שיר משחק
שיר משחק הוא שיר ילדים בעל מילים פשוטות ומנגינה פשוטה, החוזר על עצמו במהלך משחק. שירי משחק כוללים לרוב תנועות חוזרות ונשנות, ולעיתים ריקוד.
קיימים סוגי שירי משחק רבים, ביניהם שירי מגע, שירי הקפצה על הברכיים, שירי אצבעות (אנ'), שירי מחבואים, שירי ריקוד (במעגל (אנ'), בשורות (אנ'), בזוגות), שירי קפיצה בדלגית ובגומי, שירי כדרור, שירי מנייה (אנ'), שירי ערש.
שירי פעוטות עריכה
ידיים למעלה
על הראש
על הכתפיים
אחת שתיים שלוש!
לצלילי השיר מניע המבוגר את ידי הפעוט לפי ההוראות. בשורת הספירה מוחאים לפעוט כפיים.
מחי מחי כפיים
ניסע לירושלים
אחת, שתיים, שלוש
ידיים על הראש!
לאורך רוב השיר, פרט לשורה האחרונה, מוחאים כפיים. הפעילות החטופה בשורה האחרונה מפתיעה ומצחיקה את הפעוטות.
ריקוד במעגל עריכה
לצלילי "עוגה עוגה" של אהרן אשמן הפעוטות מסתובבים במעגל, ויושבים וקמים בשורות האחרונות.
(המשחק ומנגינת השיר דומים לאלו של השיר האנגלי "Here We Go Round the Mulberry Bush" (אנ'), הכולל בסופו נפילה אחורה.)
ריקודי זוגות עריכה
בנו גשר מזהב עריכה
בנו גשר, בנו גשר, בנו גשר מזהב,
כולם עוברים, כולם עוברים ואחרון נתפס!
שני משתתפים מחזיקים ידיים ויוצרים מעין גשר, תחתיו עוברים בטור יתר המשתתפים לצלילי השיר. בהישמע המילה "נתפס" מורידים יוצרי הגשר את ידיהם, ולוכדים את אחד העוברים. בגרסה אחרת למשחק, בהישמע המילה "נתפס" מדגדגים יוצרי הגשר את השחקן במקום ללכוד אותו. הנלכד מתחלף עם אחד מיוצרי הגשר בתפקידו.
יש לנו תיש עריכה
יֵשׁ לָנוּ תַּיִשׁ,
לַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן,
וְלוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם
וְגַם זָנָב קָטָן
בַּמַּקֵּל, בַּסַּרְגֵּל –
מַה שֶּׁבָּא לַיָּד!
בַּמַּקֵּל, בַּסַּרְגֵּל –
מַה שֶּׁבָּא לַיָּד!
משחק למספר זוגי של משתתפים. המשתתפים עומדים בשני טורים. שני העומדים בראשי הטורים נותנים ידיים, ומדלגים הלוך וחזור בין הטורים לצלילי שתי השורות הראשונות. כשהם חוזרים למקומם בראשי הטורים הם מרימים את ידיהם וכך ממשיכים את הגשר. שני הטורים עוברים מתחת לגשר, ופונים זה לימין וזה לשמאל, כדי להגיע ולתפוס שנית את מקומם באופן מסודר. כאשר אחרוני המשתתפים עוברים, הגשר מתפרק, ומרכיביו עוקבים איש אחר האחרון בטורו. באופן זה הופכים הראשונים לאחרונים, ובתור הבא רוקדים אלו שהיוו את השניים בטור בתור הזה.
השיר המקורי נכתב על ידי יצחק אלטרמן, אבי נתן אלתרמן. בשיר המקורי לא מופיע הפזמון:
יֵשׁ לָנוּ תַּיִשׁ,
לַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן,
לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם,
וְזָנָב לוֹ קָטָן.
יֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם –
קַרְנַיִם לִנְגֹּחַ;
יֵשׁ לוֹ טְלָפַיִם
לִבְעֹט וְלִבְרֹחַ.
אֵין מַזִּיק כָּמוֹהוּ;
לֹא יָנוּם, לֹא יִישַׁן;
בְּעֵדֶר הַצֹּאן הוּא
גַּם רֹאשׁ וְגַם רִאשׁוֹן.
