שלמה ישראלי (רס"ר)

שלמה ישראלי (14 ביולי 1923 – 5 בנובמבר 2000) היה חייל בצה"ל, שבין היתר שירת כרס"ר בה"ד 1 בין השנים 1954 עד שנת 1968, כמפקד המחנה וכמ"פ מפקדה של סיירת מטכ"ל מאז ועד לשחרורו משירות הקבע בשנת 1974.

שלמה ישראלי

לידה	14 ביולי 1923 פולין
פטירה	5 בנובמבר 2000 (בגיל 77)
תאריך עלייה	1943
מדינה	ישראל
כינוי	ישראלי
השתייכות	צבא אנדרס ההגנה צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1944–1974 (כ־30 שנה)
דרגה	רב-נגד
תפקידים בשירות
רס"ר בה"ד 1 מפקד מחנה סיירת מטכ"ל
פעולות ומבצעים
אות ההתנדבות   אות ההגנה   אות הלוחם בנאצים   מלחמת העצמאות   מבצע קדש   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים

קורות חייו

ישראלי נולד בפולין בשם שלמה גלברד. בגיל 16 שנים, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, לאחר שמשפחתו נשארה בוורשה, הוא נסע לבקר את משפחתו בביאליסטוק אשר בזמן שהותו שם נכבשה על ידי הצבא האדום. לאחר שסירב לקבל אזרחות סובייטית הוא הוגלה למחנות כפייה באזור ארכנגלסק הנמצאת קרוב לחוג הארקטי על גדות נהר הדווינה הצפוני, שם עבד בשדות הנפט. כאשר הוקם גיס פולני בראשותו של גנרל ולדיסלב אנדרס, שלמה שיקר בעניין גילו והתגייס אליו, כפי שעשו אלפי יהודים אחרים שחיפשו דרך להימלט מברית המועצות. זמן קצר לאחר הגיעו לארץ ישראל עם היחידות הפולניות, ב־18 בפברואר 1943, יצר קשר עם קרובי משפחת אמו ובעזרתם ערק מן הצבא הפולני ונשאר בארץ ישראל. הוא שינה את שמו לישראלי (ע"ש סבו ישראל) ובמשך זמן מה שהה בקיבוץ משמרות אשר "נידב" אותו לצבא הבריטי. במסגרת שרותו שם השתתף בקרב המערכה על נהר סניו, בקרבות במישור לומברדיה וליד העיר רוונה, שם נערכה המתקפה האחרונה והמכרעת של המלחמה באיטליה. עם סיום הקרבות היה פעיל במוסד לעלייה ב' באירופה וסייע בהבאת שארית הפליטה.

שרות בצה"ל

עם שובו לישראל, התגייס להגנה וכאשר הוקמה חטיבה 5, היא חטיבת גבעתי, על ידי שמעון אבידן בנובמבר 1947 נמנה עם ראשוניה. ישראלי נלחם במסגרת גדוד 52 של החטיבה במרחב תל אביב-יפו וליווה שיירות לירושלים הנצורה. מפקד המחלקה של ישראלי היה שלמה להט, אשר הפך לסגן מפקד פלוגה ב' ואחר כך למפקד הפלוגה ומינה את ישראלי לרס"פ. במסגרת הפלוגה השתתף ישראלי בקרב על משלטי חוליקאת ובהגנה על משלט עיבדיס מול מצרים. לאחר קום מדינת ישראל, נתמנה להט למג"ד וישראלי הפך לרס"ר הגדוד. בזמן שירותו בגבעתי היה עד למעשה הגבורה של נתן אלבז וישראלי היה זה שניסה להגיש עזרה ראשונה לאלבז ונמנה עם העדים בזכותם קיבל אלבז את עיטור המופת.

במחצית 1954, נתבקש על ידי ישראל טל להצטרף אליו לבה"ד 1 וישראלי החליף את רס"ר אברהם מקל כנגד משמעת של בית הספר לקצינים, אשר שכן באותה תקופה במחנה סירקין.
ישראלי שימש בתפקיד זה תחת שמונה מפקדים: ישראל טל (1954–1956), אברהם יפה (1956–1957), יוסף הרפז (1957–1960), יצחק חופי (1960–1962), אביב ברזילי (1962–1964), מאיר פעיל (1964–1966), שלמה אלטון (1966–1967) וישראל גרנית. במחצית שנת 1968, עבר בה"ד 1 למשכנו הנוכחי, ליד מצפה רמון, ועם סיום הקורס ביוני 1968 הפך מי שהיה עד אז סגנו של ישראלי, יצחק טאיטו, לרס"ר הבסיס. טאיטו אמר כי ישראלי הוא שעיצב את אישיותו כרס"ר ועל פי דרכו הוא הלך. טאיטו הגדיר את ישראלי כאיש קשוח שלצד קללה עסיסית עמד בפיו תמיד חיוך.

ישראלי הצטרף לסיירת חרוב (גדוד 484), שם שירת בתקופת המרדפים בבקעת הירדן תחת פיקודו של סא"ל צבי עופר אשר נהרג בהתקלות עם מחבלים בוואדי קלט בדצמבר 1968. בתחילת 1969 ישראלי שב למחנה סירקין, הפעם כמפקד המחנה של סיירת מטכ"ל. ניסיונו הרב וגילו המתקדם יחסית, הפכו אותו ל"אבא" של הלוחמים וישראלי היה מ"פ המפקדה ואיש הלוגיסטיקה של הסיירת תחת פיקודם של עוזי יאירי, מנחם דיגלי, אהוד ברק וגיורא זורע. הוא נטל חלק פעיל במשימות היחידה באותן שנים, בין השאר הפשיטה על האי גרין במלחמת ההתשה (1969), מבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה" בנמל התעופה לוד, הפעולה בכפר עייתא א-שעב שבלבנון, מבצע "אביב נעורים", ומלחמת יום הכיפורים, כולל חילוצו של סגן-אלוף יוסי בן-חנן.

לישראלי הוצעה לא פעם דרגת קצונה אישית אך הוא סירב והתגאה בכך שהוא רס"ר. גם כאשר השתחרר משירות קבע בשנת 1974 ועבר לשרת במילואים. התנגד לענוד דרגות רב-נגד (רָנָ"ג) ובמקומם המשיך לענוד את שעון הרס"ר עם 5 כוכבי השירות.

אחרי השחרור

עם שחרורו, החל ישראלי לעבוד כאיש מבצעים מיוחדים באגף הטכני ברשת מלונות דן והיה אחראי בין השאר למבצעי חידוש ושיפוץ של המלונות ברשת. כמו כן, פיקד ישראלי על אוגדת המרכז של משמרות הזה"ב ואף קיבל צל"ש שר התחבורה על כך. ישראלי התגורר בתל אביב עם אשתו (הניה), בנו ובתו, בבית שהיה שייך להורי אשתו עוד מנעוריה. הוא נפטר מסיבוכי סוכרת ויתר לחץ דם בנובמבר 2000 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.