שאול אביגור

ממנהיגי הישוב וסגן שר הביטחון במלחמת העצמאות

שאול אֲביגוּר (מאירוֹב) (22 באוקטובר 189929 באוגוסט 1978) היה ממגיני תל חי, מראשי "ההגנה", מפקד המוסד לעלייה ב' ברוב שנות קיומו, סגן שר הביטחון במלחמת העצמאות וראש ארגון "נתיב" (העוסק בקשר עם קהילות יהודיות בברית המועצות) בשנות החמישים והשישים. בין היתר הקים את הש"י (שירות הידיעות של "ההגנה"), שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל, ועסק בארגון רכש נשק להגנה ולצה"ל בראשית דרכו.

שאול אביגור
לידה 22 באוקטובר 1899
דווינסק, לטביה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 29 באוגוסט 1978 (בגיל 78)
ישראל ישראלישראל
מקום קבורה בית הקברות כנרת עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1912
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הגימנסיה העברית "הרצליה" עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
משרד הביטחון
נתיב
תקופת הפעילות 19201970 (כ־50 שנה)
תפקידים בשירות
עיטורים
פרס ישראל (1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
הנצחה
רחובות במספר ערים בישראל; בית ספר ברמת גן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה
 
שאול ושרה מאירוב ובנם גור
 
טקס הענקת אות ההגנה – 1958

מימין לשמאל: מתי פלד, ישראל עמיר, מאיר עמית, שמעון פרס, ישראל גלילי, הנשיא יצחק בן-צבי, דוד בן-גוריון, יעקב דורי, שאול אביגור, חיים לסקוב

מאירוב נולד בשנת 1899 ליהודה מאירוב ופרידה (לבית מאירוביץ) בדווינסק שבפלך ויטבסק של האימפריה הרוסית (כיום דאוגבפילס, בלטביה) – עיר שבאותה תקופה כמעט חצי מתושביה היו יהודים. אביו נמנה עם "חובבי ציון" ובילדותו זכה לחינוך עברי וציוני. מאירוב עלה לארץ ישראל בגיל 12 ולמד בגימנסיה "הרצליה". בשנת 1917 גורש עם שאר תושבי תל אביב על ידי השלטונות העות'מאניים ובתום מלחמת העולם הראשונה שב ארצה. בתחילת שנת 1918 הצטרף לקבוצת כנרת, בה היה חבר כל חייו.

אחותו של אביגור, צפורה, נישאה למשה שרת, ואחיותיו של שרת נישאו לדב הוז ולאליהו גולומב. בצעירותם התחנכו ארבעת הנערים יחד בגימנסיה הרצליה, ולימים הפכו לחלק מההנהגה הפוליטית והצבאית של היישוב וכונו "ארבעת הגיסים".

בתחילת 1920 עלה לגליל והצטרף למגיני תל חי. לאחר מכן הוא הצטרף לאחדות העבודה ומטעמה מונה בשנת 1922 למרכז "ההגנה". בשנת 1924 נשא לאשה את שרה לבית סילצנסקי, שאותה הכיר בכנרת. באותה שנה התבקש על ידי ברל כצנלסון לערוך את "ילקוט אחדות העבודה", ביטאונה של התנועה ועבר לשם כך לתל אביב. בשנים הללו טיפל בהקמת יישובים, ארגן רכישת נשק מחוץ לישראל, ואף עסק בארגון נוער חלוצי בפולין.

בשנת 1934 הקים את הש"י. בנוסף הקים את הר"ן ותע"ש. בעקבות פרסום הספר הלבן של מקדונלד בשנת 1939, ריכז את המאבק נגדו. לאחר מכן הצטרף למוסד לעלייה ב' (בלתי חוקית) ועמד בראשו. המוסד לעלייה ב' היה זרוע של ארגון ההגנה ששימש כגוף המארגן מטעם הנהגת היישוב של ההעפלה של הבריחה, העלייה היבשתית ממדינות ערב ומפעל הרכש. בהנהגתו פעל המוסד ביבשת אירופה, במזרח התיכון וצפון אפריקה ושלוחותיו הגיעו גם לארצות הברית.

במלחמת העצמאות, ריכז את הרכש באירופה ולאחר מכן שימש כסגנו של דוד בן-גוריון במשרד הביטחון. הקים את הגוף שנודע לימים בשם "נתיב" אשר ריכז את הטיפול ביהדות מזרח אירופה ובמיוחד ביהדות ברית המועצות. היה חבר בוועדות חשאיות חשובות. יזם את "ספר תולדות ההגנה" והיה מעורכיו.

היה אב לבן ובת. בנו אברהם (גור) נפל בקרבות סג'רה במלחמת העצמאות, והוא החליף את שם משפחתו לאביגור להנצחת זכר בנו.

בשנת תשל"ג קיבל אביגור מידי הנשיא זלמן שזר ושר החינוך וסגן ראש הממשלה יגאל אלון את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. אביגור זכה באותה שנה לתואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת תשל"ז קיבל גם מאוניברסיטת תל אביב תואר זה.

אביגור שב להתגורר בקבוצת כנרת בתחילת שנות ה-70, ושם גם נפטר ונקבר בבית הקברות כנרת.

בערים ירושלים, תל אביב ובאר שבע נקראו רחובות על שמו. ברמת גן נקרא על שמו בית ספר יסודי.

ספריו

עריכה
 
קברם של שאול אביגור ואשתו שרה בבית הקברות כנרת

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שאול אביגור בוויקישיתוף