יֵשׁ עֵז לוֹ – זוּגָתוֹ,
הִיא טִפְּשָׁה וּסְכָלָה;
אַךְ חָלָב הִיא נוֹתְנָה
כָּל יוֹם קַנְקַן מָלֵא.
לַתַּיִשׁ, לָעֵז
בֵּן קָטָן – גְּדִי.
יָפֶה הוּא וְחָבִיב,
אוֹתוֹ אוֹהֵב אֲנִי.
גרסה עממית לשיר חוברה בסמינר למורות וגננות בשנות ה-30:
יֵשׁ לָנוּ רַבִּי,
לָרַבִּי יֵשׁ זָקָן,
וְלוֹ הַרְבֵּה תַּלְמִידִים,
וְהוּא מַכֶּה אוֹתָם.
בַּמַּקֵּל, בַּסַּרְגֵּל –
מַה שֶּׁבָּא לַיָּד!
הגרסה המוכרת של השיר נוצרה מהיתוך השיר המקורי והגרסה העממית בשנות ה-50[1].
ריקוד הציפורים עריכה
ערך מורחב – ריקוד הציפורים
כדרור עריכה
אחת שתיים שלוש וחצי עריכה
משחק למספר משתתפים בתורות. שחקן אחד מכדרר כדור לצלילי השיר:
כאשר לצלילי המילים "וחצי" ו"בטקסי" על השחקן להעביר רגל מעל לכדור, ולהמשיך לכדרר. בהכשל השחקן עובר התור לשחקן הבא.
משחק נוסף הוא לצלילי השיר אלרי.
קפיצה בדלגית עריכה
אני מזמינה אותך ליום הולדתי שיתקיים ב...
היום והשעה בדקלום מכתיבים את מספר הקפיצות הדרושות בדלגית.
עגבניה צומחת בגינה, באה מישהי ואכלה אותה
במקום "מישהי" מציינים שם של משתתפת אשר מצטרפת לקפיצה בזוג או מחליפה את הקופצ/ת הנוכחי/ת.
משחקי רגליים עריכה
זוג השחקנים עומדים זה מול זה. אחד מפשק רגליו, והשני מושיט רגל קדימה. בכל פעמה מתחלפים בתפקידים:
בשלב זה משלבים השחקנים את זרועותיהם ומסתובבים:
אמא'לה רוצה הביתה,
אמא'לה רוצה לישון!
השחקנים מחליפים זרועותיהם ומשנים את כיוון הסיבוב:
אמא'לה רוצה הביתה,
אמא'לה רוצה לישון!
שיר נוסף באותו ריקוד, אשר מילותיו מרמזות על כך שגרסה שלו הייתה קיימת כבר בסביבות שנות השישים (טי"ת הראשונה, ולא טי"ת אחת כמקובל היום, הפנייה למנהל במילה אדון). השיר מושר למנגינת ההמנון התקווה, ומספר הכיתה הולך ועולה בכל בית של השיר:
בקפיצות:
בבית ספר רודמן, בטי"ת הראשונה,
נכנס המנהל וצעק על המורה,
למה באת עם מיני, יא חמורה?
כמה מסבירים לך ואת לא מבינה?
בסיבוב:
שתוק, שתוק, שתוק, אדון המנהל,
קח את המשכורת ולך לעזאזל
בארץ ישראל (או ככה לטייל)
משחקי ידיים עריכה
השקת כף עריכה
משחקי ידיים הם משחקי שיתוף פעולה המיועדים לזוג משחקים. הכוריאוגרפיה הקלאסית של המשחק היא: מחיאת כף, השקת כף יד ימין של שני השחקנים, מחיאת כף, השקת כף יד שמאל. כוריאוגרפיה זו משמשת למשל בשיר "מאחורי היער (ההר)". לכוריאוגרפיה זו מצמידים על פי רוב שירים חדשים, כגון פתיחים של תוכניות טלוויזיה לילדים (למשל פרפר נחמד).
כוריאוגרפיה נפוצה פחות היא: יד ימין יורדת מטה על גבי יד שמאל של השחקן השני, בעוד יד שמאל עולה לעומת יד ימין של השחקן השני. יד ימין יורדת, בעוד יד שמאל עולה. מחיאת כף.
