שיר הייחוד

שער "שיר הייחוד" טיהינגן, שכ (1560)

שיר הייחוד הוא פיוט העוסק בעיקרי האמונה היהודית בחרוזים, ומכיל תארים ושבחים רבים לקב"ה. הפיוט נחלק לשבעה פרקים כנגד ימי השבוע, כשכל פרק עוסק בנושא אחר. אחרי שיר הייחוד נוהגים לשיר את שיר הכבוד (אנעים זמירות) שגם הוא עוסק באי היכולת האנושית לתאר את הקב"ה.

שיר הייחוד לשבת

אָז בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נַחְתָּ / יוֹם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן בֵּרַכְתָּ.
וְעַל כָּל פּוֹעַל תְּהִלָּה עֲרוּכָה / חֲסִידֶיךָ בְּכָל עֵת יְבָרְכוּכָה.
בָּרוּךְ יי יוֹצֵר כֻּלָם / אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.
כִּי מֵעוֹלָם עַל עֲבָדֶיךָ / רוֹב רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ.
וּבְמִצְרַיִם הַחִלּוֹתָ / לְהוֹדִיעַ כִּי מְאֹד נַעֲלֵיתָ
עַל כָּל אֱלֹהִים, בַּעֲשׂוֹת בָּהֶם / שְׁפָטִים גְּדֹלִים וּבֵאלֹהֵיהֶם.
בְּבָקְעָךְ יַם סוּף, עַמְּךָ רָאוּ / הַיָּד הַגְּדוֹלָה וַיִּירָאוּ.
נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לָךְ / שֵׁם תִּפְאֶרֶת לְהַרְאוֹת גָּדְלָךְ.
וְדִבַּרְתָּ עִמָּם מִן הַשָּׁמָיִם / וְגַם הֶעָבִים נָטְפוּ מָיִם.
יָדַעְתָּ לֶכְתָּם בַּמִּדְבָּר / בְּאֶרֶץ צִיָּה אִישׁ לֹא עָבָר.
תַּתָּה לְעַמְּךָ דְּגַן שָׁמַיִם / וְכֶעָפָר שְׁאֵר, וּמִצּוּר מָיִם.
תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם רַבִּים עַמִּים / יִירְשׁוּ אַרְצָם וַעֲמַל לְאֻמִּים.
בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקִּים וְתוֹרוֹת / אִמְרוֹת יי אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת.
וַיִּתְעַדְּנוּ בְּמִרְעֶה שָׁמֵן / וּמֵחַלְמִישׁ צוּר פַּלְגֵּי שָׁמֶן.
בְּנוּחָם בָּנוּ עִיר קָדְשֶׁךָ / וִיפָאֲרוּ בֵּית מִקְדָּשֶׁךָ.
וַתֹּאמֶר: פֹּה אֵשֵב לְאֹרֶךְ / יָמִים, צֵדָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ.
כִּי שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק / אַף כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק.
וּבֵית הַלֵּוִי נְעִימוֹת יְזַמֵּרו / לְךָ יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ.
בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיִרְאֵי יי / יְכַבְּדוּ וְיוֹדוּ שִׁמְךָ יי.
הֱטִיבוֹתָ מְאֹד לָרִאשׁוֹנִים / כֵּן תֵּטִיב גַּם לָאַחֲרוֹנִים.
יי תָּשִׂישׂ נָא עָלֵינוּ / כַּאֲשֶׁר שַׂשְׂתָּ עַל אֲבוֹתֵינוּ.
אוֹתָנוּ לְהַרְבּוֹת וּלְהֵטִיב / וְנוֹדֶה לְךָ לְעוֹלָם כִּי תֵטִיב.
יי תִּבְנֶה עִירְךָ מְהֵרָה / כִּי עָלֶיהָ שִׁמְךָ נִקְרָא.
וְקֶרֶן דָּוִד תַּצְמִיחַ בָּה / וְתִשְׁכּוֹן לְעוֹלָם יי בְּקִרְבָּהּ.
זִבְחֵי צֶדֶק שָׁמָּה נִזְבְּחָה / וְכִימֵי קֶדֶם תֶּעֱרַב מִנְחָה.

