שרון שלום

הרב ד"ר שרון (זאודה) שלוםאנגלית: Sharon Z. Shalom; נולד ב-13 באוגוסט 1973) הוא ד"ר לפילוסופיה, רב קהילת "קדושי ישראל" בקריית גת, מרצה באוניברסיטת בר-אילן ובמכון הגבוה לתורה באוניברסיטה, ראש הקתדרה ללימודי יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו.

הרב ד"ר שרון שלום
אין תמונה חופשית
לידה 13 באוגוסט 1973 (בן 46)
אתיופיה
מדינה ישראל
השכלה מכללת "בית וגן" ירושלים.
מקום מגורים קריית גת
תפקידים נוספים
  • רב קהילת "קדושי ישראל" בקריית גת.
  • ראש הקתדרה, הבינלאומית, לחקר יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו.
בת זוג אביטל
צאצאים 5
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שרון נולד בשם זאודה (כתר) טספאי, בכפר קטן בצפון אתיופיה, למשפחה חקלאית בעלת שדות חיטה ותירס, הבכור מבין חמישה ילדים[1]. את המסע לארץ ישראל החל בשנת 1981, אז באישון ליל העירו אותו ואת משפחתו והחלה התארגנות מהירה, שקטה וסודית לעבר החלום. במסע השתתפו נשים, גברים, זקנים וילדים ובשקט מופתי הם צעדו במשך כחודשיים עד אשר הגיעו למחנה הפליטים בסודן. בגלל צפיפות האוכלוסייה והתנאים הקשים בהם שהו בהמתנה לעלייה, אנשים רבים מתו ממחלות ורעב.

תחילה חשב כי שהותם היא עניין של כמה ימים עד לעלייתם לארץ, אך שהייתם ארכה כשנה במחנה הפליטים, במשך שנה זו עבד שרון במכירת שקיות בשוק ועזר בפרנסת משפחתו. יום אחד הגיעה אל דודו ההוראה להמתין באמצע הלילה למשאית שתאסוף את משפחתו, אז החליטו הוריו של שרון לשלוח אותו יחד עם דודו והם נפרדו ממנו לשלום ונשארו מאחור[2]. את דרכו לארץ עשה דרך הים בספנית חיל הים, עלייה זו הייתה חלק ממבצע בשם "מבצע אחים" עליו פיקד דני לימור, מבצע אשר נמשך בין השנים 1977–1991.

בהגיעו לארץ התגורר בגבעת המורה ואחר כך הועבר אל פנימיית בית הילד בעפולה בה הודיעו לו כי הוריו נספו בסודן מידע שהתברר כשגוי משום שלאחר שנה הוריו הגיעו לארץ, תחילה אמו אחיותיו ואחיו ולאחר מכן אביו וסבתו[1]. בעקבות האיחוד המשפחתי עבר שרון לגור עם משפחתו באור עקיבא ואחר כך נדדו וקבעו את מקומם בקריית גת, בה הוא מתגורר עד היום, יחד עם אשתו אביטל ילידת שווייץ, וחמשת ילדיהם[1].

שרון למד בכולל ישיבת "הר עציון" אשר באלון שבות והיה תלמידם של הרב אהרון ליכטנשטיין, הרב יהודה עמיטל וראש הכולל הרב שלמה לוי. הוסמך לרבנות "יורה, יורה" על ידי הרבנות הראשית לישראל וקיבל אישור הסמכה לכהן כרב שכונה על ידי הרב ישראל מאיר לאו הרב הראשי לישראל[3].

כאשר ביקש לקבל קהילה אתיופית בקריית גת קיבל סירוב, הטענה הייתה כי הכיפה אשר לראשו לא מספיק שחורה. "עזבתי הכול והלכתי ללמוד תואר ראשון בייעוץ חינוכי ותואר שני בתלמוד ופילוסופיה יהודית ומשם המשכתי לדוקטורט, בעזרת מלגות מכובדות. בסופו של דבר קיבלתי הסמכה מאיגוד רבני צוהר ואני עומד היום בראש קהילה של ניצולי שואה.[1]"

כיום שרון עומד בראש הקתדרה הבינלאומית, לחקר יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו, ד"ר לפילוסופיה, רב קהילת "קדושי ישראל" בקריית גת, מרצה באוניברסיטת בר-אילן ובמכון הגבוה לתורה באוניברסיטה וחבר בוועדת היגוי להרחבת הנגישות ליוצאי אתיופיה של מל"ג/ות"ת[4].

ספרו "מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה" הכה גלים בעולם ההלכתי וקמו לו מתנגדים רבים. "הרבנות הראשית לא יכלה לשאת את העובדה שרב אורתודוקסי, בהסמכת הרב לאו, מגבה הלכתית אמירת שלום לנשים בדרך האתיופית (נשיקות), או שימוש בכסף מזומן בשבת.[2]" על כך ענה כי "בתרבות האתיופית אומרים שלום בנשיקות, בישראל, בני ישיבה היו חוזרים הביתה ולא אומרים שלום לבנות משפחתם. התרתי את זה כי התורה מבוססת על דרך ארץ וכבוד בין אנשים... המסורת האתיופית היא מקראית, לא תלמודית, וזה עולם אחר לגמרי. יהודי אתיופיה באים לבית הכנסת בשבת ותורמים כסף במזומן במקום. אמרתי שהם יכולים להמשיך במנהגם, מכיוון שבזמן נתינת הכסף הם חושבים על הקדוש ברוך הוא, ולא על המכולת.[2]"

ספריועריכה

  • שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה ; כולל "שולחן האוּרית" : מדריך הלכתי לביתא ישראל, עריכה: אברהם ונגרובר, תל אביב: משכל, 2012, ספרי יהדות / בעריכת עמיחי ברהולץ. ידיעות ספרים, עמ' 375 (הספר בקטלוג ULI)
  • שרון שלום, שיחות על אהבה ופחד : הדיאלוג בין בת הרב לבן הקייס, עריכה: אריאל הורביץ, ראשון לציון: משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2018, עמ' 207 (הספר בקטלוג ULI)

ראו גםעריכה

עיינו גם בפורטל

 

פורטל ביתא ישראל הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ביתא ישראל. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בביתא ישראל על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות, דת ועוד.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה