פתיחת התפריט הראשי
הרב שניאור זלמן סלונים
הרב שניאור זלמן סלונים (שני מימין) עם בני משפחתו

הרב שניאור זלמן סלונים (בכתיב יידי סלאנים; תרכ"ב - י"א בתמוז תרצ"ו) היה מרבניה הראשונים של תל אביב-יפו.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

הרב שניאור זלמן סלונים נולד בחברון לאביו הרב מרדכי דובער סלונים, מבניה של מנוחה רחל סלונים. למד אצל ראב"ד עדת האשכנזים בחברון הרב שמעון מנשה חייקין והיה תלמידו המובהק, כן למד אצל רבי אליהו מני, אחר כך גם הוסמך על ידם לרבנות. התחתן עם מושקא, בת דודו הרב לוי יצחק סלונים.

בשנת תרמ"ה נסע לליובאוויטש לאדמו"ר שלום דובער שניאורסון, שם שהה תקופה ארוכה כ"יושב". להיותו בן משפחה האדמו"ר קירבו מאוד. בתקופה ההיא שימש כמלמד של יוסף יצחק שניאורסון.[1]

בערך בשנת תרמ"ח חזר לארץ ישראל, לחברון. בשנת תרמ"ט הקים בה את ישיבת מגן אבות יחד עם הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב והרב מענדל נאה. עם הקמתה מונה לראש הישיבה.

בשנת תרנ"ג נפטרה רעייתו מושקא, והוא נשא אשה בזיווג שני את חנה מינה בת שניאור שלמה זלמן סלונים, גם היא נפטרה בחייו בשנת תרע"ט.

בתל אביב-יפועריכה

בשנת תר"ס ציווה עליו הרב שניאור זלמן פרדקין בעל "תורת חסד" לקבל על עצמו את הרבנות של חסידי חב"ד בעיר יפו.[2] מינויו לרב היווה אחת המריבות בין החסידים (משפחת שמרלינג) לפרושים (משפחת רוקח) בעיר יפו. עם הגיעו ליפו נערכה לו קבלת פנים מפוארת בהשתתפות רבנים, אישי ציבור ובני קהילת החסידים ביפו. בשבת שלאחר מכן, התאספו יחדיו לכבודו ראשי האגודות ונכבדי העיר יפו, ובמשך שעות ארוכות חגגו לכבודו של הרב החדש. לעומת החוגגים, הפרושים לא הייתה דעתם נוחה מהמינוי החדש, בעיקר בשל העובדה שבאותה תקופה שימש כרב הרב נפתלי הרץ הלוי, אבל ראשי היישוב החב"די ביפו תמכו בו ופירסמו בעיתונות מודעות תמיכה. במקביל נתמך גם על ידי אדמו"ר שלום דובער שניאורסון שכתב לו אגרות עידוד.

העימות נעצר כי הרב נפתלי הרץ הלוי נפטר בסמיכות זמן למינוי בשנת תרס"ב, והרב החדש מטעם הפרושים היה הרב אברהם יצחק קוק שהגיע ליפו בשנת תרס"ד, והרב קוק פישר בין הצדדים, וקיים יחסים טובים עם הקהילה החב"דית ובראשה הרב שניאור זלמן סלונים.[3]

עבודתו הראשונה ביפו הייתה לבנות מקוה כשרה לנשים בשכונת נוה שלום, כי עד אז היו זקוקים למקוה שנמצאה רחוק מהישוב היהודי ביפו העתיקה, במעמקי האדמה, ודבר זה היה כרוך בסכנות. הוא ארגן את השחיטה החסידית, ופתח בבניית בית הכנסת אוהל יצחק לחסידי חב"ד בשכונת נוה שלום. ושם היה חוזר מאמרי חסידות בכל שבת לפני חסידי חב"ד.

השתתף ביסוד ועד הקהלה המאוחדת והמשיך את כהונתו 37 שנה כחבר הרבנות של קהלת יפו ותל אביב עד סוף ימיו.

באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובניו מתואר הרב סלונים:

"הצטיין בייחוד במשפטי בוררות בענייני מסחר, ואנשי המסחר היו סומכים על תבונתו והכרעותיו הצודקות. היה מחונן בחוש מיוחד להבחין בין אמת לשקר ובתפיסה מהירה ונזהר מאד להימנע מדחיות במשפטים ובבירורים לבל יגיעו לידי עינוי הדין. אהב לסדר קידושין ושנא להשתתף בסידור גיטין. פעמים רבות הצליח להשלים בין זוגות שבאו אל הרבנות להתגרש, וכשהיה הכרח לסדר גט נמנע מהשתתף בו".

נפטר בי"א בתמוז תרצ"ו ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

משפחתועריכה

בתו היא סימה סלונים, בנו הוא הרב יעקב יוסף סלונים רבה האחרון של חברון, נכדו הוא אליעזר דן סלונים מחברון, ונכדתו רבקה הייתה נשואה ליוסף בורג.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך בזיכרונותיו וביומניו הפרטיים, - נדפסו בספר התולדות אדמו"ר מהוריי"צ ח"א
  2. ^ הצבי, 22 בפברואר 1900
  3. ^ כתב הפשרה של הרב קוק נדפס בעיתון מוריה, 21 במרץ 1011, עמודים 2-3
  4. ^ טיוטה
  5. ^ מספר 6, בעמוד 37 בתולדות משפחת הרב
  6. ^ מספר 17, בעמוד 50 בספר תולדות משפחת הרב. היה חסיד של רבי שניאור זלמן מלאדי (שד"ב וולפא, עבד מלך, עמודים 15-18)
  7. ^ מספר 46 בעמוד 60 בספר סלונים
  8. ^ מחבר הספר 'תולדות משפחת הרב מלאדי' עליו מבוסס חלק מעץ זה כמצוין
  9. ^ ספר הצאצאים
  10. ^ תולדות משפחת הרב מלאדי, רק איפה שמצוין בהערות. שאר העץ מבוסס על ספר הצאצאים