מחבר הפיוטעריכה

לא ידוע בוודאות מיהו מחבר הפיוט. יש מייחסים אותו לר' יצחק החסיד או לר' יהודה החסיד, יש המייחסים אותו לר' ברכיה הנקדן, ויש הטוענים שהוא ר' שמואל בר קלונימוס אביו של ר' יהודה החסיד[1], כשההוכחה שלהם היא השם 'שמואל' המופיע בסוף השיר ליום רביעי בחרוז ש'די מ'לכי ואל'י. מכל מקום נראה כי מחברו הוא מתקופת חסידי אשכנז במאה ה-12 או מהמאה ה-13.

כל החרוזים מחולקים לשניים, והם בנויים על פסוקי מקרא. הרבה מהם מקורם בספר אמונות ודעות לרב סעדיה גאון, על פי תרגום לא ידוע לעברית (ולא תרגומו הידוע של יהודה בן שאול אבן תיבון), ויש גם שימוש רב בלשון ר' אלעזר בעל הרוקח בשורש קדושת הייחוד.

אמירתועריכה

היו קהילות שנהגו לומר בכל יום את שיר הייחוד של אותו יום, אחרי עלינו לשבח,[2] ויש פוסקים שהתנגדו לכך.[3] יש קהילות האומרות בשבת בסוף התפילה או במקום אחר[4] את שיר הייחוד ליום שבת, ובימים טובים אומרים את חלק השיר השייך לאותו היום בשבוע. המנהג הרווח ברוב קהילות האשכנזים, לאמרו בליל יום הכיפורים אחרי תפלת מעריב בשלמות (כלומר לכל ימי השבוע), חזן וקהל פסוק בפסוק.

נושאי הפיוטעריכה

הפיוט מתחיל: "אשירה ואזמרה לאלהי בעודי". שלושה החרוזים הראשונים הם פתיחה, וגוף הפיוט מתחיל "אלהי מרום במה אקדם".

יום ראשוןעריכה

השיר ליום ראשון עוסק במוגבלות יכולתו של האדם לדבר עם ה' ולעבוד אותו:

"לֵאלֹהֵי מָרוֹם בַּמָּה אֲקַדֵּם, וּבַמָּה אִכַּף לֵאלֹהֵי קֶדֶם... וּמַה אָשִׁיב לְךָ וְהַכֹּל שֶׁלָּךְ, לְךָ שָׁמַיִם אַף אֶרֶץ לָךְ... זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפָצְתָּ, חַטָּאת וְעוֹלָה לֹא שָׁאָלְתָּ..."

יום שניעריכה

השיר ליום שני עוסק באי יכולתו של האדם לספר במעשיו של הא-לוהים, אלא רק מקצתם:

"אֵין אֵלֶיךָ עֲרֹךְ בַּסֵּפֶר, אַגִּיד שְׁבָחוֹת עָצְמוּ מִסַּפֵּר... אֵיזוֹ עַיִן אֲשֶׁר תְּעִידֶךָ, וְחַי לֹא רָאָה פְנֵי כְבוֹדֶךָ.... וַאֲנִי עַבְדְּךָ עַל כֵּן אֲסַפֵּר, כַּאֲשֶׁר אֶדְרוֹשׁ מֵעַל סֵפֶר..."

יום שלישיעריכה

השיר ליום שלישי עוסק במוגבלות האדם להבין את מהותו של ה' ואת תכונותיו, שהוא בורא ואינו נברא, שהוא היה לפני הזמן ויהיה אחריו:

"אַתָּה בוֹרֵא וְלֹא נִבְרֵאתָ, אַתָּה יוֹצֵר וְלֹא נוֹצָרְתָּ... חָדָשׁ וְנוֹשָׁן לֹא נִמְצֵאתָ, חִדַּשְׁתָּ כֹּל וְלֹא חֻדַּשְׁתָּ... רֵאשִׁית וְאַחֲרִית בְּיָדְךָ עֲרוּכִים, אַתָּה בָם וְהֵם בְּרוּחֲךָ שְׂרוּכִים...."

