פתיחת התפריט הראשי
Wiki Loves Monuments Logo Hebrew-800px.png
Wikimediaisrael-logo.png
הערך בשלבי עבודה במסגרת התחרות ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת - תחרות כתיבת ערכים
נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך 13 בדצמבר 2019. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב.

תל עין גב, הידוע גם כח'רבת אל עשאק, הינו תל ואתר ארכאולוגי הנמצא בתחום קיבוץ עין גב על הגדה המזרחית של הכנרת, כ2.5 קילומטרים מסוסיתא. התל מתנשא לגובה של 5 מטרים מעל סביבתו כשחלקו הצפוני גבוה יותר מחלקו הדרומי גובהו של התל נמוך יחסית, מאחר ולא נבנה על גבעה טבעית. שטחו כ30 דונם בקירוב. בשנת 1961 ערך באתר בנימין מזר חפירת הצלה. בין השנים 1990–2004 התקיימו באתר עשר חפירות שאורגנו על ידי תאגיד של אוניברסיטאות יפניות. האתר היה מיושב באופן רצוף מהמאה ה-10 ועד המאה ה-2 לפנה"ס. ראשיתו בעיר תקופת הברזל, חומת סוגרים, עיר עליונה ועיר תחתית. במאה ה-8 נחרבה העיר, ככל הנראה על ידי האשורים. באתר התקיימו ישובים בתקופה הפרסית, ההלניסטית והרומית.[1] על דעת חוקרים מסוימים, יש לזהות את האתר עם אפק מספר מלכים, ולדעת החוקרים, היישוב הועתק מזרחה לאתר ומכאן מגיע השם של הכפר הסורי הנטוש פיק הנמצא כשש קילומטר מזרח לתל עין גב.

זיהויעריכה

משה כוכבי, מנהל חפירות האתר, כמו גם משה דותן, מציעים לזהות את תל עין גב עם העיר המקראית "אפק" אשר מוזכרת בספר מלכים כאתר הקרב בו היכה המלך הישראלי אחאב את בן-הדד השני הארמי. עד אז הזיהוי המקובל היה העיר פיק הנמצאת כ-6 קילומטרים מזרחה, שם נמצאו שרידים אך ורק מהתקופה הרומית ואילך. החוקרים מאמינים כי יתכן שפיק ירשה את השם אפק מהעיר בתל עין גב, שהועתקה בתקופה הרומית למקום חדש מזרח, על אפיק נהר עין גב. סברה זה נתמכת גם בעובדה שתל עין גב והאתר בפיק שניהם שוכנים על נחל עין גב (ואדי פיק).[2]

תולדות האתרעריכה

 
מבנה מחסנים מתקופת הברזל. ניתן לראות את עמדי התמך.

העיר בעין גב הוקמה כעיר מבוצרת בתחילת תקופת הברזל II המקבילה לתקופת המלוכה של ישראל. הקמת העיר התרחשה בין מאה ה-10 למאה-9 לפנה"ס, לאור החרסים שנמצאו בין חומותיה. החומה היתה סוגרים עשויה אבני בזלת עוביה של החומה הפנימית 1.7 מטר, ועוביה של החומה החיצונית 1.5 מטר. בין החומות מרווח של 2 מטר, כך שעובי מערכת הביוצרים הכולל הוא 5.2 מטר. החומה ככל הנראה היתה מלבנית והקיפה את האקרופוליס של העיר (העיר העליונה) אשר שימש כנראה כמרכז מנהלי, בדומה לשומרון ותל יזרעאל. העיר התחתית נמצאת במורד התל בחלקו הדרומי, מקום המכוסה היום בבתי מגורים של קיבוץ עין גב המודרני.[3] חומה זאת אופיינית לתקופת המלוכה של המלך שלמה. סמוך לחומה נמצא מבנה-מחסנים בל אולומות ארוכים. ארכו 18 מטרים. במאה ה-8 לפנה"ס הוקם מבנה חדש הכולל בתוכו שני מתחמים שבתוכם שורות של עמודי תמך, בדומה למבנה שנמצא בתל הדר הסמוך. העיר חרבה במאה ה-9 לפנה"ס והוקמה מחדש עם מתאר שונה. החומה שופצה ונסמכה על חורבות חומת הסוגרים הקודמת. נמצא מבנה מעיר זאת שבו היו כלי פולחן וסמוך אליו נמצא קנקן שעליו כתוב באותיות ארמיות "לשקיא". על פי חקר הארמית, הכתב הזה הוא מאמצע המאה ה-9. פירוש הכתב "לשר המשקים". רוב החרסים באתר אופיניים לארץ ישראל הצופנית ומחלקם מיובאים מאיזור ארם. בחלקו הצפון מערבי של האתר נחשפו שרידי מצודה אדירה, שגודלה 60 על 60 מטרים, עובי קירותיה מטר וחצי וחלקם נשתמרו לגובה של 4 מטרים ויותר.[4] העיר חרבה עם הכיבוש האשורי בשנת 732 לפנה"ס.[5]

בתקופה הפרסית האתר היה מיושב ונמצאו חרסים המתוארכים למאה ה-5 לפנה"ס. היישוב עמד נטוש במשך כמה מאות שנים והוקם בו יישוב המתוארך למאה ה-2, התקופה ההלניסטית, בו בתי מגורים גדולים המסודרים על פי תכנית ויושבים על טרסות.[6][7]

לקריאה נוספתעריכה

  • אפרים שטרן, "האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל", כרך 3, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, משרד הבטחון - הוצאה לאור, כרטא ירושלים, 1992

הערות שולייםעריכה

  1. ^ האנציקלופדיה החדשה, עמ. 1887-1889
  2. ^ משה דותן, אפק שבגבול בין ארם לישראל ואפק שבגבול האמורי, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ספר נלסון גליק, 1975, עמ. 63-65
  3. ^ דייויד ת' סוגימוטו, "תל עין גב - דו"ח ראשוני", חדשות ארכיאולוגיות, רשות העתיקות, כרך 122, 2010
  4. ^ האנציקלופדיה החדשה, עמ. 1887-1889
  5. ^ משה כוכבי, עונת החפירות האחרונה בתל עין-גב – סיום פרויקט ארץ גשור, אתר רשות העתיקות
  6. ^ משה כוכבי, "ארץ גשור - 1991-1992", חדשות ארכיאולוגיות, רשות העתיקות, כרך ק, עמ. 21-24
  7. ^ משה כוכבי, "ארץ גשור - תולדות חבל ארץ בתקופת המקרא", ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ספר יוסף, 1996, עמ. 189-192