תמונות בתערוכה

תמונות בתערוכהרוסית: Картинки с выставки) היא סוויטה משנת 1874 מאת המלחין הרוסי מוֹדֵסט מוּסוֹרגְסְקִי היצירה מורכבת מ-10 קטעים וביניהם אינטרמצו. היא נכתבה במקור לפסנתר, אך הותאמה על ידי מלחינים שונים לסגנונות שונים. הביצוע התזמורתי הידוע של היצירה הוא בתזמורו של המלחין מוריס ראוול.

מודסט מוסורגסקי
ויקטור הרטמן (1834-1873)

היצירה נכתבה בעקבות מותו הפתאומי של חברו של מוסורגסקי, האדריכל והצייר ויקטור הרטמן, בשנת 1873, בגיל 39, והוקדשה לו; שמה המקורי של היצירה היה "הרטמן" ובשמה המלא היא נקראת "תמונות בתערוכה – זיכרון לוויקטור הרטמן": (артинки с выставки – Воспоминание о Викторе Гартмане, בליטוּן: Kartínki s výstavki – Vospominániye o Víktore Gártmane) . היצירה היא מחווה של מוסורגסקי לחברו, ומתוארים בה בצורה מוזיקלית ציורים שצייר.

ויקטור הרטמןעריכה

ויקטור אלכסנדרוביץ' הרטמן (ברוסית: Гартман, גַרטמן; 1834–1873) היה אחד ממייסדי "הסגנון הרוסי" בארכיטקטורה (אנ'). בשנת 1868, לאחר 4 שנות לימודים באירופה במימון מלגה של האקדמיה לאמנות, שב לרוסיה. עם חזרתו קיבל דרגת "אקדמאי" (הדרגה האקדמית הבכירה ביותר אחרי "פרופסור" ברוסיה ובמדינות נוספות) על עיצוב תצוגה של עבודות נייר בסנקט פטרבורג בשנת 1870.

שאיפתו של הרטמן להכניס מוטיבים רוסיים לאדריכלות הייתה קרובה לדעותיהם של "החמישה" ובמיוחד למבקר האמנות ולדימיר סטאסוב, שקידם את רעיונותיו של הרטמן בעיתונות ועזר לו לבנות קשרים. מוסורגסקי נפגש לראשונה עם האדריכל בן ה-36 בשנת 1870 בביתו של סטאסוב, וקשרי ידידות אמיצים התפתחו בין השניים. מותו בטרם עת של הרטמן היה מכה קשה למוסורגסקי, שהיה בתקופה זו בודד, מריר ומכור לטיפה המרה, והרטמן היה אחד מחבריו היחידים.

תיאור היצירהעריכה

 
כריכת הגרסה הראשונה של היצירה

בחורף 1874, לאחר מותו של הרטמן, ארגן חברם המשותף ולדימיר סטאסוב, כמחווה להרטמן, תערוכה באקדמיה לאמנויות היפות בסנקט פטרבורג (אנ'), שבה הוצגו כ-400 מיצירותיו. תערוכה זו הייתה הבסיס ליצירה שנכתבה על ידי מוסורגסקי ביוני 1874, והנציחה את שמו של הצייר האלמוני.

"תמונות בתערוכה" מתארת את הליכתו של המבקר בתערוכת התמונות ואת תחושותיו לנוכח הציורים התלויים על הקירות. היא הייתה במקורה סדרת קטעים לפסנתר, שבה כל קטע מייצג תמונה אמיתית פרי מכחולו של הרטמן. הקטעים קשורים זה לזה בקטעי ביניים, המכונים "פּרוֹמֶנָדָה" (מצרפתית: Promenade, טיילת או טיול). הפרומנדה פותחת את היצירה ואחר כך חוזרת מדי פעם, בווריאציה שונה מעט, בין הקטעים המתארים את התמונות. הפרומנדה היא מעין לחן רוסי איטי שמתאר את האדם המתהלך במסדרונות המוזיאון ועובר בין התמונות השונות. חשיבותו המוזיקלית של קטע זה נעוצה בהיותו גורם מאחד בין הקטעים השונים, המנוגדים זה לזה באופיים. אופי הפרומנדה עצמה משתנה מתמונה לתמונה, בהתאם להלך הרוח המובע בתמונות השונות.

