ויקיפדיה

Not in Front of the Children

ספר עיון שנכתב על ידי עורכת הדין והליברטריאנית, מרג'ורי היינס

Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth הוא ספר עיון שנכתב על ידי עורכת הדין והליברטריאנית האמריקאית, מרג'ורי היינס (אנ'). הספר דן על חופש הביטוי והקשר בין הצנזורה לוויכוח "תחשוב על הילדים". הספר מציג היסטוריה כרונולוגית של צנזורה מיוון העתיקה, מרומא העתיקה, מימי הביניים ועד לימינו. בנוסף, הוא דן ביצירות מצונזרות בולטות, כולל הספר "יוליסס" שנכתב על ידי ג'יימס ג'ויס, הספר "מאהבה של ליידי צ'טרלי" שנכתב על ידי דייוויד הרברט לורנס, והמונולג הקומדי והגס של הקומיקאי ג'ורג' קרלין. הספר גם דן על הצנזורה המיועדת לבני נוער בארצות הברית באמצעות חקיקה הכוללת את חוק הגנת האינטרנט לילדים (אנ') וחוק הגינות התקשורת (אנ').

Not in Front of the Children
מידע כללי
מאת מרג'ורי היינס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית
סוגה עיון עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא חופש הביטוי עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה מאי 2001 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 402 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים
פרס אלי מ. אובולר (2002)
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-374-17545-0
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המחברת בוחנת את השאלה האם ילדים ומתבגרים מושפעים לרעה מחשיפה לתקשורת שנחשבת בלתי הולמת על ידי מבוגרים (כולל אלימות ופורנוגרפיה), וטוענת כי בני נוער אינם בסכנה מחומר מיני מפורש. היינס טענה כי אין טקטיקה פשוטה לפיה הממשלה יכולה לצנזר חומר מילדים מבלי לפגוע בזכויות המובטחות למבוגרים על ידי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. היא מציינת כי אף על פי שההשפעות השליליות של חומר מיני מפורש על ילדים אינה מוכחת, החשש מהשפעתו משמש לתמיכה בטיעונים מבוססי מוסר, ולכן שכנוע מוסרי אינו צריך להוות בסיס לצנזורה. הספר הסיק כי לצנזורה בחסות ההגנה על הנוער יש למעשה תוצאה לא מכוונת של פגיעה בהם.

ב-2002, הספר זכה בפרס אלי מ. אובולר מטעם איגוד הספריות האמריקאי כ-"עבודה בנושא חופש אינטלקטואלי". Booklist (אנ') המליצה עליו כנקודת מוצא לדיון בין מתבגרים למבוגרים. המגזין ליבררי ג'ורנל (אנ') המליץ על הספר לספריות אקדמיות וציבוריות כהיסטוריה מפורטת של צנזורה הקשורה לגסות. המגזין פבלישרס וויקלי (אנ') כינה את הספר כיצירה משמעותית בתחומי פסיכולוגיה התפתחותית וזכויות האזרח. בפלורידה, העיתון טמפה ביי טיימס (אנ') (לשעבר סיינט פטרבורג טיימס) שיבח את הספר וציין שהוא מביא מבט מרתק על ניסיונות למנוע ממתבגרים לחשוב על מיניות. המגזין The American Prospect (אנ') מתח ביקורת על סגנון הייצוג של היינס וכינה את הספר משעמם.

רקע עריכה

 
מרג'ורי היינס (אנ'), באירוע של הקואליציה הלאומית נגד צנזורה, 2009

הסופרת מרג'ורי היינס (אנ') היא עורכת דין המתמקדת בזכויות האזרחיות.[1] היא קיבלה תואר ראשון באמנויות באוניברסיטת קורנל ב-1967. היא סיימה את לימודי התואר השני שלה בהצטיינות בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, וקיבלה תואר שלישי ב-1978. בזמן פרסום הספר, היינס ניהלתה את פרויקט מדיניות חופש הביטוי (אנ') של הקואליציה הלאומית נגד צנזורה.[2][3]

