תסמונת שלפוחית השתן הכאובה
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
תסמונת שלפוחית השתן הכאובה (באנגלית Painful Bladder Syndrome), ידועה גם כדלקת אינטרסטיציאלית של שלפוחית השתן (Interstitial Cystitis) היא תסמונת של כאב כרוני בשלפוחית השתן וברצפת האגן מגורם לא ידוע. התסמינים העיקריים הם כאב אגן, דחיפות ותכיפות בהטלת שתן, הטלת שתן לילית, וכאב בעת קיום יחסי מין. רבות מהסובלות מתסמונת שלפוחית השתן הכאובה סובלות גם מאיכות חיים ירודה, דיכאון, תסמונת המעי הרגיז ופיברומיאלגיה.
 | |
| כיב על-שם האנר, שקיים בחלק מהמקרים של התסמונת | |
| שמות נוספים | תסמונת השלפוחית הכאובה, דלקת אינטרסטיציאלית של שלפוחית השתן, דלקת בין רקמתית של השלפוחית, IC/BPS |
|---|---|
| תחום | אורולוגיה |
| מיקום אנטומי | שלפוחית השתן |
| שכיחות | 0.5% מהאוכלוסיה |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
2055505  |
| DiseasesDB | 30832 |
| MeSH | D018856 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | N30.1 |
| ICD-11 | GC00.3 |
  | |
שכיחות התסמונת באוכלוסייה המערבית היא 0.5%, והיא נפוצה יותר בקרב נשים (ביחס נשים 1:9 גברים). הגיל הממוצע להופעת התסמינים הוא 42 שנה, אך בשל מורכבות האבחנה ומודעות נמוכה בקרב המטפלים האבחנה נעשית באיחור ממוצע של 7 שנים.[1]
תסמינים
עריכההתסמינים של תסמונת שלפוחית השתן הכאובה משתנים במידה רבה בין חולה לחולה, וגם אצל חולה מסוימת הם עשויים להשתנות מעת לעת. התסמינים עשויים להשתנות מיום ליום או להישאר קבועים במשך חודשים או שנים ואז להרגע באופן ספונטני, עם טיפול או בלעדיו.[2]
- כאב או חוסר נוחות בבטן התחתונה, אשר עשויים להחמיר ככל ששלפוחית השתן מתמלאת, עם הקלה לזמן קצר עם ריקון השלפוחית.
- אי נוחות או תחושת צריבה בעת הטלת שתן.
- תכיפות ו/או דחיפות בהטלת שתן. בעוד שאדם בריא משתין 4–7 פעמים ביום, חולים בתסמונת שלפוחית השתן הכאובה עשויים להשתין עד 40 פעמים במהלך היום והלילה.
- כאב, תחושת שריפה וצריבה, תחושת לחץ או רגישות בשלפוחית השתן, בשופכה, בפות, בנרתיק או ברקטום.
- כאב בשרירי רצפת האגן, הבטן התחתונה והגב התחתון.
- כאב בקיום יחסי מין שעשוי להמשך מספר ימים.
- כיבים, פצעים או דימום בשלפוחית השתן.
בקרב נשים לפני גיל המעבר, יכולה להיות החמרה בזמן הוסת. במהלך היריון, חלק מהחולות חוות הקלה מוחלטת בטרימסטר השני והשלישי.[2]
גברים מדווחים פחות על כאבים באזור הפרינאום ויותר על רגישות מעל עצם החיק. לעיתים קרובות יראו גרנולציה בציסטוסקופיה של גברים עם תסמונת שלפוחית השתן הכאובה, אך הממצא לא ספציפי מספיק לצורך אבחנה. ייתכן שכיבים נפוצים יותר בקרב גברים עם התסמונת.[4]
לחולות בתסמונת שלפוחית השתן הכאובה סיכוי גבוה יותר לחלות גם בתסמונת המעי הרגיז, פיברומיאלגיה, תסמונת התשישות הכרונית, וולוודוניה ומחלות אוטואימוניות. ההתמודדות עם התסמונת מעלה את הסיכוי לפתח דיכאון, חרדה, הפרעות שינה ואיכות חיים ירודה.[5]
גורמים אפשריים
עריכההגורם לתסמונת שלפוחית השתן הכאובה אינו ידוע, וסביר שמדובר בתוצר של מספר גורמים שונים. תיאוריה אחת מקשרת את תאי הפיטום בשריר שלפוחית השתן או בשכבות הריריות שלה כפתוגן עיקרי. תיאוריה אחרת קשורה לליקוי בשכבת הגליקוזאמינוגליקן בקרום הרירי של שלפוחית השתן, שהופך אותו לחדיר יותר לרעלים. אפשרויות נוספת הן זיהום שמקורו בנגיף או בקטריה שקשה לזהות, או יצור של חומר טוקסי בשתן. לפי תיאוריה אחרת, מדובר ברגישות יתר עצבית או דלקת ברמה המקומית של שלפוחית השתן או חוט השדרה. ייתכן שהתסמונת נובעת מבעיה בתפקוד שרירי רצפת האגן או הפרעת השתנה פונקציונלית. תיאוריה נוספת היא שמדובר בסוג של מחלה אוטואימונית.[6]
על אף שהתסמונת לא נחשבת לתורשתית, מחקר של אוניברסיטת מרילנד משנת 2005 מעלה אפשרות של מרכיב גנטי. שכיחות התסמונת עולה אצל נשים שעברו ניתוחים גינקולוגיים ו/או שיש להן היסטוריה של זיהומים בדרכי השתן. חולות בתסמונת מדווחות פי 10–12 על בעיות בשלפוחית השתן בילדותן.[6]
תסמונת שלפוחית השתן הכאובה מקושרת למחלות כרוניות ומצבים אוטואימוניים שונים, ביניהם מחלות מעי דלקתיות, זאבת, תסמונת המעי הרגיז, פיברומיאלגיה, רגישות אטופית. בנוסף ישנו קשר להפרעות פסיכיאטריות כגון הפרעת חרדה ודיכאון.[6]
אבחון
עריכההאבחנה מבוססת בדרך כלל על התסמינים לאחר שלילת מצבים אחרים. הבדיקות הבסיסיות הן תשאול המטופלת על התסמינים וההיסטוריה שלה, בדיקה גופנית, ובדיקות מעבדה לשלילת מצבים אחרים. על התסמינים להימשך לפחות שישה שבועות עם תרבית שתן שלילית. בין הבדיקות המומלצות על ידי האיגוד האמריקאי לאורולוגיה: בדיקה גופנית של הבטן והאגן, הערכה נוירולוגית לשלילת בעיה נוירולוגית סמויה, בדיקת שתן ותרבית שתן. אם יש חשד לזיהום, אפשר לנסות טיפול באנטיביוטיקה ובחינת השפעתה על התסמינים. בהתאם לתסמינים, לעיתים תהיה התייעצות רב-תחומית: גסטרואנטרולוגיה, נוירולוגיה, ראומטולוגיה, גינקולוגיה ומומחי כאב. ייתכן שיערכו בדיקות נוספות, כגון אורודינמיקה או ציסטוסקופיה. בציסטוסקופיה ניתן לראות פצעים דלקתיים, כיבי האנר או גלומרולציות (דימומים נקודתיים), ולעיתים תילקח ביופסיה משלפוחית השתן בהתאם לממצאים.[4]
מצבים אחרים שיכולים להציג תסמינים דומים כוללים את תסמונת השלפוחית הרגיזה, דלקת בדרכי השתן, זיהומים המועברים במגע מיני, אבנים בכליות, סרטן שלפוחית השתן, דלקת הערמונית (פרוסטטיטיס) אצל גברים, אנדומטריוזיס אצל נשים.[3]
טיפול
עריכהאין תרופה לדלקת אינטרסטיציאלית של שלפוחית השתן והטיפול מיועד להקלה בתסמינים. בדרך כלל יש צורך לשלב מספר אפשרויות טיפוליות.[4]
טיפולים לא תרופתיים