הרעיון למבנה זה שאול, ככל הנראה, ממחזורי היצירות לפסנתר שצמחו במאה התשע-עשרה במרכז אירופה, כמו "קרנבל" (אנ') ו"פרפרים" (אנ') של שומאן. מוסורגסקי עצמו התייחס לפרומנדות במכתב שכתב לוולדימיר סטאסוב: "הבעות הפנים שלי משתקפות במעברים אלה".

על אף עושרה ומקוריותה, היצירה לא נפלה על אוזניים קשובות. זמן רב עבר עד שזכתה להכרה מהעולם המוזיקלי, שהתעלם ממנה לחלוטין בימי חייו של מוסורגסקי, וגם לאחר מותו. עקב הקושי הטכני הכרוך בנגינתה, ניגנוה מעטים. בשנת 1922 תזמר המלחין מוריס ראוול את היצירה, ובכך החיה אותה ופתח לפניה את אולמות הקונצרטים. היצירה בצורתה התזמורתית נוגנה לראשונה בפריז במאי 1923.

תיאור התמונות ביצירהעריכה

 
מחול האפרוחים בקליפתם

התמונות שמוסורגסקי תיאר ביצירתו הן ברובן תמונות שצייר הרטמן בעת שהותו מחוץ לרוסיה גופא – באיטליה, בפולין, בצרפת ובאוקראינה. באיטליה, שם שהה כסטודנט לאמנות, צייר את הטירה האיטלקית העתיקה. בצרפת את "גני טווילרי" והקטקומבות של פריז, ואת "כיכר השוק" בלימוז'. את "שמואל גולדנברג ושמוילה" ואת ה"בידלו" צייר בפולין.

רק חלק מ"התמונות בתערוכה" שרדו.