בין הספרים שפרסמה בעבר כללו את הספרים Strictly Ghetto Property: The Story of Los Siete de la Raza‏ (1972),‏[4][5] Cutting the Mustard: Affirmative Action and the Nature of Excellence‏ (1987)[6][7] ו-Sex, Sin, and Blasphemy: A Guide to America's Censorship Wars‏ (1993).‏[8][9] לאחר שהספר Not in Front of the Children פורסם, פרסמה היינס, ב-2013, את הספר Priests of Our Democracy: The Supreme Court, Academic Freedom, and the Anti-Communist Purge‏[10] (שזכה בפרס התיקון הראשון של יו מ. הפנר (אנ')).‏[11][12][13]

לפני הוצאתו הסופי של הספר, שם הספר היה Not in Front of the Children: "Indecency" in History, Politics, and Law‏,[14] והוא פורסם לראשונה ב-2001 בהוצאת Hill & Wang (אנ')‏.[15][16] ספרה המקורי של היינס כלל כ-300 עמודים של חומר, עם קטע של הערות נוספות באורך של יותר מ-100 עמודים.[17] מהדורת כריכה רכה מאותו המו"ל פורסמה ב-2002.[18] ב-2007, יצאו מהדורות כריכה רכה וספרים אלקטרוניים על ידי הוצאת אוניברסיטת ראטגרס (אנ')‏.[19][20][21] מהדורת הכריכה הרכה שיצאה ב-2007 כללה גם הקדמה חדשה לספרה של היינס.[22] מהדורה אירופית לספר פורסמה ב-2008.[23] היינס הקדישה את הספר לפרופסור שלה מבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, בנג'מין קפלן (אנ').‏[24]

סיכום התוכן עריכה

 
הספר הציג את שבעת המילים הגסות (אנ') של ג'ורג' קרלין, במסגרת ההיסטוריה של הצנזורה.[2][17][25]

Not in Front of the Children מציג את ההיסטוריה של הצנזורה מיוון העתיקה, מרומא העתיקה, מימי הביניים ועד לימינו. היינס בחנה את חוקי קומסטוק (אנ'), שהוצא על ידי אנתוני קומסטוק (אנ') ב-1873, שהפלילו דיוור של כתבים שנחשבו לא מוסריים.[25] דוגמאות ליצירות מצונזרות כוללות את "יוליסס" שנכתב על ידי ג'יימס ג'ויס, הספר "מאהבה של ליידי צ'טרלי" שנכתב על ידי דייוויד הרברט לורנס, והמונולג הקומדי והגס של הקומיקאי ג'ורג' קרלין.[17] הספר גם דן על דו"ח מיס, שנכתב על ידי ועדת היועץ המשפטי לממשלה לפורנוגרפיה. הדו"ח נקרא על שמו של התובע הכללי האמריקאי, אדווין מיס. הדו"ח יצא ב-1986, והוא דחה לכאורה את הפגיעה של פורנוגרפיה בנשים ובילדים.[26] סוגיות צנזורה עכשוויות המפורטות בספר כוללות את הווארד סטרן והטבח בתיכון קולומביין, והסופרת מבקרת את הספר "Return to Modesty: Discovering the Lost Virtue" (אנ') שנכתב על ידי ונדי שליט (אנ') ואמהות מאורגנות למען יציבות מוסרית (אנ')‏.[27][28] הספר גם דן על הצנזורה המיועדת לבני נוער בארצות הברית באמצעות חקיקה הכוללת את חוק הגנת האינטרנט לילדים (אנ') וחוק הגינות התקשורת (אנ').‏[2]

היינס בחנה את השאלה האם ילדים ובני נוער מושפעים לרעה מחשיפה לאלימות ופורנוגרפיה, וטוענת כי בני נוער אינם בסכנה מחומר מיני מפורש. היא מאמינה כי צנזורה על חומר כזה על מתבגרים מבוססת על הרעיון שקטינים חפים מפשע שיחשפו לתקשורת בלתי הולמת תשחית אותם, והסבירה כיצד אמונה זו שימשה בסיס לצנזורה.[29] היינס בחנה גם האם על הממשלה או ההורים להגביל את הגישה של הילדים לחומר שעלול להיות בלתי הולם, מתוך אמונה כי ההחלטה צריכה להיות מוטלת בעיקר על ההורים.[30] בנוסף, היינס טענה כי אין טקטיקה פשוטה לפיה הממשלה יכולה לצנזר חומר מילדים מבלי לפגוע בזכויות המובטחות למבוגרים על ידי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. היינס הזהירה מניסיון לסווג צורות של ביטוי יצירתי על מנת לאסור על יצירות אמנות מסוימות, מביא בסופו של דבר לבחירות צנזורה המשקפות את נקודת המבט הרעיונית.[17]

 
שופט בית המשפט העליון האמריקאי, ויליאם אורוויל דאגלס, כתב חוות דעת מנוגדת בגינסברג נ' ניו יורק (אנ').