עריכהמומלץ להפחית מתח, שכן התסמינים עלולים להחמיר במצבי דחק. לרגישות ברצפת האגן ניתן להיעזר בטכניקות פיזיותרפיה מתאימות; יש להימנע מתרגילי חיזוק של רצפת האגן כגון תרגילי קיגל.[4] אימון שלפוחית השתן יכול לסייע בהפחתת התכיפות במתן שתן.[2] על אף שאין הוכחה מדעית לקשר בין תזונה לדלקת אינטרסטיציאלית של שלפוחית השתן, יש שמדווחים על שיפור בתסמינים כאשר נמנעים ממזונות מסוימים, כגון עגבניות, שוקולד, פירות הדר ותיבול חריף, וממשקאות שמכילים אלכוהול או קפאין.[3][2]
תרופות במתן דרך הפה
עריכהתרופות נוגדות דיכאון טריציקליות במינונים נמוכים מרגיעות את שלפוחית השתן ומפחיתות שחרור נוירוכימיקלים שגורמים לכאבים ודלקת בשלפוחית השתן, וכן משפרות את איכות השינה. אלמירון (pentosan polysulfate) מטפלת ברירית שלפוחית השתן במטרה להפחית דימומים, דלקת וכאב. גם אנטיהיסטמינים יכולים לסייע להקלה על דלקת בשלפוחית השתן ועל כאבים ותכיפות בהטלת שתן.[2] ציקלוספורין עשויה לעזור לכיבים על-שם האנר.[4] להקלה על כאבים שימוש במשככי כאבים - נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID), אופיואידים בשילוב עם פרצטמול, וקנאביס רפואי, שכן קיימים קולטנים קנבינואידיים בשלפוחית השתן.[2]
שטיפות של כיס השתן
עריכהבהליך זה מוכנסות תרופות ישירות לשלפוחית השתן על ידי צנתר. בדרך כלל מתבצע ההליך על ידי רופא, אך בחלק מהמקרים ניתן ללמוד ולבצע את השטיפות באופן עצמי בבית.[2] התרופות המקובלות הן DMSO (דימתיל סולפוקסיד), הפרין ו/או לידוקאין.[4] נעשים מחקרים על תרופות נוספות, כגון BCG וחומצה היאלורונית (Cystistat), אך הן עוד לא זמינות לציבור הרחב.[2]
פרוצדורות רפואיות
עריכהבאמצעות ציסטוסקופיה תחת הרדמה כללית והרחבת השלפוחית בלחץ נמוך למשך זמן קצר (hydrodistension) ניתן לבחון את מצב שלפוחית השתן, לטפל בכיבים אם נמצאו ולהקל על התסמינים האחרים. זריקות Intradetrusor onabotulinumtoxin A עשויות לעזור בהקלה על התסמינים ובשיפור איכות החיים. בכיבי האנר מטפלים בצריבה חשמלית (fulguration) ו/או הזרקות טריאמצינולון (triamcinolone).[4]
אפשרות נוספת היא גירוי עצבי אלקטרוני (neuromodulation) אשר שולח פולסים חשמליים קלים לעצבים בגב התחתון.[7]
ניתוח נעשה רק במקרים מסוימים כאמצעי אחרון. בדרך כלל הוא כרוך בהסרת שלפוחית השתן ויצירת חדשה באמצעות רקמת מעי.[2]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ד"ר קובי סתיו, תסמונת השלפוחית הכאובה, באתר דוקטורס, 19.08.2018
- אטילה שומפלבי, תסמונת השלפוחית הכאובה: "הכאב הוא בלתי נסבל, זה ממש סיוט - ואין תרופה", באתר ynet, 11.09.2022
הערות שוליים
עריכה- ^ קובי סתיו ואריה לינדנר, תסמונת שלפוחית השתן הכאובה – כדאי להכיר..., הרפואה 150(1), 2011
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 תסמונת שלפוחית השתן הכאובה-Painful Bladder Syndrome – PBS\Interstitial Cystitis = IC, באתר העמותה לקדום המודעות לתסמונות ומחלות שלפוחית השתן
- ^ 1 2 3 Bladder pain, Office on Women's Health, U.S. Department of Health & Human Service
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Clemens JQ, Erickson DR, Varela NP, Lai HH, Diagnosis and treatment of interstitial cystitis/bladder pain syndrome, Journal of Urology 208(1), 2022, עמ' 34-42
- ^ Definition & Facts of Interstitial Cystitis, NIH, July 2017
- ^ 1 2 3 Eric S Rovner, MD, Interstitial Cystitis: Practice Essentials, Background, Pathophysiology, Medscape, Aug 19, 2022
- ^ גירוי עצבי אלקטרוני, באתר העמותה לקדום המודעות לתסמונות ומחלות שלפוחית השתן
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "תסמונת שלפוחית השתן הכאובה".