בעשא

המלך השלישי של ממלכת ישראל

בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה, הוא דמות מקראית משבט יששכר, המלך השלישי על ממלכת ישראל. לפי הכרונולוגיה המסורתית מלך בשנים 906 עד 883 לפנה"ס.

בעשא
בַּעְשָׁא
בעשא
בעשא
בעשא
לידה ?
פטירה 883 לפנה"ס
מדינה ממלכת ישראל
שושלת בית בעשא
תואר מלך ישראל
אב אחיה
צאצאים אלה
יורש העצר אלה
מלך ישראל ה־3
906 לפנה"ס883 לפנה"ס
(כ־23 שנים)
מנהיג דת בתקופה חנני הרואה ויהוא בן חנני
אלה

במהלך המצור ששם נדב, מלך ישראל, על העיר הפלשתית גבתון, הרג אותו בעשא, שככל הנראה היה שר הצבא, אם כי הדבר לא נאמר מפורשות במקרא:

וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים וְנָדָב וְכָל-יִשְׂרָאֵל צָרִים עַל-גִּבְּתוֹן. וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו

שתי הקבלות לשמו נמצאו בעמון: אחת באוסטרקון מנהלי מחשבון בו אחד השמות הנזכרים הוא "בעש[א]",[1] והשני הוא בשם מלך עמוני במאה ה-9 לפנה"ס המוזכר בכתובות שלמנאסר השלישי.[1][2]

בעשא מלך ישראל ותחילת מלחמת ארם-ישראל עריכה

המקרא לא מרבה לספר על בעשא, אך מתברר שיש לזקוף לזכותו, בין השאר, את הקמת חיל הרכב בצבא ממלכת ישראל, שכן בימי יורשו שומעים לראשונה על תואר קצין גבוה בחיל הרכב: "וַיִּקְשֹׁר עָלָיו עַבְדּוֹ זִמְרִי שַׂר מַחֲצִית הָרָכֶב" (ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ט'). מתברר גם שחיל זה סייע לבעשא להצליח במלחמתו נגד ממלכת יהודה.

בשנת 886 בערך תקף בעשא את ממלכת יהודה:

וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל עַל-יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת-הָרָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. וַיִּקַּח אָסָא אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית-ה' וְאֶת-אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנֵם בְּיַד-עֲבָדָיו וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל-בֶּן-הֲדַד בֶּן-טַבְרִמֹּן בֶּן-חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר. בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵרָה אֶת-בְּרִיתְךָ אֶת-בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי. וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֵת כָּל-כִּנְרוֹת עַל כָּל-אֶרֶץ נַפְתָּלִי. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת-הָרָמָה וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה. וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת-כָּל-יְהוּדָה אֵין נָקִי וַיִּשְׂאוּ אֶת-אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת-עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת-גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת-הַמִּצְפָּה

בעשא הצליח, אם כן, למרות הצבא שבנה אסא, להנחיל תבוסה זמנית ליהודה, דבר העשוי ללמד על הצבא החזק שבנה בעשא. הוא הצליח לכבוש עד הרמה, היינו כ-9 ק"מ בלבד מצפון לירושלים. בצר לו נאלץ אסא לפנות לשליט ארם דמשק בבקשת עזרה, והארמים תקפו את ממלכת ישראל. על-פי הציטוט דלעיל, בהתקפתם זאת הצליחו הארמים לכבוש גם את כל שטח ישראל ממזרח לים כנרת ועד הירמוך, ואולי גם את מרוצו העליון של הירמוך, ותפשו את רמות גלעד.
עִיּוֹן היא כיום תל א-דבין במרג' עיון; אזור כִּנְרוֹת נמצא על חופה המערבי של הכנרת, אזור שבמרכזו עמדה העיר המבוצרת כנרת – תל ערימה, ליד טאבח'ה.

הפשיטה על הגליל ("כָּל-אֶרֶץ נַפְתָּלִי"), במקום לפשוט על צפון עבר הירדן, מרמזת שעבר הירדן הצפוני היה כבר בידי דמשק. למסע ארמי זה על הגליל מייחסים החוקרים את סימני החורבן שנחשפו בחפירות דן וחצור. מסע זה, שנראה כמסע שוד, פתח תקופה ארוכה של ניסיונות התערבות וכיבוש ארמיים בשטחה של ישראל, ועודד את התפשטותם של הארמים בצפון עבר הירדן מזרחה. כנראה לאותו זמן יש ליחס את המסופר בדברי הימים א' ב,כג: "וַיִּקַּח גְּשׁוּר-וַאֲרָם אֶת-חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת-קְנָת וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל-אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי-גִלְעָד".

ממלכת ישראל איבדה איפוא את כל ארץ הבשן, אזור שמאז החלוקה המנהלתית של דוד ושלמה נכלל במחוז רמות גלעד: "בֶּן-גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת" (ספר מלכים א', פרק ד', פסוק י"ג).

נראים הדברים שבמסעות אלה חרבה העיר הישראלית שבתל עין גב, ובן-הדד בנה אותה מחדש והפכה למבצר של מלכות ארם. כמו כן ניתן ליחס למסעות אלה את חורבנה של רמות-גלעד, שאף היא נבנתה מחדש כעיר ארמית. הממצאים בשתי ערים אלה מצביעים על כך, שעין-גב ורמות-גלעד נשארו ארמיות מימי בן-הדד בן טברימון ועד לבן-הדד בן חזאל (תחילת המאה ה-8). מתיאור מסעו של שלמנאסר השלישי בשנת 841 לפנה"ס מסתבר, שהחורן היה בתחום ארם דמשק.

עם כיבושה של ארץ ישראל הצפונית עד רמות-גלעד ועד בקעות הגליל התחתון, ארם דמשק חלשה על נתיב ראשי, הוא 'דרך החורן' שקשר את דמשק ועבר-הירדן הצפוני עם חוף הים. זאת ועוד, אדמות הבשן והחורן היוו אסם תבואה שהעשיר את המחזיק בהן. נישולה של ישראל מהן והשתלטות ארם עליהן הביאה נזק רב לישראל ורווח גדול לארם.

כתוצאה מההתקפה הארמית נאלץ בעשא להרפות מלחצו על יהודה ונסוג בחזרה לתרצה. לא ברור מה עלה בגורלו, אך באותה שנה החליף אותו על כס ממלכת ישראל בנו אֵלָה.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 363
  2. ^ Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC (858–754 BC), University of Toronto, 1966, עמ' 26
מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיהו יורם
928 907 906 883 882 882 882 871 852 851
יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריהו שלום מנחם פקחיה פקח הושע
842 814 800 784 748 747 747 737 735 732