שיחת דקלים
הבנת שיחת דקלים היא חכמה שלפי המסורת היהודית ניחנו בה מספר אנשים. במהלך הדורות ניתנו פירושים רבים למהות שיחה זו.
המקור עריכה
הגמרא במסכת סוכה מספרת בשבחם של תלמידי הלל הזקן, לשם כך היא מונה את שבחי הקטן ביניהם רבן יוחנן בן זכאי, כך:
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין (אנ') משלות שועלים
רש"י מפרש הגמרא כותב במקום שהוא אינו יודע מהי שיחת דקלים.
מהותה של שיחת דקלים עריכה
מספר פירושים ניתנו למהותה של חכמה זו, ומספר פירושים ניתנו לדרכי הבנתה, חלקם מיסטיים וחלקם פשטניים.
- רב האי גאון פירש[1] שאפשר להבין באמצעותה מספר דברים על ידי סימנים, בכדי לראות אותם יש לעמוד ליד שני דקלים ביום שאין בו רוח[2] ויראה איך מניעים את הענפים אחד לשני ויבין על פי כללים מסוימים את הדברים.
- הרשב"א פירש שמבינים את דברי הדקלים כשהם מתנענעים ברוח.[3]
- הריטב"א פירש שמבינים את דברי הדקלים על ידי שמכסים אותם בסדינים ביום שאין בו רוח, ומבינים סימנים מהנענוע.[4]
- רבינו גרשום[5] פירש שחכמה זו היא ידיעת לחשים שיכולים לגרום לשדה להתמלאות דקלים ולעוקרם.[6]
- רשב"ם בפירושו לתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קל"ד, עמוד א' פירש "שבני אדם רגילים לדבר על הדקלים כדכתיב בשלמה וידבר על העצים" (ספר מלכים א', פרק ה', פסוק י"ג) ורש"י שם פירש שזוהי בוטניקה.[7][8]
אישים שהבינו שיחת דקלים עריכה
הפרשנים שסברו ששיחת דקלים היא חכמה לגילוי עתידות והבנת שיחת הדקלים כתבו על מספר אנשים שהבינו את חכמה זו.
- אדם וחווה - רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים כותב שאדם וחווה הכירו את שפת החיות הצמחים והדומם, את דבריו מוכיח מקל וחומר מרבן יוחנן בן זכאי.
- נח – רבי מאיר אבולעפיה בספרו יד רמה כותב שאם רבן יוחנן בן זכאי ידע את שיחה זו, ודאי נח שהיה חכם ונביא ידע את שיחה זו.[9]
- רבן יוחנן בן זכאי ושאר תלמידי הלל הזקן – כפי שהובא בגמרא במספר מקומות.
- רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי עקיבא – כך מסופר בזוהר חדש פרשת בראשית.
- בן סירא - אלפא ביתא דבן סירא, בתוך אוצר מדרשים חלק' א עמ' 45.
- מר אברהם קבאסי או מר אברהם גאון - ראש ישיבת פומבדיתא[10][11] – רב האי גאון בתשובתו.
- האר"י – כך מעיד תלמידו רבי חיים ויטאל בהקדמה לספר שער ההקדמות.
רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו שיחת שדים כותב שחכמה זו קיימת בכל האילנות ולאו דווקא בדקל.[12]
על שם חכמה זו נקראו הספרים "שיחת דקלים" לרבי אליהו יהושע עובדיה, ולרבי יוסף קפאח, ועמותת שיחת דקלים.
לקריאה נוספת עריכה
- הרב ישראל דנדרוביץ, "כיצד משוחחים האילנות", היו דברים מעולם, ערד, תשפ"ג, עמ' 591-601.[13]
הערות שוליים עריכה
- ^ דבריו הובאו במספר אסופות של כתבי הגאונים: תשובות הגאונים מרמרשטיין עמ' נט סימן ב; תשובות הגאונים, מהדורת מוסאפיה, ליק, תרכ"ד, סימן לג, באתר היברובוקס; שערי תשובה סימן עד; אוצר הגאונים, סוכה עמ' 31 סימן סז; תשובות הגאונים החדשות מהדורת עמנואל, מכון אופק, ירושלים תשע"ט, תשובה ס' עמ' 68;
ובמספר ספרי ראשונים: רבי אברהם בן יצחק מנרבונה, ספר האשכול, מהדורת אלבק, חלק ב עמ' 101, באתר היברובוקס; רבי נתן מרומי, ספר הערוך, ערך סח, באתר היברובוקס; רבי יהודה חלאווה, אמרי שפר, ירושלים תשנ"ג, פרשת מקץ פרק מג פסוק לד, עמ' שצ, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); בחלק מהספרים הובאה התשובה בשם רב שרירא גאון. - ^ המלצת רב האי גאון היא שיעמיד סדין לראות שאינו מתנענע
- ^ רבי שלמה בן אדרת, חידושי הרשב"א, בבא בתרא קלד., באתר היברובוקס
- ^ רבי יום טוב בן אברהם אשבילי, חידושי הריטב"א, בבא בתרא, קלד., באתר היברובוקס, כך פירש גם רבי אלכסנדר זוסלין בספר האגודה בבא בתרא קלד.
- ^ בפירושו על הגמרא
- ^ כך פירש גם הראב"ד בפירושו לבבא בתרא קלד. הובא בתוך: משה יהודה בלוי, שיטת הקדמונים, בבא בתרא חלק ב, ניו יורק תשמ"ב, עמ' רפ
- ^ כך פירש גם מנחם המאירי, בית הבחירה, מסכת סוכה דף כח., טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ^ רבי ישראל אלנקווה, בספרו מנורת המאור (הקדמה לנר ראשון) שילב את פירושו של רב האי גאון עם פירוש רש"י, כך: שִׂיחַת דְּקָלִים, שֶׁבְּנֵי אָדָם רְגִילִים לְדַבֵּר עַל הַדְּקָלִים, כְּדִכְתִיב בִּשְׁלֹמֹה: 'וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים' וגו' (מלכים א, ה, יג). וּפֵרֵשׁ בְּעָרוּךְ (ערך סח, א), שֶׁהָיוּ פוֹרְשִׂים סְדִינִים עַל הַדְּקָלִים וּמַשְׁבִּיעִים אוֹתָן כְּדֵי לְגַלּוֹת הָעֲתִידוֹת עַל יָדָן
- ^ רבי מאיר אבולעפיה, יד רמה, סנהדרין, קח:, בדבריו כותב שחכמה זו היא סימנים בעלמא
- ^ שלמה יהודה רפפורט, יריעות שלמה, עמ' 81. שמואל אשכנזי, "הרי"ף במשנתו", עמ' 144. ירחמיאל ברודי "ציון בין הפרת לחידקל", עמ' 142.
- ^ או "קאבסי". אודותיו, ראה: מלכי תרשיש, מבוא, עמ' טו.; הערות יעקב מוספיה לתשובות הגאונים סימן לג, דף מב ע"ב, הערה 2.
- ^ רבי צדוק הכהן, שיחת שדים, נספח לספר שיחת מלאכי השרת, לובלין תרפ"ז, עמ' 84
- ^ פורסם במקור תחת השם, אז ירננו דקלי יער, במוסף שבת קודש של עיתון יתד נאמן, פרשת בשלח תשפ"ב עמ' 26 – 30.