יד עולה, יד יורדת עריכה
ישנם שירים הזוכים למהלכי ידיים מיוחדים. למשל, בשיר "מיס סו":
מיס סו, מיס סו, מיס סו פמלה מלה,
אניו, סקובידו,
אלביזיון טלוויזיון סטופ!
נעשה שימוש בכוריאוגרפיה היד היורדת והיד העולה, אלא שהשירה נפסקת לאחר שתי ההברות הראשונות, ושתי מחיאות כפיים (במקום אחת) נשמעות בדממה, וכך גם לאחר צמד ההברות הבאות. אחר כך ממשיכה הכוריאוגרפיה הרגילה, ובמילה "סטופ" משולבות הידיים על הכתפיים. גרסה זו הייתה נפוצה בישראל בשנות השמונים.
שיר זה הוא ככל הנראה סירוס של שיר אנגלי הפותח במילים "מיס סו". גרסה אחת של השיר, שתועדה בשנת 2005,[2] פותחת ב-"Miss sue, Miss Sue, Miss Sue from Alabama", ומסיימת ב-"freeze" – המפסיד במשחק הוא זה שזז קודם, בדומה לדום שתיקה. גרסה אחרת של שיר זה (ששוחקה בלונדון ב-2011), אשר מנגינתה זהה למנגינת "מיס סו" הישראלי, פותחת במילים Miss Moose from Alabama, ומסיימת אף היא ב"freeze", כאשר המשחקים מפנים אצבעותיהם באיום זה לעומת זה, במקום להצליב ידיהם על החזה.
דלת בר עריכה
כוריאוגרפיה שונה לחלוטין משמשת למשל במשחק לצלילי הפתיח של דלת הקסמים (מילים: יורם טהרלב, לחן: נורית הירש). שתי כפות הידיים מוצמדות, ומתחילות בצד שמאל. הן נעות יחד ימינה על פני כפות היד הצמודות של השחקן השני, בהזכירן דלת בר. כפות הידיים חוזרות למרכז, וכף יד ימין נפרדת ומוחאת כף פעמיים על כף יד שמאל, אשר צמודה בגבה לגב היד של השחקן השני. כף יד ימין עולה מעל יד שמאל ואוחזת לרגע בכף יד ימין של השחקן השני. כף יד ימין יורדת מתחת לכף יד שמאל ואוחזת בכף יד ימין של השחקן השני. כף יד שמאל יורדת ואוחזת בכף יד שמאל של השחקן השני מתחת לכף יד ימין.
"אמנון ותמר שעלו על ההר..." לפי אותה מנגינה של החמור הקטן. לפי אותו ריקוד שרים גם את "החמור הקטן" מאת יהודית סלע-וינר, אשר אינו שיר רחוב.
קווה קווה דה לה אומה עריכה
- ערך מורחב – קווה קווה דה לה אומה
קווה קווה דה לה אומה הוא משחק ידיים רב משתתפים הנערך במעגל. בכל הברה של שיר המשחק חובט משתתף אחד על כף ידו של המשתתף שלשמאלו. בהברה הבאה, תורו של המשתתף שכף ידו נחבטה לחבוט הלאה.
מסירות עריכה
משחקי מסירות ללא כדור משוחקים על ידי ילדים בבית הספר היסודי. למשחקים אלו השלכות של מעמד חברתי, ולא של מיומנות. משחקי מסירות ללא כדור כוללים פזמון חוזר, המהווה דו-שיח בין הקבוצה לבין יחיד בקבוצה. במהלך פזמון זה קובע היחיד מי יהיה היחיד שיככב בבית הבא של הפזמון, כאשר אין הוא יכול להפנות את הבית הבא אל עצמו.
שירי מסירות עם ריקוד במעגל עריכה
אני עומדת במעגל – הקבוצה עומדת במעגל ומוחאת כפיים לקצב השיר. במהלך שתי השורות הראשונות מסתובב אחד המשתתפים במרכז המעגל ומצביע על העומדים במעגל, כאילו הוא עומד לבחור בהם. בסיום השורה השנייה נערכת הבחירה, ובמשך שתי השורות האחרונות מחולל הזוג (בגילאים צעירים יותר אין המין משנה, בניגוד גילאים מבוגרים). בסיום הפזמון פורש המחולל הראשון, וזה שנבחר תופס את תפקידו.
