תקרית הצוללת גרינוויל
תקרית הצוללת גרינוויל התרחשה ב-9 בפברואר 2001. צוללת תקיפה גרעינית של צי ארצות הברית, שערכה תמרונים ליד האי אואהו שבהוואי עלתה במהירות אל פני האוקיינוס ופגעה באונייה אזרחית יפנית, שטבעה כתוצאה מכך. בתאונה נספו תשעה מיושבי האונייה, מהם ארבעה בני נוער.
| תאריך |
9 בפברואר 2001  |
|---|---|
| גורם |
טעות אנוש |
| קואורדינטות | 14°N 156°W / 14°N 156°W |
| הרוגים | 9 |
|
(למפת האוקיינוס השקט רגילה)   תקרית הצוללת גרינוויל | |
  | |
התקרית עריכה
הצוללת גרינוויל (USS Greenville) הייתה צוללת תקיפה בעלת הנעה גרעינית מסדרת לוס אנג'לס. היא הפליגה מנמל פרל הארבור בבוקר 9 בפברואר כשעל סיפונה 106 אנשי צוות וקבוצה של 16 מבקרים אזרחיים, שעלו על הצוללת במסגרת תוכנית יחסי ציבור של הצי. מפקדה היה קומנדר סקוט וואדל (Scott Waddle). הצוללת נועדה לערוך תמרונים שונים בים ולהשיב את אורחיה לחוף אחרי הצהריים.
באותו הזמן הפליגה בקרבת האי אואהו האונייה היפנית אהימה מארו (Ehime Maru), ששימשה להדרכת תלמידי בית ספר תיכון לדיג. האונייה הפליגה ממחוז אהימה שבדרום יפן ב-10 בינואר להפלגה לימודית מתוכננת של 74 יום. על סיפונה נמצאו 35 איש, מהם 13 תלמידים חניכים ושני מורים.
מפקד הצוללת קיים מספר תמרונים חריפים שהרשימו את אורחיו. בשעה 13:43 נערך תמרון של עלייה מהירה על פני הים באמצעות ריקון מהיר של מיכלי הנטל של הצוללת על ידי דחיסת אוויר בלחץ לתוכם. צוות הצוללת ערך לפני התמרון תצפיות באמצעות סונאר ופריסקופ כדי לוודא שאין כלי שיט בקרבת הצוללת, אך החמיץ את נוכחות האונייה היפנית שם. הצוללת צפה במהירות בזווית ביחס לפני האוקיינוס ממש מתחת לאונייה היפנית והגה הצוללת פילח את גוף האונייה לרוחבה. בתוך דקות מעטות טבעה האונייה. לגוף הצוללת נגרם נזק.
צוות הצוללת שידר קריאת חירום לחוף וניסה לסייע לניצולים שנטשו את האונייה, אך תנאי מזג האוויר - אובך וגלים - הכבידו עליהם לעשות זאת. כלי שיט של משמר החופים האמריקאי הגיעו למקום התאונה ומשו מהמים 26 ניצולים. תשעה מיושבי האונייה, לרבות שני המורים וארבעה תלמידים, הוכרזו כנעדרים. חיפושים נערכו אחריהם במשך 22 יום על ידי כלי שיט וכלי טיס. בין היתר ערך כלי שיט תת-מימי חיפושים סביב האונייה הטבועה, שאותרה על קרקעית האוקיינוס בעומק של 610 מטר מתחת לפני הים. החיפושים לא הביאו לאיתורם או לגילוי שרידים שלהם.
לאחר התקרית עריכה
חקירת התאונה והליכים משמעתיים עריכה
מאחר שבתאונה היה מעורב כלי שיט אזרחי היא נחקרה על ידי המועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה של ארצות הברית וכן על ידי הצי. דו"ח חקירה ראשוני הוגש למפקד צי האוקיינוס השקט שבוע לאחר התאונה. מפקד הצי הפסיפי הורה על הקמת בית דין חוקר (Court of Inquiry) בן שלושה קצינים בראשותו של סגן אדמירל - המקבילה של הצי לחבר מושבעים גדול, שבסמכותו להורות על הגשת כתב אישום. בבית הדין נכח קצין יפני כמשקיף.
בית הדין התכנס כחודש לאחר התאונה ושמע במשך שבועיים את עדויותיהם של 31 עדים, אמריקאים ויפנים. ביניהם לא נכללו מי מהאורחים האזרחיים שנמצאו על סיפון הצוללת בעת התאונה.
במהלך החקירה התברר כי נוכחות האורחים האזרחיים על סיפון הצוללת השפיעה על פעולת צוותה. הגשת ארוחת הצהריים לאורחים גרמה לעיכוב בלוח הזמנים של השיט ויצרה לחץ על מפקד הצוללת לסיימו במועד. 14 מהאורחים נכחו בחדר הבקרה של הצוללת במהלך התמרונים, בנוסף ל-18 אנשי צוות. נוכחותם שם של הקשתה על תפקוד צוות חדר הבקרה. הבדיקות לווידוא אי הנוכחות של כלי שיט אחרים בסביבת הצוללת לפני תמרון העלייה המהיר אל פני הים נעשו בחיפזון ולא על פי משטר הפקודות המדויק שהיה קיים בנושא זה. שניים מהאורחים השתתפו בהפעלת מיכשור בחדר הבקרה במסגרת תמרון העלייה המהירה אל פני הים.
