeler Energy, ‏Hyundai Engineering and Construction Co‏, Halliburton
  8. ^ שירות כלכליסט, דיווח: הסעודים ישיבו מחר רק שליש מייצור הנפט שנפגע - ולא יחזרו לתפוקה מלאה, באתר כלכליסט, 15 בספטמבר 2019.