המחברת סבורה כי הממשלה לא צריכה לקבוע מה צריך לצנזר וממי,[30] והדגישה כי יש על החברה להבטיח שישנה השפעה שלילית מוחשית מסוימת על בני נוער מחומר מסוים לפני שתטיל צנזורה על אותו חומר. היא כותבת כי זה נהיה קשה להפליא לאפיין באופן ספציפי את מה שצריך לצנזר ומה שלא. כתוצאה מכך, ישנן תוצאות שליליות של הצנזורה. היינס המליצה שלפני שמחוקקים חוקים מגבילים המסידירים את המגננות או את האינטרנט, ההשפעה על הצנזורה על החברה עשויה להיות כה גדולה, עד כדי כך זה ברור שישנה פגיעה ממשית בפועל על החברה.[17]

הספר גם בחן את התפתחות הפסיקה האמריקאית לגבי סטנדרטים שונים של צנזורה לילדים ומבוגרים. המחברת תיארה את מה שאירע בגינסברג נ' ניו יורק (אנ'): בית המשפט העליון של ארצות הברית אישר, ב-1968, חוק המונע מקטינים לצפות בתקשורת מינית מפורשת. סם גינסברג ואשתו ניהלו דיינר בבלמור (אנ'), ניו יורק. אם שלחה את בנה בן ה-16 לקנות שני מגזינים למבוגרים באותו דיינר, וכך נוצר מצב שבו גינסברג הועמד לדין. גינסברג הורשע בעבירה על חוק של מדינת ניו יורק האוסר למכור מגזינים עם תמונות של נשים עירומות לקטינים.[29]

בית המשפט העליון של ארצות הברית אישר את הרשעתו של גינסברג, וקבע כי על המחוקק במדינת ניו יורק אינו נדרש להוכיח השפעה שלילית מוחשית על בני נוער מחשיפה לחומרים מיניים מפורשים. בית המשפט אמר כי המחוקק במדינת ניו יורק צריך רק להניח שקיימת השפעה כזו. השופט האמריקאי, ויליאם אורוויל דאגלס, כתב דעה מנוגדת בתיק, ומתח ביקורת על החוק בניו יורק. הוא הגיע למסקנה שהוא מכיר אנשים שמתאימים להגדרת העבריינות נוער, אך הם בני חמישים, ובאופן אקסטרפולציה ניתן להרחיב את ההשפעה של ההחלטה בשביל להשפיע על מבוגרים וארגונים רבים בחברה, במקום רק על צעירים.[29]

היינס הדגימה גם כיצד מחוקקים במדינות אחרות השתמשו בפסק דין זה. פסק הדין בניו יורק הגביר את הצנזורה המבוססת על מוסר כלפי ילדים.[29] שנה לאחר פסק הדין קבע בית משפט באוהיו כי הרומן "קן הקוקייה" (אנ') של קן קיזי אינו מתאים לנוער. המחברת הסבירה את הסכנות המאפשרות לממשלה לקבוע חומר שמתאים לצעירים, וציינה כי האמונה בהשפעה השלילית של חומר מיני מפורש על ילדים אינה מוכחת. היינס ציינה גם כי החשש מהשפעתו משמש לתמיכה בטיעונים מבוססי מוסר, ולכן שכנוע מוסרי אינו צריך להוות בסיס לצנזורה. הספר הסיק כי לצנזורה בחסות ההגנה על הנוער יש למעשה תוצאה לא מכוונת של פגיעה בהם.[28]