יום רביעיעריכה

השיר ליום רביעי עוסק בכוחו ובהשגחתו הנצחית ובלתי מוגבלת של ה', ללא גבולות מרחב או זמן:

"גָּדוֹל הוּא וּשְׁמוֹ בִּגְבוּרָה, אַרְיֵה שָׁאַג מִי לֹא יִירָא... הוּא אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה מִכֹּל... זוֹכֵר לְעוֹלָם בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כְּיוֹם אֶתְמוֹל לוֹ אֶלֶף שָׁנִים..."

יום חמישיעריכה

השיר ליום חמישי עוסק בקדמות הבורא, ייחודו והתגלות רצונו בעולם נברא, העולים מעל כל חוכמה גשמית בעולם שברא:

"לֹא קִבַּלְתָּ מַלְכוּתֶךָ, וְלֹא יָרַשְׁתָּ מֶמְשָׁלְתֶּךָ... לֹא נוֹעַצְתָּ וְלֹא לֻמַּדְתָּ, בְּחַדֶּשְׁךָ בְּרִיאוֹת כִּי נְבוּנוֹתָ... כִּי הָיִיתָ לִפְנֵי הַכֹּל, וְאָז בְּאֵין כֹּל לֹא נִצְרַכְתָּ כֹּל..."

יום שישיעריכה

השיר ליום שישי עוסק בהשתלשלות הבריאה כפי שמתוארת בתורה:

"אָז עָטִיתָ אוֹר כַּשַּׂלְמָה, אֵדֶר מְאוֹרוֹת מִמּוּל שַׂלְמָה... עֵשֶׂב וְחָצִיר לָבְשָׁה אֲדָמָה, מַאֲכָל לְחַיָּה וּלְכָל בְּהֵמָה: בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן גַּן נָטַעְתָּ, אֶל הָאָדָם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ... עָשִׂיתָ לּוֹ כֻּתֹּנֶת לְשָׁרֵת, לְהַדְרַת קֹדֶשׁ וּלְתִפְאָרֶת..."

יום שבתעריכה

השיר ליום שבת עוסק בהתגלות של הקב"ה דרך תולדות עם ישראל, המגיעה לשיא בבניית משכנו בבית המקדש, שבו קיים מפגש תמידי בין הבורא לנברא:

"בְּבָקְעֲךָ יַם סוּף עַמְּךָ רָאוּ, יָּד הַגְּדוֹלָה וַיִּירָאוּ... בְּנוּחָם בָּנוּ עִיר קָדְשֶׁךָ, וִיפָאֲרוּ בֵּית מִקְדָּשֶׁךָ: וַתֹּאמֶר פֹּה אֵשֵׁב לְאֹרֶךְ יָמִים, צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ..."

דברים אלו הם רק על דרך הפשט של הפיוט, ולשיר יש רבדים נוספים ונסתרים, ולא לחינם נהגו לומר את השיר בשלמותו דווקא בליל יום הכיפורים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אברהם מאיר הברמן, שירי היחוד והכבוד - יוצאים לאור על פי כתבי יד ודפוסים עתיקים, מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ח
  • יהודה מנחם שטראוס, שיר היחוד - נוסח מתוקן ע"פ כ"י, בני ברק תשע"ח.

קישורים חיצונייםעריכה

  •   שיר היחוד, באתר ויקיטקסט
  • הערות שולייםעריכה

    1. ^ מנהג אמירת שירי הייחוד בליל יום הכיפורים | אתר ישיבה, www.yeshiva.org.il
    2. ^ סדר עבודת ישראל, עמ' 133 ואילך, וראו גם דברי קהלת, עמ' 36.
    3. ^ מהר"ל מפראג, נתיבות עולם, נתיב העבודה יב (מובא גם בסידור מהר"ל מפראג, בהוצאת מכון ירושלים תשס"ח, חלק א, עמ' 347-348), "כי אחר התפלה אסור לספר בשבחו של מקום ... ולכך אותם שאומרים השיר אשר נקרא שיר היחוד הוא איסור גמור."
    4. ^ בבית המדרש גולדרס גרין אומרים אותו בשבת ויום טוב קודם ברוך שאמר (ואילו את שיר הכבוד אומרים בסוף מוסף), ובקהל עדת ישורון בציריך, אומרים שיר הייחוד, שיר הכבוד ושיר של יום קודם הוצאת ספר תורה.