שניאור זלמן סלונים
הרב שניאור זלמן סלונים (בכתיב יידי סלאנים; תרכ"ב - י"א בתמוז תרצ"ו) היה ראש ישיבת "מגן אבות" בחברון ומרבניה הראשונים של תל אביב-יפו.
ביוגרפיה
עריכהשניאור זלמן נולד בחברון לרב מרדכי דובער סלונים, מבניה של הרבנית מנוחה רחל סלונים. למד אצל ראב"ד עדת האשכנזים בחברון הרב שמעון מנשה חייקין והיה תלמידו המובהק, כן למד אצל רבי אליהו מני, אחר כך גם הוסמך על ידם לרבנות. התחתן עם מושקא, בת דודו הרב לוי יצחק סלונים.
בשנת תרמ"ה נסע ללובביץ' לאדמו"ר שלום דובער שניאורסון, שם שהה תקופה ארוכה כ"יושב". להיותו בן משפחה האדמו"ר קירבו מאוד. בתקופה ההיא שימש כמלמד של יוסף יצחק שניאורסון.[1]
בערך בשנת תרמ"ח חזר לארץ ישראל, לחברון. בשנת תרמ"ט הקים בה את ישיבת מגן אבות יחד עם הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב והרב מענדל נאה. עם הקמתה מונה לראש הישיבה.
בשנת תרנ"ג נפטרה רעייתו מושקא, והוא נשא אשה בזיווג שני את חנה מינה בת שניאור שלמה זלמן סלונים, גם היא נפטרה בחייו בשנת תרע"ט.
בתל אביב-יפו
עריכהבשנת תר"ס ציווה עליו הרב שניאור זלמן פרדקין לקבל על עצמו את הרבנות של חסידי חב"ד בעיר יפו.[2] מינויו לרב גרם לאחת המריבות בין החסידים (משפחת שמרלינג) לפרושים (משפחת רוקח) בעיר יפו. עם הגיעו ליפו נערכה לו קבלת פנים מפוארת בהשתתפות רבנים, אישי ציבור ובני קהילת החסידים ביפו. בשבת שלאחר מכן, התאספו יחדיו לכבודו ראשי האגודות ונכבדי העיר יפו, ובמשך שעות חגגו לכבוד הרב החדש. לעומת החוגגים, דעתם של הפרושים לא הייתה נוחה מהמינוי החדש, בעיקר בשל העובדה שבאותה תקופה שימש כרב הרב נפתלי הרץ הלוי, אבל ראשי היישוב החב"די ביפו תמכו בו ופרסמו בעיתונות מודעות תמיכה. במקביל נתמך גם על ידי האדמו"ר שלום דובער שניאורסון שכתב לו אגרות עידוד.
העימות בין החסידים לפרושים לא נמשך, בגלל שהרב נפתלי הרץ הלוי נפטר בסמיכות למינוי בשנת תרס"ב, והרב החדש מטעם הפרושים היה הרב אברהם יצחק קוק שהגיע ליפו בשנת תרס"ד. הרב קוק פישר בין הצדדים, וקיים יחסים טובים עם הקהילה החב"דית ובראשה הרב שניאור זלמן סלונים.[3]
עבודתו הראשונה ביפו הייתה לבנות מקוה לנשים בשכונת נוה שלום, כי עד אז היו זקוקים למקוה שנמצאה רחוק מהישוב היהודי ביפו העתיקה, במעמקי האדמה, ודבר זה היה כרוך בסכנות. הוא ארגן את השחיטה החסידית, ופתח בבניית בית הכנסת אוהל יצחק לחסידי חב"ד בשכונת נוה שלום. ושם היה חוזר מאמרי חסידות בכל שבת לפני חסידי חב"ד.
השתתף ביסוד ועד הקהילה המאוחדת וכיהן 37 שנה כחבר הרבנות של קהילת יפו ותל אביב, עד סוף ימיו.
באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובניו מתואר הרב סלונים:
"הצטיין בייחוד במשפטי בוררות בענייני מסחר, ואנשי המסחר היו סומכים על תבונתו והכרעותיו הצודקות. היה מחונן בחוש מיוחד להבחין בין אמת לשקר ובתפיסה מהירה ונזהר מאד להימנע מדחיות במשפטים ובבירורים לבל יגיעו לידי עינוי הדין. אהב לסדר קידושין ושנא להשתתף בסידור גיטין. פעמים רבות הצליח להשלים בין זוגות שבאו אל הרבנות להתגרש, וכשהיה הכרח לסדר גט נמנע מהשתתף בו".
נפטר בי"א בתמוז תרצ"ו ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
משפחתו
עריכהבתו היא סימה סלונים, בנו הוא הרב יעקב יוסף סלונים רבה של חברון, נכדו הוא אליעזר דן סלונים מחברון, ונכדתו רבקה הייתה נשואה ליוסף בורג.
קישורים חיצוניים
עריכה- דוד תדהר (עורך), "שניאור זלמן סלונים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 207
- אשכול אודותיו בפורום אוצר החכמה