נושאים עריכה

חוקרים דנו על הספר בכתבי העת האקדמיים, ואפיינו את הספר כעבודה המאזנת בין מדיניות החינוך לבין התוצאות השליליות של הצנזורה.[31][32] במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Sex & Marital Therapy (אנ'), הפרופסורית ללימודי נשים במידלברי קולג', דבורה גרנט, השוותה את הספר Not in Front of the Children עם הספר "Harmful to Minors" של ג'ודית לוין (אנ')‏.[33] גרנט אפיינה את שני הספרים כעבודות משמעותיות המדגישות את החשיבות של מתן אפשרות לבני הנוער לגשת למשאבים חינוכיים אינפורמטיביים. את המונוגרפיה של היינס היא סיווגה כסקירה יסודית וחשובה על כרונולוגיית הצנזורה. פרי ל. גלנצר כתב בכתב העת English Journal (אנ') כי להיינס הייתה נקודת מבט חוקית לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת בשיעורי ספרות, והוא הוסיף שהיה צורך ללמד את כל נקודות המבט של אותו דיון.[34] אלן פ. גודמן כתבה בכתב העת Berkeley Law Law כי היינס הייתה ביקורתית כלפי מאמרים קודמים שניסו להראות השפעה שלילית מאלימות, כפי שתוארו גם בתוכניות טלוויזיה.[35]

ג'סיקה פילדס אפיינה, בכתב העת Social Problems, את הספר כמונוגרפיה משמעותית שמתחה למעשה ביקורת על הרטוריקה של הגנה על טוהר המיניות של בני נוער כצורה של אידאולוגיה.[36] סינתיה א. מקדניאל כתבה במאמר לכתב העת Counterpoints בהערכה כי היינס העלתה תזה לפיה ניסיון להגן על בני נוער מפני אירועים מסוימים הביא לתוצאות שליליות בלתי מכוונות. מקדניאל הדגישה כי ויכוח רציונלי הוא המפתח לחברה פונקציונלית המעריכה את חופש הבחירה. היא כתבה כי דיון ואינטרוספקציה הם קריטיים לצמיחה בתחום זה, בשביל לקבוע את הצורך בשינוי דפוסי ההתנהגות.[32]

כתב העת The Library Quarterly פרסם מאמר של אליזה טי. דרזנג, שסיווג את הספר כמסה יעילה בנושא הצנזורה לילדים, כמו בספר "Harmful to Minors" של ג'ודית לוין (אנ')‏. דרזנג כתבה כי היינס הראתה בהצלחה כי לא ניתן להוכיח שצנזורה זו נכונה, ששימשה בסיס הליבה לחקיקה, כולל חוק הגנת האינטרנט לילדים (אנ'). היא הסיקה כי היינס טענה בתמציתיות כי לצנזורה של עבודות מהישג ידם של ילדים יכולה להיות השפעה שלילית על רמת החדשנות, הצמיחה הנפשית הבריאה ויכולות ההסתגלות שלהם.[37] טוניה פרי דנה, בכתב העת English Journal, בעבודה הרבה והדגישה כי אם המוטיבציה מאחורי חינוך הילדים היא לייצר הוגים ביקורתיים עצמאיים, יש צורך להרחיב את גבולות הצנזורה.[31]

דייוויד דרטטס, במאמר ל-Studies in Art Education, דיבר על הספר, וכתב כי ישנם שאלות קריטיות על ערכי האמנות המאוזנת כנגד רצון להגן על משתתפי מוסדות החינוך מפני פגיעה נתפסת, עלו שוב ושוב לאורך הזמן בהיסטוריה של הצנזורה. הוא ציין כי הרציונל להצדיק צנזורה של יצירות אמנות מילדים התבסס על סיבות דומות, החל מאפלטון לתקופות העכשוויות, כלומר חרדה שבני נוער יושחיתו על ידי הצגת מוצרים הנחשבים כבלתי הולמים.[38]

ביקורת עריכה

הספר Not in Front of the Children זכה בפרס אלי מ. אובולר מטעם איגוד הספריות האמריקאי כ-"עבודה בנושא חופש אינטלקטואלי".[37][39][40][41][42]‏ Booklist (אנ') קראה לספר ניתוח מעמיק של נושא שנוי במחלוקת. בניתוח התאמתו של הספר למבוגרים צעירים, Booklist סיכמה כי הייתה הרבה עבודה בשביל לעורר דיון בין מבוגרים ומתבגרים.[2]

המגזין פבלישרס וויקלי (אנ') בחן את הספר בצורה חיובית, ושאל האם אדוארד ליר היה מופתע לגלות כי שירו "The Owl and the Pussycat" מ-1998 צונזר מגישה של ספריות בתי ספר בשל מסננים מקוונים שמגבילים את המשתמשים לקרוא כל דבר המכיל את המילה "pussy".‏ בביקורת של המגזין, נכתב כי היינס טענה בעוצמה כי הרעיון של שמירה על בני נוער מפני שחיתות פוטנציאלית הרחיקה לכת בארצות הברית.[27]‏ המגזין סיכם בכך שעבודת המחברת הייתה עבודת מפתח בתחומי פסיכולוגיה התפתחותית וזכויות האזרח.