   
מימין, שמואל גולדנברג - היהודי העשיר ; משמאל, שמוילה - היהודי העני
 
קטקומבות - שימו לב לגולגולות המוארות בימין התמונה
 
השער הגדול של קייב
  • פרומנדה פותחת: זוהי הפרומנדה המוכרת ביותר. יתר הפרומנדות הן וריאציות שלה.
  • הגמד (גנומוס, Gnomus): בתמונה הראשונה מתואר ננס המקרטע על רגליו הקצרות והעקומות. זהו רישום שלא שרד, שהכין הרטמן לשם בניית מפצח אגוזים. קטע זה מהווה ניגוד לפרומנדה הפותחת. הוא עצבני ומתאפיין במצבי רוח מתחלפים, אין בו אחידות רעיונית אלא מעין אוסף עשיר של רעיונות שונים. בתזמורו של ראוול מופיע כלי נגינה מיוחד בפרק זה - הצ'לסטה, כלי דמוי פסנתר אשר מפיק צלילי פעמונים רכים.
  • פרומנדה שנייה.
  • הטירה העתיקהאיטלקית: Il vecchio castello): בתמונה זו מתאר מוסורגסקי טירה איטלקית עתיקה מימי הביניים, כשלפניה עומד זמר נודד ושר את שירו המלנכולי. המנגינה עגומה וחוזרת על עצמה מספר פעמים. הציור לא שרד. בתזמורו של ראוול מיוצגת שירת הזמר על ידי סקסופון.
  • פרומנדה שלישית.
  • גני טווילרי: התמונה השלישית מתארת את גני טווילרי בפריז, העמוסים בילדים המשחקים ומשתובבים ובמטפלות שלהם. תמונה קצרה זו מלאה שמחת חיים. ניתן לשמוע את הילדים משחקים וגולשים במגלשה, ואת המטפלות הגוערות בהם. הציור לא שרד.
  • בידלו (bydlo, מפולנית: בקר): ציור של עגלת איכרים פולנית בעלת גלגלים ענקיים ורועשים הרתומים לשוורים. התמונה המוזיקלית מתארת את שירו של העגלון, המיוצג על ידי טובה, כשברקע קול שקשוק הגלגלים הגדולים. הציור אבד.
  • פרומנדה רביעית.
  • מחול האפרוחים בקליפתם: התמונה נכתבה על פי התפאורה שעיצב הרטמן לבלט בשם "טְרילְבּי". התמונה מתארת אפרוחים אשר בקעו זה עתה מביצתם. המוזיקה עליזה וקולחת, והיא כתובה בסגנון הסקרצו הקלאסי.
  • שמואל גולדנברג ושמוילה: הרטמן צייר את הציור בעת ביקורו בפולין, בעיירה סנדומייז' (צוזמיר). השם המקורי שמוסורגסקי נתן לקטע המתאר את הציור היה "שני יהודים פולנים: אחד עשיר, השני עני". הציור המקורי אבד, אך התמונות כאן מייצגות אותו נאמנה.
ואכן אלו תמונות המתארות שני יהודים טיפוסיים: האחד גביר עשיר, בעל גוף, איטי ולקוני בדיבורו, ואילו השני – עני ורעב, עצבני אך מתרפס, שמפטפט ללא הרף. בקטע זה מחקה מוסורגסקי את צלילי הדיבור במוזיקה, בקטע שמדמה דו-שיח ביניהם.
  • פרומנדה חמישית.
  • "כיכר השוק בלימוז', החדשות המרעישות"צרפתית: Limoges, le marché, la grande nouvelle): בתמונה מתוארות נשים צרפתיות, רכלניות ורעשניות, העורכות את קניותיהן בשוק. הציור ככל הנראה אבד.
  • קטקומבות – קברים רומאיים (Sepulcrum romanum): מבוסס על תמונה של הרטמן, שבה צייר את עצמו ואת חבריו חוקרים את מעמקי מערות הקבורה של פריז לאורו של פנס.
  • עם המתים בשפה מתהלטינית: Cum mortuis in lingua mortua): קטע זה אינו תמונה אלא וריאציה מסתורית של הפרומנדה, שמופיעה שלא במקרה לאחר ה"קטקומבות". נראה שקטע זה מסמל את מותו של הרטמן, שכן מוסורגסקי כתב בשולי הדף כי "רוחו היצירתית של הרטמן המת מובילה אותי לגולגולות, קוראת להן והן מתחילות לזרוח באור רך".
  • הבקתה על כרעי תרנגולת (או: הבקתה של באבה יאגה): על פי תמונה של הרטמן שבה צייר שעון הנראה כבקתה של המכשפה הסלאבית האגדתית באבה יאגה. המוזיקה מתארת מעוף לילי של המכשפה המבעיתה, הנוהגת לאכול עצמות-אדם שהיא טוחנת בעלי ומכתש. בתזמורו של ראוול ישנו שימוש רב בכלי הקשה בתמונה זו.
  • השער הגדול של קייב: התמונה האחרונה ביצירה. מוסורגסקי מתאר את הסקיצות של הרטמן לשער זיכרון לצאר אלכסנדר השני, שניצל מניסיון התנקשות ב-4 באפריל 1866. השער, שנועד להיבנות בעיר העתיקה של קייב, לא נבנה מעולם. הקטע המוזיקלי כולל חזרה לפרומנדה כשהיא מדמה צעידה דרך השער הגדול במעין מצעד ניצחון. בתזמורו של ראוול ישנו שימוש בפעמונה המדמה צלילים של פעמוני כנסייה גדולים.

ביצועים נוספים ליצירהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה