שר הטבעות: שיבת המלך (סרט, 1980)
שיבת המלך (ידוע גם בשם שיבת המלך: סיפורם של ההוביטים) הוא סרט טלוויזיה אמריקאי-יפני בסגנון הנפשה מסוגת פנטזיה מוזיקלית משנת 1980. הסרט הוא עיבוד לחלק מרומן הפנטזיה האפית של ג'. ר. ר. טולקין משנת 1955 – שר הטבעות. הסרט לוקח את שמו משיבת המלך, החלק השלישי והאחרון של הספר והוא המשך לסרט "ההוביט" משנת 1977.
| מבוסס על | ההוביט ושר הטבעות מאת ג'. ר. ר. טולקין |
|---|---|
| סוגה |
סרט פנטזיה, סרט ילדים, סרט מבוסס יצירה ספרותית  |
| כותבים |
ג'. ר. ר. טולקין |
| בימוי |
ג'ולס באס, ארתור רנקין ג'וניור |
| שחקנים |
|
| מדבבים |
אורסון בין ג'ון יוסטון ויליאם קונרד |
| ארץ מקור |
ארצות הברית |
| שפות | English |
| הפקה | |
| הפצה |
ABC, נטפליקס |
| מוזיקה |
Maury Laws |
| אורך פרק |
98 דק' |
| שידור | |
| רשת שידור | ABC |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
גם המבקרים וגם המעריצים העניקו ל"שיבת המלך" ביקורות פושרת. [1]
עלילה
עריכההסרט מתחיל כשגנדלף מספר את סיפור מציאת הטבעת האחת. לאחר מכן, במסיבת יום ההולדת ה-129 של בילבו בגינס בריוונדל, אחיינו פרודו מסביר מדוע חסרה לו אצבע ביד, ואדם מגונדור שר בלדה המספרת את סיפור המסע להשמיד את הטבעת האחת ולהביס את שר האופל סאורון.
במורדור, חברו ובן לווייתו של פרודו, סמוויז גמג'י, נושא את הטבעת במקום פרודו, כשהוא יוצא לחלץ אותו ממבצר האורקים קירית אונגול. במהלך מסעו, סם מתפתה לתבוע לעצמו את הטבעת, אך בסופו של דבר מתנגד לפיתוי; הוא מציל את פרודו, ושני ההוביטים יוצאים להר האבדון כדי להשמיד את הטבעת.
בינתיים, הקוסם גנדלף וההוביט פרגרין טוק מגיעים למינס טירית כדי להזהיר את דנתור, עוצר גונדור, על המלחמה הקרבה – אך מגלים כי דנתור השתגע וכי בכוונתו להתאבד. פרודו וסמוויז ממשיכים לכיוון הר האבדון ומותקפים על ידי גולום, היצור שממנו לקח בילבו את הטבעת עשרות שנים קודם לכן. פרודו מביס את גולום, והולך אל "סדק האבדון". סם מתכנן להרוג את גולום, אך לבסוך מרחם עליו ומאפשר לו לברוח.
במקביל, בארץ השכנה לגונדור, רוהן, נלחמים בכוחותיו של סאורון בקרב שדות הפלנור, ומלכהּ של רוהן, תאודן, נהרג על ידי המלך המכשף של אנגמר. אחייניתו של תיאודן, אאווין, שהתחפשה לגבר כדי להשתתף בקרב, הורגת את המלך המכשף בעזרת ההוביט מריאדוק ברנדיבאק, ומביסה לבינתיים את כוחותיו של סאורון. הכוחות הללו מתאספים חזרה עם הגעתו של הצי השחור (תגבורת מכוחותיו של סאורון) המגיע ממערב – המחזה של הגעת הצי השחור הוא שהעביר את דנתור על דעתו והביא אותו לנסות להתאבד. מסתבר כי אראגורן, יורש העצר של גונדור, השתלט על כוחות הצי השחור, והוא מתעמת עם כוחותיו של סאורון ומתכונן למלחמה.
בהר האבדון, פרודו נכנע לכוחה של הטבעת, לובש אותה, והופך לבלתי נראה. סם מוצא את גולום ופרודו נלחמים על הטבעת, ולבסוף גולום נושך את האצבע של פרודו במטרה לקחת את האצבע ואת הטבעת ממנה. גולום מצליח בכך ובתוך שמחתו על ההצלחה – הוא נופל לתוך הלבה שבהר האבדון ואיתו הטבעת. הטבעת מושמדת, וסאורון מת. סם ופרודו נחלצים מהר האבדון המתפרץ בעזרת נשרי ענק.
כמה חודשים לאחר מכן, אראגורן מוכתר למלך גונדור.
פרודו מלווה את בילבו, גנדלף ואלרונד בעזיבתם את הארץ התיכונה. הוא נותן את הספר האדום של מחוז המערב (שבו כתובים זיכרונותיו של בילבו) לסם, ומבטיח לו שמחכים לו חיים טובים. גנדלף מבטיח להם שההוביטים ימשיכו להתקיים ושהעידן של בני האדם, שמתחיל עם עזיבת העלפים את הארץ התיכונה, שייך גם להם. הסרט נגמר בעזיבתו של פרודו את הנמלים האפורים.
תפקידים
עריכהליהוק המדבבים: [2]
- אורסון בין – בילבו, פרודו
- נלי בלפלאוור – אאווין
- תאודור ביקל – אראגורן
- ויליאם קונרד – דנתור
- פול פריס – אלרונד, אורקים, האורוק-האי
- ג'ון יוסטון – גנדלף
- קייסי קסם – מרי
- רודי מקדאוול – סם
- סוני מלנדרז – פיפין
- דון מסיק – פיו של סאורון, תאודן, אנשי המערב
- ג'ון סטפנסון – המלך המכשף של אנגמר, שומר בגונדור
- ברותר תאודור – גולום
- גלן יארברו – אדם מגונדור
לאחר שידור סרט הטלוויזיה "ההוביט" ברשת NBC ב-1977, הפיתוח וההפקה החלו על "שיבת המלך" באותו הסטודיו. שם הסרט ההתחלתי היה "פרודו, ההוביט השני". צוות המדבבים המקורי חזר לדבב את הדמויות שהופיעו גם בסרט זה, והצטרפו אליו מדבבים חדשים.
יציאת הסרט לאור הייתה נתונה בספק לאחר שנתגלעה מחלוקת בעניין זכויות השידור של הסרט. המחזיקים בזכויות של טולקין תבעו את חברת ההפקה של הסרט, אך לבסוף המחלוקת הוסדרה והסרט יצא לאור כמתוכנן.[3]
הסרט נחשב לעיתים קרובות בטעות כסרט המשך לסרט שר הטבעות של רלף בקשי משנת 1978, אך הוא הופק בנפרד לחלוטין מסרט זה ולעולם לא היה אמור להוות לו המשך.
ביקורת
עריכההסרט זכה לביקורות מעורבות ממבקרים בשנים האחרונות. צ'ארלס קסידי נתן לסרט ציון 3 מתוך 5, ושיבח את היותו מורכב ואפל יותר מסרטים אחרים שמהווים עיבוד לסיפורי טולקין. [4] אחרים ביקרו בחריפות את הפסקול של הסרט שלא התכתב, לדבריהם, עם השירה של טולקין. [5] באתר Rotten Tomatoes קיבל הסרט ציון 5.9 מתוך 10.
הבמאי ארתור רנקין ג'וניור הסכים שהסרט לא טוב במיוחד; הוא דיבר על כך שמצד אחד לא ניתן לסטות מהנרטיב של הספרים, מחשש שהמעריצים יכעסו על כך, ומצד שני הוא היה צריך לכלול חומר רב בסרט של שעתיים – דבר שמחייב שינויים והשמטות בסיפור. כשנשאל על ההחלטה ליצור סרט אחד שמאגד את כל "שר הטבעות", ארתור הצהיר כי הוא מתחרט על כך שלא החליטו ליצור טרילוגיית סרטים. [6]
הערות שוליים
עריכה- ^ Tolkien Online: The Return of the King (אורכב 20.11.2011 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "The Return of the King". Behind the Voice Actors. נבדק ב-17 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Solomon, Charles (10 במאי 1980). "Lawsuit Threatened Showing of 'Return of the King'". Part II. Los Angeles Times. pp. 5, 10. נבדק ב-16 ביוני 2020 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cassady, Charles (9 ביולי 2010). "The Return of the King (1980)". commonsensemedia.org.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Greydanus, Stephen. "The Return of the King (1980)". decentfilms.com.
- ^ "Arthur Rankin Jr., Interview at the Museum of Television & Radio (2003) - Part 2". YouTube. ארכיון מ-2021-12-05.