ישראל גרנית

קצין צה"ל ופוליטיקאי ישראלי

ישראל גרנית (גרינקר) (193012 בספטמבר 2022) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, אשר שימש מפקד בית הספר לקצינים ופיקד על "כוח גרנית" במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.

ישראל גרנית
ישראל גרנית, 1968
ישראל גרנית, 1968
לידה 1930
בית שאן, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
פטירה 12 בספטמבר 2022 (בגיל 92 בערך)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
פלמ"ח
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19461968 (כ־22 שנים)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
פוליטיקאי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ישראל גרנית במחנה חצור (בסיס מודיעין) במלחמת העצמאות
חיילי מחלקת הג'יפים בגדוד התשיעי של חטיבת הנגב בדרך מגבולות לחלוצה

ביוגרפיה

עריכה

גרנית נולד בביסאן (כיום בית שאן), בנם של יצחק ועדית גרינקר נכד למיכל דוד ודינה גרינקר, ממייסדי יסוד המעלה. גדל בנהלל ובקריית עמל, למד בבית הספר בסמ"ת בחיפה. ב-1946 הצטרף לארגון "ההגנה" בקריית טבעון. במלחמת העצמאות שירת כמפקד כיתה בקרב משמר העמק, במאי 1948 התגייס לפלמ"ח, עבר קורס מפקדי מחלקות ולחם כמפקד מחלקת ג'יפים בגדוד התשיעי של חטיבת הנגב[1].

לאחר המלחמה שימש כמפקד סיירת גולני. סיים קורס מפקדי גדודים ב-1953, ובמאי 1954 פיקד על מבצע מודיעיני לאיסוף מידע באזור מפרץ אילת על יכולות מעבר ומסתור בין האי סנפיר לחוף סעודיה. הכוח בפיקודו הוסווה כדייגים על ספינה ובמהלכו עלתה על שרטון בחוף הסעודי, והלוחמים נאלצו להתפנות דרך האוויר על ידי מטוסי פייפר במבצע שזכה לכינוי מבצע שנונית.

ב-1956 יצא להשתלמות בצרפת וכשחזר מונה למפקד גדוד 266, גדוד טנקי AMX-13, עמו לחם בגזרת אבו עגילה וג'בל ליבני במלחמת סיני. לאחר המלחמה, בדצמבר 1956, מונה למפקד גדוד 9 תפקיד בו שירת עד ספטמבר 1958. לאחר מכן יצא ללימודי הנדסת תעשייה וניהול בטכניון ובסיומם מונה לסגן מפקד חטיבה 7 ובהמשך לראש מחלקת אימונים במחלקת ההדרכה של המטה הכללי.

במלחמת ששת הימים שירת כממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה אריאל שרון, פיקד על כח עצמאי שכונה "כוח גרנית", שפעל במסגרת אוגדה 84 בפיקודו של ישראל טל. כוח גרנית כלל 10 טנקי מגח, פלוגת סיור, פלוגת תול"רים, פלוגת הנדסה וסוללת מרגמות 120 מ"מ[2]. הכוח פעל בגזרה הצפונית של סיני, משימתו הראשונה הייתה פריצת ציר בדרום מערך פתחת רפיח וריתוקו, חסימה לעבר ניצנה ופריצת שדה מוקשים כך שיתאפשר מעבר כוח מחטיבת הצנחנים. לאחר השלמת המשימה הוכפף הכוח לחטיבת הצנחנים בפיקודו של רפאל איתן ולאחר פציעתו של רפול, שב גרנית ליטול את הפיקוד על הכוח ובהמשך הקרבות כבש את העיר קנטרה והגיע עד גדות תעלת סואץ.

לאחר המלחמה מונה למפקד בית הספר לקצינים, בתקופתו עבר בית הספר למצפה רמון. ב-1968 השתחרר משירות הקבע. במילואים פיקד על חטיבה 670. במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים ושירת כראש המטה באוגדה 252 תחת פיקודו של אלברט מנדלר, במהלך המלחמה הקים כוח ששוב זכה לכינוי "כוח גרנית" ופיקד על החזית הדרומית בסיני. במהלך המלחמה נהרג בנו מיכה, שהיה קצין מילואים בחיל השריון, בקרב ההבקעה נגד הצבא הסורי בציר קוניטרה-דמשק, בכפר חאן-ארנבה.

גרנית הצטרף למפלגת העבודה, הקים בה את "חוג האינפורמציה" שבו השתתפו קצינים בשירות הסדיר והמילואים, בשנים 19691973 עמד בראש אגף הארגון במפלגת העבודה[3]. ב-1974 התמודד על תפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה אך הפסיד למאיר זרמי. ב-1975 מונה למנכ"ל חברת נתיבי איילון[4] וכיהן בתפקיד עד ספטמבר 1976. ב-1976 היה ממקימי ד"ש, הוא שובץ במקום ה-19 ברשימתה בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 ושימש ראש סיעתה בהסתדרות הכללית. לאחר התפרקותה של ד"ש נמנה עם פלג התנועה הדמוקרטית, בבחירות לכנסת העשירית שובץ במקום העשירי ברשימת מפלגת תל"ם.

היה נשוי לרותי, שנפטרה בשנת 2017. בנוסף לבן מיכה נולדו להם עוד שני ילדים. נפטר ב-12 בספטמבר 2022.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ישראל גרנית בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה