שמריהו גוראריה

חתנו של האדמו"ר השישי מחב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון, וגיסו של רבי מנחם מנדל שניאורסון
(הופנה מהדף שמריהו גור-ארי)

הרב שמריהו גוראריה (גור-אריה; מכונה בחב"ד בראשי תיבות: הרש"ג; א' בכסלו ה'תרנ"ח, 26 בנובמבר 1897 - ו' באדר א' ה'תשמ"ט, 11 בפברואר 1989) היה חתנו של האדמו"ר השישי מחב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון, וגיסו של רבי מנחם מנדל שניאורסון. ניהל את רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש ואת ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית – 770.

הרב שמריהו גוראריה
הרב שמריהו גוראריה
הרב שמריהו גוראריה
הרב שמריהו גוראריה
לידה 26 בנובמבר 1897
א' בכסלו ה'תרנ"ח
קרמנצ'וג, רוסיה
פטירה 11 בפברואר 1989 (בגיל 91)
ו' באדר א' תשמ"ט
ברוקלין ניו יורק
כינוי הרש"ג
מקום קבורה בית הקברות מונטיפיורי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1989 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק ניהול רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש
צאצאים בארי גוראריה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בעיר קרמנצ'וג שברוסיה, למנחם מנדל גוראריה, מחסידי רבי שלום דובער שניאורסון, ולשיינדל מושקא (לבית קושאנסקי). למד בישיבת תומכי תמימים בלובביץ'. הוריו היו אמידים והוא קיבל חינוך פרטי ושיעורי מוזיקה.

השתדך בי"ב בתמוז ה'תר"פ, על-פי בחירת רבי שלום דובער שניאורסון. בי"א בסיוון ה'תרפ"א (1921) התחתן עם חנה, בתו הבכירה של רבי יוסף יצחק. קודם לנישואיו התעסק בניהול סניף הישיבה ברוסטוב. השלטונות טענו שעבר על החוק והוא נאסר לכמה שבועות. שוחרר לקראת חתונתו[1].

בתקופה שלאחר נישואיו התגורר ברוסטוב. בשנת ה'תרפ"ב (1922) הקים מפעל לייצור טבק ברוסטוב, בסיוע חותנו. המפעל כשל וגוראריה הסתבך בהליכים משפטיים. חותנו סייע לו להיחלץ[2][3].

בעת מאסרו של חותנו בשנת ה'תרפ"ז (1927) נטל הרב גוראריה חלק בניסיונות שחרורו. עם הגליית חמיו לקוסטרומה הוא הצטרף אליו[4].

 
הרב שמריהו גוראריה לצד חותנו רבי יוסף יצחק שניאורסון, בביקור אצל ראש עיריית בולטימור ויליאם פרידריך בראונינג, 16 בינואר 1930

בראשית ה'תרפ"ח (1927) הצטרף אל חותנו כשעזב את ברית המועצות לריגה שבלטביה. הוא המשיך לסייע שם לפעילות חמיו. שנה אחר כך הצטרף לנסיעתו של חותנו הרבי לארץ ישראל בשלהי ה'תרפ"ט (1929) ובהמשכו לביקורו בארצות הברית.

התגורר כמה שנים בשווייץ[5].

בראשית שנות השלושים התגורר לצד חותנו בריגה. עסק שם בין היתר בארגון אפיית מצות ושילוחן, מימון הפעילות הדתית והחזקתם הגשמית של אנשי הדת[6].

 
לצד חותנו רבי יוסף יצחק שניאורסון, בבר מצווה של בנו בארי גוראריה

בשנת ה'תרצ"ב (1932) עבר עם חותנו להתגורר בוורשה שבפולין. חותנו מינה אותו למשיב בחסידות בישיבת תומכי תמימים בעיר.

בין השנים ה'תרצ"ה[7]-ה'תרצ"ח[8] (1935-1938) התגורר לפרקים[9] בתל אביב-יפו. כמה נכסים שם רשומים על שמו[10].

בשנת תרצ"ט שב לפולין. באותה תקופה הציע חותנו לג'וינט לתת לו משרה הקשורה לסיוע ליהודים בברית המועצות[11].

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהה עם משפחתו יחד עם חותנו תחת הפצצות הגרמנים. בהמשך יצא עם חותנו מפולין לריגה, ומשם לשוודיה. הם הגיעו לארצות הברית באדר א' ה'ת"ש (1940).

בארצות הברית עריכה

 
דירתו ב-מרכז חב"ד העולמי – 770 בקומה השלישית, אחר פטירתו הדירה עברה לידי ספריית חב"ד (כיום מוצגת שם תערוכת הספרייה)
 
בדינר לרשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש בשנת 1943, מימין לשמאל: רבי מנחם מנדל שניאורסון, רבי יוסף יצחק שניאורסון והרב שמריהו גוראריה (מאחוריו מחותנו אלתר דובער חסקינד)

עם בואם לארצות הברית בשנת 1940 הקים חמיו ישיבת תומכי תמימים שם ומינה אותו למנהלה בפועל[12] וכן ליושב ראש אגודת חסידי חב"ד העולמית[דרוש מקור].

בה'תש"ז (1947) נשלח על ידי חותנו למחנות העקורים באירופה, לדרוש בשלום החסידים שיצאו מרוסיה באותה עת, וכן לדאוג להקמת היישוב כפר חב"ד.

לאחר פטירת רבי יוסף יצחק שניאורסון עריכה

במשך שנים נחשב הרב גוראריה למועמד ה"טבעי" לתפקיד היורש של חותנו, משום שהיה נשוי לבתו הגדולה, ומשום ששני החתנים האחרים חיו במערב אירופה ולא בחצרו של האדמו"ר[13]. לאחר פטירת חותנו אכן עלתה על הפרק מועמדותו לתפקיד אדמו"ר, בתמיכת חמותו, הרבנית נחמה דינה שניאורסון (צר') . כעבור כחודשיים[14] נפלה ההחלטה בין החסידים כי המנהיג יהיה רבי מנחם מנדל שניאורסון.

גם זמן מה לאחר ההתמנות הרשמית של גיסו, רבי מנחם מנדל שניאורסון, בי' בשבט ה'תשי"א, התקשה הרב גוראריה לקבל את מרותו של גיסו, כי סבר שהוא מתאים יותר לתפקיד[15]. גם אחר כך נעשו השתדלויות כי הוא יהיה אחראי על רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש. בראשית תשי"ב הוא התפטר וכעבור זמן קצר מונה מחדש על ידי גיסו. במשך הזמן קיבל את מרות גיסו ללא סייג. הוא החל להשתתף בהתוועדויות של גיסו, שהושיבו לימינו, היחיד באותו שולחן. נהג גם לרקוד עמו באופן אישי בהקפות בשמחת תורה.

גוראריה נשלח בידי הרבי כמה פעמים לרבנים ואישי ציבור בישראל ובמקומות אחרים[16].

על פעילותו בניהול ישיבות תומכי תמימים בעולם כתב:

בלתי שום ספק וספק-ספיקא, אשר כל אלו הנמצאים בעולם העליון בגן-עדן משתעשעים מהתרחבות תומכי-תמימים בארצות-הברית, אשר בבואו מזמן לזמן בביקור לכ"ק גיסי אדמו"ר שליט"א - ישלח לו השי"ת רפו"ש ורפואה קרובה במהרה וימלא כל משאלות לבבו לטובה ולברכה ממש לאריכות ימים טובים אמן - רואה בעיניו את התלמידים התמימים שי' העומדים צפופים בכל פינות בית-המדרש ועיניהם וכל אשר להם הוא להאזין לדברי כ"ק גיסי אדמו"ר שליט"א, ומקשיבים לכל הגה היוצא מפיו הקדוש, ומוכנים תמיד במסירות-נפש ממש להפיץ מעיינות התורה והחסידות חוצה בכל קצווי תבל

מכתב לשניאור זלמן גורביץ' (מנהל בית רבקה במונטריאול), כפר חב"ד גיליון 374, עמ' 23

הרב גוראריה היה בקיא בתורת חב"ד[17]. ע"פ הוראת חותנו רבי יוסף יצחק היה חוזר מאמרי חסידות מדי שבת בשעת סעודה שלישית.

במשפט הספרים עריכה

בשנת ה'תשמ"ו ניהל בנו בארי מאבק משפטי נגד אגודת חסידי חב"ד העולמית על זכותו כיורש של ספריית חב"ד שהייתה שייכת לסבו. אשתו חנה תמכה בטענת בנה. הרב גוראריה ניסה להשפיע על בנו לחזור בו, ומשלא הצליח תמך בעמדת גיסו והתנער מתביעת בנו, שהפסיד לבסוף במאבק.

לאחר שעברה אשתו חנה לגור עם בנם בניו ג'רזי, נשאר הרב גוראריה לגור בניו יורק, בסמוך לגיסו. הרבי מלובביץ' ורעייתו חיה מושקא שניאורסון פנו אז לרב שניאור זלמן גוראריה (בן דודו של הרב גוראריה) וביקשו כי יטפל בצרכיו האישיים[18].

פטירתו עריכה

 
קברו של הרב גוראריה, צמוד לאוהל חב"ד לובביץ'

הרב גוראריה פונה לבית החולים בניו יורק בשבט ה'תשמ"ט לאחר שאיבד את הכרתו, ושם נפטר כעבור שבועיים בשבת ו' באדר א', ובהלווייתו נטלו חלק בין השאר רבנים ואדמו"רים ואלפי בחורי ישיבות חב"ד מארצות הברית וקנדה. נקבר בבית קברות מונטיפיורי, בחלקת אגודת חסידי חב"ד, צמוד לאוהל חב"ד לובביץ'. הרבי מלובביץ' הורה להדפיס מהדורה חדשה של ספר התניא לפני סיום ימי השבעה. בשנים הבאות נהג לציין את יום פטירתו בהוצאה לאור של קונטרסי מאמרים[19] לעילוי נשמתו.

משפחתו עריכה

משפחת גוראריה היא משפחה חב"דית ידועה. אבי זקנו הוא הרב נתן גוראריה. היה נשוי לחנה (ה'תרנ"ט-ה'תשנ"א), בת רבי יוסף יצחק שניאורסון. בנם היחיד היה בארי גוראריה.

לקריאה נוספת עריכה

  • אלון דהן, מאבקי הירושה בחסידות חב"ד, כיוונים חדשים גיליון 17

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית, באתר היברובוקס
  2. ^ אג"ק הריי"צ, ספר השיחות תרפ-תרפז עמוד 278
  3. ^ יהודה חיטריק, רשימות דברים, משפחת המחבר, תשס"ט, עמ' 411
  4. ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, אגרות קודש חלק ב', עמוד סו
  5. ^ מעדות הרב יוסף אברהם הלוי הלר., ספר השיחות תרפ"ז עמוד 163.
  6. ^ ליתר הרחבה על פעילותו בתקופה זו ראו בספר תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית, החל מפרק כד; תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא, פרק יא.
  7. ^ רשמי ציון שנה זו ניכרים גם מתוך צילום טפסים מאותה תקופה (ראו בהערה 5). וראו גם מכתב הריי"צ בחשון תרצ"ה אל הרב שלמה יוסף זוין (אגרות קודש ח"ג עמוד קמז), "שלשתם, חתני הר"ש שי' הרה"ג הרש"א שי' וכבוד ידידי הרה"ג שי' יסדרו תכנית העבודה בסדור ועד מקומי"
  8. ^ מכתב הריי"צ מתמוז תרח"צ לחסידים בתל אביב (אגרות קודש, חלק ד, עמוד שסח), "הלא אתכם כבוד חתני הרב ר' שמרי' שי'"
  9. ^ כי מצינו ששהה גם בפולין.
  10. ^ COL חב"ד און-ליין | חשיפה: נמצאה חלקת אדמה של הרש"ג בישראל, באתר www.col.org.il
  11. ^ מכתב הריי"צ, אגרות קודש, ח"ד עמוד תקנד
  12. ^ אגרות קודש חלק יד עמוד תיט
  13. ^ יאיר שלג, אח אחד התפקר, אח שני חולה נפש, באתר הארץ, 29 במאי 2007
  14. ^ עדות הרב יואל כהן בכינוס התמימים ה'תשע"ד
  15. ^ מנחם פרידמן ושמואל היילמן, הרבי מלובביץ', בחייו ובחיים שלאחר חייו, עמ' 72-69; אלון דהן, מאבקי הירושה בחסידות חב"ד, כיוונים חדשים גיליון 17[דרושה הבהרה]
  16. ^ זושא וולף, ימי תמימים, קה"ת (במימון ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד, במפתחות בערכו
  17. ^ אורי בן שחר, יומני תשרי - חורף תש"ט
  18. ^ יוסי אליטוב ובנימין ליפקין, בכל ביתי נאמן הוא, פרק יב, מאורכב בארכיון האינטרנט
  19. ^ מאמר כל ישראל תשל"ג שיצא לאור לזכרו