בית הדין הגיש את מסקנותיו למפקד הצי הפסיפי ב-20 באפריל. הוא מצא פגמים רבים ושונים באימוניהם ובתפקודם של אנשי צוות הצוללת ובראשם מפקדה. בית הדין לא מצא שיש מקום לנקוט הליכים פליליים נגד מי מאנשי צוות הצוללת, בהיעדר מחשבה פלילית מצדם. הוא המליץ לנקוט צעדים משמעתיים כנגד כמה מהם. בית הדין גם קבע שאין מקום להפסיק את תוכנית ביקורי האזרחים בצוללות. מסקנות בית הדין גררו ביקורת חריפה מצד בני משפחות הנספים בתאונה.
מפקד הצי הפסיפי ערך משפט משמעתי למפקד הצוללת וואדל, הטיל עליו נזיפה וקנס כספי והעלה דרישה להתפטרותו מהשירות בצי, אשר אכן הוגשה בהמשך השנה. שישה אנשי צוות נוספים של הצוללת הועמדו לדין משמעתי.
המועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה פרסמה בשנת 2005 דין וחשבון משלה אודות התאונה. מסקנותיו היו דומות לאלו של בית הדין של הצי, אך כללו ביקורת נוקבת יותר לגבי ההשפעה שהייתה לנוכחות האורחים האזרחים על תפקוד אנשי צוות הצוללת.
חילוץ שרידי האונייה ופיצויים עריכה
לאחר הערכת מצב שרידי האונייה החליטה ממשלת ארצות הברית ביוני 2001 למשות אותה ולהובילה למים רדודים בקרבת האי אואהו על מנת שצוללים יוכלו לערוך חיפושים בתוכה. הפעולה החלה בחודש יולי באמצעות חברות אזרחיות שנשכרו לבצעה. ב-14 באוקטובר הוצבה האונייה הטבועה במים בעומק של 35 מטר בקרבת חוף הונולולו. במהלך החודש שלאחר מכן ערכו 96 צוללים, מהם 30 יפנים, 526 צלילות אל האונייה הטבועה. הם חילצו ממנה את שרידיהם של תשעת הנעדרים וכן מספר חפצים בעלי ערך סמלי. לאחר תום החיפושים הובלה האונייה הטבועה ב-25 בנובמבר אל הים הפתוח והוטבעה שם במים בעומק של 1,800 מטר. עלות מבצע החילוץ והחיפושים עמדה על 60 מיליון דולר.
בשנים 2002-2003 הגיעה ארצות הברית להסכמי פיצוי עם ממשלת מחוז אהימה (בעלת האונייה שטבעה) ועם קרובי ההרוגים והניצולים בתאונה. ארצות הברית שילמה למחוז 11.47 מיליון דולר ולמשפחות 16.5 מיליון דולר.
הנזק שנגרם לצוללת גרינוויל תוקן במבדוק יבש בהוואי. התיקון הסתיים באפריל 2002 בעלות של שני מיליון דולר.
השפעה על יחסי ארצות הברית-יפן עריכה
זמן קצר לאחר התאונה השמיע נשיא ארצות הברית הטרי ג'ורג' בוש הבן התנצלות עליה כלפי יפן, וכך עשו גם מזכירי המדינה וההגנה שלו, שגריר ארצות הברית ביפן ומפקד צי האוקיינוס השקט. ההתנצלויות המרובות עוררו מורת רוח מסוימת בארצות הברית על רקע ההיסטוריה העגומה של יחסי ארצות הברית-יפן. ביפן לעומת זה התעוררה מורת רוח על כך שצוות הצוללת לא מיהר לסייע לניצולים ועל כך שמפקדה לא התנצל בתחילה בפני בני משפחות הנספים בתאונה. על מנת למתן את האירוע בטרם יפוך לתקרית מדינית חמורה שיגרה ארצות הברית ליפן קצין צי בכיר שפגש את בני המשפחות של הנספים, הסביר את נסיבות התאונה והביע התנצלות. ביקורת רבה נמתחה ביפן על ארצות הברית, במיוחד בנוגע לנוכחות אזרחים בצוללת בעת התאונה, אך ההתנצלויות האמריקאיות הרבות, חילוץ האונייה הטבועה מהים ותשלום הפיצויים הביאו להרגעת הרוחות במידה רבה.
בדצמבר 2002 ביקר מפקד הצוללת לשעבר וואדל ביפן, פגש את קרובי הנספים והתנצל על התקרית. עורך דינו טען באותו מעמד שצי ארצות הברית אסר על וואדל לבקר ביפן כל עוד היה בשירות פעיל וניסה למנוע את ביקורו שם לאחר שפרש מהשירות.
ביום השנה הראשון לתאונה נחנכה אנדרטה לנספים בחוף הוואי בקרבת הונולולו. טקסי זיכרון נערכים לידה מדי שנה.
אונייה חדשה בשם אהימה מארו נבנתה במספנה במחוז אהימה. היא ביקרה בהוואי ביוני 2003.