אני עומדת במ(ע)גל ומביטה סביבי,
אני מושיטה את ידי לחברה שלי,
ביער, ביער, ביער נרקוד, נרקוד.
ביער, ביער, ביער, נרקוד.
שירים נוספים לצליליהם רוקדים כמה פזמונים לפי עקרון דומה, הם:
בן לוקח בת
ובת לוקחת בן.
הרבי אמר –
אסור להתחתן.
שימי ידך בידי
אני שלך ואת – שלי.
שימי ידך בידי
אני שלך ואת – שלי.
הי, הי, גליה,
בת הרים יפהפייה.
הי, הי, גליה,
בת הרים יפהפייה.
יש הרוקדים לפי עיקרון דומה לצלילי השיר "יש לי גלידה", כאשר היחיד מחולל לצלילי שלוש השורות הראשונות:
יש לי גלידה הכי טובה
הכי טובה ומשובחה
קנו ממנה ילדים (או – "מי רוצה לטעום אותה?")
קוקו – אה-הה
גלידה טובה
פעילויות נוספות לצלילי שיר זה הן משחק הורה ותינוק (שלב ה"קוקו" מתאים לגיל בו הפעוט לומד כי עצמים שאינם נראים ממשיכים להתקיים) וכן ריקוד במעגל.
שירי מסירות ללא ריקוד עריכה
קבוצה: מי גנב ת'עוגיות מהקופסה?
יחיד 1: מספר חמש!
יחיד 5: מי, אני?
קבוצה: כן, אתה!
יחיד 5: מה פתאום?
קבוצה: אלא מי?
יחיד 5: מספר שמונה!
וחוזר חלילה.
קבוצה: אריק!
אריק: מי קורא לי בשמי
קבוצה: אריק!
אריק: זה קולה של אימי (או: קוראים (לי) שנית! או: זה שם עולמי)
קבוצה: רוצים אותך בטלפון!
אריק: אם זו לא ציפי, זה לא בא בחשבון!
קבוצה: ציפי!
וחוזר חלילה.
שעשועי לשון עריכה
לכובע שלי שלוש פינות עריכה
- ערך מורחב – לכובע שלי שלוש פינות
לכובע שלי שלוש פינות
שלוש פינות לכובע שלי
לולא היו לו שלוש פינות
לא היה זה הכובע שלי.
שיר משחק הכולל תנועת ידיים מותאמת לכל מילה בשיר, והחלפת מילה בצליל ריק ("הממ") בכל חזרה על השיר (ראו גם: כובע שלוש פינות).
שניים סינים עריכה
- ערך מורחב – שניים סינים עם כינור גדול
שניים סינים עם כינור גדול
ישבו בצד הכביש ופטפטו בקול גדול
בא שוטר גרש אותם וזה הכל
שניים סינים עם כינור גדול
שיר משחק המושר בפעם הראשונה בשלמותו, בשאר החזרות מוחלפות כל התנועות הלשוניות בתנועה אחידה (אָ, אֶ, אִי, אוֹ, אוּ), שונה בכל חזרה.
שאלות ותשובות עריכה
השיר יכול להתחלק בין שואל ועונה, או להיות מושר ברצף על ידי דובר יחיד:
כושי קטן הלך לגן איזה גן? גן חיות איזה חיות? חיות טורפות איזה טורפות? טורפות בן-אדם איזה בן-אדם? בן-אדם שמן איזה שמן? שמן דובון איזה דובון? בלע סבון איזה סבון? סבון רחצה איזה רחצה? רחצה בים איזה ים? ים המלח איזה מלח? מלח של בישול איזה בישול? בישול של עוף איזה עוף? קבל אגרוף!
(ניתן להמשיך לענות במקום "בישול של עוף"- בישול מרק, איזה מרק? מרק עוף)
איזה עוף? קבל אגרוף! (או "וזה הסוף")
(אפשרות נוספת היא לענות לשאלה "איזה בישול" – "תקבל שלשול!")
(חלק יעדיפו לשיר "ילד קטן" או "דובי קטן", על מנת שלא ישתמע שהשיר לועג לילדים כהי עור)
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ יש לנו תיש באתר זמרשת
- ^ (אורכב 16.05.2008 בארכיון Wayback Machine).