בסקירתו של כתב העת ליבררי ג'ורנל (אנ') נאמר כי עבודתה של היינס משקפת חקירה יסודית של הנושא והציגה סקירה טובה על כרונולוגיית הצנזורה. הסקירה סיכמה את עבודת המחברת לפיה צנזורה במסווה של עזרה לילדים גרמה לנזק יותר מתועלת.[28] Library Journal המליץ על הספר גם לספריות אקדמיות וגם לספריות ציבוריות, וכינה את הספר כספר "חובה".[43] בכתב העת סקול ליבררי ג'ורנל (אנ') ציינו שהספר נכתב בשל העלייה בדיווחים על צנזורה.[44] School Library Journal שיבח את היינס על מאמציה הגבוהים בהכנת הספר והמליץ על הספר לכל העוסקים בסוגיות סביב חופש הביטוי. כתב העת אמר גם כי האקדמיה חיכתה למשאב כה יקר במשך תקופה משמעותית. באותה ביקורת, הגיעו גם למסקנה שהספר היה מרשים למדי, ושהיינס שמרה על נקודת מבט אובייקטיבית במהלך הדיונים על הצנזורה במונוגרפיה שלה.

העיתון טמפה ביי טיימס (אנ') (לשעבר סיינט פטרבורג טיימס) כינה את הספר כניתוח מעמיק של חרדה אמריקאית מפני הגבלת רגשות מיניים של ילדים.[29] העיתון הוליווד ריפורטר ציין כי היינס עשתה הבחנה חשובה בטענה כי יש ללמד את נושאי הטאבו לילדים על ידי הוריהם, ואין זה צריך להיות תפקידה של הממשלה לצנזר באילו חומרים מותר לאנשים לראות (או לדבר).[30] העיתון The Atlanta Journal-Constitution (אנ') המליץ על ספרה של היינס לקריאה בקיץ בסעיף "ענייני משפחה".[45]

עם זאת, לא כולם שיבחו את הספר. בניו יורק טיימס, העיתונאי האמריקאי, מייקל מאסינג (אנ'), אמר כי השקפתה של המחברת בנושאי חופש הדיבור העכשוויים (עמדתה בדבר הגבלת הצנזורה ותפיסתה כי תוכניות טלוויזיה מועטות עלולות לגרום נזק לילדים) הייתה קיצונית.[25] המגזין The American Prospect (אנ') מתח ביקורת על סגנון הייצוג של היינס, והודה כי היינס היא עורכת דין מיומנת בנושא זכויות האזרח, אך כינה את הספר עצמו כמשעמם. בביקורת של המגזין, בוצעה השוואה בין סגנון כתיבתה של המחברת בספר לסגנון כתביבה של המחברת בחוברות קומיקס, והגיע למסקנה כי כרונולוגיית היינס מציגה דיבור גס באופן לא נייטרלי.[17]

