שַׁלּוּם בֶּן יָבֵשׁ הוא דמות מקראית, ומלך על ממלכת ישראל. זמן מלכותו מתוארך בכרונולוגיה המקראית והמסורתית בשנת 747 לפנה"ס.
שלום בן יבש |
|
לידה |
המאה ה־8 לפנה״ס  |
|---|
|
נרצח |
752 לפנה״ס |
|---|
|
מדינה |
ממלכת ישראל |
|---|
|
|
|---|
|
|
  |
שלום בן יבש, איש הגלעד, מלך על ישראל לאחר שרצח את זכריהו בן ירבעם: "וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָלְ עָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו".[1] הביטוי "קָבָלְ־עָם" הוא יחידאי במקרא. בתרגום הארמית כתוב "קָדָם עַמָא", כלומר: נגד העם, לעיני העם. ייתכן שהכוונה למקום ציבורי, אולי בשעת התכנסות העם או נציגיו.[2] ייתכן שזו תוספת של עורך ספר מלכים, שרצה להדגיש כי הנבואה שניתנה ליהוא ("בני רביעים ישבו לך על כיסא ישראל"[3]) התגשמה לעיני העם.[4] בתרגום השבעים, לעומת זאת, כתוב "יבלעם", כלומר שם של מקום, וחוקרים רבים סבורים כי גרסה זו עדיפה.[4]
התמלכותו של שלום בן יבש מתחילה תקופה של אי-יציבות בממלכת ישראל, בניגוד ליציבות השלטון בימי בית יהוא.[2]
שלום החזיק במלוכה חודש ימים בלבד, ונרצח בידי מנחם בן-גדי: "שַׁלּוּם בֶּן-יָבֵשׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יֶרַח-יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן. וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן-גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת-שַׁלּוּם בֶּן-יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו".[5]
.png)
