ישראל גרנית
ישראל גרנית (גרינקר) (1930 – 12 בספטמבר 2022) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, אשר שימש מפקד בית הספר לקצינים ופיקד על "כוח גרנית" במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
ישראל גרנית, 1968 | |
לידה |
1930 בית שאן, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה | 12 בספטמבר 2022 (בגיל 92 בערך) |
מדינה | ישראל |
השתייכות |
ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
תקופת הפעילות | 1946–1968 (כ־22 שנים) |
דרגה | אלוף-משנה |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים | |
תפקידים אזרחיים | |
פוליטיקאי | |
ביוגרפיה
עריכהגרנית נולד בביסאן (כיום בית שאן), בנם של יצחק ועדית גרינקר נכד למיכל דוד ודינה גרינקר, ממייסדי יסוד המעלה. גדל בנהלל ובקריית עמל, למד בבית הספר בסמ"ת בחיפה. ב-1946 הצטרף לארגון "ההגנה" בקריית טבעון. במלחמת העצמאות שירת כמפקד כיתה בקרב משמר העמק, במאי 1948 התגייס לפלמ"ח, עבר קורס מפקדי מחלקות ולחם כמפקד מחלקת ג'יפים בגדוד התשיעי של חטיבת הנגב[1].
לאחר המלחמה שימש כמפקד סיירת גולני. סיים קורס מפקדי גדודים ב-1953, ובמאי 1954 פיקד על מבצע מודיעיני לאיסוף מידע באזור מפרץ אילת על יכולות מעבר ומסתור בין האי סנפיר לחוף סעודיה. הכוח בפיקודו הוסווה כדייגים על ספינה ובמהלכו עלתה על שרטון בחוף הסעודי, והלוחמים נאלצו להתפנות דרך האוויר על ידי מטוסי פייפר במבצע שזכה לכינוי מבצע שנונית.
ב-1956 יצא להשתלמות בצרפת וכשחזר מונה למפקד גדוד 266, גדוד טנקי AMX-13, עמו לחם בגזרת אבו עגילה וג'בל ליבני במלחמת סיני. לאחר המלחמה, בדצמבר 1956, מונה למפקד גדוד 9 תפקיד בו שירת עד ספטמבר 1958. לאחר מכן יצא ללימודי הנדסת תעשייה וניהול בטכניון ובסיומם מונה לסגן מפקד חטיבה 7 ובהמשך לראש מחלקת אימונים במחלקת ההדרכה של המטה הכללי.
במלחמת ששת הימים שירת כממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה אריאל שרון, פיקד על כח עצמאי שכונה "כוח גרנית", שפעל במסגרת אוגדה 84 בפיקודו של ישראל טל. כוח גרנית כלל 10 טנקי מגח, פלוגת סיור, פלוגת תול"רים, פלוגת הנדסה וסוללת מרגמות 120 מ"מ[2]. הכוח פעל בגזרה הצפונית של סיני, משימתו הראשונה הייתה פריצת ציר בדרום מערך פתחת רפיח וריתוקו, חסימה לעבר ניצנה ופריצת שדה מוקשים כך שיתאפשר מעבר כוח מחטיבת הצנחנים. לאחר השלמת המשימה הוכפף הכוח לחטיבת הצנחנים בפיקודו של רפאל איתן ולאחר פציעתו של רפול, שב גרנית ליטול את הפיקוד על הכוח ובהמשך הקרבות כבש את העיר קנטרה והגיע עד גדות תעלת סואץ.
לאחר המלחמה מונה למפקד בית הספר לקצינים, בתקופתו עבר בית הספר למצפה רמון. ב-1968 השתחרר משירות הקבע. במילואים פיקד על חטיבה 670. במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים ושירת כראש המטה באוגדה 252 תחת פיקודו של אלברט מנדלר, במהלך המלחמה הקים כוח ששוב זכה לכינוי "כוח גרנית" ופיקד על החזית הדרומית בסיני. במהלך המלחמה נהרג בנו מיכה, שהיה קצין מילואים בחיל השריון, בקרב ההבקעה נגד הצבא הסורי בציר קוניטרה-דמשק, בכפר חאן-ארנבה.
גרנית הצטרף למפלגת העבודה, הקים בה את "חוג האינפורמציה" שבו השתתפו קצינים בשירות הסדיר והמילואים, בשנים 1969–1973 עמד בראש אגף הארגון במפלגת העבודה[3]. ב-1974 התמודד על תפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה אך הפסיד למאיר זרמי. ב-1975 מונה למנכ"ל חברת נתיבי איילון[4] וכיהן בתפקיד עד ספטמבר 1976. ב-1976 היה ממקימי ד"ש, הוא שובץ במקום ה-19 ברשימתה בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 ושימש ראש סיעתה בהסתדרות הכללית. לאחר התפרקותה של ד"ש נמנה עם פלג התנועה הדמוקרטית, בבחירות לכנסת העשירית שובץ במקום העשירי ברשימת מפלגת תל"ם.
היה נשוי לרותי, שנפטרה בשנת 2017. בנוסף לבן מיכה נולדו להם עוד שני ילדים. נפטר ב-12 בספטמבר 2022.
קישורים חיצוניים
עריכה- ישראל גרנית, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, ספטמבר 2024
- ישראל גרנית, באתר הפלמ"ח
- מיכה גרנית, אתר לזכרו
- לוי יצחק הירושלמי, עם כאב בלבד בלי שמחת הנצחון, מעריב, 22 במרץ 1974
- שרה ליבוביץ דר, אחרינו המבול: מחדל ההצפות בנתיבי איילון, באתר nrg, 11 בינואר 2013
- ישראל גרנית - ראיון חלק 1 מתוך 3, באתר עמותת תולדות ישראל
- ישראל גרנית - ראיון חלק 2 מתוך 3, באתר עמותת תולדות ישראל
- ישראל גרנית - ראיון חלק 3 מתוך 3, באתר עמותת תולדות ישראל
- עופר אדרת, "הוא לא ידע מה זאת מלחמה. אני כבר ידעתי". הטרגדיה הכפולה של ישראל גרנית, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2022
- ישראל גרנית - מהפלמח לצהל 1948 - גדוד 9 [1]
- ישראל גרנית - בשירות צבאי משנת 1948 [2]
- ישראל גרנית - מלחמת ששת הימים 1967 [3]
- ישראל גרנית - מפקד בה"ד 1 1968 [4]
הערות שוליים
עריכה- ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמודים 93-95
- ^ אוגדה 84 במערכת רפיח במלחמת ששת הימים 1967, אתר יד לשריון
- ^ מ. מייזליס, ה"עבודה" החלה בהכנת הבחירות, מעריב, 28 באפריל 1969
- ^ דוד מושיוב, ישראל גרנית מיועד למנהל נתיבי איילון, דבר, 28 בנובמבר 1974