לקריאה נוספת עריכה

  • Curtis, Michael Kent (2000). Free Speech, "The People's Darling Privilege": Struggles for Freedom of Expression in American History. Duke University Press. ISBN 0-8223-2529-2.
  • Fairman, Christopher M. (2009). Fuck: Word Taboo and Protecting Our First Amendment Liberties. Sphinx Publishing. ISBN 978-1-57248-711-6.
  • Godwin, Mike (2003). Cyber Rights: Defending Free Speech in the Digital Age. MIT Press. ISBN 0-262-57168-4.
  • Lewis, Anthony (2007). Freedom for the Thought That We Hate: A Biography of the First Amendment. Basic Books. ISBN 978-0-465-03917-3.
  • Kembrew McLeod; Lawrence Lessig (foreword) (2007). Freedom of Expression: Resistance and Repression in the Age of Intellectual Property. University of Minnesota Press. ISBN 978-0-8166-5031-6.
  • Nelson, Samuel P. (2005). Beyond the First Amendment: The Politics of Free Speech and Pluralism. The Johns Hopkins University Press. ISBN 0-8018-8173-0.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Marjorie Heins Bio". The Free Expression Policy Project. 2014. אורכב מ-המקור ב-6 בספטמבר 2015. נבדק ב-9 בפברואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 Carroll, Mary (15 במאי 2001). "Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth". Booklist. 97 (18): 1713. ISSN 0006-7385. OCLC 1536781. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ Savage, Todd (5 בפברואר 2002). "Beware the cyber censors: Internet filters help ensure some gay and lesbian youths stay in the dark about their sexual orientation". The Advocate. p. 32. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Heins, Marjorie (1972). Strictly Ghetto Property: The Story of Los Siete de la Raza. Ramparts Press. ISBN 978-0-87867-010-9.
  5. ^ Strictly Ghetto Property: The Story of Los Siete de la Raza. Online Computer Library Center. 2014. OCLC 554280.
  6. ^ Heins, Marjorie (1987). Cutting the Mustard: Affirmative Action and the Nature of Excellence. Faber and Faber. ISBN 978-0-571-12974-4.
  7. ^ Cutting the Mustard: Affirmative Action and the Nature of Excellence. Online Computer Library Center. 2014. OCLC 15653313.
  8. ^ Heins, Marjorie (1993). Sex, Sin, and Blasphemy: A Guide to America's Censorship Wars. The New Press. ISBN 978-1-56584-048-5.
  9. ^ Sex, Sin, and Blasphemy: A Guide to America's Censorship Wars. Online Computer Library Center. 2014. OCLC 27684873.
  10. ^ Priests of Our Democracy: The Supreme Court, Academic Freedom, and the Anti-Communist Purge. Online Computer Library Center. 2014. OCLC 794040387.
  11. ^ "Winners Announced for 2013 Hugh M. Hefner First Amendment Awards". Business Wire. 15 במאי 2013. אורכב מ-המקור ב-4 בינואר 2014. נבדק ב-18 באוקטובר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Winners and Judges of the Hugh M. Hefner First Amendment Awards". Hugh M. Hefner First Amendment Awards. HMH Foundation. 2014. אורכב מ-המקור ב-23 באוגוסט 2015. נבדק ב-27 בפברואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "Marjorie Heins wins 2013 Hugh Hefner First Amendment Award!". From the Square. NYU Press. 15 במאי 2013. אורכב מ-המקור ב-12 בספטמבר 2015. נבדק ב-27 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Heins, Marjorie (7 באוגוסט 2000). Helmsmanship in the Arts. The Nation. Vol. 271. p. 35. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Heins, Marjorie (2001). Not in Front of the Children: "Indecency", Censorship, and the Innocence of Youth. Hill & Wang. ISBN 978-0-374-17545-0.
  16. ^ Online Computer Library Center (2014). "Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth". WorldCat. OCLC 45080058.
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 Platt, Leah (27 באוגוסט 2001). "Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth". The American Prospect. 12 (15): 45. ISSN 1049-7285. OCLC 21286339. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ Online Computer Library Center (2014). "Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth". WorldCat. OCLC 50069042.
  19. ^ Heins, Marjorie (2007). Not in Front of the Children: "Indecency", Censorship, and the Innocence of Youth. Rutgers University Press. ISBN 978-0-8135-4221-8.
  20. ^ Online Computer Library Center (2014). "Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth". WorldCat. OCLC 276989327.
  21. ^ Online Computer Library Center (2014). "Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth". WorldCat. OCLC 703222902.
  22. ^ "Back Matter". PMLA. 122 (6): 2030. בנובמבר 2007. JSTOR 25501820. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Online Computer Library Center (2014). "Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth". WorldCat. OCLC 183917624.
