תרצה טנאי
תרצה טנאי (2 ביולי 1920 – 1 ביולי 2009) הייתה מאיירת וציירת ישראלית.
תרצה טנאי בגיל 18 | |
לידה |
2 ביולי 1920 הולנד, ממלכת ארצות השפלה |
---|---|
פטירה |
1 ביולי 2009 (בגיל 88) תל אביב-יפו, ישראל |
מקום קבורה | בית העלמין ירקון |
תחום יצירה | ציור, איור |
פרסים והוקרה | פרס יציב (1956) |
ביוגרפיה
עריכהתרצה טנאי נולדה בהולנד ליהושע ברנדשטטר ורחל קטינקא. כשהייתה בת שנה וחצי חזרה המשפחה לארץ ישראל ועלתה על אדמת קיבוץ בית אלפא. בגיל 10 עברה עם משפחתה לתל אביב. היא למדה ציור אצל דוד הנדלר, משה קסטל ומשה מוקדי (בן-דודתה), וכן למדה פיסול אצל משה ציפר. משנת 1940 למדה בבצלאל במשך שנתיים ואחר כך למדה ציור בפריז באקדמיה ואצל דוֹבּרַנסקי (Dobrinsky).
החל משנת 1940 החלה לאייר ספרי ילדים, והמשיכה בעיסוק זה עד שנת 1990. איירה יותר מ-250 ספרי ילדים, וכן ציירה לעיתוני הילדים "דבר לילדים" ו"משמר לילדים".
טנאי איירה את ספריהם של הסופרים והמשוררים קדיה מולודובסקי, אהרן זאב, מרים ילן-שטקליס, אנדה עמיר-פינקרפלד, משה שמיר, שלמה טנאי, אוריאל אופק, אפרים תלמי, מיכאל דשא, בנימין טנא, מתתיהו שלם, זרובבל גלעד, דבורה עומר, גלילה רון־פדר-עמית ואחרים. פעמים רבות חתמה בשם "תרצה" בלבד.
הספר "פתחו את השער" של קדיה מולודובסקי, הוא אחד הספרים הראשונים והידועים אותו איירה. תחילה חששה לאייר את הספר, מכיוון שחשה שאינה האישה המתאימה לתאר שירים המבוססים על הווי החיים בפולין, בהיותה מעורה כל כך בנוף ובהוויה הישראלית. בסופו של דבר נאותה לכך, ולאחר שהחלה בעבודתה על הספר היא השתכנעה "שכל התמונות וההוויה של העולם היהודי הזה קיימים בי ואני חלק ממנו".[1]
בשנת 1956 זכתה בפרס יציב לספרות הילדים מטעם דבר לילדים. בשנת 1995 הנפיק השירות הבולאי סדרת בולי ספרי ילדים ובהם בול הכולל איור של תרצה טנאי לעטיפת הספר אצו רצו גמדים מאת מרים ילן-שטקליס.
טנאי הציגה שתי תערוכות יחיד של יצירותיה בצבעי שמן ובצבעי מים.
הייתה נשואה למשורר שלמה טנאי עד פטירתו בשנת 2000, ואיירה ספרים רבים משלו. הייתה אם לבת ובן.
אחותה הצעירה, הגר ברץ, נישאה לעמוס ברץ, בנם של מרים ויוסף ברץ. אחיה למחצה הצעיר, עמוס מוקדי (בנו של אביה ומרגוט קלאוזנר) הוא פעיל חברתי ויוצר. טנאי היא אחייניתה (בת אחיה) של הציירת רבקה ריגר קפלן ודודניתה של בתה, הציירת ויוצרת ההדפסים שלומית הבר-שיים; דודניתו (בת אחיו של אביו) של הצייר משה מוקדי; ודודנית שנייה (מצד אביה) של הצייר מיכאל ארגוב (זינגר) ומהנדס האווירונאוטיקה פרופ' יוסף זינגר.
תרצה טנאי נפטרה בתל אביב בשנת 2009. נקברה בבית העלמין ירקון. במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי תרבות בתל אביב, הוצבה בספטמבר 2017 לוחית זיכרון משותפת לתרצה טנאי ולבעלה המשורר שלמה טנאי בכניסה לבית בו התגוררו ברחוב דפנה 20 בתל אביב .
קישורים חיצוניים
עריכה- כתבי תרצה טנאי בפרויקט בן-יהודה
- רשימת הפרסומים של תרצה טנאי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- סבינה שביד, המאיירת תרצה: איור ספרי ילדים כמסמך היסטורי, ספרות ילדים ונוער דצמבר 2008, עמ' 25–40
- איתמר לוי, דף מידע על תרצה טנאי, חייה, יצירתה ומשפחתה
- זאב רב-נוף, תרצה – לצייר בלי להסביר, דבר, 5 במאי 1970 (עם הצגת תערוכתה בבית סוקולוב)
- רחל אנגל, תערוכת־יחיד ראשונה של תרצה טנאי, מעריב, 15 במאי 1970
- איתמר לוי, "דיוקן עצמי", יולי 2001
- דורית גני, תרצה טנאי: האישה שאיירה את ילדותנו, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25 בפברואר 2019
- תרצה טנאי, דף שער בספרייה הלאומית
- תרצה טנאי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
עריכה- ^ דורית גני, תרצה טנאי: האישה שאיירה את ילדותנו, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25 בפברואר 2019