תאודן
תֵאוֹדֶן, מלך רוֹהָן (אנגלית: Théoden, משמעות ברוֹהִירִית: "שליט המישורים"[1]) הוא מלך רוֹהָן בספר שר הטבעות מאת ג'. ר. ר. טולקין. הוא מופיע כדמות משנה ב"שני הצריחים" ו"שיבת המלך". כשהוצג לראשונה, תֵאוֹדֶן נחלש מזקנה וצער וממעשה ידיו של היועץ הבכיר שלו, גְרִימָה "לשון-נחש", והוא לא עשה דבר בזמן שממלכתו מתפוררת על ידי סָרוּמָן, אחד האִיסְטָרִי ואדון אַיסֶנְגַרְד, או בשמה האחר, אַנְגְרֵנוֹסְט.[א] אולם לאחר ש"התעורר" על ידי הקוסם גַנְדָלְף, הוא הופך לבעל ברית מועיל במלחמה נגד סָרוּמָן וסָאוּרוֹן, ומוביל את הרוֹהִירִים אל קרב שדות הפֶּלֶנוֹר, שם הוא וצבאו נוחלים ניצחון, אך במחיר חייו שלו. יורשו הוא אֵאוֹמֶר, אחיינו.
| שם ספר | שר הטבעות |
|---|---|
| הופעה ראשונה | שני הצריחים |
| הופעה אחרונה | שיבת המלך |
| יוצרים | ג'.ר.ר. טולקין |
| גילום הדמות | ברנרד היל |
| מידע | |
| סטטוס | חי |
| מין | זכר |
| מקצוע |
 מלך רוֹהָן |
| תואר |
מלך רוֹהָן |
| שיוך |
רוֹהָן |
| כלי רכב | סְנוֹמָנָה (סוס) |
| אזרחות |
רוֹהָן |
| מקום מגורים |
מֶדוּסֶלְד, אֵדוֹרָס, רוֹהָן |
| מקום פטירה | הפֶּלֶנוֹר |
| סיבת המוות | קרב שדות הפֶּלֶנוֹר |
| דמויות קשורות | |
| משפחה | תֶנְגֵל (אב), מוֹרְוֶּן (אם), אֶלְפְהִילְד (אישה), תֵאוֹדְרֶד (בן), אֵאוֹמֶר (אחיין), אֵאוֹוִּין (אחיינית) |
| חברים | מֶרִיאָדוֹק בְּרֶנְדִיבַּק |
| אויבים | סָאוּרוֹן, סָרוּמָן, גְרִימָה "לשון-נחש" |
  | |
חוקרים השוו את תֵאוֹדֶן לתאודוריד, מלך הויזיגותים, ואת מותו של תֵאוֹדֶן בקרב למות תאודוריד בקרב במישורים הקטאלונים. הוא הוצג כדמות מנוגדת לגיבור אחר ב"שר הטבעות", דֵנֵתוֹר השני, עוצר גוֹנְדוֹר; במקומות בהם דֵנֵתוֹר קשוח, תֵאוֹדֶן פתוח ומסביר פנים.
אטימולוגיה
עריכה
המילה תֵאוֹדֶן מועתקת ישירות מהאנגלית העתיקה, "מלך, נסיך", בתורה מתֵאוֹד, "עם, אומה".[2] כמו בשמות תיאוריים אחרים בלגנדריום שלו, טולקין משתמש בשם זה כדי ליצור את הרושם שהטקסט הוא היסטורי. טולקין מייפה את שפת המערב או הדיבור השכיח לאנגלית מודרנית; שפת אבותיהם של הרוֹהִירִים במערכת השפות המומצאות שלו הייתה ממפה אפוא לאנגלית עתיקה.[3] בשפתו, רוֹהִירִית, משמעות שם זה היא: שליט המישורים.[1]
ביוגרפיה
עריכהרקע
עריכהתֵאוֹדֶן נולד לתֶנְגֵל, יורש העצר של רוֹהָן, ולמוֹרְוֶּן בלוֹסַרְנָך אשר בגוֹנְדוֹר. זמן קצר לאחר שאביו חזר עם משפחתו לרוֹהָן[ב] (כולל תֵאוֹדֶן), סָרוּמָן החל להציק לרוֹהָן. הוא נשא לאישה את אֶלְפְהִילְד, אך היא מתה ביולדה את תֵאוֹדְרֶד. בזמן הספר אחוות הטבעת, תֵאוֹדֶן וסָרוּמָן נלחמו בקרבות על מעברות האַיסֶן ומצב צבאו היה בכי-רע. בקרב השני מת בנו, תֵאוֹדְרֶד.