  24. ^ Heins, Marjorie (באפריל 2011). "Ben Kaplan was a teaching legend at Harvard Law School". Harvard Law Review. Vol. 124, no. 6. p. 1351. JSTOR 41149821. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ 1 2 3 Massing, Michael (25 באוגוסט 2001). "Children and the demons of pop culture". הניו יורק טיימס. p. B9. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Martin Merzer; Itabari Njeri (25 בספטמבר 1986). "Censorship on rising tide across U.S.A. words and thoughts under greater attack". The Miami Herald. Florida. p. 1A. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 Zaleski, Jeff; Abbott, Charlotte; Gold, Sarah F.; Rotella, Mark (19 בפברואר 2001). "Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth". Publishers Weekly. 248 (8): 76. ISSN 0000-0019. OCLC 728410168. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 3 Charles, Harry (15 בפברואר 2001). "Not in Front of the Children: "Indecency," Censorship, and the Innocence of Youth". Library Journal. 126 (3): 185. ISSN 0363-0277. OCLC 36096783. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ 1 2 3 4 5 Blumner, Robyn E. (13 במאי 2001). "Moralists wrongfully punish youth for being curious about sex". St. Petersburg Times. St. Petersburg, Florida. אורכב מ-המקור ב-16 ביוני 2015. נבדק ב-12 בפברואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 3 Boliek, Brooks (10 בפברואר 2004). "Super Bowl flap makes NFL, CBS look like boobs". The Hollywood Reporter. 382 (26): 12. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 Perry, Tonya (בינואר 2008). "Taking Time: Taking Time to Reflect on Censorship: Warriors, Wanderers, and Magicians". English Journal. 97 (3): 105–108. doi:10.2307/30046841. JSTOR 30046841. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 McDaniel, Cynthia A. (2006). "Chapter 1: Introduction". Counterpoints. Critical Literacy: A Way of Thinking. 296: 6. JSTOR 42978961.
  33. ^ Grant, Deborah (בינואר 2003). "Book Reviews – Not in Front of the Children: 'Indecency,' Censorship, and the Innocence of Youth/Harmful to Minors: The Perils of Protecting Children from Sex". Journal of Sex & Marital Therapy. 29 (1): 79–83. ISSN 0092-623X. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ Glanzer, Perry L. (במרץ 2004). In Defense of Harry ... But Not His Defenders: Beyond Censorship to Justice. English Journal. Teaching the Many Conventions of Language. Vol. 93. p. 63. doi:10.2307/4128982. JSTOR 4128982. {{cite book}}: (עזרה)
  35. ^ Goodman, Ellen P. (2004). "Media Policy Out of the Box: Content Abundance, Attention Scarcity, and the Failures of Digital Markets". Berkeley Technology Law Journal. 19 (4): 1416. JSTOR 24116736.
  36. ^ Fields, Jessica (בנובמבר 2005). "'Children Having Children': Race, Innocence, and Sexuality Education". Social Problems. 52 (4): 550. doi:10.1525/sp.2005.52.4.549. JSTOR 10.1525/sp.2005.52.4.549. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ^ 1 2 Dresang, Eliza T. (באפריל 2006). "Intellectual Freedom and Libraries: Complexity and Change in the Twenty‐First‐Century Digital Environment". The Library Quarterly: Information, Community, Policy. 76 (2): 169–192. doi:10.1086/506576. JSTOR 506576. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ Darts, David (2008). "The Art of Culture War: (Un)Popular Culture, Freedom of Expression, and Art Education". Studies in Art Education. 49 (2): 113. doi:10.2307/25475862. JSTOR 25475862.
  39. ^ "Honoring the Best of the Best: ALA Award Winners 2002". American Libraries. 33 (8): 63. בספטמבר 2002. JSTOR 25648434. {{cite journal}}: (עזרה)
  40. ^ "Winners". Eli M. Oboler Memorial Award. American Library Association. 2014. אורכב מ-המקור ב-15 באוקטובר 2012. נבדק ב-9 בפברואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "The Eli M. Oboler Memorial Award". Eli M. Oboler Library. Idaho State University. 201. אורכב מ-המקור ב-4 בינואר 2013. נבדק ב-9 בפברואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ "Civil liberties lawyer Marjorie Heins will deliver U-M lecture on academic and intellectual freedom". State News Service. Ann Arbor, Michigan. 8 באוקטובר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Berry, John (1 ביוני 2002). "Program picks & pans: ALA members come to Atlanta June 13–19 for its annual rites: professional renewal, lobbying, partying, and schmoozing. (Atlanta ALA 2002)". Library Journal. 127 (10): 60. {{cite journal}}: (עזרה)
  44. ^ Scales, Pat; Jones, Trevelyn E.; Toth, Luann; Charnizon, Marlene; Grabarek, Daryl; Larkins, Jeanne (בספטמבר 2001). "Not in Front of the Children (Book Review)". School Library Journal. 47 (9): 262. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ O'Briant, Don (20 במאי 2001). "Nonfiction \ Summer Reading". The Atlanta Journal-Constitution. p. C4. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Not_in_Front_of_the_Children&oldid=37586817"