שני הצריחים
עריכהתֵאוֹדֶן מוצג ב"שני הצריחים", הכרך השני של שר הטבעות, כמלך רוֹהָן. בשלב זה תֵאוֹדֶן נחלש עם הגיל, ונשלט במידה רבה על ידי היועץ הראשי שלו גְרִימָה לשון-נחש, שהיה מרגל בחשאי של הקוסם המושחת סָרוּמָן.[4] אחד מכתבי היד האחרונים ב"ציד הטבעת" אומר שללשון-נחש יש "השפעה רבה על המלך", ש"מתלהב מעצתו". בסיפורים שלא נשלמו, משתמע עוד שהכשל בבריאותו של המלך "נגרם או גדל על ידי רעלים עדינים, מנוהלים על ידי גְרִימָה". כשתֵאוֹדֶן ישב חסר אונים, רוֹהָן הייתה מוטרדת מהאורקים ואנשי דוּן, אשר פעלו על פי פקודתו של סָרוּמָן, השולט מאַיסֶנְגַרְד.[4]
כאשר גַנְדָלְף ואָרָגוֹרְן, יחד עם לֵגוֹלָס וגִימְלִי, הופיעו לפניו ב"שני הצריחים", תֵאוֹדֶן דחה תחילה את עצתו של הקוסם להתנגד לסָרוּמָן. עם זאת, כאשר גַנְדָלְף חשף את לשון-נחש, תֵאוֹדֶן חזר להתעשת. הוא שחרר את אחיינו, אֵאוֹמֶר, שהיה בצינוק בגלל שרדף אחרי פלוגת אורקים בניגוד להוראותיו (מרדף שהסתיים בהרג כל פלוגת האורקים) נטל את חרבו הֵרוּגְרִים,[4] ולמרות גילו, הוביל את רוכבי רוֹהָן לניצחון בקרב על מצולת הֶלְם. לאחר מכן הוא ביקר באַיסֶנְגַרְד, ראה שהיא נהרסה על ידי עֵצָנִים מיער פַנְגוֹרְן בהנהגת זְקַנְעֵץ, ובשיחה עם הקוסם סָרוּמָן במגדל אוֹרְתַנְק, ראה את גַנְדָלְף שובר את המטה של סָרוּמָן.
שיבת המלך
עריכה|
לשמע הקול הזה נזדקפה פתאום קומת המלך. שוב לבש גאווה ועוז; הוא התרומם על המשוורות וקרא בקול גדול, אשר איש מביניהם לא שמע מעודו קול צלול כמוהו מפי אדם בן-תמותה:
|
| ג'.ר.ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות: שיבת המלך, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 803 |
ב"שיבת המלך", תֵאוֹדֶן הוביל את הרוֹהִירִים לעזרת גוֹנְדוֹר בקרב שדות הפֶּלֶנוֹר. באותו קרב, הוא תקף את חיל הפרשים של הָרָד, והרג באופן אישי את ראשם. הוא קרא תיגר על המלך המכשף של אַנְגְמָר, מנהיג הנַזְגוּל, אך נפצע אנושות כאשר סוסו שלו, סְנוֹמָנָה נפל עליו בעקבות התקפתה של חיית הרכיבה המעופפת של המלך המכשף. נקמו בשמו אחייניתו אֵאוֹוִּין והוֹבִּיט, מר בְּרֶנְדִיבַּק,[ג] אשר רכבו יחד למלחמה בסתר; יחד, הם השמידו את המלך המכשף. ברגעיו האחרונים, תֵאוֹדֶן נפרד ממֶרִיאָדוֹק ואֵאוֹוִּין.
גופתו של תֵאוֹדֶן שכבה במִינַס טִירִית עד שנקברה ברוֹהָן לאחר תבוסתו של סאורון. הוא היה האחרון מהשושלת השנייה של מלכי רוֹהָן, אם לשפוט ממוצא ישיר מאֵאוֹרְל הצעיר.
ביאורים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1182
- ^ Wynne, Hilary (2013) [2006]. "Theoden". In Drout, Michael D. C. (ed.). The J. R. R. Tolkien Encyclopedia (first ed.). Routledge. p. 643. ISBN 978-0-415-96942-0.
'the chief of a :þeod (a nation, people)'... His name as King, Theoden "Ednew," comes from the Old English ed-niowe, 'To recover, renew.'
- ^ Elizabeth Solopova, Languages, Myths and History: An Introduction to the Linguistic and Literary Background of J. R. R. Tolkien's Fiction, New York City: North Landing Books, 2009, עמ' 22, ISBN 978-0-9816607-1-4
- ^ 1 2 3 ג'.ר.ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות: שני הצריחים, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 489